אור ברסלב

קיצור מחברת הקודש· רבי מאיר בורנשטין

שער הפורים

שער חנוכה

סוד הברכות הוא כשאר ברכת המצות המבואר במקום אחר. והוא ברוך בינה. אתה ה' אלהינו חג"ת. במצותיו. נ"ה. וצונו ביסוד. על מקרא מגלה. סוד מלכות היינו מקרא סוד מלכות ומגלה ע"ש יסוד אבא שמתגלה לחוץ מיסוד שלה. וז"ס ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות ועטרת זהב גדולה. הוא עטרה דיסוד אבא שהיא גדולה על כל העטרות כי הוא נקרא אדם קדמאה שנתן ע' שנה לדוד סוד מלכות רחל שלא היה בה כח להחיות מן הגלות דבבל ואז נתן לה אבא ע' שנה במתנה כדי שיהיה לה כח להגדיל פרצופ' ושלא יאחזו ח"ו הקליפה ביותר, וז"ס מלפני המלך שנתגלה חוץ מן המלכות. וז"ס שעשה נסים כמ"ש אל הגוים ארים נסי. הוא הנס המתגלה בזמן ההוא אשר כמוהו לא נהיה. גם שהחיינו ביסוד. וקימנו. בנ"ה דז"א. כמד"א את כל היקום אשר ברגליהם. והגיענו לזמן הזה. הוא מלכות שהגיענו אלו ה"ג הנזכרים סוד נה"י לזמן הזה לצאת ולהתגלות בחוץ. בברכה אחרונה יכוין בה' מטבעות שהם ה"ג הרמוזים בס"ת ה"פ נ"ו ריבנו דיננו נקמתנו נפשינו צרינו שעולים מנין מנצפ"ך שהם סוד ה"ג בעלי הדין והמריבה עם החיצונים להנקם מהם. ודי בזה עד שיערה עלינו רוח ממרום:

הרח"ו זללה"ה היה טובל א"ע במקוה קודם מנחה זו של תענית אסתר בשביל קריאת המגילה לערב:

כתב יד מכתבי מהרנ"ש זללה"ה.

כשתקרא המגלה צריך לכוין בהויו"ת ובשמות אלו כל א' במקומו ובזה מתעוררים המוחין ללאה ולרחל. ונבאר לכוונת הברכות כשאומר ברו"ך צריך לכוין ברי"ו שהם הג' הויות פשוטות שאמרנו למעלה שהם בסוד ע"ב שהם בחיוורתא והי"ב יתורים בתיבת ברוך הם כנגד י"ב אותיות שבג' הויות שהם בי"ב נימין ואחת כולל אותם שהם הי"ג תיקונא דיקנא דאריך, וכשיאמר את"ה יכוון בב' שמות ב"ן וקנ"א מיסוד לאה. וב"ן וקנ"א מיסוד רחל. ה'. היינו יסוד דאבא. אלהינ"ו היינו יסוד אימא המלובש בו יסוד דאבא. מל"ך היינו זעיר. פי' שזעיר שהוא עתה בסוד הדורמיטא שיהיה בסוד מלך שיכנסו בו הארת מוחין מאימא. ואחר כך כשיאמר העול"ם יכוין במלכות שהיא נק' זאת כנודע. ואמר קרא לזאת יקרא אשה. ועול"ם במילואה כזה עי"ן וי"ו למ"ד מ"ם גי' אשה. אש"ר היינו אימא כלומר יסוד אימא. והכוונה באשר השי"ן היינו בנה"י שלה הנכלל ביסוד דידה וממתיק אלהי"ם בריבוע שהוא ר' ומשם ניתן ללאה ומתמתק ע"י האלף שם ס"ג שבדעת אימא. וכשיאמר קדשנ"ו יכוין שהוא המברך הוא מתקדש מיסוד אבא מלובש בתוך יסוד אימא והיינו קדשנו. במצותי"ו היינו נ"ה של אבא. וצונ"ו וצוה אותנו. ע"ל דהיינו בעולם הבריאה שהוא ע"ל שגי' ק' דהיינו כל י' ספיראן דבריאה. מקר"א היינו בגי' אמ"ש שהם אותיות שנאמרו בס"י. וז"ל זכר באמ"ש נקבה באש"ם והיינו זעיר שהוא הזכר יש לו אלו הג' אותיות של אמ"ש דהיינו האלף הוא של שם ס"ג. והמ"ם היינו המ"ם של תבונה כשהיא רביעא על בנין דהיינו נהי"מ ונכנסים בתוכם הארבע מוחין. ולהיות כי כשנכנסים בז"א אין נכנסים בו אל נה"י בלבד והם הג' יודין של שם ס"ג ונכנסים בסוד י' אל תוך זעיר ויפ"י לכל י' הרי ש' שהם ה"ש של אמ"ש. נמצא שהאלף היא שרשית בזעיר וגם בנוקבא היא נעשית אלף של אדנו"ת. והמ"ם והשי"ן הם הכלים של נה"י דאימא והם סוד השי"ן והמוחין הבאים לזעיר הם ד' כנודע היינו נקודת חכמה ונקודת בינה ונקודת החסדים ונקודת הגבורות. ואע"פ שאח"כ מתחברים יחד החסדים והגבורות בתוך יסוד:

מ"מ מתחלת הוייתם הם ארבע, נמצא שאותיות אמ"ש הם בזעיר. ואח"כ כשנותנים לנוקביה האל"ף היא שורש בנוקביה שהיא אל"ף של אדנ"י, והמ"ם והשי"ן שבה הם מתהפכים ומ"ש נעשים ש"ם בסוד חותם המתהפך ונעשה אש"ם:

ועתה נבאר כוונת הברכה של שעשה נסים וכו'. ברו"ך היינו רי"ו שהם הוי"ה אחת. כלומר הוי"ה י"ג שהיא ונק"ה שהיא בסוד עיינין והיא כוללת ב' הויות אחרות שגם הם בסוד עיינין וכל א' יש בה כ"ד עיינין וכל עין יש בה ג' תגין נמצא שהם רי"ו תגין. ובאלו רי"ו צריך לכוין בברוך זה. הי"ב היתרים בברוך הם י"ב הויות שהם בסוד ע"ב. ואלו הי"ב הם ג' י"ב. י"ב בתוך זעיר. וי"ב בתוך לאה. וי"ב בתוך רחל, נמצא שהם ל"ו הויות שעולה מרדכ"י ואסת"ר עם הכולל. וגם צריך שיכוין בי"ג הויות שהם י"ג תיקוני דיקנא שהם כל א' במילוי ע"ב שעולים תתק"ל כמו שאמרנו. וכשיאמר אתה צריך לכוין בב' שמות ב"ן קנ"א מיסוד לאה וב"ן קנ"א מיסוד רחל שהם סוד הנהי"מ שעולים כמנין את"ה. ה'. צריך לכוין שהוא זעיר כלומר ת"ת דיסוד אבא על ידי אלהינ"ו דהיינו בינה. מל"ך צריך לכוין דאז כשבאים לו המוחין נעשה הזעיר מלך ואז משפיע בנוקביה שהיא נקראת עול"ם מלא כמ"ש לעיל. שעש"ה צריך לכוין בסוד שעש"ע כלומר ש"ע ראשון הוא עשר פעמים ל"ז שהם י"פ מילוי ס"ג שהוא ההכל של מילוי ס"ג. והש"ע השני הם ב' שמות א"ל במילוי שהם בנ"ה דאימא שהם הנה"י כמו שתדע בסוד ואל גוים ארי"ם נס"י עם הכולל בגי' ש"ע שהם הב' א"ל במילוים עולים ש"ע. וכשיאמר לאבותינ"ו יכוין בחג"ת זעיר כלומר שנכנסו נה"י דאימא בתוך חג"ת זעיר:

בימים ההם שהם הימים שבאימא דהיינו תנהי"מ דאימא. ובזמ"ן הזה היינו זעיר שנק' זמן. הז"ה עולה טו"ב. וטוב היינו יסוד והוא בעולם הבריאה. וכשיברך הברכה שלישית ויאמר שהחיינ"ו יכוין באימא שממנה החיים שנק' אלהי' חיים. שהחיינו ר"ל שה' שהיא התנהי"מ דאימא והם סוד ד' אהי"ה שעולים פ"ד וכן עולים חיינ"ו. וקיימנ"ו יכוין שהם רי"ו שכן עולה קיימנ"ו שהם המוחין לזעיר. והגיענ"ו לזמן הזה דהיינו לחג"ת שלו ומשם לנוק' כמ"ש היינו ביסוד שלה. ואלו הג' שהחיינו וקיימנו והגיענו הם סוד הו' הויו"ת שביסוד דזעיר שהם ס"ג ע"ב ס"ג מ"ה. והשלשה אחרים קס"א קס"א קמ"ג*) וכל א' מאלו הו' שמות יש בו כ"ח אותיות דאהי"ה עם הכולל הרי ו"פ כ"ח שהם ג"פ נ"ו והם הג' נ"ו של שהחיינ"ו וקיימנ"ו והגיענ"ו לזמן. וצריך לכוין בו' הויו"ת שביסוד זעיר שבאים לו הג' אהי"ה מנה"י דאימא. והג' הויו"ת מנה"י דאבא שהם מלובשים בנה"י דאימא. וכשיאמר והגיענ"ו יכוין שהגי"ע עולים פ"ח הע"ח הם הג' הויו"ת שאמרנו שעולים ע"ח והי' של הגיענו עם ב' כוללים הם כנגד י"ב אותיות של ג' *) ובס' מחברת קודש כתוב קס"א קנ"א קמ"ג. הויות. עכמ"כ בכתב יד מהר"ן שפירא ז"ל:

טעם הסכמת המן לגזור גזירה על ישראל באדר יותר מבשאר חדשים. מפני כי י"ב חדשים הם נגד י"ב צירופי הוי"ה והחודש הזה צירופו. הוה"י בהיפוך. אשר הוא סוד הדין לכן הזכיר המן השם בהיפוך, זה איננו שוה לי ס"ת הוה"י. ואסתר רצתה להמשיך את הרחמים והזכירה הוי"ה ביושר. יבא המלך והמן היום ר"ת יהו"ה. והקב"ה הסכים עם אסתר בבחי' א' רחמים לישראל ועם המן לבחי' א' דין להמן נגוף ורפוא נגוף להמן ורפוא לישראל. כי כלתה אליו הרעה. ס"ת יהו"ה רחמים ביושר כי ראה' כי' כלתה' אליו' ס"ת היה"ו שהוא דין וגם הוא ביושר ואם תדקדק בב' תיבות כי' ראה' ס"ת י"ה לומר כי בשיתוף ב' שמות אלו י"ה ו"ה נפעל הכל כנודע מפסוק אם עונות תשמר י"ה אדנ"י מי יעמוד והבן זה. פורים סוד הוד ולזה יש במגילה הרבה ווין גם העמוד שהוא בחי' וי"ו לרמוז להוד שהוא בחי' וי"ו. ודע כי נ"ד פעמים נאמר המן במגילה וכן יש נ"ד אותיות בעשרת בני המן שהתפללו האבות על מפלתן ונענה אברהם בין הבתרים שנאמר לו דן אנכי של מצרים שהוא סימן לד' גליות כנודע ומתוך התשובה אנו יודעין מה היה תפלתן יצחק לא התפלל נגד המן להדי' דכתיב ויאהב יצחק את כו' אמנם יעקב כפל בקשתו דומיא דכי טוב שלא נאמר ביום שני ונכפל ביום ג'. ואף כאן כתיב הצילני 'נא 'מיד אחי. מי"ד גי' ד"ן. ור"ת המן נגד המן ובניו. ודוד רגל ד' כלול מכולם אמר אזי ג"פ ביומא דפוריא:

מהר"ן זללה"ה נלע"ד לפרש ההפרש בין פורים לשאר ימות השנה כי דת של תורה אכילה מרובה משתיה. והוא בזמן שמוחין דאו"א נכנסין לתוך ז"א ואז אבא הנקרא תורה הוא גובר בז"א ומוחין דאבא רמוזים באכילה לכן דת של תורה שאכילה היא מרובה משתיה. אבל בפורים שנכנסין מוחין דאו"א בנוקבא ואז המוחין דבינה הם גוברים בתוך הנוק' לכן בפורים השתיה מרובה מאכילה והבן זה. טעם אחר נלע"ד כי נודע שמוחין דאבא הם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והמוחין דאי' הם קס"א קנ"א קמ"ג שכולם עולים תרפ"ז ועם כ"ח אותיות שיש בז' שמות הם בגי' שתיה והם מתגלים חוץ ליסוד נוקבא ע"י אכילה שהוא אכל י"ה, ר"ל ע"י זיווג או"א יחד הנק' י"ה אז מתפשטין מוחין שלהם ומתגלים לחוץ. והנה בז' שמות הנזכרים הם ע' אותיות מספר יין לכן צריך לשתות יין הרבה בפורים כדי שיתקיים הז' שמות כל היום שלא יסתלק הארה שלהם ודי בזה. ונחזור לענין הנה באכילה תכוין יו"ד ה"י יו"ד ה"י ב"פ ביודי"ן שהם משם ע"ב דחכמה. ובשתיה יכוין ב"פ ביודין ג"כ בבינה שהם גי' יין. וז"ס אכילה שתיה אכל י"ה שת י"ה:

ארז"ל חייב אדם לבסומא בפורי' עד דלא ידע בין ארור המן כו' הסוד הוא כי נודע שיש ניצוץ קדושה בקליפה המחיה אותה ואם יסתלק ממנה לא ישאר לה חיות ותבטל לגמרי מיד והנה ביום הגדול הזה שיש אותה הארה גדולה אנו רוצים שגם לאותו ניצוץ יגיע חיות לעצמו אך לא שיגיע לו כל כך להאיר לקליפה. לזה צריך שישתכר האדם ביום זה עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי אולי ישגה ויתן ברכה לאותו ניצוץ שבקליפה ויתברך הוא אך לא תהי' ברכה בכוונה שא"כ יגיע לו הרבה ויתברך גם הקליפה ח"ו:

סוד פורים הנה נודע כי כוונת הגלות הוא להוציא אותן ניצוצות הקדושות אשר מסיבת זוהמת הנחש נדחו ממקום קדוש ונבלעו בין הקליפות. ואמרו רז"ל ע"פ אימה חשכה גדולה נופלת עליו שהם ד' גליות, אימה בבל. חשכה מדי שחשכו עיניהם של ישראל בתענית. גדולה יון. נופלת זו אדום והנה גלות מצרים לא מנה. אך דע כי גם זה לעומת זה עשה אלקים כי אדם בליעל הוא ממש נגד הקדושה. וידוע כי הוי"ה מתחלק בה"פ ובפרטות דכל פרצוף. יוד בחכמה. ה' בבינה. ו' ו"ק. ה' מלכות, וקוץ היוד בכתר. הרי כי הם ד' לבד שאין בשם אלא ד' אותיות והקוץ נגד הכתר לרוב העלמו לא נחשב באות, והנה כשגרם העון ובזוהמת הנחש בלע אדם בליעל ניצוצי קדושה כל חלק ממנו לקח חלק הקדושה שכנגדו, ר"ל הראש מהראש הגוף מגוף וכו' ולתיקון זה גלו ישראל לאלו המקומות כדי להוציא משם אותן ניצוצות. וז"ס אשר שלט האדם באדם לרע לו. אדם בליעל שולט באדם הקדוש שהם ישראל בגלות ולסוף הוא לרע לו דאדם בליעל, שגלות ישראל הוא להוציא מאדם רשע החיות שלו הם הניצוצות. כי כל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם והשכינה מצלת ולוקחת אותן הניצוצות. ולכן אמרו רז"ל כל המיצר לישראל נעשה ראש כי גורמין לשכינה להיות שם בארצם ואחר שכן הם מקבלים השפע תחלה, והנה מצרים נגד כתר. ובבל נגד מוחין היינו הראש ועליהם נאמר אנת הוא ריש"א דדהבא לכן כמו שבקדושה הכתר אינו נרשם בשום אות כן בגלות לא נזכר אלא ד' נגד ד' אותיות הוי"ה והד' נהרות הם נגד אלו הד'. ונהר פישון הוא בבל. גם ארז"ל כי גם נהר פישון נאמר על מצרים ע"ש שמגדל פשתים. והענין כי כמו שבקדושה הוא כתר כלול ביוד כן מצרים כלול בנהר פישון הוא בבל נגד היוד. וכתר הוא בקליפה כר"ת. ומדי ופרס הם הזרועות, לכן נחלקה מלכות בבל לשנים כזרועות שהם שנים. וז"ש דניאל פריסת מלכותך ויהבית למדי ופרס. כי בראש עם היות שהם ג' מוחין הכל נחשב לאחד כי הכל גולם א' כנודע. משא"כ בזרועות. וגוף הוא נגד יון. והרגלים הם אדום וישמעאל שהם העקביים. לכן נקראים גם הם ב' מלכיות, ונחזור לענין כי כבר ידעת כי שם הוי"ה באותיות ראשונות הם או"א. והואו הוא ז"א ה' אחרונה מלכות רחל. וד' אותיות עצמן הם נגד ד' עולמות אבי"ע. ונגדם יש ג"כ ד' קליפות. כי גם זה לעומת זה. וע"ז נאמר אל גנת אגוז ירדתי ומרה כלענה ואחריה קליפות שני' קשה מאוד ואח"כ יש בפנים קליפה אחרת שמפסקת בין המאכל. ר"ל שפרי האגוז מתחלק לד' נגד ד' אותיות שקליפה זו הג' מפסקת בין אלו הד' חלקים של האגוז ולא שמחלקת אותו מכל וכל אלא שנכנסת ביניהם וקליפה זו נגד עמלק. וע"ז אמרו רז"ל אין השם שלם אלא עד שיכרות זרעו של עמלק. ומלבד אלו הג' יש על האוכל עצמו קליפה דקה מאוד וכשהאגוז מתייבשת גם קליפה זו נאכלת, משא"כ בתחלה שאז היא מרה ועליה נאמר ומתוכה כעין החשמל וחשמל גי' מלבוש ואמרו רז"ל פעמים חשות ופעמים ממללות שלפעמים זו הקליפה נאכלת ופעמים אינה נאכלת וכן האדם אם ירצה בניקל יתקן וימתיק קליפה זו. משא"כ באחרות. ונגד אלו הד' הם ד' אבות נזיקין ומראות נגעים ד'. וידיעות הטומאה שתים שהן ד' נגד ארם וישמעאל ע"ד אכה כפי אל כפי. וז"ש בגמרא ב' מלכים וב' אפרכי שהן ד'. ב' מלכים הם שרשים ארם וישמעאל. ב' אפרכי הם הב' היוצאים מהם. ועד"ז נאמר די פרזל ומנהון די פח"ר שהם אדום וישמעאל כ"א כולל שנים כנזכר, ולטעם זה צוה השי"ת זכור את אשר עשה לך עמלק וגו' והנה לשאול צוה השי"ת להכרית זרעו של עמלק והוא הביא עמו את אגג מלך עמלק חי. וכשבא שמואל אמר לאגג כאשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך וארז"ל שהיה מסרס האנשים שלא יוכלו להוליד וכוונת שמואל במה שאמר כן תשכל מנשים אמך כי אמרו שבלילה ההוא הביאו לו שפחה בבית הסוהר ונתעברה ממנו ומשם יצא המן הרשע נין עמלק. לכן אם היות שהרגו לאגג אמר בלשון עתיד תשכל על זרע שיצא ממנו כנזכר ואמר מנשים ר"ל ע"י נשים שע"י אסתר נעשה הנס. וידוע כי תחלת אחיזת האויבים היה בשער כי משם נכנסו בהיכל המלך הנה מלכות היא מדה אחרונה מעשר. והיא ה' אחרונה שבשם ונקרא דלת כנודע. וע"ז אמר דוד ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי. כי נודע שדוד הוא המלכות מצד נוק' והיא שער ודלת כנזכר וגם אדנ"י שבמלכות במילואו עולה תרע"א שהוא דלת לכן אמר דוד אם היותי מהדלת אשר שם מבקשים האויבים לאחוז עכ"ז לא שמחת אויבי לי לכן מדה כנגד מדה גם אני ארוממך וזהו ארוממך ה' כי דליתני ר"ל עם היות שאני מהדלת לא שמחת אויבי לי. והענין כי ב' אותיות ראשונות משם הוי"ה הם י"ה לא מתפרשין לעלמין אבל ו"ה הם כפי מעשה בני אדם לכן לפעמים מתפרשין. והנה הה' כשמתפרשת מגרם העון מן הו' עליה נאמר נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל ר"ל לא תוסיף לקום מאליה אבל תקום ע"י אחר היינו ע"י יסוד שיורד למטה ומעלה אותה וע"ז נאמר אקים את סוכת דוד הנופלת. וידוע כי וו' הם ב' ווי"ן א' בת"ת וא' ביסוד ויסוד הוא מעלה אותה, ועליו נאמר כי שבע יפול צדיק וקם כי היסוד הוא ששי ומלכות הוא שביעי א"כ שבע יפול צדיק ר"ל הצדיק שהוא יסוד נופל בז' סוד מלכות ואין צריך לאחר להקימו אך הוא קם מעצמו, ע"ש באריכות:

מהר"ן זלה"ה. וצריך אתה לדעת כשס"מ בא ורכב על נחש שהיה כלול בנחש יו"ד מדרגות הטומאה וכולם נקראים נחשים וס"מ עליהם והם י"א רמז לי"א יום מחורב דרך הר שעיר ובקנאתו לפתות את חוה על עץ הדעת והחשיך במעשיו עשר אורות של יו"ד חופות שעשה הקב"ה לאדה"ר בג"ע ביו"ד מדרגות הקדושה כי הנחש לשון תנין ותרגום עשן תננא ואז נגרש אדם מג"ע לחוץ כי אין לישב יותר. וענין אדם עם נחש הוא רמז להמן כי מ"ה מהמן גי' אדם ונ' הוא נחש ורמז המן לנחש כי דיבר לשון הרע באומרו והייתם כאלקים לכפור בעיקר. וכן המן באומרו ישנו עם א' מפוזר ר"ל ישן אלוה שלהם ואינו משגיח וכו' ואמר הקב"ה לאדם יבא זמן בד' גליות שיחזרו ישראל לחטא שלך לעבוד ע"ז ויהנו מפרי עץ הדעת ויאכלו וישתו ויתחייבו כלייה ח"ו ע"י נחש א' שהוא המן וכולל עשר נחשים בניו וזהו חטא שהשתחוו לצלם ונהנו מסעודתו של אותו רשע ואביא צדיק אחד שלא השתחוה לצלם ולא נהנה מסעודתו והוא יתקן אשר עוותו. ואביא צדקת אחת ששמה אסתר והיא תתקן עון חוה. עם היות שנראה שנלקה בעון חוה כמ"ש ותתחלחל המלכה שפירסה נדה כמו שאמרו רז"ל ונשאת לאותו רשע שהוא שורש נחש שהטיל זוהמא בחוה. אבל מ"כ בזוהר פ' תצא ח"ו כי לא נגעה בה אחשורוש אלא שמרדכי היה יודע להשביע את השדית בשם המפורש והביאה לאותו רשע אבל אסתר היתה יושבת בחיקו של מרדכי כמו שושנ"ה גי' אסתר ורמז להמן המ"ן העץ. שהעץ שעשה גבוה נ' אמה רמז לנ' מהמן ואותיות מ"ה מהמן גי' אמה עם הכולל וזהו נ' אמה ולא ידע כי בנפשו הוא וזה רמז להמן מן התורה המ"ן העץ בסיבה זו תיקן מרדכי ע"ז נאמר אשר צותיך ואין צו אלא ע"ז ותיקן שלא נהנה מאותה סעודה אפילו אכילת פרי נגד עץ הדעת ואדם עבר עליו וזהו לבלתי אכול ממנו אכלת וגם רמז לסעודת פורים לבסומי ביין עד דלא ידע כו' כדי לתקן שתיית היין של אדם וחוה עד דלא ידע בין עץ הדעת לעץ החיים והבן:

מהר"ן זלה"ה אסתר גי' תרע"א פחות יו"ד סוד נקודה עצמיות שלה המסתתרת והיא י' דאדנ"י וז"ס אסתר מן התורה מנין ר"ל מ"ש בה ותלבש אסתר מלכות שנתלבשה ממש במדה של מלכות שנק' אדנ"י וז"ש אנכי הסתר אסתיר ר"ל אנכי אסתיר היו"ד שהיא נקודה פנימיות דמלכות שנשארה באצילות ועי"כ נעשה בסוד אדנ"י במילואה שעולה אסתר והבן זה:

הצדקה שנותנין בפורים ארז"ל כל הפושט יד נותנין בפורים. הענין הוא כי גבאי צדקה הוא יסוד ובשאר ימות השנה הוא יסוד ז"א. ויש לו מעט שפע בידו לכן צריך לראות למי הוא נותן הצדקה אבל עתה בפורים גבאי צדקה הוא יסוד אבא ויש לו שפע רב והארה גדולה בידו והוא עשיר לכן אין צריך להקפיד למי הוא נותן אלא כל הפושט יד ואפילו לנכרים הכוונה כדי להורות שמותרות השפע הולך ג"כ לקליפות נוגה כדי להחיות הניצוץ הקדושה אשר בתוכה וז"ס השתיה אשר אמרו רז"ל שצריך לשתות יין עד דלא ידע כו' הכוונה הוא כי לעולם בתוך הקליפה יש ניצוץ א' של קדושה המאיר בתוכה ומחיה אותה לכן צריך לומר ברוך המן להמשיך האור גם אל הניצוץ הזה לכן צ"ל שלא בכוונה אחר שהוא שיכור וכבר יצא מדעתו שאם יהיה בכוונה ח"ו יאיר ג"כ אל הקליפה. ונלע"ד כי כשאנו ממשיכין אור מוח בינה ברחל ע"י שתיית היין בריבוי גדול יש הארה גדולה שהיה בה כח להאיר ג"כ הניצוץ ההוא אשר בתוך הקליפה. והנה הצדקה שאנו נותנין לעובדי גלולים מאחר שהן לוקחין ממנו על כרחנו לכן הלואי שיספיק לניצוץ הקדושה אשר בתוכה וכ"ש שלא יספיק לעצמן לכן מותר ליתן אפילו בעת שהאדם בדעתו קודם שישתכר עצמו מיין. אבל כדי לומר ברוך המן הוא אינו על כרחנו אלא מעצמו הוא אומר לכן צ"ל אחר שהוא שיכור וכבר יצא מדעתו:

מהר"ן זלה"ה נלע"ד לפרש הענין משארז"ל צריך אינש לבסומי בפוריא כו' כפי הדרוש ע"פ עקב ענוה יראת ה' וארז"ל מה שעשתה יראה עטרה על ראשה עשתה ענוה עקב לסוליתא ע"ש באורך בשער הפורים ובסוף דרוש אומר מה שהיה בזמן אחר נקרא זה היין המשכר עתה נקרא יין המשמח מצד או"א הממתקים אותם. ע"ש. לכן חייב אדם לבסומי בפוריא להורות כי אין לחיצונים יכולת ליהנות מזה היין. מהר"ן נלע"ד כי גם כן:

יוסף בן דוד גי' רחל ולאה כי יוסף בא מרחל ודוד בא מלאה:

מהרב ר' ישראל סרוג ז"ל הנה ג"פ אזי אמר דוד במזמור אחד שיר המעלות ועולה ד"ן כי כל אחד מהן הוא סוד ח"י ברכאן דצלותא דערבית שחרית מנחה שמצילות אותנו מן העו"ג המפורש בכתוב אזי חיים בלעונו כד"א בלעונו אדונים זולתך ויש ד"ן פעמים המן כנגדם במגלה וכן ד"ן אותיות בעשרת בני המן שהתפללו האבות על מפלתן ונענה אברהם בין הבתרים שנאמר לו דן אנכי של מצרים שהוא סימן לד' גליות כנודע ומתוך התשובה אנו יודעין מה היה תפילתן ויצחק לא התפלל לנגד המן להדיא דכתיב ויאהב יצחק את עשו אמנם יעקב כפל בקשתו דומיא דכי טוב שלא נאמר ביום שני ונכפל ביום ג'. ואף כאן כתיב הצילני נא מיד אחי מיד עשו נגד המן ובניו. ודוד רגל ד' כלול מכולם אמר אזי ג' פעמים ביומא דפוריא. ומשארז"ל עד דלא ידע כו' הפירוש מאחר שמרדכי שהוא יסוד אבא ממתק אותו המקום אזי אינו נראה שמעולם היה יונק משם. ארור המן שהם החיצונים שכל השנה אע"פ שיסוד אבא ממתיק זה היין מ"מ יש הפרש בין מיתוק אבא ובין מקום יניקת החיצונים אבל עתה אין הפרש כלל ועיקר בין ברוך מרדכי שהוא מקום המיתוק ובין ארור המן שהוא מקום יניקת החיצונים כי הכל נעשה יין המשמח ונמתק כל המקום ההוא, אך עכ"ז צריך לומר ברוך המן בלא דעת אחר שישכר עצמו מרוב יין כדי לברך הניצוץ שיש בין הקליפות וליתן לו חיות והטעם שצריך דוקא בלי דעת כי אל אחר אסתרס ולא עביד פירין מאחר שאין בו דעת:

מהרח"ו זלה"ה בלילה ההוא וגו' נודע שהמלאכים נקראים משוררים בג' משמורות הלילה נגד החיות הנושאת הכסא שהם ד' עם האדם הרוכב על הכסא ולכן הם ג' משמורות כי דמות אדם אינה בכלל. וישראל ג"כ ג"פ ביום עושין תפלה ומשקיעת החמה ננעלו שערי השמים עד חצי הלילה לכן תפילת ערבית רשות ונרמז בשיר השירים שהשרים אומרים בלילה ט"ו שיר המעלות ששם י"ה מדרגות ומעלות מסודרים למלאכים ונחלקו בג' משמורות לומר שירים ואלו ד' חיות נושאות הכסא נקראים מלאכי צבאות ידודון ידודון עם הכסא ממקום למקום ובחצי הלילה אז שעת דפיקת שערים בג"ע לבא להשתעשע עם נשמות הצדיקים ואז שעת קימה לקרות ולעסוק בתורה בסוד הפסוק היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך. לכן בלילה ההוא נדדה שנת המלך בחצי המגלה וכן פסוק אני ישנה באמצע שיר השירים וכן ברות באמצע רות ויהי בחצי הלילה. והענין כי בלילה ההוא נדדה שנת המלך בבא לג"ע בחצי הלילה וגם הצדיק קם משנתו לקום ולעסוק בתורה ואז ג"כ הקב"ה אמר להביא ספר זכרונות לפניו ואמר מה יקר נעשה לזה הצדיק בשכרו ואמר לא נעשה עמו דבר בזה העולם וצדיק נקרא מרדכי והקב"ה אינו רוצה ליתן לו שכרו עפ"י מלאכי השלום שהם עומדים לצדיק כי אם ע"י מלאך רע שיענה בע"כ אמן והוא מן החיצונים וזהו מי בחצר המלך מן החיצונים והמן בא שהוא המקטרג הגדול הרוצה לעשות בישראל כליה ח"ו ועל פיו נותן שכר לצדיקים כנזכר. מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו וגו' והלבוש אשר לבש המלך והסוס אשר רכב עליו המלך. והלבוש לבוש הנשמה והסוס כמו ענין אליהו ז"ל שעלה בסערה השמים וכן כמ"ש באתי לגני אחותי כלה ואח"כ אני ישנה לרמז לחצי הלילה ראשונה צריך הצדיק לישן עד חצי הלילה וזהו אני ישנ"ה מנין שס"ה מל"ת כשישן הצדיק אינו יכול בזמן השינה לעבור עליהם. אבל לבי ער שהוא בחצי הלילה ואז כשהוא ער יוכל לקיים רמ"ח מ"ע וכ"ב אותיות התורה העולים ע"ר ואז קול דודי דופק בשערי גן עדן לבא להשתעשע עם נשמות הצדיקים. ואמר פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי סוד ששים רבוא נגד ששה יודין שיש בסופי תיבות פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי. שראשי נמלא טל דוגמת טל המחיה מתים כך בזה הטל יחזור הנשמות לישנים שהם כפגרים מתים בסוד חדשים לבקרים וכו':

בדרך אחר נראה בלילה ההוא אחר חצות ואז נדדה שנת המלך ואמר להביא את ספר הזכרונות. ר"ל שהאדם כשהוא קם ראוי שיבא ספר זכרונות לפניו ויעסוק בתורה ואם זכה יעשה ויהיו נקראים לפני המלך ר"ל שיהיו נקראין מעצמן ע"י רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני. כי כשאדם קורא ושונה ומוציא הבל מפיו מכל דבור ודבור נעשה מלאך אש. מהבל נעשה גוף ומהתורה היא הנשמה. ומלאך זה עולה למעלה וזהו רוח ה' דיבר בי. והיה ראוי שיאמר דיבר עמי. אבל הכוונה שבהבל היוצא דיבר רוח ה' שהוא דברי תורה שאני לומד וזהו רוח ה' דיבר בי. ואז ומלתו על לשוני ר"ל מאליו מלתו יתברך ותורתי הם על לשוני מבלי טורח וזהו שפתי צדיק ידעון רצון ר"ל שפתי צדיק מבלי טורח ידעון רצון רצונו יתברך ותורתו. לכן (כשאדם מדבר דברים שאינם הגונים הנקראים נבלות פה) שכשאדם מדבר דברי תורה נעשה מלאך ועולה למעלה וכשהוא להיפך גם ההבל היוצא מפיו נהפך ויורד ונופל למטה וזה נבלת הפה שנופל למטה אותה הדבר מהפה:

מהר"ן זלה"ה נלע"ד בלילה ההוא נדדה שנת המלך הוא הקב"ה מלכו של עולם שבחצות הלילה משתעשע כנ"ל, ויאמר להביא את ספר הזכרונות לראות התורה והמצות של כל אחד ואחד כדי לתת שכר לכל אחד ואחד לפי מדרגתו. כמ"ש ותתן טרף לביתה וגו'. ויהיו נקראים לפני המלך, ר"ל שהתורה והמצות שעשה האדם או ח"ו להיפך הם מעצמן מעידין לפניו ומאליהם נקראים. ספר הזכרונות שאין צריך לאחר לקרות להזכיר מה שעשה האדם כי מכל מצוה נעשה מלאך כנזכר. וגם רמז סוד ושתי הוא רמז לגהינם. ושתי היתה יפת תואר. נגד יצה"ר המפתה לאדם והיא האשה זרה שהיא כעורה מאוד וביום תכשיטיה נראית יפה לפתותם ואחריתה מרה כלענה. וכן ושתי היתה יפ"ת הנמשלת לגהינם לכן נפשטה ערומה כי ערום שאול ירדו ואין כסות לאבדון. וז' נערות שלה רמז לז' מדורי גיהנם אבל אסתר נמשלה לג"ע הנקרא צפון לצדיקים אבל היא ירקרקת מצד הצדיקים המסגפים עצמן מן התענוגים ונראין כירוקין וחלושים מטבעם וז' נערות שלה הם ז' היכלי דג"ע. ע"כ מצאתי:

מהאר"י ז"ל שורש נשמת המ"ן מן הקליפה שנגד ז"א דבריאה ואות ה' דההמן מורה כח ה"ג דמנצפ"ך ואותיות מ"ן מורה על ב' גבורות ראשונות הקשות. ואני נתן נלע"ד כי המן היה רוצה להתגבר על מרדכי בב' אותיות מ"ן דמנצפ"ך שהיה בו ומרדכי שבא מבנימין הצדיק היה לו צ' דמנצפ"ך ומרדכי לא יש לו כ"א אות אחד לכן היה רוצה להתגבר עליו, מה עשה מרדכי הראה לו כף הירך שהיה תלה עליו שטר חוב שקנה אותו במלחמה בעד ככר לחם כמשארז"ל וכל מה שקנה עבד קנה רבו א"כ אפי' אותיות מ"ן דמנצפ"ך דהמ"ן הוא מ"ן של מרדכי נמצא שיש למרדכי ה' אותיות מנצפ"ך שהם מ"ן דהמן ואות צ' שלו וכף דכף הירך וזהו רמז כי מרדכי ע"ה והכולל גימט' מנצפ"ך ובזה הכח של הגבורה שלט על המן והרג אותו ששלטו בו כל הה"ג של מרדכי. והבן זה:

מהר"ן ז"ל להבין באיזה כח ביטל מרדכי כוחו של עמלק. הכוונה הוא כי מרכי הוא מ"ר דכ"י ר"ל מ"ר גימ' עמלק דכיא אותו הזוהמא כאשר נודע שעמלק היה ס"מ עצמו שנתלבש בתוכו והוא גי' עי"ן בסוד יכרסמנה חזיר מיער שהוא ע' תלויה למעלה על התיבה להורות שהחזיר הוא עשו ותלוי חיותו בעי"ן שהוא ס"מ השר שלו וראש שלו ואז נשאר מלך וז"ס ומלק את ראשו ממול ערפו ועי"ז נהפך הוא אשר שלטו המה בשונאיהם. וזה רמז בתיבת מר דכ"י בא"ת ב"ש הוא קל"ם אותיות מלק שמלק את עמלק מן העולם על ידי שכינס כל היהודים ולמד עמהם תורה שניתנה בע' פנים כשארז"ל קימו וקבלו בזמן מרדכי מה שקיבלו כבר בסיני. לכן היה גלות בבל ע' שנה כדי להכניע ע' דעמלק. וזהו כי קל"ם הוא מלשון מלא פניהם קלון וחרפה ובוז כי מה שחשב לעשות למרדכי עשו לו. וגם בתו של המן שהשליכה עליו כלי של צואה ונשאר בחרפה וקלון כן יאבדו כל שונאי ישראל ותלבש אסתר מלכות, כי מילוי של אסתר הוא. אל"ף סמ"ך ת"ו רי"ש גימט' מלכות וזהו שהלבישה עצמה במילוי שלה:

מהר"ן ז"ל נלע"ד שהנה יש שבר בשבולת ויש שבר בסיבולת ויש שבר בימין הוא ברוך מרדכי שע"י באה התקוה וישועה לישראל ושבר בשמאל הוא ארור המן שבא לו נפילה ושברון וצריך להשתכר עד דלא ידע בין ימין ושמאל שאין יודע ההפרש שיש בין שיבולת לסיבולת היינו שקורא שבר בסיבולת להמן ג"כ:

צריך לפשוט המגילה כולה בשעת קריאה להורות על התפשטות החסדים. מהר"ן ז"ל. ישתו יין נסיכם ר"ת יין וס"ת גימט' צ"ו. ר"ל ע"י שישראל נהנו מסעודתו ושתו יין נסך. לכן קם עליהם המן גימט' צ"ו עם הכולל:

סליק שער הפורים

תוכן העניינים

קיצור מחברת הקודש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה