אור ברסלב

קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר

סימן תי · סעיף ד

סעיף ג

דאם אין לא' לשלם משלם האידך. והוא דעת הרמ"ה וכ"כ בהגהת מיימוני פ' י"ג מנזקי ממון בשם תשובת מוהר"ם דשייך דינא דר"נ אפי' היכא דחייב מדינא אלא שאין לו לשלם ע"ש ואיכא למידק בהא דר"פ הפרה אמר אביי ואי פרה וולד דחד ה"נ דמצי אמר לבעל פרה ממ"נ חצי נזק הב לי אלא לא צריכ' דפרה דחד וולד דחד אמר ליה גלית אדעתך דשותפ' אית ליה ע"ש ומאי אהני ליה שותפות כיון דמדינ' דר' נתן חייב אפי' היכא דשני חייב מדינ' אלא שאין לו לשלם או ברח וה"נ בעל הולד אינו משלם וא"כ לישתלם מבעל הפרה וכ"כ תוס' שם ז"ל ואפי' לר' נתן כו' מודה הכא דע"כ לא קאמר ר' נתן אלא בשור תם שדחף לבור שבעל השור אין לחייב אלא רביע אע"ג שודאי היזק אבל כאן שאם הולד בשעת נגיחה יש לו להתחייב בתשלומין אין לחייב בעל הפרה תשלומין שהן על הוולד ע"ש. ואם כן לשטת הרמ"ה ומוהר"ם חיקשי הא דאמר אביי ולכן נראה דגבי קרן תמה כיון דק"ל הוחלט השור ודאי לית ביה משום דינא דרבי נתן דהא קי"ל כיחש מזיק ברשות' דתרווייהו דשותפים נינהו וכדאי' פרק המניח (בבא קמא דף ל"ד) ע"ש ובטור וש"ע סי' ת"ד וה"ה נאבד וא"כ ה"ה בזה שברח הא' אין השני משלם משום דינ' דר' נתן כיון דשותפי נינהו וה"ל כבר גבה כיון דמדינ' חייבי ותדע דאי נימא כה"ג בשני שוורים שהזיקו וא' ברח דשני משלם הכל א"כ כיחש מזיק נמי לשתלם מהבשר הנשאר משום דינ' דר' נתן אלא ודאי כיון דחייב מדינ' והוחלט השור למזיק ונאבד ברשות הניזק הוא כיון דה"ל כאלו כבר גבה ונאבד מידו וא"כ בקרן תמה לא שייך דינ' דר' נתן היכ' דחייב מדינ' אפי' לדעת הרמ"ה ומוהר"ם. ובטור כת' על דברי הרמ"ה ז"ל ואינו נראה דלא מחייב דר' נתן היכא דליכא לאשתלומי אלא היכ' שפטור מדינא וכו' וכ"כ הר"ר חזקיה שור שדחף בהמה לבור האידנ' אינו משלם אלא שלשה חלקים וכו'. ולפמ"ש יש לו' דהר"ר חזקיה נמי ס"ל כשטת הרמ"ה אלא דבקרן תמה מודה הרמ"ה וע"כ לא קאמר הרמ"ה אלא היכ' שהחיוב על המזיק אבל בקרן דיוחלט השור אין לו אלא שורו ואם נאבד או ברח אינו גובה מהשני דה"ל כאלו כבר גבה ונאבד ואע"ג דקנס אין לו אלא משעת העמדה מכל מקום נפחת ברשות מזיק וכדמוכח מכחש מזיק ברשות' דתרווייהו וכמ"ש ובפרק הפרה (דף נ"ג) אמר רבא שור ואדם שדחפו לבור לענין נזקין כולן חייבין לענין כופר ושלשים של עבד שור חייב אדם ובור פטורין וכת' רש"י ז"ל אדם ובור פטורין אדם דהא בר קטלא הוא ואי נמי לא אתרו ביה פטור מדתנ' דבי חזקיה ובור דכתיב שור ולא אדם עכ"ל והתם הא דאמר רבא שור חייב ע"כ כופר שלם וכמ"ש הרמב"ן בס' המלחמות דכופר שלם משלם מדר' נתן דאל"כ הא כופר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר כו' ואע"ג דאיבעי' לן בשור של שני שותפין כיצד משלמין כופר היינו משום דבין שניהן עכ"פ איכא כופר שלם ע"ש וכיון דק"ל בדרבה מיניה מדינ' חייב אלא שאין הב"ד כופין אותו ואי תפס לא מפקי' מיניה וכמ"ש רש"י בפרק הפועלים (בבא מציעא דף צ"א) ע"ש א"כ אמאי משלם השור כופר שלם מדינ' דר"נ כיון דפטור' דאדם אינו אלא משום ק"ל בדרבה מיניה וא"כ מדינ' אדם נמי חייב אלא שאין הב"ד כופין אותו וס"ל כהאי דהר"ר חזקיה דשור ובור שהזיקו ביחד דבעל הבור פטור מלשלם חלק השור כיון דמדינ' חייב אלא שאין הב"ד כופין אותו ולכן נראה מדברי רש"י דס"ל נמי כשטת הרמ"ה ותשובת מיימוני דאפילו היכא דחייב מדינא אלא שברח או שאין לו לשלם משלם מדרבי נתן וכיון דאין ב"ד כופין אותו ה"ל כברח ולדעת הטור דלא תיקשי מהאי דאמר רבא שור ואדם דע"כ שור משלם כופר שלם והוא מדרבי נתן כמו שכת' הרמב"ן היינו משום דאדם דפטור מכופר מדינ' הוא דפטור ומדכתיב עליו ולא על האדם וכדאמרינן בפ"ק דב"ק דף כ"ו ויהא אדם חייב בכופר כו' אמר קרא עליו ולא על האדם ע"ש וכיון דהתורה פטרו ממילא פטור אפי' לצי"ש דע"כ ל"א דחייב לצי"ש אלא היכ' דפטור' דידיה משום ק"ל בדרב' מיניה וא"כ חייב הוא וכדפירש"י פרק הפועלים שם אבל כופר דפטור אדם הוא מקר' דכתיב עליו ולא על האדם ורש"י דכת' פטור' דאדם משום ק"ל בדרבה מיניה קשה לי טובא דהא בגמרא אימעט לה מקר' דעליו. ובס' טורי אבן שחיבר הרב הגאון מוהר"ר אריה ז"ל הקשה בהא דאמרו בגמ' סנהדרין (דף פ"ז) גבי זקן ממרא דיני נפשות בפלוגתא דרבי ורבנן דתני' רבי אומר ונתת נפש ממון אתה אומר ממון או אינו אלא נפש נאמר נתינה למעלה ונאמר נתינה למטה מה להלן ממון אף כאן ממון ופרש"י במתכוין להרוג את זה והרג את זה ומחייב ליה רבי ממון ורבנן פטרו ואי תפסי יורשין דהרוג ממונ' דהורגו ופטר ליה זקן ממרא וקידש בו את האשה לרבי מקודשת ולרבנן אינה מקודשת ואי אתי אינש אחריני וקידשה מקודשת לשני הרי חיוב כרת בדבר וע"ש ולפמ"ש רש"י פרק הפועלים גבי ק"ל בדרבה מיניה אי תפס לא מפקינן מיניה א"כ אפילו לרבנן אי תפסי יורשין דהרוג זכה ביה וע"ש. ולפמ"ש אין כאן קושי' דלרבנן דלא דרשי נפש תחת נפש ממון א"כ ליכ' דין ממון כלל דכתיב עליו ולא על האדם ותפיסה לא מהני אלא בפטור' דקם ליה בדרבה מיניה ודוק' לרבי דס"ל נפש תחת נפש ממון הוא דמחייב בממון אבל לרבנן פטור לגמרי ומקרא דעליו. אמנם בהגהת אשר"י פרק שור שנגח כת' וז"ל ראובן שהרג את שמעון אע"פ שחייב מיתה משלם דמיו ליורשים בבא לצי"ש אי נמי אי תפסי יורשים לא מפקינן מיניה עכ"ל ונראה דס"ל דהא דממעט קרא דעליו ולא על האדם היינו פטור' דכופר דעליו בכופר כתיב אבל דמים דלא כתיב שם מחייב נמי באדם ואינו פטור מדמים אלא משום ק"ל בדרבה מיניה ומש"ה בתפס לא מפקינן מיניה וכופר הוא דצריך קרא למעט דלא שייך למפטריה משום ק"ל בדרבה מיניה וכמ"ש תוס' פ"ק דב"ק (דף ד) ד"ה כראוי אדם שאינו משלם את הכופר הקשה ריב"א מאי חומרא האי דאינו משלם כופר משום ק"ל בדרבה מיניה כו' ואור"י דלאו פירכא הוא כלל דלא מיפטר משום ק"ל בדרבה מיניה וכאן נמי אין שייך להזכיר תנא דבי חזקיה דלקמן (דף כ"ו) משמע דאי דלאו קרא דעליו ולא על האדם הוי ילפינן אדם משור שיתחייב מזיד מיתה וכופר ומעליו פטרי ליה אפי' שוגג ותנא דבי חזקיה דפטר אפי' שוגג היינו ממון שהזיק בשעת מיתה עכ"ל אבל פטור' דדמים משום ק"ל בדרבה מיניה הוי דה"ל כשאר ממון שהזיק בשעת מיתה ומש"ה מהני ביה תפיסה כיון דאינו אלא משום ק"ל בדרבה מיניה ובזה אפשר ליישב דברי רש"י שכת' לענין כופר ושלשים של עבד שור חייב אדם ובור פטורין אדם משום ק"ל בדרבה מיניה וקשיא לן אדם מעליו פטור ולפמ"ש דמעליו לא מיעט אלא כופר אבל דמים לא אימעט ולישנא דאדם ובור פטורין משמע לגמרי דומיא דבור דפטור לגמרי לזה כתב רש"י משום ק"ל בדרבה מיניה. אלא דלפ"ז הדרא ?קושיית הגאון הנזכר לדוכתיה כיון בדמים מיהא מהני תפיסה א"כ אכתי בין לרבי בין לרבנן מקודשת כיון דתפסי לה יורשין. ונראה דס"ל לרש"י כשטת הרמב"ם פ"י מנזקי ממון דאין דמים לבן חורין וכמ"ש הרב המגיד שם דהא סוגיא דב"ק (דף מ"ג) דמשמע שם דיש דמים לבן חורין לרבה הוא דאתמר ולדידן לא ס"ל ע"ש וא"כ דוקא לרבי דס"ל ונתת נפש תחת נפש היינו ממון גלי קרא דמשלם ממון אבל לרבנן דלא גלי קרא ליכא שום חיוב באדם כופר ליכא אפי' לצי"ש מעליו ולא על האדם ודמים ליתיה לבן חורין כמ"ש הרב המגיד וכן משמע מדברי תוס' ב"ק (דף מ"ד) שהקשו למה לי קרא בבור שור ולא אדם תיפוק ליה מעליו ולא על האדם דכתיב בשור וממילא ולא בשאר נזיקין וע"ש ואי נימא דמעליו לא ממעט דמים א"כ אכתי צריך קרא בבור שור ולא אדם דמיפטר מדמים עכצ"ל דס"ל דאין דמים לבן חורין או דמעליו ממיל' נמי אימעט דמים ואם כן אפילו לצי"ש ליכא חיוב ולדעת הגהת אשר"י דמהני תפיסה בדמים נראה ליישב הך דסנהדרין לפמ"ש בסי' כ"ח סק"א בשם היש"ש דהיכ' דאנן עבדינן החומרא אפי' תפיסה לא מהני אלא דוקא היכא דלא עבדינן החומרא כגון בשוגג או במזיד ולא אתרי ביה ע' שם ואם כן ניחא שם בפלוגתא דרבי ורבנן דכיון דרבנן סברי ונתת נפש תחת נפש היינו נפש ממש ואם כן הרי עבדינן החומרא ותו ל"מ תפיסה אבל הגהת אשר"י מיירי בזה"ז דלא עבדינן החומרא ובזה מהני תפיסה וס"ל דיש דמים לב"ח ולא אימעט מעליו אלא כופר וכמ"ש:

תוכן העניינים

קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה