אור ברסלב

קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר

סימן רמח · סעיף ד

סעיף ג

אבל הבריא שנתן. וכת' הרב המגיד בטעמא דכיון שהעלינו שאין הבריא יכול להעביר נחלה בכ' ירושה אלא בלשון מתנה ואם היה בלשון ירושה אינה כלום א"כ ודאי מתנה יש לה הפסק עכ"ל. ומוהרי"ט בחלק ח"מ סי' ו' ז"ל ובר מן דין בדינא דבריא כת' הרב המגיד וכו' והך מלתא דבריא איבעיא ולא איפשטא בגמ' ומשמע דלר"ח דבעי' אפשיטא אין חילוק בין שכ"מ לבריא ואפי' לדידן דלא איפשטא נהי דלא מפקינן משאר יורשים מספק אבל עכשיו שהספק בין היורשים לאחריך פשיטא דלא אמרינן שזוכה אחריך מספק ואין לו' דלא מספקא לן אלא בלשון ירושה אבל בלשון מתנה לא דהא ע"כ רב אחא פשיטא ליה דכל דמהני ביה לשון ירושה כי אמר נמי ל' מתנה אינו זז מתורת ירושה ולכך הרב המגיד תלאן זו בזו אלא שאין דברי הרמב"ם אלא בבן בין הבנים שאם היה בריא אינו זוכה במתנה מספק כלל ומוקמינן ליה בחזקת כל היורשין והאיך יזכו בו אחריך אבל אם אין שם יורש אלא הוא אפי' ברי' במתנת בריא אין לאחריך כלום כיון דספיקא הוא אמרי' ביה אינו ל' מתנה אלא לשון ירושה ואין אחריו הפסק וזה ברור עכ"ל:

אמנם מסתימת דברי הרמב"ם וש"ע נראה דלא מיירי דוקא בבן בין הבנים דכל כה"ג ה"ל לפרושי אלא משמע אפי' אם אחריך אינו יורש כלל נמי זוכה אחריך. ולכן נראה דודאי בשכ"מ אפי' אומר לשון מתנה אפ"ה אינו אלא ירושה וכמ"ש הרמב"ן בחידושיו דמה שהוא שלו בירושה אינו יכול ליתן לו במתנה וירושה דידיה נמי תורה היא שהתורה נתנה לו רשות ליתן לו נכסיו וירושה היא ע"ש ומיהו בשכ"מ כיון דאינו אלא לאחר מיתה ירושה היא שהתורה נתנה לו רשות ליתן לו וירושה היא אבל בבריא אפי' לדעת ר"ח דיכול להנחיל למי שירצה היינו באומר לשון ירושה ולאחר מותו אבל מתנת בריא דהיינו הגוף מהיום דאי לאחר מיתה אינו מתנה כלל וכיון דנותן במתנת בריא מהיום ודאי אין זה ירושה של תורה כלל אלא מתנה ויש לה הפסק וכיון דבחייו ה"ל מתנה לא הדרא ירושה לאחר מיתה ועוד דכיון דמחיים הקנה האב לבן בנו בתורת מתנה גוף מהיום כמו במתנת בריא א"כ אסתלק אב לגמרי דנתן ליורש במתנת בריא ואחריו לפ' א"כ לא מצי ירית לה כלל כיון דליתיה דאבוהו וכמו דאמרי' בס"פ השולח ע"ש ר"מ סבר קנין פירות כקנין הגוף ובהא במיתת אביו הוא דלא ירית ולא מידי והלכך מת אביו ואח"כ הקדישה צריכי קרא ור"י ור"ש סברי קנין פירות לאו כקנין הגוף ובהא במיתת אביו השתא הוא דקא ירית ע"ש והכא באומר אחריך לפ' דה"ל קנין הגוף לראשון ואין לשני אלא מה ששייר ראשון וא"כ במיתת אביו לא ירית ולא מידי דהתם בשדה החוזרת ביובל ירית במיתת אביו למ"ד קנין פירות לאו כקנין הגוף כיון דהגוף לאביו ויש לו זכות לחזור לו ביובל אבל באומר אחריך נסתלק הנותן לגמרי וקנין הגוף לראשון ודאי לא ירית במידי דלאו דאבוהי ועמ"ש בסי' קי"א סק"ג ודו"ק. ועוד נראה כיון דבמתנת בריא לא משכחת כלל ואחריך לפ' אלא באומר ואחריך מעכשיו לפ' וכמו שנתבאר ובאחריך מעכשיו גם בשכ"מ יש לה הפסק כמו שכת' הרמ"א סעיף י"ז דהראשון לא נחית אלא לפרי והיינו דע"כ מתנת בריא באחריך מעכשיו הוא דאם אינו במעכשיו א"כ לא קני אחריך עד שימות הראשון א"כ ממ"נ אם קדמה מיתת הנותן למיתת המקבל הראשון א"כ לא זכי אחריך כלל אפי' נתן לו בשטר והשטר ביד אחריך בעין דאין קנין לאחר מיתה וכדאמרי' גבי גט היכא דמתנ' שלא יחול הגט עד אחר י"ב חדשים ומת קודם י"ב חודש דאין גט לאחר מיתה ואם מת הראשון קודם הנותן א"כ כבר זכה האחריך בעוד הנותן קיים ולא שייך בזה ירושה אין לה הפסק כיון דזכה בעוד הנותן קיים ולא נחית הראשון לירושה כלל ולא משכחת שיזכה אחריך אחר מיתת הנותן אלא באומר מעכשיו ובמעכשיו לא אמרינן אין לה הפסק וכמ"ש הרמ"א סעיף ז' וא"כ הא דבמתנת בריא לא אמרינן ירושה אין לה הפסק הוא אפי' לדעת ר"ח וזה ברור ודו"ק ועמ"ש ס"ק י"ג:

תוכן העניינים

קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה