קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר
סימן רמח · סעיף ה
לפיכך אם נתן המעות על יד שליש ע' ב"י שכת' לשטת הרמב"ם דבשנתן ע"י שליש אפילו אמר לשון ירושה נמי לא זכו בהו יורשין הואיל ואיתנהו ביד שליש ע"ש ועמ"ש בסק"א במה שהשיג על זה במוהרי"ט חלק ח"מ סי' ע"ד וכתבנו דלדינא דברי הב"י נכונים דנהי דמשום מתנת שכ"מ ל"מ כיון דירושה אין לה הפסק אבל משום מלד"ה צריכין היורשים לקיים אפי' היכא דהוי יורשין כיון דמלד"ה אינן קונין אלא שמוטל מצוה על היורשין לקיים דברי המת וע"ש. והנה ראיתי במוהרי"ט חלק ח"מ סי' ו' שכ' דלא אמרי' כלל מצוה לקיים דברי המת היכא דזכ' בנו בתורת ירושה אע"פ שאמר ואחריך בטלה קנינו מטעם דרחמנא אמר אין לה הפסק וה"ל מתנה עמ"ש בתור' היאך אפשר לו' שמצוה לקיים דבריו ולבטל דברי תורה השתא מתנתו נפקעת מפני דברי תורה דבריו מצוה לקיים במקום ביטול דברי תורה וע"ש. ולענ"ד נראה כמ"ש בסק"א והוא דהא כיון דמצוה לקיים דברי המת אינו קנין וכמ"ש רי"ו דאם קדמו ומכרו היורשין אין מוציאין מהם לקיים דבריו וא"כ היכי משכחת כלל מצוה לקיים כיון דיורשין נינהו ובירוש' נחיתי ואין לה הפסק אע"כ כיון דאנן לא מסלקי' להו מירושה אלא שאנו אומרים דעליהם מוטל לקיים דבריו וא"כ באחריך נמי על היורשין לקיים דבריו ודוקא במתנת שכ"מ דעושה קנין הוא דאמרי' ירושה אין לה הפסק ולא זכי אחריך במתנת ירושה להפסיק הירושה אבל מלד"ה דאין עושה שום קנין וכמ"ש רי"ו ואינו אלא מצוה על היורשין וא"כ לא מפקינן ירושה כלל: