קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר
סימן תי · סעיף ג
עד שיעור מה שהי' הוא חייב. עסמ"ע שהביא לשון הטור שכ' ודוקא שהזיק לבדו וכת' עלה לכאורה פי' הטור דדוקא כשכל א' יכול להזיק אבל אם הוזק בדחיפת שניהם יותר מבדחיפת א' פטור לשלם חלק חבירו אבל אי אפשר לו' כך דהא באדם ובור אי לאו בור לא היה נפל וע"ש. ולענ"ד נראה עיקר כוונת הטור כמ"ש הסמ"ע בתחלה דהיינו דוקא כשכל א' יכול להזיק. וכן משמע פרק הפרה דף נ"ג בהא דאמר ר' נתן בשור שדחף את חבירו לבור דתם משלם הרביעי ובעל הבור ג' חלקים מאי קסבר אי קסבר האי כולה היזקא עבד והאי כולה היזקא עבד האי משלם פלגא והאי פלגא ופרש"י הואיל ובלאו בור נמי הוי מיית כו' וכן גבי בור הואיל ובלאו כח נגיחת השור הוי מיית כאלו המיתו כולו ע"ש ואי קסבר האי פלגא הזיקא עבד והאי פלג' הזיק' עבד וכו' אמר רבא כו' לעולם קסבר האי כוליה היזקא עבד וכו' משום דא"ל בעל השור לבעל הבור שותפאי מאי אהנית לי ואבע"א לעולם קסבר האי פלגא היזקא עבד כו' משום דא"ל בעל השור לבעל הבור אנא תוראי בבורך אשכחיה את קטילתיה כו' ובתוס' שם ז"ל וא"ת כיון דפלגא נזקא עבד מאי סברא הוא משום דאשכחיה בבור ישלם יותר ממה שהזיק כו' ע"כ נראה דבור נמי פלגא היזקא עבד ומשום שגמר ההיזק ודומה כמי שעשאו כולו אמרינן כי ליכא לאשתלומי מבעל השור משתלם מבעל הבור עכ"ל. ומבואר מזה דהיכא דלא עבד כולה הזיקא לא אמרינן דינא דר' נתן אלא בבור ומשום דדומה כמי שעשאו כולו לפי שנגמר ההיזק על ידו וכן נראה מדברי הגהת מיימוני פ' י"ג מנזקי ממון בשם תשובת מוהר"ם בשנים ערבים שפטרו את החוב ודן ביה מוהר"ם דינא דר"ן אע"ג דשני נמי בר חיובא אלא דלית ליה לשלם וע"ש ז"ל ואף דלא שייך הכא דאנא תוראי בבירא אשכחינן דלא קאמר האי טעמא אלא אי קסבר האי פלגא היזקא עבד אבל אי האי כולה היזקא עבד לא צריכין לטעם זה והכא כל א' לבדו הי' יכול לפטור את החוב ע"ש. וא"כ היכא דלא עבד כולה היזקא וליכא נמי טעמא דאנא תוראי בבורך אשכחן לית ביה דינא דר"ן. וכן העלה מוהרש"ל ביש"ש פרק הפרה סי' מ' כדברי הגהת מיימוני וא"כ דברי הטור כפשוטן וכמ"ש הסמ"ע בתחלה. אמנם מדברי הרמב"ן נראה דאפילו היכא דא' לבדו לא היה יכול לעשות כולה הזיקא נמי אמרינן ביה דינא דר"ן ע"ש בס' המלחמות ז"ל ולא תדקדק במה שאמרו בגמ' אנא תוראי בבורך אשכחית כו' אי לאו משום דאשכחתיה בבירא לא הוי משתלם מיניה דודאי אע"ג דליכ' למימר הכי משתלם מיניה כיון דליכ' לאשתלומי מהאיך אלא הכי קאמר לעולם פלגא היזק' עבד וכיון דאיכא לאשתלומי מהאיך לא משתלם מהאי אלא רביעי דהוא פלגא נזקא דידיה אבל היכא דליכא לאשתלומי מהאי אע"ג דפלגא נזקא עבד משתלם נזקו משלם ממי שאפשר לשלם ממנו משום שאמר את גרמת לי עכ"ל יע"ש ובסי' כ"ה סקי"ב קשיא לן בהא דאמרינן בשנים אומרים חייב וא' אומר זכאי דמשלמין השנים את חלקם ואת חלק הג' מפסיד ומשום דאמרי אי לאו האיך אנן לא הוי גמרי את הדין ואמאי לא מחייבי לשלומי הכל משום דינ' דר' נתן כיון דהג' פטור מדינ' וע"ש שהארכנו ולא מצאנו ישוב נכון. וכעת נראה לפמ"ש הרמב"ן בס' המלחמות פרק הפרה ז"ל ודקא קשיא לך אמאי אינו גובה בשר כנגד אימורין איכא למימר משום דא"ל בשר בלא אימורין לא כולה נזקא ולא פלגא נזקא קא עביד ואפי' בפלג' נזקא אימורין מסייעו ודיו שמשתלם מבשר ולא שישתלם מבשר כנגד אימורין שאין הבשר ולא אימורין מזיק ואי רביע אדי' אאימורין לא משתלם מבשר אבל בשור ושור לכל חד וחד אמר את קטלתי' שהרי הוא מזיק בלא כחו של חבירו עכ"ל וניח' נמי התם בדיינים כיון דלא מצי שנים למיגמר דינא בלא הג' א"כ אפי' פלגא נזק לא עבדי בלתי הג' והוי ליה כמו בשר ואימורין אלא דאכתי תיקשי לפי דעת רש"י ותוס' פ"ק דב"ק (דף י"ג) דגובה מבשר כנגד אימורין ע"ש וא"כ מוכח דאפילו היכא דליכא נזק כלל בלתי סיוע השני אפ"ה אמרינ. דינא דר"נ וא"כ הדר' קושי' לדוכתיה: