קיצור מחברת הקודש· רבי מאיר בורנשטין
שער יציאת מצרים
מורי ז"ל היה עושה הגעלה קודם ליבון כדי שיפלוט הכלי החמץ שבלע כי אחר הליבון נשאר הבדיל כמו טלאי ואין החמץ יכול לצאת מתוכו והכלי אינו כ"כ חם שיכול לצאת ממנו ניצוצות שאם היה כך היה הבדיל ניתוך ומתפשט על הנחושת. גם צריך ליזהר שלא ליתן הכלי אחר הליבון במים שהאומן עושה בו מלאכתו מפני שהוא חמץ. גם היה נוהג שלא לגלח מערב פסח עד ערב שבועות ולא בר"ח אייר ולא בל"ג בעומר ע"פ סוד ע"ש. וגם רמז לספירות ימי מסאבותא ז' ימים וכאן ז' שבועות שהם מ"ט ימים שביום שבועות הם נ' שערים ואז נתינת התורה. וראוי להסיר השערות ולטבול כמו האשה המטהרת לבעלה. ע"ש בשער יציאת מצרים:
ליקוטים. ענין המועדות. ר"ה הוא התעוררת גבורה סוד שמאלו תחת לראשי יה"כ בינה ומלכות ב' כפורים. סוכות ביום א' נקבה תסובב גבר מלכות מבקשת זיווג בסוד ז' הנערות הראויות שהם אתרוג ומיניו שהם ז' והחזיקו שבע נשים באיש א' מלכות שיש לה ז' נשים באיש א' ס"ת ז"א שאנו מוציאין על התיבה באמצע בית הכנסת ועושין הקפה א' בכל יום ובהושענא רבא ז' הקפות בסוד נקבה תסובב גבר בשלמות וכדי שלא יקטרגו הקליפות לוקחין ערבה נוסף על המינין שממנה התעוררת הקליפות וחביט ולא בריך מפני שאין בה ברכה כי כסיל לא יחפוץ בברכה ותתרחק ממנה. ואחריו ש"ת יום ש"ע ואומרים מזמור הושיעה ה' כי גמר חסיד לבקש רחמים על ביטול הקליפות וז"ס יכרת ה' כל שפתי חלקות בסוד הערבה הדומה לשפתים ובש"ת הת"ת רואה שנוק' מבקשת זיווג אז הוא מבקש אותה וכתיב עצרת תהיה לכם. חנוכה נצח ענף החכמה וממנה שמן משחת קודש לכן הנס היה ע"י כהן והיה בשמן. פורים בהוד ענף בינה וכן יין רומז בבינה דדינין מתערין מינה לכן הנס והנקמה והריגה והשמחה היה ביין. פסח. פי' פ"ה ס"ח ר"ל המלכות שהוא הפה אז וה' הולך לפניהם כי אז יש לה שיחה ומספרת ביציאת מצרים ודי בזה. סדר אחר מצאתי. יוה"כ בינה. פסח חסד. ר"ה גבורה. ושבועות ת"ת יום מ"ת. סוכות גבורה ממתקת. שמיני עצרת מלכות בסוד עלייתה. שמאלו תחת לראשי בפסח. וימינו תחבקני בסוכות. ט"ו באב נצח. חנוכה הוד. פורים יסוד עכ"מ:
מ"כ כל השומר פסח כראוי בכל עניניו הוא תועלת לנפש לכל השנה והחברים היו מחמירים כדעת האשכנזים. מורי ז"ל היה עושה חרוסת מתפוחים ואגסים ואגוזי' וקדה זנגביל וקנמון וסימן לדבר חרושת ע"ץ חרשת אב"ן ר"ת בל"א עפיל צימרינג אינגבר בירין ניסין. בליל א' דפסח היה ניעור כל הלילה והיה קורא בסדר יציאת מצרים עד הבוקר והיה מספר ביציאת מצרים כי אז אסור בזיווג אבל בליל ז' דפסח שאז הוא קריעת י"ס מותר בזיווג וסי' לדבר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים היינו נוקבא:
מהרח"ו ז"ל במדרש בא דבר אל פרעה מלך מצרים. מן שטיא לית הנייא אלא מן קוצייא. להבין משל זה ולמה סמכו בפרשה זו, הכוונה עם מ"ש בזוהר. מאי בא. לך אל פרעה מיבעי ליה אלא דעייל הקב"ה אידרין ואכסדרין וכו'. הכוונה כי לפעמים כתיב סתם פרעה ולא אמר מלך. וכאן בפסוק זה נאמר מלך. כי יש פרעה תחתון שהיה מדבר עם משה וזהו בא אל פרעה. ולמעלה יש ג"כ פרעה והוא מלך וקצין של פרעה התחתון. לכן כשהיה רוצה לדבר לשר של מעלה קרא אותו מלך כמ"ש כאן בא דבר אל פרעה מלך מצרים הכוונה שהכניס הש"י למשה עד פרעה עלאה לדבר אתו שם למעלה באותו האידרים אולי יחזור בתשובה ואז יתבטל ג"כ פרעה תחתון. וזהו מ"ש מן שטיא לית הנייה כי פרעה תחתון הוא שוטה וכסיל ולא שמע ממשה כי כבד לב פרעה והכבד כועס בסוד כי כעס בחיק כסילים ינוח ומאחר שהשוטה לא שמע למשה אז אמר השי"ת למשה תניח שוטה זה לית הנייה מיניה. בא דבר אל פרעה מלך מצרים ר"ל מלך ושר וקצין של מצרים אולי תהנה ממנו. וז"ש אינו אלא מן קצייא היינו קצין ומלך וז"ש כאן המשל הזה בפסוק זה והבן זה:
תפלה לפסח מהאר"י ז"ל ליום א' בשעת הוצאת ס"ת יאמר י"ג מדות ג"פ וישאל לצאת מעבדות לחירות וחסד בני אדם ועושר שנאמר ושאלה אשה משכנתה וגו' ולמצוא חן בעיני בני אדם וריוח בסחורה שנאמר וה' נתן את חן העם וגו' ולשאול נקמה מאויביו שנאמר ועברתי בארץ מצרים וגו' וכן במוסף וביום שני ביוצר לבדו כדי להשלים ג"פ:
מהרח"ו ז"ל והנה נבאר יציאת מצרים ע"פ רמז כי ע' פנים לתורה וא' מהם רמז. והנה ירידת ב"י למצרים רמז. לולד בעודו בבטן אמו בין המצרים ההמה. וע"ז נפרש מ"ש ואלה שמות בני ישראל שהם כחות הנשמה כי כמו שיש בגוף רמ"ח איברים ושס"ה גידין כך יש בנשמה עצמה והם כוחות הנשמה. הבאים מצרימה את יעקב שבאים בתוך הולד בעודו בעיבור בבטן אמו עם יעקב שהוא יצר טוב. ואמר הבאים ולא שכבר באו לפי שהוא ית' יוצר רוח האדם בקרבו כמבואר בזוהר כי כל עוד שאדם הולך וגדל כן הנשמה הולכת ונכנסת בקרבו וכן מבואר שם אין קדוש כה' כי אף שישראל קדושים אין קדושים מעצמן אלא ית"ש מקדש אותן וז"ש כי אין בלתך כי אין קדושתו מאחרים אלא הוא מעצמו יתברך וקדושת ישראל אינו זולתך וזהו כי אין בלתך, ואין צייר כאלהינו כי הצר צורה על הנייר אינו יודע לצייר איברי פנימים כרס ובני מעיים לב וכבד ומרה והוא ית' לא לבד שצר צורה אחרת בתוך הבטן העובר במעי אמו ובתוך העובר איברים פנימים ורוח ג"כ. וז"ס יוצר רוח אדם בקרבו באופן שכל עוד שהעובר הולך וגדל כן הנשמה נכנסת, ולזה אמר הבאים מצרימה כי כוחות הנשמה באים מעט מעט ואח"כ בעת הלידה שכבר נעשה איש אז איש וביתו באו שהוא הגוף שהוא בית לנשמה אז באו בהחלט כל הכוחות בתוך הגוף ואז ויקם מלך חדש היינו היצר הרע שהוא מלך זקן וכסיל על מצרים בהיותו תוך הבטן אשר לא ידע את יוסף זה הב"ה ויאמר אל עמו שהם כוחות הטומאה הנה עם בני ישראל שהם כוחות הנפש רב ועצום ממנו, מה עשה ויבן ערי מסכנות לפרעה שהוא היצה"ר פרעה יש בו אותיות עורף וערי מסכנות הוא הגוף כדי להחזיק בו היצר הרע, את פיתום פי תהום שהוא הפה כי שם כל התאוה להחזיק היצה"ר לאכול ולשתות והתהום בולע לעולם. כך הפה. ואת רעמסס שהוא המסס לעכל המאכל והוא המסס רע, וכאשר יענו אותו כוחות הטומאה ויצה"ר אל כוחות הנשמה כן ירבה וכן יפרוץ כי כל שהגוף מתגדל כן נכנס בו הנשמה יותר כדאמרן. ויציאת מצרים היה דוגמת לידה וגם י' מכות יש בהם דוגמא לזה, מכה א' היתה דם שאין פתיחת הקבר בלא דם תחלה שאם לא היה יוצא דם תחלה היה נחנק העובר והיה נטבע בדם שהם כוחות הטומאה, ואח"כ בא צפרדע צפור דע' שהם ע' קלין של היולדת שכנגדם יש ע' תיבות במזמור יענך ה' ביום צרה לכן הוא ציפור שהוא קולות ופטפוטי עופות בעת הלידה, ומכת חושך כי ידוע בג' חדשים הראשונים העובר במדור התחתון ובאמצעים באמצע ובאחרונים בעליון ובשעת לידה מתגלגל ויורד למטה ויושב בחושך בצער גדול. ומכות בכורות הוא הכנעת כוחות הטומאה שהיה לו בפנים דאל"כ היו הורגים אותו ואע"ג שהם היו מגודלים עמו כן דרכם יורד ומסטין ועולה ומקטרג ואחר כך בעת הלידה ויצא הראשון אדמוני שהוא היצר הרע כי אף שנהרגו כל שאר כוחות הטומאה, עדיין נשאר היצר הרע וכמו שהיה במכת בכורות שנהרגו כל הבכורים ופרעה שהוא הגדול שבכולם שהוא היצה"ר נשאר חי וכן היצה"ר נשאר כי כל זה כוונתו ית' שיהיה בו יצה"ר ולפתח חטאת רובץ לכן אמר ויצא הראשון אדמוני כי הראשון הוא יצה"ר שנכנס באדם מיד בצאתו מרחם אמו. כי היצ"ט אינו נכנס בו אלא עד שיהיה בן י"ג שנה ויום א'. והוא אדמוני שופך דמים וכן היתה הלידה בחודש ניסן שאז שולט מזל מאדים מז' כוכבי לכת שצ"ם חנכ"ל, וידוע כי י"ב מזלות מתחלקות לארבע יסודות כל ג' מהם נגד יסוד אחד וטלה הוא יסוד אש ועקרב מיסוד המים שאין עקרב הורג לאדם אלא מרוב קרירות שבו. וכ"א מז' כוכבי לכת יש להם ב' מזלות אך חמה ולבנה אין להם אלא אחד, ובמאדים שולטות ב' מזלות טלה ועקרב. לכן היו שוחטים טלה בי"ד בהיות המזל בתוקפו. והנה אלו הב' מזלות נגדם יש בגיהנם, גיהנם של אש נגד טלה והוא נגד העובר על מצות ל"ת שהוא מחמם א"ע לעבור עבירה ויש גיהנם של שלג נגד עקרב נגד המקרר א"ע ועובר על מצות עשה שהוא מתעצל ויושב בשב ואל תעשה ואמרו רז"ל כי הרשעים אף בפתחו של גיהנם הם גוזלים ופושעים שגוזלים השלג כשהם בגיהנם תחת הזרועות כדי להתקרר עצמן כשיניחו אותם בגיהנם של אש כמ"ש ציה וגם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו. ולהבין איך אפשר לגזול שם. אלא להיות כי הזדונות נעשו לו כזכיות והם בעודם בתוך הגיהנם של שלג שבים בתשובה בהכרח וחושבים תשובתם שמא יועיל אותם להציל מגיהנם של אש וזהו הגזל שעושין ואין יודעים כי אין התשובה מועיל אלא בהיותם בעוה"ז לכן היצה"ר נקרא אדמוני. ויקראו שמו עשו שהוא היצה"ר כי כל עשו ויעקב הנזכר בפ' עשו הוא יצה"ר ויעקב הוא יצר טוב לזה כיון שנולד מיד רוצה לינק וליהנות מעוה"ז והוא בוכה מיד. כל זה מורה היות שולט בו היצה"ר ולזה אמר ויקראו שמו עשו כי אביו ואמו מכירים שיש בו יצה"ר. ואח"כ מופלג אחר י"ג שנה ויום אחד יצא אחיו וזה אינו ניכר לכל אלא ית"ש הוא היודע לכן אמר ויקרא שמו יעקב כי הוא היודע קרא שמו יעקב. ויגדלו הנערים כי אחר שגדלו נעשו שנים כי עד עתה לא היו אלא אחד. ויהי עשו שהוא היצה"ר איש שדה אוהב עניני עוה"ז כי שדה הנזכר כאן הוא עוה"ז ויעקב איש תם הוא יצר טוב יושב אוהלים ועוסק בתורה. ויזד יעקב נזיד שהם מחשבות שחושב לעולם איך יעבוד לבורא יתברך ומלת נזיד הוא לשון מחשבה מלשון אשר זדו עליהם כתרגומו. זה לעולם חושב מחשבות איך יעבוד לבורא כל העולמים ומסגף עצמו כדי להשיג חיי עוה"ב ובין כך ובין כך יצה"ר נכנע כיון שראה שאדם מחזר אחר עוה"ב וז"ש ויבא עשו מן השדה הוא יצה"ר בא מתענוגי עוה"ז. אבל יעקב כי הוא עיקר מחשבות יצ"ט, ויאמר עשו יצר הרע אל יעקב יצ"ט. הלעיטני נא. כי יש כמה ימים שסגפת עצמך במחשבותיך הטובים ובתענית לכן הלעיטני נא דרך הלעטה מה שלא האכלתי בל הימים האלו כי עיף אנכי ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי מפני שביום א' שנכנס היצ"ט בגופו של אדם כשהוא בן י"ג שנה ויום אחד אז הוא מלך באותו יום בהכרח ויצה"ר נכנע בפניו לכן אור לי"ד בודקין את החמץ לאור הנר כי ביום א' דשנת י"ד הוא נכנס במצות ובזכות התורה שלמד בקטנותו הנקרא אור כמ"ש ותורה אור ובזכות המצות שנתחנך בהם דרך חינוך שנקרא נר כמ"ש כי נר מצוה ותורה אור בזכות שניהם בודקין את החמץ שהוא היצה"ר ודוחין אותו ומכניעין אותו ונכנס בו הנשמה ליצ"ט. והנה יש באדם שאור שהוא בא מכח טיפת אב כעין הן בעון חוללתי, כלום נתכוין ישי אבי אלא להנאתו וחמץ בא מטיפת אם לכן נקרא מחמצת לשון נקבה ודוחין כל זה לחוץ ואוכלים מצה שהוא נגד יצ"ט וצריך לאכול מצה ולדחות החמץ שבעה ימים שהם נגד ז' שנים שנשארו לו להיות בן כ' שאז נידון בב"ד של מעלה כי באלו הז' שנים צריך האדם לשמור את עצמו מאד מיצה"ר יען שהוא מורגל עמו עד בן י"ג שנה והוא כמו החולי שנתרפא מחליו והוא חלש שצריך בימים ראשונים לרפואתו לאכול מאכלים קלים שלא יזיקו לו לכן נצטוה לאכול מצה בז' ימי הפסח וכמו שהשיב ר"ש לר"א בנו בפרשת תצוה כי אחר שחמץ יצר הרע ומצה יצ"ט למה לא יאכל מצה כל השנה והשיב לו שהימים האלו הוצרכו לאכול מצה להיותם חולים שיצאו ממצרים ואחר היותם בריאים וטובים לא יזיק להם אף אם יאכלו חמץ לכן צריך לבחור לשמור מאד מיצה"ר עד שיהיה בן כ' שנה. וכ"ת מה דין יש עליו:
בזמן ההוא והלא אנו רואים כמה שמתו בשנים הללו והלא אין מיתה על עון אביהם שכבר גדלו ויצאו מרשות אביהם וגם על עונותיהם אין דין מלמעלה עד כ' שנה. אלא שהוא יתברך כיון שרואה שאינו הולך בדרך טובה מסלק השגחתו ממנו ומיד פוגע בו מדה"ד כיון שהוא עומד בלי שמירה. וע"ז נאמר ויש נספה בלא משפט שלא דנו אותו לזה אמר ליה יצר טוב אל יצה"ר מכרה לי כיום את בכרתך כיום הזה שנכנסתי בגוף ואני מלך מכרה לי את בכרתך שאהיה אני גובר בגוף הזה, ואמר ליה היצה"ר אני הולך למות כי כל הנאותיו לתענוגי עוה"ז ורשעים מיתתם קרויה מיתה לא כן הצדיק שהולך לחיות חיי עוה"ב א"כ מה הנאה יש לי בהשתמר בגוף הזה להשמידו ולמה זה לי בכורה א"כ אני אומר אני הולך למות כי אין לאדם לנוח בעוה"ז כי הולך אדם לעולם ונוסע לבית עולמו כמו שהולך מעיר לעיר. א"נ בערמה השיב לו יצה"ר שהרי אני חלש כמת ואין בי כח עוד להתגבר על הגוף כי אתה הכנעת ושברת כוחי בסיגופך ובעסק התורה ומה לי עוד כח לשלוט בגופך ולזה אומר ולמה זה לי בכורה וכל זה בערמה כמו שעשה שועל לבעל הפרדס שהראה עצמו כאילו הוא מת כדי שלא יהרגנו וכן אמרו יועצי הזקנים לרחבעם בן שלמה אם היה תהיה עבד לעם הזה תמלוך עליהם. ויצ"ט גם הוא רמאי יותר כמ"ש יעקב לרחל כי אחי אביה הוא ברמאות לכן א"ל השבע לי וישבע. ואם האדם רוצה שיצר טוב תשלוט בו ואע"פ שיצר הרע שאל ממנו מאכל הרבה דרך הלעטה מכל מקום יעקב שהוא יצר טוב אינו נותן לו אלא מעט מעט כדי שלא יחזור לסורו ויתגבר עליו מתוך אכילה מרובה, אלא צדיק אוכל לשובע נפשו נתן לו לחם ונזיד עדשים ויאכל דרך אכילה ולא דרך הלעטה. ואחר שהוא בן כ' שנים צריך שיסגל מצות ומעשים טובים וז"ס וספרתם לכם חמשים יום להשלים ע' שנה שהאדם חי בזה העולם כמ"ש ימי שנותינו שבעים שנה ואחר הע' תבא בכלח אלי קבר ואז והקרבת מנחה חדשה שאם הוא צדיק, מיכאל השר הגדול מקריב את נשמתו לפני ה', וז"ש שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה חרמ"ש גימט' מלאך המות כי אחר שהוא בן כ' כבר דנים אותו בב"ד של מעלה ואז מתחיל מלאך המות לשלוט בו לכן אמר חרמש ולא אמר מגל. ואמר בקמה לפי שהוא בן כ' שנה כבר עמד בקומתו ואינו גדול בקומה יותר ואז תחל לספור שבעה שבועות אחר כך עד תשלום הנ' שנה להשלים הע' שנה ואח"כ ועשית חג שבועות חג שבועות תעשה לך לה' אלהיך עם נדבת ידך אשר תתן ולא אמר נדבת לבך עם היות שנדבה היא בלב אלא לרמז שצריך אדם להרגיל עצמו כל כך במעשה הצדקה עד שהיד עצמה תהיה מורגלת בה וכמו שאמר הילל בשמחת בית השואבה אם אני כאן הכל כאן כי הילל היה זקן מאוד לכן הזכיר בגמרא בלשון זקנה וזקן שאינו יכול לעלות ברגלו פטור מן הראיה לזה אמר הילל אף שאני זקן מאוד ופטור מן הראיה אף עפ"כ אני מצטער עצמי כדי שיבאו כל ישראל וילמדו ק"ו ממני מה הילל שהוא זקן והוא פטור ממצוה זו עכ"ז הוא מצטער עצמו ועולה כ"ש מי שיכול לעלות וז"ש הכל כאן. ואם אין אני כאן. ילפי מקלקלתא וילמדו ממני ולא יאמרו שאני פטור ולא ילמדו משאר חכמים העולים דלא ילפי מתקנתא. וכ"ת איך אני יכול לעלות אחר שאני זקן בן ק"כ שנה לזה אמר למקום שאני רוצה רגלי מוליכות אותי שהם מורגלים לעשות רצון קונם כעין וישא יעקב רגליו ברצונו הטוב נעשה קל ללכת. ואחר כ"ז בא חג הסוכות שהוא אחר המות והם החופות שעושין אל הנשמה בג"ע. וז"ש באספכם את תבואת הארץ היינו התורה והמצות אשר סגל בעודו בעוה"ז. אז תחוגו את חג ה' בג"ע שבעת ימים הראשונים כי הצדיקים אף באותן הימים יש להם שמחה וז"ש ביום הראשון היינו ביום מיתה עצמה שבתון וגו' ואז ולקחתם לכם ביום הראשון לכם משלכם. כי קודם לכן שבא הנשמה לעוה"ז לא היתה אוכלת משלה אלא משלחן אביה אבל אחר בואה לעוה"ז וסגלה מצות ומע"ט אז תאכלו משלכם. ביום הראשון פרי עץ הדר היינו ברית קודש ששמר אותו בטהרה ולא היה בו חזזית וגם שעסק בפריה ורביה לכן אתרוג היבש פסול ושכרו תאכל שם. והזכיר ג' פ' סוכות נגד ג' חופות שיש להם בג"ע. א' לנשמה א' לרוח א' לנפש. והנה גוג ומגוג גי' ע' נגד כל ע' אומות כי אז ימלוך גוג ומגוג על ע' אומות וכולם יבואו על ישראל וכשיגאלו ישראל מידם אז יהיה הושענא רבא כי עתה כשנגאלו מבבל גלו למדי ואחר כך ליון כו' ואז יהיה גאולה בהחלט, וכן ענין ז' ימי החג הם נגד ע' שרים ובכל יום ניצולים מיד שר אחד שהוא כולל עשרה וכן בכל יום ויום ניצולים מיד זה ונופלים ביד אחר ויום ז' ניצולים מיד כולם, לכן הוא יום הושענא רבא. והואיל כי נמשלו למים שע"כ היה ניסוך המים בחג לכן אין שואלין מים עד שיעברו כל ז' ימים שלא יתנו מים בעוד שהם שולטין שיהיו מים הזידונים וכבר אמרו רז"ל טעם אחר מפני שהגשמים אינם סימן טוב בחג כי דומה לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושופך קיתון על פניו והרי אנחנו עבדים ואין מוזגין כוס אלא על ניסוך המים נאמר. לכן לולב עולה ס"ח מנין חיים וד' אותיות הרי ע"ב וכן הדס ע"ה עולה ע"ב נגד ע' שרים השולטים בחג שהם נאחזים בב"ד עליון שהם ע' דיינין וב' סופרים א' כותב זכות וא' חוב. והנה ז' ימי החג הם נגד ע' שרים דאו"ה כי ז' כלולים מעשר הרי ע' לכן היו מקריבים שבעים פרים בחג וכן ניסוך המים היה נגדם ולא היה ניסוך המים אלא בו"ז. וז"ס מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה שבין ישראל לאביהם שבשמים ואף שזה נראה כעין ע"ז וכן ענין שעיר המשתלח לעזאזל ביוה"כ. מ"מ כיון שהוא גזירתו של מקום עלינו אנו מקיימים
אותה מצוה. ויום גד"ה לא היה ניסוך המים שאם היה ניסוך המים בהם לא היו יכולין להרע לנו כלל. וז"ס שרים רדפוני חנם. ר"ל אם שרים רדפוני הוא חנם בלי ניסוך המים ור"ת שלישי רביעי חמישי. וס"ת מי"ם. ונלע"ד שגם אותיות אמצעיות של שרים רדפוני חנם גימ' ת' מאות איש עמו שהוא ס"מ שהביא עמו ת' שרים גדולים שברקיע לרדוף אחר יעקב שהם ישראל ולפי שימים אלו הם נגד השרים הע' לכן צותה התורה ליקח לחלקנו פרי עץ הדר זה הקב"ה שהוא דר תמיד לעולם ועד כי השרים מתבטלים והולכים כשנפלה בבל נפל שרה עמה ונתבטל וכן כל השאר אבל ית"ש קיים לעלם ולעלמי עלמין לכן אמר את זה תקחו לכם. וכן כפת הוא הקב"ה שהוא אחד יחיד ומיוחד כמו התמר שאין לו ענפים הרבה כשאר אילנות אלא ענף אחד וכן השרים הם רבים והוא ית"ש א' ושמו א'. וענף עץ עבות זה הקב"ה שהוא כולל חסד דין רחמים. הדס משולש נגד ג' אבות אברהם חסד לבד יצחק גבורה לבד יעקב רחמים וזה לא ימצא לעולם מי שיהיה בו ג' הפכים הללו ברגע אחד אלא אלהינו ית"ש. וכן ערבי נחל זה הקב"ה שאינו נגדל אלא על המים כן אלהינו ית"ש משתעשע עם התורה. שנמשלה למים, דבר אחר שרים רדפוני חנם אף ע"פ ששרים רדפוני אחרי בפועל הוא חנם בעיני ואיני חושש להם, ומדברך פחד לבי אף שאינו מעשה אלא דיבור לבד להיות דבור שלך פחד לבי ע"ד יגורו עלי עזים ואיני חושש אף שיהיו רבים ולא פשעי וגו' אך ה' הוא אחד והבן זה:
טעם שנקרא שבת הגדול. להיות כי פרעה היה גדול המלכות ותחתיו ע' שרים לע' אומות והוא הראש שצר לישראל לכן לקח לחלקו במזלות טלה ראש המזלות והוא היה בכור ג"כ והקב"ה כדי להראות גבורתו וכוחו לא הראוה כי אם בהבליג שד על ע"ז חלש על גבור, ישראל שהם בחלק שבתא"י המורה על שבי ועוני, השליט על פרעה וטלה אלהיו שהוא מזל טלה שהיה בהיות מול טלה בתוקף ממשלתו בחודש ניסן וגם בי' בחודש שאז טלה בתוקפו וגבורתו לכן ביום העשירי שלטו החלשים על אלהיו והיו לוקחים טלה בי' לחודש וקושרים אותו למטה וצעק ד' ימים ויום העשור היה שבת ששולט בו כוכב ישראל שבתאי בהיותו חלש והוא הנס שעשה הקב"ה שקטן נעשה גדול וקראו שבת הגדול והבן זה: