קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר
סימן רנג · סעיף ז
תנו ק"ק זוז לפ' לנדונייתא. ס"פ נערה ההוא דאמר להו נדוניא לברת' זיל נדוניא אמר רב אידי בר אבין פורנא ליתמי ופרש"י נדוניא לברתא קצוביו היו תכשיטי הבנות כך וכך לבושים פורנא ליתמי הריוח ליתומים ולא אמרינן נתיב לה דמי הנדוניא כיום הצוואה ע"ש. וכתב הרא"ש ז"ל ובספרים כתוב ת' זוז נדוניא לברתה אותה גירסה נ"ל עיקר דאם לא הזכיר סכום המעות מה חידוש הוא זה דפורנא ליתמי אבל עתה שהזכיר סכום המעות שהיתה הנדוניא שוה באותה שעה השתא הוי חידוש אע"פ שהזכיר סכום המעות הריוח ליתומים כי לא הי' דעתו אלא שיתנו לה הנדוניא עכ"ל וז"ל הטור ואם אמר תנו לבתי לנדוניא כך וכך חפצים במאתים זוז והוקרו או הוזלו הריוח וההפסד הוא ליתומים ע"ש:
והנה ביאור הדברים במה שמחלק בש"ע בין אומר תנו ק"ק זוז בנדונייתא ובין אומר לנדונייתא וכתב הסמ"ע צ"ע דלא מצאתי בשום מקום חילוק זה וגם הטור כת' לנדוניא ולכן כת' דעיקר הוא דברישא אמר ק"ק זוז לפ' ולא אמר תנו ובסיפא אמר תנו ע"ש ותמהני דאם לא אמר תנו לאו כלום הוא וכמ"ש הרמ"א סעיף ב' דוקא שמזכיר ל' מתנה אבל אם אמר כך וכך לפ' בנכסי לאו כלום הוא ואם כן אפי' שתנשא אין צריכים לקיים צוואתו ובע"כ אמר ל' תנו אלא שקיצר בש"ס דידוע דצריך ליתן באופן שיהי' דבריו קיימין ולישנא דגמ' נמי בהאי דאמר נדוניא לברת' ודאי אמר לשון תנו וכמ"ש אמנם מה שמחלק בש"ע בין אמר בנדוני' ובין אמר לנדוני' היינו משום דנדוניא הוא שם העצם לתכשיטי הבנות ומש"ה כשאומר תנו כך וכך חפצים במאתים זוז והוא לתכשיטי הבנות מש"ה הריוח וההפסד ליתומים כיון שצוה ליתן בחפצים אבל אם אומר תנו ק"ק זוז לנדוני' והוא שיותן לה מעות מזומן והיא תקח בהם חפצים לתכשיטין הריוח והפסד לברת' ומשום דצוה ליתן במעות מזומן מגיע לה מעות מאתים זוז ומה שאומר לנדוניא אינו אלא כמראה מקום וזה כוונת הש"ע אם אמר ק"ק זוז לפלוני בנדונייתה דהיינו חפצים שהוא נדוניא והוא תכשיטי בנות א"כ אין לה אלא החפצים ואין צריכין ליתן עד שתנשא ותצטרך כו' אבל האומר תנו ק"ק זוז לפ' לנדוניא היינו שיתן לה מעות מזומן לצורכי נדוניא אינו אלא כמראה מקום וזכתה מעכשיו בסך מאתים זוז. והטור אע"ג שכתב לנדוניא כיון שכתב כך וכך חפצים במאתים זוז וכיון שהזכיר החפצים בסך מאתים זוז אין חילוק בלשון נדוניא או לנדוניא כיון שאומר בפי' תנו כך חפצים ועיקר תליא בין ל' חפצים למעות מזומן וש"ע בסתם קאמר דלשון בנדוני' היינו חפצים ואומר לנדוני' היינו מעות שתקנה בהם חפצים אבל הוא לא אמר כך וכך חפצים וז"ב והארכתי בזה יען כי בסמ"ע הסיע דברי הש"ע לכוונה אחרת ועיקר כמ"ש. וז"ל הריטב"א ס"פ נערה שם הובא בשטה מקובצת האי דאמר נדוניא לברתא פ' ושכ"מ היה דמקנה באמירה וכלים של נדוניא הרגילים היו ידועים ובשעה שצוה עליהם היו נמכרים ביוקר בשוק ובתר הכי זול נדוניא והיתה היא תובעת העודף כו' ואמר רב אידי פורנא ליתמי שלא נתכוין האב אלא שיתנו לה נדוניא הרגילה הן ביוקר הן בזול וה"ה דאי אייקר דווררא ליתמי ושמעתי מרבותי שאין להם לתת לה עד שתנשא ותצטרך לכך ואם מתה בנתיים אין ליורשי' כלום אבל האומר תנו מאתים זוז לפ' לנדונייתה חייבין לתת לה ק"ק מעכשיו ויוקרא וזילא דידה הוי ולא עוד אלא אם מתה קודם שתנשא זכו בהם יורשי' דכה"ג לא הוי קפידא אלא כמראה מקום וכהאי דפ' השוכר בנותן דינר לעני ליקח בהם חלוק שרשאי ליקח בו טלית וכ"כ הרשב"א עכ"ל. והוא כמ"ש דברישא אמר נדוניא היינו כלים של נדוניא הרגילים וכיון שלא ציוה ליתן אלא כלי נדוני' מש"ה הריוח ליתמי ואין להם ליתן עד שתצטרך ובסיפא אמר תנו מאתים זוז לנדוניא היינו שיתנו לה מעות מזומן והיא תקח בהם כלי נדוניא ה"ל כאומר תנו דינר לעני ליקח בהם חלוק וכמ"ש הריטב"א והטור שכתב שאמר המצוה כך וכך חפצים א"כ אפי' הזכיר סכום מעות כיון שלא אמר כך סכום מעות שתקנה בהם חפצים אלא חפצים כך וכך בעד מאתים זוז א"כ ל' לנדוניא לאו כלום הוא כיון שאומר כך וכך חפצים במאתים זוז אין לה אלא החפצים בעת שתצטרך והריוח ליתומים וכל זה פשוט: