אור ברסלב
קיצור מחברת הקודש שער השבועות

קיצור מחברת הקודש· רבי מאיר בורנשטין

שער השבועות

דרוש שני מיציאת מצרים

מס' מחברת הקודש

מנהג פשוט בישראל לעסוק בתורה ליל שבועות כל הלילה ואין ישינים אפילו רגע כדי להמשיך הכתר העליון לז"א שהו' דיקנא דאריך ודע כי כל מי שבלילה ההוא לא ישן כלל ועוסק בתורה מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק והוראת חיי האדם הוא תלוי בלילה הזאת ודי בזה:

מהר"ן ז"ל נלע"ד כי בשאר ימות השנה שאדם ניעור לילה א' ועוסק בתורה ניצל מכרת א'. אמנם בליל שבועות מי ושיזכה להמשיך כתר לז"א להכתיר אותו. ובודאי שיזכה להנצל מכמה כריתות שחייב עליהם וז"ס כר"ת אותיות כת"ר להורות כי ע"י תיקון זה ינצל מפני זה ולא עוד אלא שמכתירים אותו בכתר תורה והבן זה:

מ"כ משם הרח"ו ז"ל שהיה אומר כי בלילות הללו כמו שביעי של פסח וליל שבועות וליל הושענא רבה מצוה לפרש ולגלות עומק החכמה לפי שבאלו הימים הזמן גרמא והוא זמן מוכן לסודות וראוי לפרשם אז:

שבועות צריך לטבול בערב:

באשמורת הבוקר מעט קודם עליית השחר בעת שמשחיר פני הרקיע סוד אילת השחר אז מצוה לטבול כדי לקבל תוספת קדושה מבחי' הכתר ועליו נאמר וזרקתי עליכם מים טהורים. נוהגים החברים לקרות האדרא רבא:

סוד בין המצרים. הנה בברכת אבות בין המצרים. להיות שמסוכנים מאוד מקטב מרירי ששולט בהם. לכן צריך לכוין אלו הכוונות להמתיק הדינין ששולטים באלו הימים ולא יהי' כח לחיצונים לאחוז עוד בדינין אלו והנה באבות כאשר מזכיר הוי"ה תכוין שיאמר הוי"ה לשם שלאחריו שהוא טדה"ד. ויכוין כל אות לאות של אחריו. יו"ד מאיר לטי"ת. ה' לד'. וא"ו לה'. ה' אחרונה לאות ד'. ובגבורה תכוין שמאיר שם הוי"ה לשם שלפניו שהוא כוז"ו. ויכוין כל אות דהוי"ה לאות שלפניו כנזכר. באתה קדוש תכוין שמאיר שם הוי"ה לשם הוי"ה בא"ת ב"ש שהוא מצפ"ץ שעולה ש' ועם ב' שמות טדה"ד כוז"ו גי' ס' והכל גימ' שי"ן במלואה. ברצה תכוין כי רצה גי' אלהי"ם דההי"ן ואותיות רצה הוא צרה בסוד עת צרה היא ליעקב שהוא שם אלהי"ם הנזכר שהוא דין וז"ס בין המצרים כי משם באים הצרות ב"מ על ישראל. וגם אם תוסיף שם אדנ"י שגם הוא דין עם רצה יהיה ג"כ שי"ן. ותכוין כי ג' שמות אלו שהם דין בין המצרים והם צרה והם גי' שי"ן יומתקו עם שלשה שמות שבג' ברכות ראשונות שהם טדה"ד כוז"ו מצפ"ץ ואלהי"ם דיודי"ן שעולים ג"כ שי"ן. ואז מן צרה נהפך לרחמים ונעשה רצה ה' אלקינו בעמך ישראל וכו'. נלע"ד שב' פ' שי"ן בגי' תש"ך י' פעמים ע"ב להורות שימתקו אלו עם אלו ע"י י"ם ע"ב שיש בחכמה בסוד כולם בחכמה עשית ונעשו כולם חסדים גמורים:

שים שלום תכוין כי ר"ת 'שים 'שלום הם ב"פ שי"ן שי"ן הנזכר. וגם שים שלום ב' פ' שי"ן שי"ן ועודף ששה הם נגד ו' שמות הנזכ' והם הוי"ה טדה"ד כוז"ו מצפ"ץ אלקי"ם אדנ"י. וז"ס אני ראשון ואני אחרון. ופי' מה שלפני השם הוי"ה הוא טדה"ד גי' כ"ב ומה שאחריו שהוא כוז"ו גי' ט"ל ושניהם יחד גי' אנ"י וז"ס אני ראשון ואני אחרון. מהר"נ זלה"ה נלע"ד משארז"ל עתיד הקב"ה שיעשה לנו מועד בט"ב כמ"ש קרא עלי מועד כמו שבזמן שהיה בה"מ קיים והנה ארז"ל בתענית לא היו יו"ט לישראל כט"ו באב וכיה"כ וכו'. ונלע"ד שזה סוד כאשר תמנה הו' שמות הוי"ה טדה"ד כוז"ו מצפ"ץ אל"ף למ"ד ה"ה יו"ד מ"ם אדנ"י ס"ה ע"ה תשמ"ח וז"ס אז תשמח בתולה במחול וגם והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם כנזכר בדרז"ל ואז ותשמע שמחת ירושלים למרחוק ומה שהיה בזמן הגלות עת צרה היא ליעקב ויעקב הקטן אז בזמן הגאולה ב"ה נתגדל יעקב ותמלא שמחה. היינו כשתכתוב יעקב מלא כזה יו"ד עי"ן קו"ף בי"ת גימטריא שמחת ואז ימלא שחוק פינו בעת שיהי' יעקב מלא ויהיה שמחת עולם על ראש"ם גי' ישראל בסוד יגל יעקב ישמח ישראל ואז ושמחת בחגך שתשעה באב נקרא מועד כנזכר. ודע כי מזיווג בין המצרים יוצאים נשמת גרים עמוני ומואבי האסורים לבא בקהל. ומ"ש במקום אחר שנשמת הגרים באים מזיווג הצדיקים בג"ע ר"ל שמהזיווג ההוא הוא מצד התעוררות התחתונים אז נכללים שש שבה בשש שבו אז הם נשמות חשובות הזיווג פב"פ אבל כשהוא אחר מיתתם אינו כי אם שעשוע שכינה לכן אינה אלא בסוד מל' לבד השוכנת עליהם לכן ממל' נשמות לגרים:

בין המצרים באותן הימים שבין י"ז בתמוז וט"ב כתבו הפוסקים שאסור לאכול פרי חדש או ללבוש לבוש חדש כדי שלא יצטרך לברך עליהם שהחיינו וכן ראוי לעשות באלו הימים לשמור עצמו מלאכול פרי חדש וללבוש בגד חדש וזה כל אותן הימים אפילו בר"ח ושבתות ופעם א' היו באים חכמי הדור לסעוד אצלי בשולחני והפצירו בי לאכול פרי חדש ואז אכלתי בלי שהחיינו. בט"ב בשחרית אין לומר ברכה שעשה לי כל צרכי מפני שאז הכל אסורים בנעילת הסנדל. עכ"ל. מספר נגיד ומצוה:

נחמו שאומרים ט"ב במנחה מפני שאז נשרף ההיכל וכיון שהתחיל האש מיד נתקיים כלה ה' את חמתו ויצת אש בציון בעצים ובאבנים כעין מזמור לאסף:

טוב אחר חצות היום להתאבל כי הוא סוד הדינין ולבכות חצי שעה או יותר וזהו בין המצרים:

שאלו להרח"ו ז"ל למה אומרים ברכת הלבנה במוצאי ט"ב אמר להם הטעם כדי לבשר ללבנה ולישראל כי כשנחרב הבית וגלו הרי הם עתידים להתחדש כמותה הרי ישראל והשכינה עתידין להתחדש וזהו בשורה אז וגם כי בט"ב נולד המשיח:

אלול מורי ז"ל היה אומר תמיד הסליחות שאנו אומרים באשמורות בחודש אלול עם הצבור מלה במלה עמהם:

ובכתה את אביה זה הקב"ה ואת אמה זה כנסת ישראל כענין כי אחרי שובי נחמתי ותבכה על עונותיך ירח ימים שהוא חודש אלול שהם ימים של שנה שהוא זמן תשובה ע"ש כי כל זה מדבר על ענין התשובה וזה כי תצא למלחמה על אויביך לשון רבים וידוע כי אויבי האיש אנשי ביתו שהם טפות הקרי שיצאו ממנו ונבראו להם גוף מהקליפות כענין ואנכי בראתי משחית לחבל נמצא שיש לו ב' מיני אויבים. א' הקרי הנק' נגעי בני אדם. ואחד הקליפות לזה אמר על אויביך לשון רבים ונתנו ה' אלהיך בידך. אלו הקליפות שהוא המין הראשון. ושבית שביו שהיא טיפת הקרי. אי נמי יען כי לפתח חטאת רובץ ויצ"ט אינו בא עד שהאדם בן י"ג שנים ויום אחד ולכן האיברים של האדם רגילים עם היצה"ר מיום הלידה וכשהאדם בא לשוב בתשובה היינו שיוצא למלחמה על האויבים שהוא היצה"ר והאיברים. ונתנו ה' אלהיך אל היצה"ר בידך. ושבית שביו. שהם איברי הגוף. וראית בשביה אשת יפת תואר שהיא הנשמה. וגלחה את ראשה. שתסיר אמונות הרעות. ועשתה את צפרניה. שהיא חתיכת ומניעת המותרות. והסירה את שמלת שביה מעליה שהוא הלבוש שנעשה מעשה העבירות כענין הסירו הבגדים הצואים ואחר זה ובכתה את אביה ואת אמה וכו'. ואשר לא צדה ר"ת של 'אנה 'לידו 'שמתי 'לך הוא ר"ת אלול לרמוז כי חודש זה נתנו השם יתברך לכפרה לכל מי שחטא ועשה שום עון בכל השנה לכפרה בחודש זה שהוא ר"ת אני לדודי ודודי לי:

סוד תענית הוא דומה לקרבן והענין כי אע"פ שמצינו שהאכילה כשהאדם מכוין בה כראוי היא גדולה עד מאוד עם כל זה הארתו הוא מתתא לעילא בדמות תחלת הקרבן אך התענית הוא בסיום ענין הקרבן והוא מעילא לתתא והוא כי הנה הקרבן בתחלתו עולה מתתא לעילא ועולה עשן מריח הניחוח מעשיה ליצירה ומיצירה עד א"ס כנודע וכן הוא סוד האכילה של האדם שעולה הנאת האכילה ההיא ואותם הכוונות הם מתתא לעילא כי מן הכבד עולה ללב ומן הלב למוח שהוא עליון שבאדם. ואמנם סיום הקרבן שהוא אחר שעולה ריח ניחוח למעלה אז יורדת שפע רב וגדול מעילא לתתא מן המוח העליון עד סוף המדרגה וז"ס תענית כי ביום התענית אין האכילה עולה ממטה למעלה אדרבא המוח משלח המזון מעילא לתתא אל כל האיברים מאותו המזון הרוחני שהוא חלקו של המוח משם הוא מחלק אח"כ המזון ומוריד לכל האברים ומשם ניזונים יום התענית וזהו הכוונה שצריך המתענה לכוין. ע"כ מספר נגיד ומצוה. מכאן ואילך מספר מחברת הקודש:

יום ר"ה מורי ז"ל לא רצה שיאמרו בר"ה ובשבת בנתים אבינו מלכנו חטאנו לפניך מחול וסלח וכיוצא מפרטי הוידוי והזכרת עונות והשאר שאינו וידוי היה אומר. אבינו מלכנו קרע רוע גזר דיננו במלת קרע תכוין לשם קר"ע שט"ן שע"י שם זה יקרע רוע גזר הדין:

כוונות של תקיעת שופר דמיושב הם ככוונת תקיעת שופר דמעומד. מורינו ז"ל נהג להתוודות בלחש בר"ה ואמר מה שכתוב בזוהר דבעי בר נש לפרט חטאוי ובמקום אחר אמר להיפך. כי האוסר אינו אוסר אלא בקול רם. ואפילו בלחש לא הי' מתיר אלא בעת תקיעת שופר דמיושב כי אז השטן מעורבב ודברי הוידוי עולים למעלה ע"י קול השופר ואין קטרוג עליו. גם נהג לבכות בר"ה ויה"כ ואמר שמי שאין בוכה בימים אלו אין נשמתו טובה וטהורה. גם אמר שמי שמעצמו מתעורר בבכיה בימים אלו בידוע שדיינין אותו אז בב"ד של מעלה ונפשו מרגשת בזה ומתעורר מאליו הבכיה:

והנה סדר תקיעות דר"ה. שלשים בלחש. ושלשים בחזרת מוסף. ושלשים מיושב ובקדיש תתקבל עשרה הרי מאה נגד ס"ג ול"ז. וז"ס מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה מ"י הוא הבינה הנקרא שופר צריך לתקוע בסדר מלל גימטריא מאה והוא כדי להתעורר לאברהם שהוא חסד להמתיק גבו' יצחק ובזה היניקה בנים שרה. מלכות מקבלת אז שפע רב ומשפיע אותם לבנים שהם ישראל להניק להם:

מליקוטי החברים סוד השופר שמצאתי ביד הר"י ארזין נ"ע:

שופר ש"ו עם י"ד פרקי אצבעות האוחזים בו הם בגי' ש"ך ניצוצין דמתערין מבוצינא דקרדנותא. פ"ר הם מנצפ"ך ה"ג דמתערין מבינה ועם ה' אצבעות האוחזין בו הם פר"ה כי ה' אצבעות עצמן הם שורש ה"ג וזהו מלת שופר, ע"ש באריכות:

מהר"ן ז"ל נלע"ד מה שמביא הטור בהלכות ר"ה כי אין 'שטן 'ואין 'פגע 'רע ר"ת שופר. נ"ל כי ה' תיבות אלו גימטריא תשרי. להורות כי בתשרי אין כח בשטן לקטרג על ישראל שהם מלאים במצות בכל החודש:

מאמר זה מהרמ"ע עד ודי בזה עתה. הוא כתב יד מכתבי מהרנ"ש זלה"ה:

מהרמ"ע זלה"ה וכשיתקע יכוין בשם הוי"ה הנעשה בקול השופר. י' הוא פיו הקצר. ה' הוא הבל המכניס. ו' הוא קול הנמשך בוא"ו כלול מאברהם יצחק ויעקב בסוד אמ"ש שהוא אוי"ר מי"ם א"ש, יעקב אויר, אברהם מים, יצחק אש, ה' הוא הבל המוציא, ואח"כ יברך, וכשיאמר ברוך אתה ה' יכוין הוי"ה קבו"ץ שב"א סגו"ל חירי"ק, וכשיאמר קול שופר יכוון בשני קולות קול התחתון המעורר לקול העליון. וגם למשוך הקול הבא מכתר עד עולם התחתון בסוד הבינה. ובמלת שופ"ר יכוון בג' שמות אלהי"ם. ש' אלהי"ם במילוי, פ"ו אלהי"ם פשוט, ר' אלהי"ם בריבוע, וצריך לכוין למתקם במלת קול שהוא יב"ק הוי"ה אהי"ה אדנ"י י"ה עם מיתוק ה' אותיות אלהי"ם והג' חשבונות שעולים שופ"ר והכולל, וזהו עיקר כוונת לשמוע קו"ל שופ"ר כדי למתק מלת שופ"ר שהוא ג' אלהי"ם עם אותיותיהם עם מלת קו"ל שהוא הוי"ה אהי"ה אדנ"י י"ה, ופי' לשמוע הוא כמו וישמע שאול שהוא לשון אסיפה ופירושו לאסוף הארת קול הנזכר, ויש שופר באופן אחר דהיינו אלהי"ם דאלפי"ן ודההי"ן שהם דינא רפיא ודינא קשיא וזה נקרא חיצון שהוא בסוד הזוגות כדי מכריע כמבואר במקומו לפיכך אמרו חכמים נתן שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא שהוא בסוד ההכרעה למתוק הדין ואם קול חיצון שמע לא יצא. ויש כאן סוד ירושלים שלמעלה ושל מטה שיש בהם ש' מילוי אלהי"ם ר' אלהי"ם בריבוע, וכל א' מהם מילוי לחברתה בהוראת שאר האותיות. ואגב אורחין נדרש ג"כ ארץ ורצה בירושלים של מטה בזמן שאין כניסה לה. ואידך גיסא דנדרוש בעת הרצו"ן:

גם בעת שמסיים שומע קול תרועות עמו ישראל ברחמי"ם. תכוין כי אלהי"ם אותיות אל"ה מ"י. והנה אלה בשלשה מילוים דיודי"ן ואלפי"ן וההי"ן גי' שופ"ר, ונשאר מי בג' מילוים מ"ם יו"ד מ"ם יו"ד מ"ם יו"ד. והם בגי' ברחמים ויכוין כי במ"י שגי' ברחמים נמתקים אלה שהם ג' אלהי"ם גי' שופר כנז' ואז נמתקים ונעשה הכל רחמים וחסדים:

וראוי כל העשרת הימים לומר מזמור ממעמקים קראתיך בין ישתבח ליוצר ויכוין בהם לעשרה עמקים דס' יצירה וכל עומק הוא רי"ו בגי' גבורה שיש בהם סוד הנסירה והיא גופא בזו"נ. יום א' מכח אימא לבדה ואחר מיתוק הדינין ביום שני שב כח אימא להתפשט בזעיר אנפין תחלה וממנו לנוקבא שכנגדם למטה יצירה ועשיה יש בהן נסירה. יום א' מכח בריאה בלבד מכאן ואילך שב כח הבריאה להתפשט ביצירה תחלה ומשם לעשיה לפיכך אנו אומרים מזמור זה במקום ראש היצירה העולה ונכנס בבריאה שהוא בין ישתבח ליוצר והיא הזמנה אל היצירה העליונה באצילות ויהיה יום ראשון. בריאה עיקר. מכאן ואילך שיתוף שניהם עיקר לנסירת העשיה. ודע כי הנסירה בז"א הוא בסוד ויסגור בשר תחתנה דשקיע חסד באתרה. והוא סוד עומק שהצלע בסוד גבורה היה משוקע בו תחלה. והוצרך להעמיק ולסגור שם החסד שהוא רי"ו כמנין גבור"ה. ונראה לי בחלוקת העמקים דס' יצירה אחר הימים שזה סדורן יום ראשון ושני שניהם בכלל עומק ראשית. וכוונתם יום ראשון לכתר נוקב' ושני לחכמה דידה וכן כולם. יום שלישי עומק אחרית לבינה. יום ד' עומק טוב ועומק רע בדעת. יום חמישי עומק דרום בחסד. יום ששי עומק צפון בגבורה. יום ז' עומק מזרח בת"ת. יום ח' עומק רום ועומק תחת בנצח והוד תרי פלגי דגופא. יום ט' וי' שניהם עומק מערב כי שם הושלמה הנסירה בערב יוה"כ ואעפ"כ כוונת התשיעי ביסוד והעשירי במלכו'. וז"ס האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי, א"נ תפוס לשון אחרון כי עומק רום נצח ביום שמיני. עומק תחת בהוד יום תשיעי וכולל בעצמו יסוד ומלכות שלה שנתחדשו מרוב הארת הגבורות האחרונות שירדו מהדעת אל מקומן מגולות כמבואר במקומו ועוד שנצח והוד דידה יצאו מפרקין תתאין דחכמה ובינה מוחין דידה פשו להו שתי גבורות אחרונות ליסוד ומלכות שסודן בעשירי ונכללו בתשיעי דא הוד שעד שם התפשטות הגבורות לפיכך האוכל ושותה בתשיעי וכו'. ועוד טעם אחר מבואר לנו במקומו. שוה לשאר צומות בזה בין של חובה בין של נדבה עם יום הכפורים כי כל האוכל ושותה לפניהם בכוונת מצוה מעלה הנאכל לצורת אדם היא הצורה שעושה מצוה אחרת למחרת יום האכילה הרי כאילו התענה תשיעי ועשירי כי צורת הנאכל מתענה עמו. והוא טעם בין הערבים תאכלו בשר אף בלא קבלת תענית כי בשר החי עם כל המצות שנתקיימו בו שחיטה וברכה ניקור החלב והדם וכיוצא קרוב מאוד להתעצם בצורת אדם ובלילה נשמתו הולכת בין השרפים עומדים עם קיום המצות ההם בעצמו ממש ואכילה אמרה תורה בסודה באותה שעה וכתיב תאכלו בשר שהוא עם הכולל בגי' תתק"ס הוא הביטול גדול לאסורין ואין שביעה לא בבוקר ובלחם. ודי בזה עתה:

מהר"ן זלה"ה תשרי עולה אמרת"י עולם חסד יבנה לפי האומר בתשרי נברא העולם וכן עולה יכבו"ש עונות ישראל וכן עולה וחסד"י מאתך לא ימוש, ר"ל אעפ"י שבתשרי אני דן את כל העולם מ"מ אני רב חסד ומטה כלפי חסד. וכן עולה פזר נתן לאביונים ר"ל בתשרי מזונותיו של אדם קצובין כמה יפזר באותה שנה. וכן עולה ויד"ע כי בקרב ישראל אני ר"ל אעפ"י שכל המקטריגים באים על ישראל בתשרי מ"מ בקרב ישראל אני ואיני מסתלק מהם לעולם וכן תשרי עולה י"ג פ' ע"ב לכן צריך לעורר י"ג מדות הרחמים שהם מי אל כמוך שיש בהם י"ג פ' ע"ב כדי להמתיק מצולת יום כנודע:

היום הרת עולם. הנה רז"ל נחלקו אם בתשרי נברא העולם אם בניסן. איך יחלקו בזה המחלוקת במציאות. ואיך יצדק. אלו ואלו דברי אלהי"ם חיים. ותירץ בזה כי יש עיבור ולידה. ומא"ח ומא"ח. כי בתשרי היה העיבור וכן תשרי אותיות ראשי' ובניסן הי' הלידה שצריך נסים לצאת מן הבטן בעת הלידה וכן ניסן לשון נס וכן היתה הגאולה בניסן. וידוע שכל יציאת מצרים הוזכרה בלשון לידה שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך, וכן אמר כאן היום הרת עולם לשון הריון ולא אמר נברא העולם נכי בתשרי הי' הריון וכאן מדבר על האדם ואעפ"י שאמר עולם. ועולם עצמו בכ"ה באלול נברא ומן האדם יובן לעולם ונקרא אדם עולם לשון העלם לפי שהנשמה מתעלמת בתוכו נמצא שגוף אדם נקרא עולם וזשארז"ל וכי הולך האדם לבית עולמו כי כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו והוא הלבוש שנעשה לו במצותיו אשר סגל בעוה"ז שהוא נקרא עולם כי גם שם הנשמה מתעלמת בעוה"ב כמו שמתעלמת בגוף בעוה"ז וכן הגוף בעוה"ז הוא כמו מלבוש לנשמה לכן כל אחד ואחד נותנים לו את שלו אשר תיקן לעצמו, וזהו מ"ש לר"א בן פדת כשהקיז דם ולא הי' לו אלא שום אחד ונתעלף וא"ל הקב"ה ואם תרצה ואחריב את העולם וקשה וכי כל שאר הצדיקים שבעולם שהיו אז באותו הדור מה תהא עליהם אם יחריב את העולם בשביל ר"א. אלא העולם שאמר היה על גופו של ר"א שימות אז וישוב לעוה"ז ולכן אמר שמא יצא במזל עשיר, שאם הי' מחריב העולם כולו כפשוטו היה בורא אותו במזל טוב אלא בהיותו מתגלגל אז היה עדיין ספק, ומתשרי שהוא עיבור עד ניסן יש ז' חדשים והיולדת לז' חדשים יולדת למקוטעין אף שלא נשלם כל חודש הז' והעובר גדל באלו הז' חדשים בבטן אמו ע"י שבעה כוכבי לכת כי הוא ית' מסר העולם בידם שהם מערכת השמים. ועם זה יתורץ תירוץ אחד לקושיית המינין שאמר נעשה בלשון רבים כי אל המערכת דיבר שהם המגדלים ב"א בחדשו ולכן אמר נעשה. א"נ תירוץ אחר כמו שאמרו רז"ל עם נשמותיהן של צדיקים נמלך וזה להיות בריאת עולם חובה עליו כמשארז"ל נוח לאדם שלא נברא ואין חבין לאדם שלא מדעתו לכן נמלך עמהם תחלה ואמר נעשה מדעתכם וברשותכם. והנה הוא ית' כדי שיעסקו בתורה נתן להם אחר ו' ימים יום שבת לעסוק בו בתורה. ובחדשים בחודש הז' שהוא תשרי ר"ה וי"כ וסוכות והוא מלא מצות ותורה. ובשנים שנה ז' שנת השמטה שאין בה זרע וקציר. ואחר ד' שמיטות שנת היובל וכיוצא בזה, ודי בזה:

בכל ימי תשובה יש לומר אב הרחמן שהוא ז"א אך במוסף יש לומר אב הרחמים כי אז עולים עד אבא ואבא נק' אב כל הרחמים, וכוונת ברכה זו לפי שבר"ה אז הוא דין גלגול נשמות לחזור לעולם. לכן נזכר בברכת תחיית המתים. כי גם זה בכלל ת"ה הוא. זוכר יצוריו לחיים ברחמים. שהם הנשמות הנקראים יצוריו ולזה לא אמר זוכר אותנו כמ"ש זכרנו לחיים אלא זוכר יצוריו סתם. וז"ס פוקד כל יצורי קדם מי לא נפקד כהיום הזה. והנה ע"י גלגול נשמות אלו אנו מאמינים כי כן יהיה לעתיד לבא תחיית המתים כי הכל דוגמא אחת. ולזה אנו סומכין זוכר יצוריו לחיים ברחמים ונאמן אתה להחיות מתים. ולפי שברכה זו נקראת גבורות לכן הכוונה להמתיקם במלת אב הרחמן. וגם אב הרחמים גי' ש"ו שהם ש"ו משופר ושם ביארנו כי עם היד האוחזת בו הם ש"ך ניצוצין דגבורה ואנו קורין אותה בסוד אב הרחמן למתקן ולהחזירן לחיים ברחמים ור"ת 'ברחמים 'לחיים שם ל"ב נתי' ור"ת 'יצוריו 'ברחמים 'לחיים שם מ"ב שהוא גבורה ור"ת 'זוכר 'יצוריו 'ברחמים 'לחיים הוא מ"ט שערי בינה. ודע כי אין צריך לומר בי' ימי תשובה רק אתה קדוש כו' המלך הקדוש. אבל אלו הד' ובכן הם לר"ה ויה"כ לבד. כי אין בחינות אלו נמצאים ומתגלים אלא בר"ה ויום הכפורים:

נוהגין באשכנז שביום א' דר"ה הולכים למעין המים להשליך שם העונות ואומרים י"ג תיקוני דיקנא עלאה דאריך שהם מי א"ל כמוך וכו' ומנהג טוב הוא וצריך לילך אחר מנחה קודם שקיעת החמה. וטוב אם הוא חוץ לעיר או על שפת הים או על מעין או באר מים חיים. אמנם צריך לכוין י"ג תיקוני דיקנא נגד י"ג מכילין דרחמי אחד נגד אחד ובאיזה מקום מן הדיקנא הם רמוזים. והנה מי אל כמוך יש בהם ב' תיקונים שהם יכבוש עונותינו יכוין אותו נגד נוצר חסד והשני ותשליך במצולות ים כל חטאתם נגד תיקון ב' והכוונה שבמקום הדינין למעלה הם בתיקון דאלהים כמ"ש בענין מצולות ים ונוצר חסד הוא הכובש עונות ותשליך במצולות ים שהם הקליפות שהעונות אינו משליך אותם אלא יכבוש אותם לבד לכן אמר חטאתם שלא לנוכח ולא אמר חטאתינו כמ"ש עונותינו שהכוונה הוא להשליך הקליפה שבעון ובזה יכבוש עונותינו ותשליך אותם במצולות ים כדי להסיר מתוכה ניצוץ הקדושה וזה ע"י תיקון י"ג הנקרא ונקה העולה קס"א מנין לאלפים. והנה ונקה לשון נקוי והוא המברר ומנקה הקדושה מתוך הקליפה לכן כשתאמר ותשליך במצולות ים כל חטאתם אזי תנער שולי בגדיך ותכוין שתשליך כל החטאות והמקטריגים במצולות ים עליון לכן טוב לומר תשליך על שפת הים או מים נובעים או באר מים חיים:

תוכן העניינים

קיצור מחברת הקודש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה