אור ברסלב

קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר

סימן שנג · סעיף ב

סעיף א

וי"א דא"צ ליתן לו דמים. כת' הב"י בשם הרשב"א בפרק הגוזל ז"ל גבי נטלו מוכסין חמורו וכו' שהראב"ד כת' דאע"ג דיאוש ושינוי רשות קני דמים מיהו בעי לאהדורי משום דבאיסור אתי לידיה דיאוש כדי לא קני ואע"פ שכת' הרב שזה עיקר עדיין צריך תלמוד דיאוש ושינוי רשות בכולי תלמודא משמע דקנה קנין הגוף דאי לא הא דאמר רב הונא להני אוונכרי כי זבניתו אסא ליגזזו אינהו כי היכא דליהוי יאוש בידא דידהו ושינוי רשות בידיכו מאי אהני דהא מ"מ האי אסא לא מיקניא קנין הגוף דהא אינו אלא כעין משכון דדמים בעי לאהדורי ואנן בעינן ביום הראשון לכם עכ"ל. ודבריו תמוהין דכיון שגוף החפץ שלו אע"ג דצריך ליתן הדמים אמאי לא הוי לכם ותדע דהא למ"ד יאוש לחודיה קני ודאי צריך להחזיר הדמים ואפ"ה הוי לכם כדמוכח בפשיטות ר"פ לולב הגזול ע"ש דאמרו דתני גזול ולא שאול לרבותא דס"ד סתם גזילה יאוש בעלים וכן בשינוי מעשה ושינוי השם דצריך להחזיר הדמים והוי לכם כדאמרינן שם פרק לולב הגזול גבי אסא ולקנינהו בשינוי מעשה ובשינוי השם אע"כ כיון שגוף החפץ שלו הוי לכם וא"ז כמשכון דמשכון הוי גוף החפץ לבעלים ואין למלוה עליו אלא שעבוד וזה להיפך שהחפץ שלו ואין לבעלים אלא חוב דמים. שוב ראיתי בספר כפות תמרים דהביא שם בשם גידולי תרומה ובשם ס' דורש משפט שהקשו קושי' זו בשם מוהרש"ן חסין ז"ל ע"ש שהניח בצ"ע ונראה לענ"ד דודאי שינוי מעשה ושינוי השם קונה את החפץ קנין גמור וכן למ"ד יאוש קונה נמי קונה אותו לגמרי קנין גמור והא דצריך הגזלן ליתן את הדמים היינו על מה שנתחייב משעת גזילה ואפילו נאבד החפץ נמי צריך ליתן הדמים שכבר נתחייב משעת הגזילה אבל לוקח שקנה ביאוש ושינוי רשות אין בו שום חיוב כיון דלא גזליה אלא צ"ל דקנין שקונה ביאוש ושינוי רשות אינו קנין גמור אלא שיור בקנינו דאינו קונה אלא גוף החפץ אבל הדמים צריך להחזיר ובזה אם נאבד החפץ אצל הלוקח אינו מחייב ליתן הדמים לבעלים כיון דהוא לא נתחייב מעולם אלא שייר בקניינו וכמ"ש ואם נאבד החפץ אינו מחויב בדמים כלל וכיון דהוי שיור בקניינו לזה הוכיח הראב"ד דאי נימא דצריך ליתן הדמים ע"כ אינו קונה קנין גמור ושייר בקניינו וא"כ לא הוי לכם ומ"ש דה"ל כעין משכון היינו משום דמשכון נמי לדעת כמה פוסקים אין הלוה יכול להקדישו דאינו ברשותו עד שיסלק למלוה את הדמים וע' בתוס' פ' א"נ גבי מרי בר רחל ע"ש וה"נ כיון דהלוקח צריך ליתן דמי החפץ לבעלים וה"ל כמו משכון ואפותיקי ולא הוי לכם וזה נכון וברור ודו"ק:

אמנם אכתי תיקשי מיאוש דאבידה דבפרק מרובה (בבא קמא דף ס"ז) אמר רבה יאוש אמר רבנן דנקני ולא ידענא אי מדאו' מידי דהוי אמוצא אבידה כיון דמייאש מרה מינה מקמי דתיתי לידיה קני ה"נ קני או דלמא מוצא אבידה בהיתרא אתי לידיה אבל הכא באיסור' אתי לידיה. וכתבו התוספת שם דאע"ג דרבה רצה לו' דגבי גזילה נמי יאוש קונה אע"ג דבאיסור' אתי לידיה אפי' הכא באבידה דוקא כי מייאש מרה מינה מקמי דאיתיה לידיה דבתר דתיתי לידיה כי מייאש אע"ג דקונה גוף האבידה היה צריך ליתן דמי האבידה וע"ש. וביאוש דאבידה ליכא חיוב דמים על שעת הגבהה דאבידה אינו אלא שומר חנם או ש"ש לרב יוסף וכל השומרין אין מתחייבין אלא משעת פשיעה כמבואר סי' שמ"א ואפי' למאן דאמר דשומרין מתחייבין משעת משיכה היינו כשנאבד בפשיעה אח"כ הרי מתחייב למפרע משעת משיכה אבל שומר אבידה דנתייאש מרה מינה אח"כ דאין כאן שום פשיעה אמאי יתחייב בדמים וע"כ צ"ל דיאוש גופה אפי' למ"ד קונה אינו קונה קנין גמור היכא דאתי לידיה קודם יאוש אלא לקנות גוף החפץ אבל לענין הדמים לא קני לה ואם כן ה"ל שיור בקניינו ואפ"ה הוי לכם למ"ד יאוש קונה וכדמוכח ר"פ לולב הגזול וכן לענין קרבן משמע פרק מרובה (בבא קמא דף ס"ו) דהוי שלו ממש ויכול להקדישו וכן לענין כפל אמרו במרובה דמשלם לגנב ראשון למאן דאמר יאוש לחודיה קונה. ואם כן מוכח דאפילו היכי דהוי קנין לענין החפץ ולא לענין הדמים נמי הוי שלו. מיהו לפי מה שכת' בסי' שס"א סק"ב דהא דאינו קונה יאוש באבידה כי אתי לידיה מקמי יאוש דהוא משום דיד שומר כיד בעה"ב והוה ליה כמונחת בבית בעליה דלא מהני יאוש ואפילו גוף החפץ אינו קונה ואפילו למאן דאמר יאוש לחודיה קונה בגזלן אבל באבידה אינו קונה משום דיד שומר כיד בעלים ע' שם ואם כן שפיר מצינו לו' דיאוש למאן דאמר קני הוה ליה קנין גמור לגמרי וגזלן דצריך ליתן דמים היינו על החוב שנתחייב משעת גזילה ודו"ק היטיב ועמ"ש בסי' רנ"ט סק"א:

תוכן העניינים

קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה