אור ברסלב

קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר

סימן שלג · סעיף ג

סעיף ב

הרי זה כדבר האבוד וז"ל הנ"י בד"א שאין להם ממון בשלא הלכו והא דנקט הלכו אי כשהיו פועלים מוצאין להשכיר עצמן מבערב עסקינן בלא הלכו נמי כל שעכבן והפסידן שכירות אותו היום חייב בע"ה דהא דבר האבוד הוא להם דכי היכא דפועלים מחייבי ליה לבע"ה בדבר האבד כדתנן במתני' ה"נ בע"ה מחייב להו לפועלים אלא הכא מיירי כגון שלא היו מוצאין להשכיר את עצמן מתחלה מש"ה דוקא כשהלכו שהיא בהתחלת מלאכה שכשם ששאר דברים נקנה בקנין כך שכירות פועלים נקנה בהתחלת מלאכה עכ"ל. ונראה הא דאתי עלה משום דבר האבוד ולא אתי עלה משום דינא דגרמי וכמ"ש תוס' הבאתי דבריהם סק"ב משום דהוי כמו מבטל כיסו של חבירו כמ"ש שם סק"ב ע"ש ומה"ט נמי בש"ע אתי עלם משום דבר האבוד אך קשה דהא כת' הנימוקי גבי פועלים בדבר האבוד וז"ל אבל בדבר האבוד אם ימתין אע"פ שלא התחילו מלאכה אע"פ שלא באת חבילה לידו שאין כאן אלא דברים חייבין לשלם עד כדי שכרן אפילו לפי היוקר שנתייקרו פועלים בשכרן וע"ש שכ' ואם באת חבילה לידו שוכר עליהם עד ארבעים ונ' זוז כו' ומיהו אם לא שכר עליהם אלא הפסיד בהמתנה אינם משלמין שלא קיבלו עליהם לשלם אלא שאם רצה בעל הבית שוכר עליהן או מטען עכ"ל וכיון דדבר האבוד ל"מ אלא לשכור עליהן או מטען אבל לשלומי לא א"כ בעל הבית שחוזר בפועלים היכא שחייב לשלומי משום דבר האבוד וכבר הקשה דבר זה בחדושי מוהר"ם שי"ף ע"ש:

אמנם נראה דטעמ' דפועלים שחזרו בבע"ה ליתיה בתשלומין היינו משום דפועלים לא קיבלו עליהם אלא לגמור המלאכה ונשתעבדו לגמור מלאכתן עד כדי שכרן ומש"ה בדבר האבוד אפי' לא התחילו במלאכה כיון דקיבלו עליהם לעשות מלאכתן נשתעבדו עד כדי שכרן והיינו כששוכר עליהן אבל אם אינו שוכר עליהן לא בעי שלומי כיון דלא קיבלו עליהן תשלומין אבל בע"ה החוזר בפועלים עיקר חיובו דבעל הבית הוא לשלומי לפועלים וכיון דתנאו דבע"ה הוא לשלומי מש"ה בדבר האבוד צריך לקיים תנאו ובעי לשלומי וכי היכא דפועלים בדבר האבוד מחויבין לקיים התנאי שהוא לגמור המלאכה ומש"ה שוכר עליהן וא"כ בע"ה בפועלים שהוא להיפך דעיקר תנאו לשלומי א"כ בדבר האבוד בעי שלומי ומיהו כבר כתבנו בסק"ב דמוהר"ם ס"ל דאפי' הפסידו הפועלים פטור ומשום דבר האבוד לא מחייב וכמ"ש שם דאינו מוכרח לו' דיש חיוב בדבר האבוד אלא כשהתחילו במלאכה ומ"ש בנ"י כדתנן במתני' י"ל דמתני' נמי מיירי כשהתחילו במלאכה ואפי' נימא דבדבר האבוד אפי' לא התחילו במלאכה נמי היינו משום דפועלים בבע"ה היכא שהוא דבר האבוד הרי גרמו לו היזק ממש משא"כ בע"ה בפועלים אינו אלא מניעות ריוח וכמ"ש מוהר"ם בר' ברוך ובסמ"ע כת' טעמ' דדבר האבוד שכת' בש"ע היינו משום דד"ג. ולענ"ד נראה דהוא מדברי הב"י ולא אתי עלה הנ"י אלא משום דבר האבוד ומשמע דהוא טעמ' אחריני וכמ"ש אלא דטעמ' דמור"ם נראה כמ"ש משום דפועלים בבע"ה הוי היזק ממש ובע"ה בפועלים אינו אלא כמו מבטל כיסו של חבירו דפטור והך דחלילין למת דתנן במתני' דהוי דבר האבוד ואפילו נימא דמיירי שלא התחילו במלאכה צ"ל הא דשוכר עליהן או מטען היינו משום כבוד המת אבל מדין מזיק ל"ש שם אבל בע"ה בפועלים דאינו אלא מניעת ריוח דלא הוי היזק כמו פועלים בבע"ה כמו פשתן להעלות ממשרה הוי היזק ממש ולכן מסתבר לענ"ד דברי מוהר"ם אלא דבמרדכי כת' פ' האומנין בשם רבי מאיר דאין חילוק בין התחילו במלאכה כו' ומשמע כדעת תוס' וצ"ע:

תוכן העניינים

קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה