אור ברסלב

קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר

סימן שנג · סעיף א

סימן שנג

נתייאשו הבעלים. כת' הטור דיאוש קונה לחומרא מספיקא וכת' הב"י עלה ז"ל ובקשתי ליה חבר ולא מצאתי עכ"ל ובדרישה הקשה דהא מדברי ר' יוחנן גופה מוכח דקאמר גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהן אין יכולין להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו משמע הא נתייאשו הבעלים יכול להקדישו מספיק' ע"ש דמתרץ דר' יוחנן לרבותא קאמר לא נתייאשו דאפי' לא נתייאשו אין הבעלים יכולין להקדישו וע"ש. ותמהני דהא ודאי בנתייאשו אמרו בש"ס להדי' דיכולין להקדיש דתנן הגנב והגזלן הקדשן הקדש ותרומתן תרומה ופריך מינה בפ' מרובה (בבא קמא דף ס"ז) למ"ד יאוש כדי לא קנה ומשני לה משום דהוי יאוש ושינוי השם דמעיקרא חולין והשת' הקדש. אמנם בעיקר דברי הרא"ש והטור תמהו האחרונים דהא אע"ג דיאוש כדי לא קנה אבל יאוש ושינוי רשות ודאי קני ובקידושין איכ' יאוש ושינוי רשות אצל האשה וכ"כ הרמב"ם פ"ה מאישות ז"ל המקדש את האשה בגזל או בגניבה או בחמס אם נתייאשו הבעלים כו' הרי זו מקודשת וכת' הרב המגיד שם והטעם דמקודשת אע"ג דבעלמ' יאוש כדי אינו קונה הכא שהוא ביד האשה הרי יש כאן יאוש ושינוי רשות כשהוא בידה וכיון דקנאתו היא אף הוא קונה אותה עכ"ל וע' ביש"ש פרק מרובה סי' ז' מ"ש בזה. ונלענ"ד דודאי בקידושי אשה בעינן נתן הוא מכספו וכיון דיאוש אינו קונה אלא מחמת שינוי רשות דידה הרי לא נתן הוא והיכי כת' הרב המגיד דמקודשת מה"ט אלא דטעמא דהרב המגיד כיון דהיא קנאה גם הוא קנה אותה וכמ"ש הרשב"א בחידושיו פרק מרובה בהא דאמרינן הקדישן הקדש מעיקרא חולין והשת' הקדש שהקשה דאכתי היכי חייל הקדש כיון דהקדיש דבר שאינו שלו וכת' משום דאיכ' שינוי השם קנאה הגזלן בזה השינוי וקנייתו והקדשו באין כאחד ע"ש. מיהו נראה דהיינו דוקא בשינוי השם דגזלן גופי' קונה ביאוש ושינוי השם שייך לומר כן דהקדישו וקנייתו באין כאחד אבל ביאוש ושינוי רשות דאינו קנין אלא משום דלידא דלוקח בהיתרא אתי לידיה וכמבואר ברמב"ן במלחמות בפרק מרובה ובתוס' ר"פ לולב הגזול וא"כ לא שייך לומר כשהיא קנאתו אף הוא קונה אותה כיון דבעינן כסף קידושין משלו וזה אינו שלו ובבת אחת לא שייך למימר הכא דקידושין וקנין באין כא' דלדידיה שינוי רשות לא מהני אלא לדידה דהוי בהיתרא ולדידיה הרי באיסורא אתי לידיה ולזה שפיר כתבו הרא"ש והטור דבקידושין אינו אלא מספיק' דיאוש לחודי' קונה לחומרא:

אמנם הרמב"ם לטעמיה דס"ל דאפי' שינוי רשות ואח"כ יאוש נמי קונה ואע"ג דבאיסור' אתי לידיה א"כ בקידושין נמי שייך למימר כיון דהיא קנאתו ה"ל קידושין וקנין שלו באין כא' דגזלן נמי קונה ע"י שינוי רשות דהא צ"ל דשינוי רשות נמי הוי כמו שינוי קצת דאע"ג דאתי לידיה דגזלן באיסור' הא שינוי רשות ואח"כ יאוש דודאי באיסור' אתי לידיה דלוקח אפ"ה קונה בהצטרפות שניהם אבל לשטת הרא"ש דשינוי רשות ואח"כ יאוש לא קני א"כ ע"כ טעמ' דיאוש ואח"כ שינוי רשות אינו אלא משום דאתי ליד לוקח בהתירא א"כ לגזלן אינו קונה כלל אפילו בשעה דאתי לידה דאשה כיון דלדידיה באיסור' אתי לידיה וכיון דבעל לא קני לא הוי קידושין כיון דאין הכסף שלו ודו"ק. ובזה יתיישב קושיות תוס' מרובה שם דף ס"ז בהא דאמרו הקדישן הקדש מעיקרא חולין והשת' הקדש והקשו תיפוק ליה דהקדש ה"ל שינוי רשות ע"ש ולפמ"ש ניחא דאי משום שינוי רשות א"כ אכתי היכי חייל הקדש כיון דמקדיש דבר שאינו שלו דבשלמ' ביאוש ושינוי רשות דלוקח הרי הלוקח בעצמו קונה אותה ע"י משיכה כיון דלדידיה בהיתרא אתי לידיה והגזלן נמי רוצה אבל הקדש דאינו אלא ע"י מקדיש ואינו שלו והקדשו וקנייתו באין כאחד לא שייך בזה כיון דגזלן מעולם לא קני ע"י שינוי רשות כיון דאתי לידיה באיסור' ומש"ה אמרו טעמא דשינוי השם דאפילו גזלן נמי קונה בהצטרפות יאוש ושינוי השם וא"כ הקדישו וקנייתו באין כאחד ודו"ק. ולפי שטת הרא"ש כמו שביארנו צריך לומר הא דאמרינן בקידושין דף נ"ב גבי האי גברא דחטף זוזי מחברי' אמר לה מיקדשא לי אמר לית דחש להא דר' שמעון דאמר סתם גזילה יאוש בעלים וע"ש ומשמע דהיכא דהוי יאוש מקודשת וע"כ צ"ל דרבא ס"ל דיאוש קני מדרבנן והא דבעי רבא בפרק הנזקין בהקדישה מהיכא מוקי לה ברשותיה אי משעת גניבה או משעת הקדשו ומשמע דאפילו מדרבנן אינו קונה כבר כת' במגיני שלמה דרבא לשיטתיה דעולא שם קמבע"ל ע"ש. ונראה דהיינו מדפוסל עולא להקרבה משום מצוה הבאה בעבירה ואי הוי יאוש קנין עכ"פ מדרבנן תו לא הוי מצוה הבאה בעבירה וכמ"ש תוס' ר"פ לולב הגזול מהאי דכשורא דמטללתא ואם כן ע"כ מוכח דעולא ס"ל דאפי' מדרבנן אינו קונה ביאוש ואם כן בעי לה אליבא דעולא וכמ"ש במג"ש. ולשטת הרמב"ם דס"ל דשינוי רשות ואח"כ יאוש נמי קונה ומה"ט שייך נמי גבי שינוי רשות כשהיא קנאתו גם הוא קונה ע"י שינוי רשות ויאוש בהצטרפות שניהם כמו ביאוש ושינוי השם ואם כן תיקשי קושיות תוס' פרק מרובה שם בהא דאמרו הקדשו הקדש משום שינוי השם ות"ל דהוי שינוי רשות. ונראה דלשטת הרמב"ם דס"ל דיאוש ושינוי רשות אינו קונה אלא גוף החפץ אבל הדמים צריך להחזיר אלא דהיכ' דאית' משום תקנת השוק א"צ להחזיר הדמים כגון בגנב שאינו מפורסם וכמ"ש בש"ע סעיף ג' וא"כ גבי הקדש לא שייך תקנת השוק דהא אפילו במתנה לא עשאו תקנת השוק וכמ"ש הרשב"א. כן פסק בש"ך סי' שנ"ו ע"ש וכיון דהקדש יצטרך להחזיר הדמים תו ליכא דין הקדש כלל דלא אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט אלא היכא דאית' רווחא להקדש וכמ"ש תוס' פ"ק דקידושין דף כ"ט ד"ה משכו במאתים דז"ל וא"ת תיפוק ליה מטעם דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט כו' י"ל דהתם כששם אותו פחות משויה מתכוין לוותר להקדש כו' אבל הכא לא נתכוין לוותר להקדש כשמשכו במאתים שכך היה שוה בשעה זו לא שייך אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ע"ש וע' ש"ע י"ד סי' רנ"ח וכיון דליכ' רווח' להקדש דהא מחזיר הדמים וגוף החפץ נמי אינו קדוש כיון דליכא רווחא אבל משום שינוי השם קונה לגמרי ודו"ק:

תוכן העניינים

קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה