אור ברסלב

קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר

סימן שנא · סעיף ב

סעיף א

אבל אם אבדו אח"כ חייב פרק בן סורר (סנהדרין דף ע"ב) אמר רב הונא הבא במחתרת ויצא ונטל כלים פטור אמר רבא מסתבר' מלת' דרב כששיבר אבל נטל לא והאלקים אמר רב אפי' נטל כיון דביש לו דמים ונאנסו קיימי ברשותי' ה"נ כי אין לו דמים קיימ' ברשותי' ולא היא דכי אוקמיה ברשותי' לענין אונסין אבל למיקני לא מידי דהוי אשואל והקשו בתוס' ז"ל וא"ת כששיבר פשיט' וי"ל דקמ"ל אפי' שיבר אח"כ עכ"ל וצריך ביאור דכיון דלא קנה אותו כשהוא בעין ואח"כ שוב אינו בחיוב מיתה אמאי פטור כששיבר אח"כ. וראיתי טעמו של דבר מבואר בבעל המאור שם ז"ל מסתבר' מלתא דרב בששיבר ואי אמרת כששיבר מאי קמ"ל כו' יש להשיב דאי ממתני' הוי אמינ' ה"מ כששיבר במחתרת עצמו בשעה שנתחייב מיתה אבל יצא ונטל כו' ואי הוי כלים בעינייהו הוי הדר' למרי' כששיבר בתר הכי אשתכח דהשת' היא דקא גזל כדאמרינן במאן דגזל חביתא דחמר' מעיקר' שויא זוזא ולבסוף שוי' ארבעה תברא או שתיא משלם ארבעה דכיון דאלו איתיה הדרא בעינ' אשתכח דהאי שעתא הוא דקא גזל קמ"ל דשאני דין רודף מדין גזלן דרודף מכי מטא לידיה קנינהו בדמים מהאי שעת' ולכי תבר לה ואע"ג דכי אית' הדר' בעינייהו חומר' הוא דרמי רבנן עליה דליהדר ממונא למרי' כיון דאי' בעינא עכ"ל. והיינו דמרינ' אפי' אי בעינ' קנינהו אלא דכי אי' אינו אלא חומר' דרבנן דליהדר בעינ' אבל מכי תבר וליתיה בעינ' אוקמה אדינ' דכבר קנינהו בדמים מכי אי' בעינ' ופטור מלשלם אבל הרמב"ן במלחמות שם השיב עליו ז"ל שהרי מפורש בגמ' דכי אוקמה ברשותיה ה"מ לענין אונסין אלמ' דמדינ' דאוריית' הדרי וכו' והא דאמרינן והלכתא דשדינהו בנהרא אחריני קאמרינן דלגבי אונס אינו מתחייב אלא בשעת הוצאה והיינו דאמרי' דשדינהו ולא דשדינהו הוא א"נ יש לפרש דשדינהו איהו בנהר' מיד כגון ששלשל ידו ועשאה קטפרס וקבל וזרק מיד לר"ה שאם באת לחייבו על שעת הוצאה את מחייבו ואיסור שבת ואיסור גניבה באין כא' וכאוקמת' דמוקי בכתובות בשלשל ואפקינהו לרשות הרבים או לצדי רה"ר ע"ש ושטת רש"י ותוס' ובעה"מ כולהו בחדא שטה קיימי וטעמ' כדאמרן בשם בעה"מ דמדינ' קנה אותו בעינ' ולא אחמור רבנן אלא כי אייתי' בעינ' כמ"ש. ובש"ך כ' ז"ל צ"ע מנ"ל הא ובטור ליתיה כן אלא במחתרת משום דמיד שיוצ' ממחתרת תו לא מחייב מיתה אבל הכא י"ל כיון דעדיין עומד בחיוב מיתה דשבת פטור כשאבדו עכ"ל וכן כת' בדרישה דהר"ר ישעיה אינו חולק אלא במחתרת אבל בשבת מודה דפטור כיון דעדיין עומד בחיוב מיתה מ"ש ואינו נראה דודאי מי שחילל שבת ואח"כ שיבר כלים לכ"ע חייב אע"ג דעדיין עומד בחיוב מיתה כיון דחיוב מיתה שנתחייב כבר עברה ומשנה שלימה פ"ק דערכין ד' ז' היוצא ליהרג והזיק חייב לשלם הרי דחיוב מיתה אינו פטור אלא בשעת מעשה ולא אח"כ אלא טעמ' דהר"ר ישעיה דס"ל כשטת הרמב"ן דמדינ' לא קני כשהוא בעין ומש"ה חייב על שעת שבירה והזיק וא"כ ה"ה בשבת חייב דהא הרמב"ן בשבת נמי מחייב דהא כת' לפרש הך דשדינהו בנהרא והוא לענין שבת ובאופן שיבואו כאחד וז"ב. ובסמ"ע סק"ה כת' טעמייהו דה"ל בכל ענין פטור דמיד שהוצי' הכיס חייב במיתה ולא פקע מיניה האיסור ותו לא חל עליה חיוב ממון כיון דהוא חייב מיתה דקים לי' בדרב' מיניה עכ"ל. ולדבריו אם שיבר כלים אחרים נמי פטור ולענ"ד אינו נראה כמ"ש ממשנה דיוצ' ליהרג והיזק חייב אלא טעמא דפטרי משום דכבר קנה אותו מדינ' אפי' בעינ' וכמ"ש בעה"מ:

תוכן העניינים

קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה