אור ברסלב
קמחא דאבישונא על הגדה של פסח מגיד › ארמי אבד אבי

קמחא דאבישונא על הגדה של פסח· רבי יוחנן טריוויש

מגיד · ארמי אבד אבי

מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו

פסקה ב

צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב. שגם הוא בא מכח אותה הגזירה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן בקש לעקור את הכל שאמר יש לאל ידי לעשות עמכם רע. שאלמלא החלום כמו שמפרש ואלקי אביכם אמש אמר אלי השמר לך מדבר מעשות היה לו לומר אלא שלבן היה מכשף גדול ואפילו בדבריו ובהזכרותיו והשבעותיו השדים היה יכול לבלוע יעקב ולהזיק ולכלות את זרעו. וזהו שנאמר ארמי אובד אבי שבא בהסכמה מוחלטת לאבדו לולא הקדוש ברוך הוא נטל לו כחו והקב"ה מצרף לו מחשבה רעה למעשה לכן נאמר ארמי אובד אבי. ולאחר שנצול מלבן נוסף לו פגע אחר וכו' שנאמר וירד מצרימה אנוס על פי הדבור. וכמו שדרשו בפרק רבי עקיבא ראוי היה יעקב אבינו לרדת בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גרם לו וירד בכבוד גדול. שנאמר בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה. הדבר הוא רוח הקדש. כמו שכתוב והדבר אין בהם.

פסקה ג

ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע. פירוש לקבוע שם ישוב ולהיות כתושב אלא לגור שם כגר ואיש נכרי.

פסקה ה

ויהי שם לגוי גדול מלמד שהיו מצויינים. מסומנים לגוי גדול ניכרים וידועים ונקבצים במקום אחד ולא נפרדים ופזורים ועם היותם אנשים מעטים היו נחשבים אומה בפני עצמה.

פסקה ו

ורב כצמח השדה. מה צמח השדה כל מה שגוזזים אותו יותר צומח. אף ישראל כל מה שמענים אותה יותר פרים ורבים. וכן הוא אומר וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.

ואת ערום ועריה. ערומים ומשוללים מן המצות שהגיע זמן הקץ ולא היה בידם מצות ונתן להם פסח ומילה שנמולו ביום ארבעה עשר בניסן וזהו שכתוב מתבוססת בדמיך. שני דמים דם מילה ודם פסח.

פסקה ז

וירעו אותנו המצרים. נתחכמו להרע לנו אמרו שוטה היה עשו שהיה ממתין עד שימות אביו להרוג יעקב ובין כך הוליד בנים וגדלן וכן לבן שהלך אחר החלום שנאמר השמר לך מדבר עם יעקב. אבל אנו נתחכם לעקור את כלם.

פסקה ח

למען ענותו בבסבלותם. יש אומרים בסכלות עבודה זרה שהיו משעבדים אותם לעבודה זרה כדכתיב ישאוהו על כתף יסבלוהו.

פסקה ט

בפרך. בתחלה בפה רך כמו שדרשו שתלה פרעה לבנה בצוארו ונתחזקו והוסיפו אומץ לכבוד המלך. ואחרי כן שעבדו בהם בפרך. וירא את עניינו. זו פרישות דרך ארץ. פירוש עניינו כמו אם תענה את בנותי שהיו מבטלים מהם עונת נשותיהם.

פסקה טו

את עמלנו. אלו הבנים. שהם גדלים מעמל האדם ויגיע כפיו הבא להם.

פסקה טז

לחצנו. זו הדחק. כמו שנאמר ותכן הלבנים תתנו.

פסקה יח

ויוציאנו ממצרים לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף. ומשה לא היה שליח רק לדבר אל פרעה. אבל לא היה בידו כח להוציאם אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו. ונאמר זה על מכת בכורות שלא הביא אותה הב"ה על ידי מלאך. אלא הוא בעצמו הכה אותם. והא דכתיב ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם קורא המכה משחית ופרושו ולא יתן ההשחתה לבא אל בתיכם.

פסקה כ

ביד חזקה זו הדבר. פירש באגדת תלים כל מכת שהביא הקב"ה על המצריים במצרים הביא מכת דבר עם כל אחד ואחד שנאמר ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים (תהלים עח, מח). מכיון שמסר מקניהם לרשפים במכת ברד דהיינו דבר. מזה אנו למדים לשאר מכות שהיה הדבר עמהם.

פסקה כא

ובזרוע נטויה זו החרב. איזו מכת חרב מצינו במצרים. מצינו בפסיקתא דויהי בחצי הלילה בשע' שאמר משה ומת כל בכור נתכנסו הבכורות אצל אבותיהם. אמרו להם בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר משה על הדין עמא אתא עליהון. איתון ונפיק אין עבדייא מבינן. ואי לא אינון מייתין. אמרו עשרה בנים לאחר ממנו ימותון וחד מנכון לא יקום על אלין עבדייא. אמרין כל שמא דמילתא נזיל גבי פרעה דהוא בכור דלמא הוא חיי' על נפשיה ואפיקאלין עבדייא מבינן. הלכו אצל פרעה אמרו לו בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר מפה על הליך עמא אתא עליהון. אלא קום ואפיק אלין עברייא מבינן ואי לא הליך עינא מייתין. אמר קומו צאו קפחו שוקיהם של אלו. אנא אמרית או נפשי או נפשיהון דהלין עבדייא ואתון אמרין הכדין. מיד יצאו הבכורו' והרגו באבותיהם ששים רבוא ההוי למכה מצרים בבכוריהם. מהבכורות הרגו בהם וזו היא מכת החרב שהיתה במצרים.

פסקה כב

ובמורא גדול זו גלוי שכינה. פירוש שנגלה הקדוש ברוך הוא בכבודו והכה הבכורות והוציאנו מתוכם כמו שנ' או הנסה אלקי' בבראשית רבה אמר רבי יודן מלבוא לקחת לו גוי עד ובמוראים ע"כ אותין הן. ואם יאמר לך ע"ה הן אמור לו צא מהן גוי שני שאינו מן המנין והם כנגד השם הגדול בן שבעים ושתים אותיות. תדע שכן כתוב זה אלי ואנוהו. שהיו מראים כבודו באצבע. וזהו ובמורא גדול ובמוראים גדולים אלו נוראות של גלוי שכינה. אעפ"י שהיתה מצרים מלאה גלולים וטנופים אעפ"י כן נראה להם לקיים מה שנאמ' ליעקב ואנכי אעלך גם עלה. ונגלה עליהם ב' פעמים א' במצרים ביום ר"ח ניסן שנ' וידבר ה' אל משה ואהרן בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם. ובלילה בשעת הגאולה. וכמו כן ראוהו על הים. כמו שאמ' ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי. והרואה שכינה נרתע ונבהל וזהו מורא.

תוכן העניינים

קמחא דאבישונא על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה