קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר
סימן שג · סעיף ב
רועה שמצא גנב והתחיל להתגרות בו. כתב מוהרי"ק שורש קכ"ה ז"ל אפי' היתה כונת הרועה לטובה כדי להפחיד הלסטים אפ"ה חייב דבדיבור בעלמא חייב השומר שכר מיהו דוקא דידעינן דבלא דיבורו לא הוי בא אבל בלא"ה לא עכ"ל. ומשמע מלשונו דוקא ש"ש הוא דחייב אבל ש"ח אם היה כוונתו לטובה כדי להפחיד הלסטים פטור. וראיה לזה נראה ג"כ מדברי הנימוקי יוסף פ' המפקיד גבי האי דאפקידיה גבי' ויהב לי' לאימי' ע"ש שכתב דוקא ש"ח מיפטר בטענה זו דסבר אם לא יאמר לה שהו' פקדון תשמור טפי אבל ש"ש לא והובא בש"ך סי' רצ"א. ומבואר דש"ח שכוונתו לטובה פטור משא"כ ש"ש דה"ל למידק טפי. ומ"ש מוהרי"ק דוקא דידעינן דבלא דיבורו לא הוי בא. ומשמע דמספיקא לא מחייבין אותו. ובסעיף ג' גבי דליקה משמע דמחייבין אותו מספק אם אינו יודע שודאי נשרפו לפי שאינו יכול לישבע ואפשר לחלק ועמ"ש בסי' ש"מ ס"ק ד':