קרבן העדה על תלמוד ירושלמי ביצה· רבי דוד פרנקל
פרק א · הלכה ט
מתני' במדוך של עץ. אבל לא של אבן ומיהו במדוך של עץ נידוכין כדרכן וא"צ שינוי:
והמלח. במקום שיש מלח גסה:
בפך. של חרס ידוכנו:
או בעץ הפרור. הוא הכף שמגיסין בו הקדר' דמלח בעי שינוי דהוה ליה לדוך מאתמול:
גמ' פריך וידוך. התבלין מאתמול ולא ידוך ביום טוב כי אם ע"י שינוי ומ"ט דבית הלל דמתירין:
שטעמן מר. כשנידוכין מאתמול:
שטעמן פג. שמוציאין טעמן אם נידוכין מאתמול וריחו לא נמר מתרגמי' וריחו לא פג ולפי טעם זה אפילו תבלין המרים נמי שרי לדוך בי"ט:
שמואל שחק. מלח על הצד של המדוכה וכמתני' דבעי שינוי:
נידוכין כדרכן.כשאר תבלין ופליג אמתני' אלא סבר כתנא דברייתא:
אלונתין. יין ישן ומים צלולים ואפרסמון:
מרקי'. מערב כמו תמרוקי נשים שפירושו עירובי בשמים:
יצחק דיהבא. כך שמו:
מהו. לשחוק קונדיטון והוא עירוב יין דבש ופלפלין בי"ט:
א"ל. מותר והב לי ואנא אשתה ממנו:
וייב. כמו ויהיב:
מאן דעביד טבאות. מי שהוא עושה טוב וכדין מי לא צריך לשחוק הקונדיטון מעי"ט כלומר בי"ט אסור:
הכא הוא אמר. משמיה דריב"ל דשרי והכא קאמר לר"ז דאסור:
אלא. בשביל שידע ר"א דר"ז מחמיר ואף הן בני מקומו מחמירין בשביל כך הוא עשה כוותהון דדברים המותרין ואחרים נהגו בו איסור אי אתה רשאי להתיר בפניהן:
אית וכו'. ואיכא דאמרי הכי אר"ז מאן שרוצ' שיהא הקונדיטון טוב לא שחיק ליה מן אתמול וכיון שהוא מפיג טעמו שרי לשחקו בי"ט:
דייא. כמו דיהא:
לקלה דרומה. אדם ששמו קלה שהיה מארץ דרום והיה עבדו של ר"י הנשיא אם שחק לר"י הנשיא מרק של קונדיטין בי"ט:
סיקריקין. מיני עיקרין ותבלין שצובעים המאכל:
ה"ג מה פליגין ליתן לקדרה הא לצלי מותר. וכ"ה בבבלי וה"פ כי פליגי ב"ש וב"ה לדוך מלח הרבה לקדרה אבל לצלי שנותנין דבר מועט מותר אפי' לב"ש:
אטריתא. בצק קשה שמייבשין אותו לכותח:
לייבש. בפעם א' לימים הרבה אסור אבל כדי ליתן ממנו לקדירה בי"ט מותר:
על יד על יד צריכה. לייבש דבר מועט לאכלו מיד בכותח מיבעיא לן: