קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר
סימן רעח · סעיף טו
מיקרי מוחזק. מסופקני באחד שנשבע ליתן מתנה לחבירו חפץ פלוני ומת המקבל קודם שהגיע המתנה לידו אם הוי ראוי לגבי בכור כיון דשבועה אינו עושה קנין אי נימ' כיון דצריך לקיים שבועתו ואסו' לו לחזו' ה"ל החפץ שנשבע לתת לו כמו מוחזק. והנה יש ללמוד דבר זה דהוי מוחזק מדברי תוס' פ' י"נ דף קכ"ג ד"ה הכא במכירי כהונה וז"ל בכל דוכתי עביד מכירי כהונה מוחזק בפ' כל הגט (גיטין דף ל') והיינו טעמא משום דזהו מתנה מועטת ואסור לחזור בו ואפי' בדברים בעלמא ואף ע"פ שאם רצה לחזור בו יכול מ"מ כל כמה דלא הדר ביה הוי כמוחזק עכ"ל. וא"כ מכ"ש בנשבע או נתן ת"כ ליתן חפץ פ' דהוי מוחזק לגבי בכור מיהו קשה מהא דאמרינן פ' י"נ דף קכ"ה גבי האי דאמר נכסי לסבתא ובתרה לירתי ה"ל ברתא דהוי נסיב' שכיב' ברת' בחיי בעלה ובחיי סבת' בתר דשכיבה סבתא אתא בעל וקא תבע ומסקינן דה"ל ראוי כיון דאי קדים סבת' וזבנה זבינ' זבינא והתם נמי אסור לראשון למכור כדאמרינן פ' י"נ דף קל"ז דאין לאחריך אלא מה ששייר ראשון והמשיא עצה למכור כרשב"ג הוי רשע ערום. וכן מבואר בש"ע סי' רמ"ח סעיף ג' אע"פ שאמרנו אין לשני אלא מה ששייר ראשון אסור לראשון למכור ע"ש וכיון דאסור למכור אמאי הוי ראוי כיון דאסור לה לסבתא למכור. ונראה דלשטת הרי"ף והרמב"ם והרשב"ם והטור בסי' רמ"ח ניח' דהם פירשו לדידן אחריך לאו כאומ' מעכשיו ובלא"ה לא גבי בעל כיון דאשתו לא זכתה אלא אחר מיתת הסבת' אלא דלא נימ' אחריך כאומר מעכשיו אמרו בש"ס לראיה כיון דאי קדים סבתא וזבנה זבינא זביני ואי כאו' מעכשיו לא מצי סבתא לזבנה וכיון דמצי זבנה מוכח דלאו כאומר מעכשיו וכמ"ש רשב"ם שם מסתבר טעמי דבני מערבא דחשבי ליה ראוי דליכא למימר כאו' מעכשיו דהא אי קדים וזבנה זבינה זביני ע"ש. וא"כ טעמא דראוי הוא ומשום דאחריך לאו כאו' מעכשיו והך טעמא דאי קדים וזבנה אינו אלא לראיה דלא הוי כמעכשיו וכמ"ש שם רשב"ם וא"כ קדים וזבנה היינו בדיעבד וראוי הוי כיון דלאו כאומר מעכשיו וזה הוא נמי שטת הרי"ף והרמב"ם והטו' בסי' רמ"ח וכך הוא נמי שטת הרמב"ן בס' המלחמות אלא דשטת בעל המאור דאחריך כאומ' מעכשיו ואפ"ה הוי ראוי כיון דאי קדים וזבנה זבינא זביני א"כ לדידיה תיקשי כיון דלא הוי ראוי אלא מה"ט דאי קדים וזבנה וכיון דאסור לה למכור אמאי לא הוי מוחזק אבל דעת רוב הפוסקים דאחריך אינו כמו מעכשיו וכמו שפי' רשב"ם וא"כ לא קשה מידי ועמ"ש בסי' רמ"ח סק"ו. אח"כ מצאתי בתשובת מוהר"ל סי' ע"ד ז"ל ומה שתלית הטעמים דמכירי כהונה משום דאסור לחזור ליתי' דהא נכסי לך ואחריך לפ' איסור גמור לראשון למכור ואפי' המשיא עצה מיקרי רשע ערום ואפ"ה מה"ט דאי קדים סבתא וזבנה משווינן ליה אלא טעמא דאינו יכול לחזור בו וכדמוכח האי דתקפו כהן עכ"ל. ונהניתי שכוונתי בקושי' לדעת הגדול ולפי מ"ש דשטת כל המפרשים משום דאחריך לאו כאומר מעכשיו לק"מ לבד לבעה"מ תיקשי ומ"ש מוהרי"ל דמכירי כהונה אינו משום איסור אלא שאין יכול לחזור בו. תמה אני דהא מבואר להדיא בדברי תוס' שזכרנו בפ' י"נ דף קכ"ג דמכירי כהונה אינו אלא משום איסור דה"ל מתנה מועטת ומ"ש מוהרי"ל ז"ל שם במכירי כהונה כיון דמכירי חשיב מוחזק ודאי ויכול לתופסו בע"כ של הנותן כדאי' בתוס' פ"ק דמציעא אתקפו כהן אין מוציאין אותו מידו וז"ל וא"ת הבעלים יאמרו ליתן לכהן אחר ויש לומר כאן במכירי כהונה אלמא דהוי ממש מוחזק כאלו הוא כבר שלו ותקפו כבר וע"ש. ולענ"ד דודאי מכירי כהונה אינו אלא משום איסור וכמ"ש תוס' שזכרנו אלא דהתם דכבר תקפו כהן קודם שחזר תו ליתיה בחזרה כיון דמכירי כהונה חשיב כמו הבטחה שיתן לו כל המתנות וכבר תקפו תו ליתיה בחזרה כיון דכבר זכה בו וה"ה במתנה מועטת דיכול לחזור ואסור לו לחזור ואם הלך המקבל בעצמו ומשך תו ליתיה ברשותיה לחזור דה"ל כנותן לו רשות לזכות בו כיון דאסור לו לחזור ועמ"ש בסי' ר"ד סק"ג: