קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר
סימן שלג · סעיף ב
אבל אם היו נשכרין אמש. ר"פ האומנין תניא השוכר את האומנין והטעו את בעה"ב או בעה"ב הטעה אותן אין להם זע"ז אלא תרעומת בד"א שלא הלכו אבל הלכו חמרין ולא מצאו תבואה פועלים ומצאו שדה לחה נותן להם שכרן וז"ל תוס' וקשה לר"י דהא קי"ל כר"מ דדאין דינא דגרמי א"כ אמאי לא יתן להם כפועל בטל כיון שעל ידן יתבטלו אותו היום וי"ל דמיירי כשחוזר בו עוד ימצאו להשתכר ומ"מ יש עליו תרעומת שעתה לא ימצאו אלא ע"י טורח ע"ש וקשיא זו נתקשו בו כל הראשונים עוד תירצו דמיירי דגם מתחלה לא היה מקום אצל מי להשתכר ע' בנ"י ובני הבחור המופלא כמר יוסף דוב בער ש"ן הקשה מה בכך שנתבטלו על ידו ממלאכה דהא קי"ל המבטל כיסו של חבירו פטור וכן נועל חנותו של חבירו פטור ואם כן אפי' מצאו אמש להשתכר והיום לא מצאו נמי אין בו משום מזיק כיון דאינו אלא כנועל דלת חנותו של חבירו והשבתי לו דשאני נזקי ממון מנזקי גופו והוא דבאדם דאזיק שור ליכא אלא נזק אבל אדם דאזיק אדם חייב בד' דברים ואחד מהן הוא שבת ואפי' שבת שלא במקום נזק נמי חייב וכגון דאהדקיה באנדרוניא נמי חייב כמבואר בפ' החובל ומש"ה במבטל כיסו של חבירו או נועל חנות חבירו דליכ' דין שבת בנזקי ממון מש"ה פטור עלה אבל באדם דאזיק אדם דחייב בשבת כמו בנזק וא"כ לר' מאיר דדאין דינא דגרמי הוי גורם לשבת וחייב עלה:
ולפ"ז דוקא בפועלים הוא דחייב משום דד"ג היכא דמצאו אמש והיום לא מצאו מקום להשתכר אבל שכר בהמותיו ולא התחיל במלאכה אפי' מצאו אמש להשתכר והיום לא מצאו אין זה אלא כמבטל כיסו של חבירו ואין בו נזק. כלל ופטור וניחא בזה הא דמפליג בבריית' בין הלכו ללא הלכו וטפי הוה ליה לפלוגי וליתניה בדידיה בלא הלכו בין מצאו מקום להשתכר או לא ובתוס' כתבו דאורח' דמלת' נקט ע"ש ולפמ"ש ניחא משום דתני נמי חמרין וגבי חמרין פטור על שביתת בהמתן וכמ"ש ודו"ק:
אמנם לפמ"ש בסי' ש"ח סק"ב בשם הרמ"ה הובא בטור שם גבי קב לכתף כו' שם דאינו חייב אלא בנזק אבל לא בארבעה דברים ע"ש וכתבנו טעמא דמלת' משום דהתם אינו מזיק ממש אלא מחמת דינא דגרמי הוא דחייב ואינו חייב משום דד"ג אלא בנזק אבל לא בארבעה דברים ע"ש א"כ ה"נ אפי' לא מצאו מקום להשתכר אינו חייב במה שנתבטלו על ידו כיון דאינו אלא משום שבת ואינו חייב בדיני דגרמי אלא בנזק ולא בארבעה דברים ושבת חד מנהון דאינו חייב וא"כ אפי' נתבטלו הפועלים עצמן ממלאכתן נמי פטור ואינו חייב משום שבת אלא אהדקיה באנדרוני' דהוא בידים אבל גרמי דשבת פטור ודו"ק:) (
שוב מצאתי בתשובת מוהר"ם בר' ברוך דפוס פראג סי' תתכ"א שכתב וז"ל דין הא דדיני דגרמי היינו במקום שמפסיד חבירו ע"י גרמתו אבל מקום שהיה יכול להרויח וגורם לו בגרמתו שאינו מרויח פטור כדתנן השוכר את האומנין והטעו זא"ז אין עליהם אלא תרעומת לעיל בסי' תש"ץ ירושלמי המבטל כיסו של חבירו פטור עכ"ל ומבואר דס"ל למוהר"ם דגבי פועל אפי' מצאו אמש מקום להשתכר והיום לא מצאו פטור ומשום דאינו היזק אלא מניעת ריוח. ואף ע"ג דראיה דמייתי מוהר"ם מירושלמי ממבטל כיסו של חבירו יש לחלק בין נזקי ממון לנזקי גופו דיש בו משום שבת כמ"ש דכבר כתבנו דלענין דינא דגרמי אידי ואידי שוין דאינו חייב משום שבת בדיני דגרמי. ולדינא צ"ע כיון דדעת מוהר"ם דפטור בפועלים אפי' הפסידו על ידו את מלאכתן ומסתבר טעמיה דמוהר"ם לפמ"ש וגם השוכר הוא מוחזק בממון וידוע דנפיש חיליה דמוהר"ם להוצי' ממון (מ"י) נגדו. ונראה דמה"ט וגם בש"ע לא אתי עלה משום דינא דגרמי וכמ"ש תוס' אלא משמע דה"ל דבר האבוד וכמ"ש בש"ע דה"ז כדבר האבוד להם ע"ש אלא דנראה מדעת מוהר"ם דפטור בע"ה אפי' הפסידו הפועלים ולא הוי דבר האבוד דאי הוה ס"ל למוהר"ם דאין בע"ה יכול לחזור אלא כשמנאו פועלים גם היום מקום להשתכר א"כ לא הוי ראיה מיניה להא דמניעת ריוח וגם בזה נראה כדברי מוהר"ם ומשום דדבר האבוד לא מצינו אלא היכ' דכבר התחילו במלאכה דזה קנין שקונין בו השכירות פועלים ורצו לחזור בזה אמרינן שוכר עליהן או מטען אבל היכ' דלא התחילו במלאכה דאין בו משום קנין כלל אלא דברים בעלמ' א"כ אפי' הוי דבר האבוד אינו אלא משום דינא דגרמי שהפסידו על ידו וכה"ג דאינו אלא מניעת ריוח אפי' בנזק אדם פטור ומשום דלא מחייב בדיני דגרמי אלא בנזק ולא בארבעה דברים וכמ"ש הרמ"ה הובא בטור סי' ש"ה וא"כ כיון דדעת מוהר"ם דפטור נראה דמספיק' לא מפקינן ממונא ודוק ועמ"ש בסק"ג: