קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר
סימן שנא · סעיף א
היה מגרר ויוצ'. בפרק א"נ דף ל"א ודאפקיה להיכ' אי דאפקיה לרה"ר איסור שבת איכ' איסור גניבה ליכ' אי דאפקיה לרה"י איסור גניבה איכ' איסור שבת ליכ' כו' אמר רב אשי כגון שצירף ידו למטה משלשה וקיבלו וכדרבא דאמר רבא ידו של אדם חשובה לו כד' אמות רבינ' אמר דאפקי' לרה"ר כו' ופי' רש"י כדרב' דכי היכ' דלענין שבת חשוב מקום לענין מיקני נמי חשוב מקום למיקני כאלו הגביה למעלה מג' מיהו ברשות היחיד לא אגבה דתיקני ליה מקמי דאתי איסור שבת ולהכי משני כשצירף דלא תיהוי הגבהה ברשות היחיד ע"ש. ואיכ' למידק מסוגי' דשבת פ' המצניע (שבת דף צ"א) דפליגי אביי ורבא באגד כלי אי שמיה אגד. ומקשי מהאי דגונב כיס בשבת כו' שהרי איסור שבת ואיסור גניבה באין כא' ואי ס"ד אגד כלי שמיה אגד קדים ליה איסור גניבה לאיסור שבת. ופרש"י דכיון שהוצי' מקצתו קנה כל המעות שבחוץ שיכול להוצי' דרך פיו כו' ומשני דאפקיה דרך שוליו והא איכ' מקום תלת' בנסכ' וכיון דאי' שנצין כו' ומסיק דליכ' שנצין. ולפי מה דאמר רב כשצירף ידו למטה מג' דה"ל קנין מחמת יד וגבי יד קי"ל דכל מה שבידו כמאן דפסק וכדאי' פ"א דמציעא דף ט' האי סודר' כו' כמאן דפסק ע"ש וא"כ בנסכ' נמי איסור גניבה קדים דכיון שהגיע מקצתו לידו קני להאי מקצת אפילו בנסכ' כמאן דפסק ואיסור שבת לא הוי עד דנפק לה כולה. ונראה דלפי מה שפירש"י וכדרבא היינו כי היכי דלענין שבת חשיב מקום חשיב נמי לענין קנין והיינו משום דלשטת רש"י אין הגבהה אפילו בידו פחות משלשה וזה שצירף ידו למטה משלשה לא הוי קנין אלא מגו דחשיב לענין שבת כו' וכ"כ במגיני שלמה שם בשטת רש"י דהגבהה אינו קונה בפחות משלשה אלא בגט שהוא בע"כ ומש"ה אמר כדרבא דהרבה כיוצא בזה מצינו מגו דחשיב להא חשיב נמי להא ע"ש וניחא דתו לא קדים איסור גניבה לאיסור שבת דכל דלא אתי איסור שבת עדיין ליכא איסור גניבה כיון דידו לא קנה בפחות משלשה אלא מגו דחשיב ליה מקום לשבת. וניח' בזה ליישב קושיות תוס' שם שהקשו לפרש"י דאמאי לא מוקי רב אשי שצירף ידו למעלה משלשה ובאסקופה גבוהה שלשה דליכ' הגבהה ברשות היחיד ע"ש ולפמ"ש ניחא דאי בידו גבוה שלשה א"כ לא משכחת איסור גניבה ושבת כאחד דבידו לעולם גניבה קדים אפי' בנסכא ה"ל כמאן דפסק אבל למטה משלשה לא הוי קנין אלא משום חשיבות דשבת דליכא גניבה בלא איסור שבת וכמ"ש. וא"כ הא דפריך ואי ס"ד דאגד כלי שמיה אגד קדים ליה איסור גניבה אינו קושי' אלא לרבינ' דמפרש לה משום משיכה ולדידיה שפיר משני בנסכא דלא קני במשיכה מד שימשכנו כולו מרשות הבעלים אבל לפירוקא דרב אשי דאמר משום יד ולמטה משלשה אם כן לא תיקשי כלל מאגד כלי וכמ"ש ובזה אפשר ליישב דברי הטור דקשי' לן בהו שכת' שצירף ידו למטה משלשה ולא כת' התנאים שנאמרו בה למ"ד אגד כלי שמיה אגד דקי"ל כוותיה וכמבואר ברמב"ם פ' י"ב מה' שבת דצריך לו' בנסכ' וליכ' שנצין וכל זה הי' לו נטור להבי' ולפמ"ש א"כ לרב אשי א"צ להני תירוצים שבש"ס פ' המצניע ודו"ק ודברי הרמב"ם פ"ב מגניבה סתומין שכת' האי דינא דמגרר ויוצא פטור ולא הבי' לא פירוק' דרב אשי ולא דרבינ' וגם השמיט כל הנך דאוקמ' לה שם פרק המצניע וצ"ע: