קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר
סימן רנג · סעיף ב
ולדון בכל דברי ספק. פ' י"נ שם פריך וניחוש דלמא הדר ביה ומסיק דסליק מענינו ופרשב"ם דכל זמן דמצי לחזור בו דיניהם לאו דין כלל אע"ג דלא הדר ביה אא"כ ע"ש. ותוס' פירשו דהוי אטרוחי בי דינא בכדי ע"ש. ותמיהני במה שלא הובא בש"ע ולא ברמ"א הך דסליקו מענינא וכמבואר בש"ע דבין לפרשב"ם ובין לפי' תוס' עכ"פ אין להם לדון דסליקו מענינא. וגם הרמב"ם בפ"ג מהל' סנהדרין שכת' שם הך דשלשה שנכנסו לבקר כו' רצו עושין דין השמיט הך דסליקו מענינא ואפשר כיון דלפי' תוס' אינו אלא משום אטרוחי בי דינא בכדי ואינו אלא עצה לדיינים שלא יטריחו בכדי ואם ירצו ידונו שפיר מש"ה השמיטו הרמב"ם וש"ע ורמ"א אלא מדברי הטור שהביא פרשב"ם ופי' תוס' משמע לכתחלה לא ידונו וצ"ע. ובחידושי הרמב"ן כת' י"מ ליחוש שמא אח"כ חזר בו וקשיא לי אי הכי גבי מתנת שכ"מ דכתבי ומגו מרעי' איתפטר היכא דיינין ביה וליחוש דלמא הדר ביה וע"ש וכן הקשו בתוס' שם וע"ש בחידושי הרמב"ם שכת' על פרשב"ם דאין הדין כלל כיון שיכול לחזור ויפה כוון עכ"ל ועמ"ש בסי' ג' סק"ד וליישב דברי המפרשים נרא' לפמ"ש הרמב"ן בשם הרב ר' יהודה הנשיא אלברצלוני בשם י"א שלא אמרו שיכול לחזור בקנין בעסוקין באותו ענין אלא במתנת שכ"מ במקצת דכל שעתא מידק דייק ויהיב והדר ביה עד דסליקו מענינא לענינא אבל בבריא לא מצי למיהדר ביה כלל אלא תכ"ד ודבר הלמד מענינו הוא ובענינא דש"מ אתמר ע"ש וא"כ דוקא בעסוקין באותו ענין מעיקרא לא גמר בלבו לחלוטין אלא ליישב עוד בדעתו עד דסליקו מענינא אבל כל דסליקו מעניינא דכבר גמר בדעתו לזה ל"ח שמא חזר מדעתו הראשונה וכן אפי' לדידן דס"ל דאפי' בבריא חוזר בקנין עד דסליקו מענינא נמי אינו אלא משום דכל דבר שאינו עושה בגוף החפץ שרוצ' להקנו' דהיינו קנין סודר בת"כ הנהוג בין הסוחרים דכיון דנעשה פתאום אינו דיעה שלימה עד דסליקו מענינא וכיון דמה"ט חוזר משום דהוא דבר הנעשה פתאום ואינו דעת שלימה מש"ה חיישינן שמא כבר חזר בו אבל היכא שידוע שגמר בלבו בדעה מיושבת למיהב לא חיישינן לחזרה עד דאית עדים שחזר ועמ"ש ס"ס ק"א ועש"ך סי' קי"ב סק"ב שהכריע גבי דאקני דאינו יכול לחזור בו קודם שבא לעולם דא"כ מאוחר אמאי כשר נהי דדאקני משתעבד ניחוש שמא חזר בו בפני עדים וע"ש וא"ז ראיה דהא מבואר בתוס' ורמב"ן דלא חיישי' לחזרה דא"כ היכי מהני מתנת שכ"מ ניחוש שמא חזר בפני עדים ואפי' בלקוחות אין חוששין שמא חזר בו וכדמוכח מספ"ק דמציעא דף י"ט גבי הא והא במתנת שכ"מ הא והא בבריא אלא דאכתי אפשר לקיים דברי הש"ך דכיון דמשמע מדברי תוס' דשמא חזר בו לא חיישינן אבל שמא יחזור בו אח"כ חיישינן שפיר דהא מפרשי הא דפריך וליחוש שמא הדר בי' היינו משום אטרוחי בי דינא כיון דיחזור אח"כ ה"ל בכדי ומאוחרין דכשרין היינו כמו שיכתוב השטר ביום הלואה ולאחר הזמן א"כ מאוחרין אמאי כשר לכתחלה ניחוש שמא יחזור בו אח"כ ודוק: