קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר
סימן שג · סעיף ג
ברועים אחרים ובמקלות. כתב בתשובת רמ"א סי' ק"ו בש"ש שהניח הפקדון עם שלו ונשרף בתיבה עם שלו והציל דברים אחרים שבחדר זה שהיה שם ואותה תיבה לא הציל אם חייב לשלם ע"ש שהעלה דמקרי פשיעה מאחר שהיה יכול להציל אם רצה אע"ג דהוצרך להציל ממונו הנשרף לו במקום אחר אין זה אונס וראיה מדברי הרשב"א שכ' נימוקי יוסף פ' הפועלים שכתב דש"ש לעולם חייב אפי' באונס המגיע לגופו כגון שאנסתו שינה או אונס אחר עד שמגיע לגופו של פקדון ממש עכ"ל ונדון זה שבא לו האונס ממקום אחר לא מיקרי אונס מאחר שהיה יכול להציל ולכן אינו דומה כלל להא דרועה שנכנס לעיר ובא ארי ודרסה או זאב וטרפה כו' כי התם מיירי שאירע אונס בפקדון עצמו רק שנכנס קודם שידע האונס ואז יש חילוק בין נכנס ברשות או לא אבל בכה"ג שהיה יכול להציל אחר שראה האונס ולא הציל מיקרי פשיעה וכו' והכי אמרו זאב א' אינו אונס אפילו בשעת משלחת זאבים אע"ג דבודאי יוכל להגיע לו נזק מזה בגופו כ"ש בממונו לכן י"ל שזהו מיקרי פשיעה עכ"ל. ומדכתב הרמ"א לשון פשיעה כתב הש"ך דאפי' ש"ח חייב בכה"ג וע"ש ואינו נראה לפענ"ד דודאי בש"ח פטור כל שטרוד להציל את שלו כיון דאפי' נם כד ניימי אינשי ועייל בעידנא דעיילי אינשי ש"ח פטור ה"ה בזה ואע"ג דאם כבר בא זאב אין לו לש"ח להניח מלהציל ולהכנס לעיר אבל בזה שטרוד להציל נכסים שלו כה"ג לאו פשיעה הוא דהא עיקר ראיית הרמ"א מדברי הרשב"א שבנימוקי יוסף פרק הפועלים דאפי' אונס המגיע לגופו של שומר אינו פוטרו וזה אינו אלא בש"ש (בש"ח) ומה דקרי ליה פושע היינו לגבי ש"ש ה"ל פשיע' וכמ"ש בש"ע בש"ש שהי' לו להציל בשכר ולא הציל הרי זה פושע אע"ג דאינו פשיעה לגבי שומר חנם. ולפ"ז נראה דה"ה בזאב א' דאינו אונס היכא דמגיע לו איזה נזק בגופו דש"ח פטור כה"ג כיון דאין דרך להתגרות בזאב א' היכא דמגיע לו היזק בגופו אפילו נזק קצת וא"כ זאב א' דאינו אונס היינו לגבי ש"ש דוקא אבל פשיעה נמי לא הוי: