אור ברסלב
קיצור מחברת הקודש דרוש שני מיציאת מצרים

קיצור מחברת הקודש· רבי מאיר בורנשטין

דרוש שני מיציאת מצרים

שער יציאת מצרים

הסוד הוא שרמז לנשמה היוצאת מן הגוף. ויהי בשלח פרעה את העם. והוא כשיצאת הנשמה מן הגוף שהוא מצרים פרעה שהוא יצה"ר שהוא קשה עורף הוא מלך בגוף שהוא מצרים וכוחות היצה"ר הולכים ורודפים אחר בני ישראל שהיא הנשמה היקרה להזיקה מפני שהוא היצה"ר והוא הולך ומסטין והוא בא אח"כ להוציא נשמתו ואח"כ הולך אחריו להזיקו ולהנקם ממנו ויחזק לב פרעה וירדוף אחרי בני ישראל וישיגו אותם חונים על הים הוא גהינם שהוא הים נהר דינור וכשפרעה הקריב להזיקו וראו אותו בני ישראל ההיזק והצער שמצטערים אותם וייראו מאד ויצעקו אל ה' ויאמרו אל משה שהוא יצ"ט אחר שאתה רואה כל הצער הזה והיזק שכוחות הטומאה מזיקין אותנו. המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר, כלומר כשרואין חיבוט הקבר המר ונאנחו ואמרו לא די הקברים שהיה לנו במצרים שהיתה הנפש נקברת בתוך הגוף ובמצר של העולם. אלא ג"כ צער חיבוט הקבר הזה שהוא גדול ונורא. לקחתנו למות במדבר שהוא חיצוני שהוא מדבר שממה ששם עושים נקמה לגוף. מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים מהגוף שהוא מצרים יותר טוב הי' לנו בגוף. הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים חדל ממנו ונעבדה את מצרים ונשתעבד תחת היצה"ר בעוה"ז ונשמח במאכל ובמשתה. כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותינו במדבר ובצער ובמזיקים אלו שתמיד טוען טענות אלו החוטא שקשה עליו המות מפני העונש. ולהיפך הצדיק שמתאוה למות להשיג החיים והאושר האמיתי. ומשיב משה שהוא היצר טוב אל העם. אל תיראו מהעונש הזה מפני שהוא לטובתכם להסיר מנפשיכם המזיקין שהם הקליפות כתיקון הגיהנם שכל כוחות הטומאה נשארים שם בתוך הים שהוא נהר דינור. התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה עמכם שע"י ליבון גיהנם תטהרו והעונות אשר ראיתם במצרים לא תוסיפו לראותם עוד שהם ישארו בגיהנם. ויהי באשמורת הבוקר וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן. שהוא כשיורד הנשמה לגיהנם לדון ובא ודן אותה באש. ויהם את מחנה מצרים הם כוחות היצה"ר אל תוך הים בים סוף ונשארים לשם והמים להם חומה חמה כתיב שהוא חמה וזעם ואחר שמוציאין הנשמה מגיהנם ועדיין לא נכנסה בג"ע יושבת ג' ימים בתענית רעבה בלא תורה שהמזון של הנפש הוא תורה כדי למרק עוד הנפש קודם כניסתה לג"ע. וז"ס ויסע משה את בני ישראל וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים לשתות היא התורה. וילונו העם על משה לאמור מה נשתה ויורהו ד' עץ היא התורה עץ חיים היא למחזיקים בה וישלך אל המים אז מראה להם שכרם המזומן להן בג"ע. ושם שם לו חק ומשפט ושם נסהו. ואז מבטיח להם הקב"ה אחר ששמרו התורה והמצות וקבלו עונשים בגיהנם. כל המחלה אשר שמתי במצרים שהוא היצה"ר וכוחות הטומאה שנשארו בגיהנם. לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. שכבר רפאתי אתכם בגיהנם. אחר זה סביב לג"ע יש שם י"ב נהרות מים זכים ורוחניים נגד י"ב שבטים ששם טובלים כל שבט בנהר שלו קודם הכנסו לג"ע ששם מתרפאים ומתקררים מאש של גיהנם ונגעיו. וז"ס ויבאו אלימה ושם י"ב עינות מים ושבעים תמרים ויחנו שם על המים, אחר כל זה חוזרים וטובלים ומקבלים דין להט החרב המתהפכת שהוא מדבר סין וישם מדברה כעדן שבין אלים ובין סיני שהוא ג"ע. ובראותם עונש הזה אז צועקים ואומרים מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בעוה"ז ולהמית אותנו ברעב כשלא יש תורה. אז משיגים עונש גדול בדין ההוא של להט החרב הנ"ל. אז אומר הקב"ה כאשר ישיגו המדרגה ההוא ורוצים לכנוס לג"ע. א"ל הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ר"ל תאכלו לחם הרבה מהתורה שעסקתם בעוה"ז שהוא מזון הנפש הנבלע באבריו ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו שהם כל תרי"ג מצות התורה שהם מלבוש והתורה עצמה היא מזון שאם בעוה"ז לא יעסוק אדם בתורה לשמה יומם ולילה לא יש להם מזון בעולם הנשמות ואפילו שיש להם מלבוש הם המצות. ואז בעולם הנשמות ויצאו העם ולקטו שכרם ומזונם דבר יום ביומו. וכפל יום ביומו להודיעך שיש יום בעוה"ז כנגדו למעלה בעוה"ב ברוחניות שאין להם סוף וזהו הששה ימים שברא הקב"ה את העולם שנאמר כי ששת ימים עשה ולא אמר בששת ר"ל שהם נבראים רוחניות והם ששה ימים של מעלה שהוא אות ו' של השם שעולים עד א"ס והם ו' שהוא הו' עם ה' עד ס' ריבוא שכולם מתענגים בימים וכל התורה והמצוה שעוסק אדם בעוה"ז יום א'. בלילה הולכת הנשמה לתת חשבון למעלה הולך עמה אותו יום ומעיד לפני הקב"ה מה שעשה פלוני באותו יום ובעוה"ז היום קטן ומוגבל ובעולם הנשמות הולך עד א"ס ובעוה"ז כל הימים חוזרים חלילה בגלגלו והם ו' נגד ו' עליונים ובזה יובן ויקרבו ימי ישראל למות ויקרבו ימי דוד למות. שבעת מיתתם מתקרבים הימים בלי בושה לתת לאותו צדיק גמולו וג"כ ז"ס למען ירבו ימיכם. פירוש תעשו מצות ותורה למען ירבו ימיכם שכל מה שעושה אדם בעוה"ז ביום קטן מרבה ביום הגדול למעלה. על האדמה שהוא ג"ע וג"כ בעוה"ז מהתמצית של מעלה מרבים ומוסיפים ימים וזהו כימי השמים על הארץ שמים עליונים על הארץ. וג"כ יובן מה שבכה רבי יוחנן בן זכאי ואמר לתלמידיו יש לפני שני דרכים א' לגיהנם וא' לג"ע ולא אבכה וצדיק כמותו ודאי לא הי' בוכה מצד היראה אלא יובן במ"ש שר"י כשלמד תורה היה בן מ' שנה וכל מה שהי' מפחד היה על אותן שנים שאבד שלא היה מוליך עמו מזון תורה לאכול מהם וע"ז היה בוכה. ונראה מזה שאי אפשר שיתנו למעלה בחנם כי אם בטורח שיעסוק בעוה"ז בתורה ומצות ולעשות צדקה ומזון צדה לעוה"ב. ובזה יובן מעשה דר"ע כשהרגו אותו כי איך שלט בו הריגה אדם גדול כמוהו ואעפ"י שאמרו שבא בגלגול לקבל עונשו שהיה מן הי' שבטים ובמ"א אמרו שמת מיתת עצמו במערה ובא אליהו ונתעסק בקבורתו כמ"ש במדרש ועם הנ"ל יובן היטב כי על הימים הראשונים (שלא היה) שהיה כך שלט בו המיתה. ונחזור לענין יום ביומו היא התורה שידבר האדם בעוה"ז מוליך אותו ליומו שהוא יומו שלמעלה ר"ל יום ו' שהם ו' ימים שלמעלה שהם גדולים. וג"כ רמז בזה מ"ש ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש כי אליו הוא נושא נפשו ר"ל ביומו שהוא היום הגדול של מעלה תתן שכרו שהוא עולם השכר והוא כ"כ גדול שלא יבא עליו השמש לחשוך כימים של מטה של עוה"ז. ואליו הוא נושא את נפשו וליום זה טורח אדם בעוה"ז לנשוא ולהרים נפשו בעליונים עם עסק התורה שהוא מזון הנפש. וגם נאמר השמים מספרים כבוד אל יום ליום יביע אומר ר"ל זה היום של מטה ליום של מעלה יביע אומר ר"ל יביע וילך על מה שעסק בתורה שהוא האומר ביום ההוא. לכן ישתדל האדם שלא לדבר דברים בטלים כ"א לעסוק בתורה מפני, אין אומר ואין דברים שהאדם דובר בעוה"ז שלא ישמע קולם למעלה כי עוף השמים יוליך את הקול ונשמתו הולכת בכל לילה תמיד להעיד. ונחזור לענין כי לזה אומר דבר יום ביומו צריך האדם ללמוד תורה בכל יום להוליך עמו שיהי' מזון לנפשו בג"ע וחזר ואמר והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והי' משנה על אשר ילקטו יום יום ר"ל ביום הששי שהוא קרוב ליום המות שהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה צריך האדם שיכין ויזמין את אשר יביאו עמם לההוא עולם שיסדרו תורתם שיהי' שגורה בפיהם כמו שהיו עושין הראשונים כשהיה בא מ"ה ליקח נפשם היו ממתינים שלשים יום להחזיר תלמודם וז"ש והכינו את אשר יביאו. והיה משנה ר"ל בעוה"ז היו עוסקים פעם אחד ובעולם הנשמות יהיה פעם שנית. וג"כ לשון משנה שגורה בפיהם וזה על אשר ילקטו יום יום שעסק התורה בעוה"ז שאין אנו משיגים סודה כמי שמלקט שבלים א' א' בטורח הרבה אבל בעולם ההוא יהיה משנה כמה וכמה פעמים יותר שילמדו אותה בסודה היטב על אשר היו מלקטים בעוה"ז שהוא יום ליום הגדול של מעלה. ויעשו כן בני ישראל וילקטו בעוה"ז צידה לדרכם המרבה והממעיט איש לפי אכלו לקטו. א' המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. איש לפי אכלו לקטו כל אחד מה שהשיג שכלו. ויאמר משה איש אל יותר ממנו עד הבוקר. ר"ל לא יניח מללמוד בעוה"ז ויאמר בעולם ההוא שהוא בוקר ילמוד אותו אלא יטריח בעולם הזה כפי יכולתו. ומה שלא השיג ילמדו אותו בעוה"ב. ולא שמעו אל משה ויותירו ממנו עד בוקר וירם תולעים ויבאש ויקצוף עליהם משה. ר"ל מי שלא שמע אל משה והניח מללמוד בעוה"ז באומרו כי בעולם ההוא ילמוד ושם יצמח המזון שלהם שהיא התורה ויבאש בתולעים שאין יכולין לטעום אותו ונשארים מתי רעב. ויקצוף עליהם משה ומקצפין עליו מלמעלה ואומרים להם למה אתם באים ולא הבאתם עמכם מזון. לכן חזרו לעולם ההוא להרויח אותו. שבכאן אין נותנים בחנם. כי מי שלא טרח בע"ש לא יאכל בשבת. לכן וילקטו אותו בבוקר בבוקר איש לפי אכלו כפי מה שהשיג ויהי ביום הששי שהוא קרוב ליום המיתה ולקטו לחם משנה מי שעסק בתורה בכל יום לסוף הימים לקטו אותם היא התורה שהיא המזון משנה. ויאמר הוא אשר דיבר ה' שבתון שבת קודש לה' מחר אשר תאפו אפו וגו' כלומר עשו הכנה ותחזרו אותה כמה פעמים עד שיהא שגורה בפיכם שהוא הכנה כמו שהאוכל ע"י בישול ואפיה היא מזומנת לאכילה וכשתעשו השתדלות זה אז כל העודף הניחו לכם למשמרת עד הבוקר מה שנשאר לכם באונס שלא למדתם בעוה"ז הניחו אותו למשמרת עמכם עד הבוקר שהוא עוה"ב והקב"ה ילמוד אותם אתכם לפי שלא עליך לגמור המלאכה ע"י אונס. ואזי כשהולכים בעולם ההוא ויניחו אותו עד הבוקר בתנאי שאמרנו ולא הבאיש ורמה לא היתה בו ומוצאים מזונם צח כשלג וניזונו ממנו ונבלע באיברים ואז א"ל הקב"ה אכלו היום כי שבת היום לה' שהיא מנוחה. היום לא תמצאוהו בשדה של תפוחים שהוא ג"ע מזון אם אתם לא תביאו מזון. ואחר זה כשהולכת הנשמה לג"ע של מעלה שהוא סיני יקבל התורה מפי הקב"ה שהוא המדרגה היותר מעולה ואז ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין שהוא ג"ע דלמטה ואות יו"ד להשלים סיני הוא להעלות למדרגה העליונה לגן עדן של מעלה. וקודם שיעלו למעלה יש גם כן למעלה גיהנם יתר דק דנהר דינור לשרוף עונות הדקים כחוט השערה של צדיקים שהעונות הקשים כבר נתקנו בגיהנם של מטה אבל גיהנם זה נקרא רפידים על שלא עשו המצות בחשק ואהבה ועשו אותם ברפיון ידים בלי רצון המצוה עצמו. וכבר נכנסתם בג"ע של מטה אבל לכנוס בג"ע של מעלה צריך שתהיה המצוה מאהבה ובחפץ גדול. ועל הדקות ההוא מקבל עונש בגיהנם של מעלה הוא עמלק תחת מדרגה עליונה מהטומאה והאש הדק שתמיד עושה מלחמה עם ישראל הוא עמלק והוא הגיהנם. וילחם עם ישראל ברפידים בסיבת רפידים. אשר רך בדרך באותו דרך רחוק לעלות למעלה. ואתה עיף ויגע לז ירא אלהים בסיבת עשיית המצוה ברפיון ולא ביראה לכן עלה אל ראש הגבעה שהוא למעלה להצילם מיד עמלק כי תמיד יושב למעלה כי הוא מצד הכלב שאפילו דוד המלך ע"ה היה מפחד ממנו ואמר הצילה מחרב נפשי למטה שהוא הנפש. ולמעלה מיד כלב יחידתי היא הנשמה שהיא יחידה לכן הפלשתי שהוא מזרע עמלק אמר לדוד הכלב אנכי. לכן הלך להרגו ויקח ה' חלוקי אבנים. וענין ה' אבנים אלו מנחל הוא ו' של שם שהוא בא למלאות ה' אחרונה. כל ה' נחלים של ה' אותיות אלקי"ם והו' הם ששה. ולמטה נעשים אחד באחדות אב"ן שהוא סוד שמ"ע. ואחר שנעשו אבן אחד שהיא ה' אחד. ויך במצחו ושלט למעלה מגופו במקום שהוא יושב למעלה מנין אב"ן מנין כל"ב. ולא הרג את הכלב כי אם באב"ן. ולזה נשבע ה' כי יד על כס י"ה שהוא חצי השם שלמעלה מלחמ' בעמלק לרמז שהזיקו הוא למעלה ואחר שהנפש ניצול מעמלק הו גיהנם של מעלה אז מכניסים אותו לקבל התורה פב"פ בג"ע של מעלה כי בג"ע של מטה לומדים ממתיבתא וישיבות בכל חצי לילה כמ"ש בזוהר בא מלמעלה אור עליון ומאיר להם וזה הששון והשמחה של צדיקים אבל בג"ע שלמעלה הוא נותן התורה פב"פ לכן אחר מלחמות עמלק עולים לתורה שהיא בפ' יתרו. עוד יכוין בזה הדרוש הג' ימים של חושך אחר שיצאו ישראל ממצרים הם ג' ימים אחר יציאת הנשמה מן הגוף כמ"ש לקמן בין מגדול ובין פי החירות ודי בזה:

מהרמ"ע ז"ל פסח פ"ה ס"ח פי' הפה דיבור הוא המלכות ואז כתיב וד' הולך לפניהם יומם בסוד החסד יומא דכליל כולהו יומא. וע"ז תיקנו ארבע כוסות כוס א' הוא נגד ה' אחרונה מדתו של דוד. כוס ב' הגדה בו' מדתו של יעקב. כוס שלישי בה"מ לה' ראשונה ביצחק. כוס רביעי הלל גמור לי' של שם מדתו של אברהם. הרי סיפורים ואמירות הרבה שסח הפה המקודש הזה שהיא מלכות ויש לה שמחה ומרבה לספר ביציאת מצרים להרבות בשבחו של מקום ובה סוד מצה פרוסה ומצה שמורה לכן אין בה הלל גמור אלא יום אחד אך בשאר ימים הלל שאינו גמור שהוא מהכללות סוד היכל היא מלכות. ודע כי הלל גי' אדנ"י וכשהוא הלל גמור מספרו שד"י סוד החסדים היורדים מהיסוד אליה ומעלים אותה להקרא בשמו ומלת גמו"ר יהיה בגי' אברהם ע"ה שהוא כללות החסדים אבל בסוכות נתרבו ארבע מינים סוד ז' נערות שהם ז' ספירות מעלות מ"נ מיניה ובי' בשובע שמחות א יש בה הלל גמור כל שמונה. וי"א מצה לקבל אברהם שבועות לקבל יעקב. ונ"ל שיש חסרון בספר ואולי צריך להגיה מצה לקבל דוד ויוה"כ ור"ה לקבל דיצחק וצ"ע:

פרעה פ"ה ר"ע ומשה נתגדל בביתו ובת פרעה לקחה אותו לבן בסיבת כי היא קליפת משה לכן נתגדל עמה ומשה אמר כי כבד פה כמה פעמים וכבד לשון אנכי ואיך אלך אל פרעה להוציא את בני ישראל וזה הסיבה כשיצאו ממצרים בהיות שפרעה יצא עמהם נתדבקו בערב רב וחטאו וזהו ויהי בשלח פרעה את העם מאותה יציאה שיצא פרעה לשלחם הדביק להם הזוהמא, לכן קראם משה קשה עורף שהקושי שהי' להם הי' מצד פרעה לכן אמר ואם אין מחני נא מספרך ואל אראה ברעתי כי ערב רב הוא הקליפה שלו שהוא היה רוצה לתקן גם בהיותם רעה שלו וכשעשו את העגל ולא נתקנו לא נכנסו לא"י וג"כ הוא מוכרח למות בח"ל לתקנם ר"ל לקבץ מהם החלק קדושה שלו שהוא מעורב עמהם לכן נקראו ע"ר שהי' מהם שהוא משה וזה ע"י גלגולם עד ביאת המשיח ואז יכנס עמהם לארץ ישראל:

מהר"ן ז"ל נלע"ד פי' שנקרא שבת שלפני פסח שבת הגדול מפני שאז התחיל הגדלות דזו"נ ד' ימים קודם פסח ובכל יום קבל הארה א' מד' בחי' שיש לו שהם קטנות א' וגדלות א' וקטנות ב' וגדלות ב' ובאותו שבת נתבטלה היניקה דפרעה שהי' לו ממ"ח צירופי אלקי"ם וזה רמז כי הגדול גי' מ"ח הכוונה שנעשה לאבותינו נס הגדול באותו שבת כמ"ש במדרש שהיו המצרים רואים את אלוה שלהם שהוא השה ולקחו בני ישראל איש שה לבית וכופתים אותו בכרעי המטה ולא היה להם פוצה פה ומצפצף לקום כנגדם להורות על שר של מעלה שכבר הוא כפות וקשור תחת רשות מלכות הנקראת מטה בסוד הנה מטתו שלשלמה וזה סוד שבת הגדול ר"ת ש"ה וס"ת ת"ל ואותיות אמצעים בגד"ו גי' ט"ו. להורות כי אחר ת"ל שנה שישבו ישראל בארץ מצרים. בגד"ו גי' ט"ו נהפך לישראל לקרני הוד באלהי שלהם שהוא השה בט"ו יום לחודש ניסן שהוא מזל טלה ע"י דם פסח. שם טלה גי' דם וגם בגדו גימט' י"ה. להורות שאז נכנסו ונתלבשו כמו בתוך הבגדים כל המוחין דז"א בתוכו שנקרא י"ה כנודע ולזה הרמז נקרא שבת הגדול שבת שלפני פסח ודי בזה:

מהרמ"ע ז"ל ובמכילתא דרשו ואכלתם אותו בחפזון חפזון מצרים חפזון ישראל חפזון שכינה. חפזון מצרים זה השיר שלהם ממש כי ע"כ נקרא בשם זה מעיקרא טלה שהוא במלוי אותיות טי"ת למ"ד ה"א גימ' קרבן פסח. אך הפשוט מספרו דם שהוא אדם בעל מום חסר א' שאין לו מוח בקדקדו כי לא בידו טובה ואעפ"כ יודע כבודן של קדשי שמים לכן היה נחפז שנאכל הפסח בארצו כדי שתתקדש מעין קדושת ירושלים לפנים מן החומה שהיא 'ראש 'עפרות 'תבל ר"ת תרע"א אולי יזכה גם הוא להרים ראש בקדושה ובטהרה ואנחנו נצטוינו בא' מסימני החפזון מקלכם בידכם לכבוש את ארצו תחלה במלא רועים אצל צאן קדשים כטעם רדה בקרב אויביך. אמנם היה חפזון ישראל לעוף אל תוך ארץ חפץ בקפיצת האויר כדאיתא בהגדה ובתרגום יונתן ע"פ ואשא אתכם על כנפי נשרים והוצרכו שלא לאכול קדשים בחוץ וסימן לזה נעליכם ברגליכם כטעם והדריך בנעלים האמור לעתיד כאשר יחריב ה' את לשון ים מצרים עד הגיעם לאדמת קודש גימטריא שמות המרגלאין כי לאומץ קדושתה אתמר בה של נעליך והיה חפזון שכינה להפריח אלינו שם במצרים במקום פסחים לפי המפורסם אוירא דארעא דישראל כדברי רבותינו וביחוד אוירא דירושלים לפנים מן החומה הוא הדבר הרמוז בתורה בפ' דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו לה' אלהינו כי הזביחה עצמה צריכה 'דרך 'שלשת 'ימים ר"ת שדי הוא השם שבו נראה אל האבות שהם סוד ג' ימים ראשונים דמ"ב ס"ת מילוי החסדים. א"נ מלך שלם וזה וזה באותיות גדולות דמנצפ"ך הוא מספר שם הגדול שאליו סוד הקרבנות לא זולתו מן השמות הקדושים כמפורסם ומספרו מלך שלם הוא מדרכי מספר הרגילים אצלינו בהתרבות יו"ד על ה' והעולה מהם ועל ו' והעולה משלשתן על ה' אחרונה והוא מספר מאה פעמים שם י"ה הנטפל אל הכנוי כדכתיב אם עונות תשמר י"ה אדנ"י מי יעמוד שכנגדו מאה אדנים למאת הככר ומאה ברכות כנודע והיו אותיות אמצעים של דרך ג' ימים ירושלים בחסרון הו' והיה לתוקף הקליפות השולטים במדבר הזה. ושני דברים אלו שהם חפזון ישראל לנוס שם וחפזון שכינה לקראתם צדקו יחדיו כדרך שהיה הר סיני ומשה מזדמנין זה לזה כמשל חכמים לברזל עם אבן השואבת והסי' מתניכם חגורים כטעם והיה צדיק אזור מתניו. בסוד קטנות ששמש בגאולה ראשונה שהיתה כוללת. אימה חשכה גדולה נופלת עליו בסוד הצירוף לדור אנוש מבול והפלגה סדום כמבואר במקומו. ואמונה אזור חלציו זה נאמר לסוד גדלות על הגאולה אחרונה הכוללת ארבעתן ג"כ כי מבבל ואילך שוב לא נגאלו והוא הרמז שבא בגמרא גבי הלל הגדול דכולהו אמוראי מסיימי לה עד על נהרות בבל האי לא מהאי טעמא. אתי לנחומי צעורי מצער לן אלא ללמד כמה גדולה גאולת מצרים שהיא לבדה שקולה ככולן. לפי שנא' בגאולה העתידה כי לא בחפזון תצאו. אנו מבקשים שלא יאחר ותהיה שלילת החפזון דוקא במאי דהדר מפרש. ובמנוסה לא תלכון אך ימהר יחישה מעשהו ברחמיו וברוב חסדיו. וע"כ בא לכוין מהרה ג"פ רצופות באהבת עולם אהבתנו. אחד לחפזון שכינה כי שחה לעפר נפשינו, ואחד לחפזון ישראל דבקה לארץ בטננו, ואחד לחפזון של האנדריטי של נבוכדנצר להיות הדק היטב ואחר תטהר. וכשם שראשית גוים עמלק אחר שפטר עצמנו מכור הברזל אף על פי שסבלנו חלקו ג"כ הרס ולא חמל כך אחרית של אותה ראשית גימ' באר שחת הוא אבדן עמלק והשמוש א' עם הפשט המפורסם בלתי מתחלק כלל והבן כי ראשית גוים גי' תתקע"ד עם אותיות עמל"ק וכתיב כן ה' אלהים יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים במספר שוה ממלת יצמח עד סוף הפסוק. עוד שם באריכות:

מהרב ר' חיים וויטאל זללה"ה סוד יציאת מצרים. הנה ידעת מ"ש בדרוש ז' בחי' שיש למלכות כי הראשונים סלקו השכינה עד רקיע ז' מחמת עונותיהם. וצא"ל כי ישראל שהיו בגלות מצרים הוא סוד אותן ניצוצות קרי שהי' אדה"ר מוציא בק"ל שנה וז"ש הקב"ה לאברהם בברית בין הבתרים כי גר יהי' זרעך. כי הלא אברהם הוא גלגול אדה"ר בסוד האדם הגדול בענקים ועל אותן ניצוצות אמר כאן כי גר יהי' זרעך, זרעך ממש אותו זרע לבטלה. ולהיות כי הם היו מלובשין בשדין ורוחין שהם החיצונים לכן באו בדור המבול ובדור הפלגה בעו"ג ממש אך עתה יהיה בסוד גרים ממש וזהו כי גר יהיה זרעך וכל ניצוצות אלו באו תחלה בדור המבול לכן גם הם היו משחיתים זרעם לבטלה להיות באים מסוד השורש ההוא עד שנימוחו. וז"ס וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ. פי' רעת אדם ממש כי סוד קרי נקרא רעה והמוציא נקרא רע כמ"ש לא יגורך רע. נמצא כי דור המבול הם רעת אדה"ר ממש. וז"ס אמחה את האדם אח"כ נתגלגלו בדור הפלגה. וז"ס לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני אדם בנוי דאדם קדמאה כי בניו ממש היו אלא מצד הקרי מדוכרא לחוד ולא מנוקבא:

מהר"ן זלל"ה נלע"ד כי נודע כי כל הטיפות קרי של אדה"ר נכנסו בסוד הערוה של לילית. ונודע כי מצרים נקרא ערות האר כמ"ש ערות הארץ באתם לראות כדי להוציא משם הטיפות של אדה"ר לכן נכנסו ישראל דוקא בגלות מצרים כדי להוציא משם ע"י זיווגם אותן טיפות זרע דאדה"ר שהיה בתוך הערוה של הארץ שממה וחרבה וכשיצאו משם יצאו בסוד גרים כמ"ש הרב ז"ל במרכבות יחזקאל ע"ש היטב וגם הם חטאו בעון זה ואחר כך הוצרכו לתקן כי כבר הודעתיך כי כלם היו נשמות קדושות ועצומות רק שאחיזת החיצוני' בהם היא המקלקלת ואחר שיצורפו ויזדככו יהיו נשמות קדושות אחר השרת חלאת טומאתם וידוע כי. אין החיצונים אוחזים רק בנשמות היותר קדושות. נלע"ד שז"ס מה שארז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. כי אותן הרשעים שחוזרין בתשובה היו תחלה נשמות גדולות מדוכרא לבד והם יותר חשובים מצדיקים גמורים שבאו מדו"נ יחד. לכן אלו נשמות שבאו מדוכרא יש כח לחיצונים ליאחז בהם יותר מצדיקים גמורים כמשארז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו לכן אף צדיקים גמורים אין בהם כח לעלות במדרגה כאותן בעלי תשובה מפני שהם נשמות יותר חשובים מצדיקים והבן זה. אמנם כל הנשמות באים מחו"ג אשר הם מסוד הדעת ששם תלוי ענין הזיווג בסוד וידע אדם את חוה אשתו לכן נקרא דעת כי משם טיפת הזיווג נמשכת. ומה גם כי כל הדור הזה דורו של משה כידוע ומשה היה מבחי' הדעת כנודע אצלנו. וגם כל הדור ההוא מבחי' הדעת לכן נקרא דור דעה רק שנמשכו אל הקליפות והם היו אחיו של משה ממש. וז"ס דור המדבר שהיו אחי משה. לכן אמר העם אשר אנכי בקרבו ר"ל אני בקרבו כי אני אחיהם. וז"ש ואל אראה ברעתי פירוש כי משה הוא מצד הטוב והם היו מצד הרע הכולל בו וז"ש ואל אראה ברעתי וכל ענין גלות מצרים לא היה אלא לצורך נשמותיהם לכן באו באותו שיעבוד הגדול וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים נגד הלבנים והחומר שהיו עושים דור הפלגה והבן זה. ולפי שחטאם לא היה רק בסוד הדעת כי משם יצאו ניצוצות נשמתם לכן סבר משה כי גם הגלות ימשך משם. והענין כי לעולם כשישראל חוטאים למטה ח"ו פוגמי' באיזה מדה עליונה והנה החיצונים יונקים משם ויאחזו כולם בו וז"ס גלות מצרים כי כל יניקת מצרים והטומאה שלהם היה מצד הדעת ובפרט במה שהודעתיך כי פרעה ומצרים הם נגד עורף עליון שהוא באחורי הדעת העליון. ובוודאי שאותו גלות היה שכל שפע הדעת היו יונקים אותו פרעה ומצרים לכן היו ישראל שבאותו הדור משועבדים אליו. וידוע לשיש ח"ו פגם למעלה על ידי עון הדור כוחות עליונים מסתלקים למעלה כדי שלא ינקו מהם החיצונים כמ"ש בטעם היות ז"א בעל ו"ק לבד ולא עשר שלימים רק אחר התיקון. והנה בזמן ההוא ז"א חזר לקדמותו הראשון להיות ג' כלולין בג' וזה נקרא עיבור א' והיה תוך בטן אימא עלאה ולא היה מתגלה לחוץ והנה בהיותו בחוץ נה"י דאימא הן מוחין לו בגדלותו,. אמנם בקטנותו או בימי עיבור א' דג' כלולין בג' ודאי שיש לו מוחין מנה"י דאימא רק שהם בבחינת חיצוניות לבד כנודע נמצא כי אף בהיות ג' כלולין בג' בבטן אמו. ה"ל מוחין דחיצוניות נה"י דאימא. ואף כל המוחין בפרט החו"ג דדעת שבו היה תלוי הגלות. כולם היו מסתלקין ממנו ולא היו מאירים בו רק חיצוניות הלבוש דיסוד אי' לבד. וזה כי כבר נודע כי דעת הוא ה"ח וה"ג. נמצא כי יסוד דבינה הוא כולל ומלביש אותן העשרה בחי' הנזכר. ובהכרח יהיה בלבוש הזה גם כן מציאות עשר. ולפי שהבינה היא סוד שם אהי"ה ובפרט בהיות בה עיבור א' אז שם אהי"ה הוי לבוש לחו"ג אמנם בהיותו ג' בג' אין מאיר בדעת ז"א רק י' לבושים אלו שהם י' שמות אהי"ה:

מבוא השערים פ' ט"ו וז"ל דע כי אין זה אלא בתחי' אצילות אמנם אחר שכבר בפ"א נכנסו בו מוחין דאימא אע"פ שאח"כ מחמת פגם התחתונים חזר ז"א לבחי' עיבור א' כמו בגלות מצרים ובעת חורבן בית המקדש כנודע אין בחי' היניקה מסתלקת ממנו וכל שם אלהים נשאר שם רק ב' אותיות י"ה אין מגלים הארתם ויושבים סתומים ואין מגלה רק אותיות אלם וז"ס נאלמתי דומיה החשיתי מטוב כי אז נשארתי אלם. אך שני אותיות י"ה הם דוממים וזהו דומיה דום י"ה אך לא נסתלקו לגמרי ואח"כ ע"י תפלתינו אנו ממשיכים גם מוחין דגדלות לצורך שעה כמ"ש בכוונת ק"ש כי ו"ק דיניקה לעולם אין חסרים ממנו עכ"ל. וטעם הדבר כי בזמן הבית היו הרחמים מתרבים והיה זיווג תמידי כי אז הוה ז"א בבחי' מוחין של רחמים גמורים בעיבור שני ואין זיווג אלא ע"י המוחין. אך כאשר נסתלקו ממנו המוחין דרחמים ולא די אלא אף רוחין דקטנות דיניקה שאינם דינין גמורים גם הם נסתלקו ולא נשאר בו רק מוחין דעיבור שהם דינין גמורים אז נחרב הבית בעו"ה ובאותו רגע חזר ז"א לבחינת ג' כלולין בג' דומ' כעת היותו בבריאת עולם ובגלות מצרים אך אחר שנחרב חזרו בו מוחין דיניקה לבד ואז הוא סוד הגלות ואינו כ"כ ריתחא כמו בעת החרבן כי אין כ"כ דינין כי ו"ק מתגלים בו תמיד ואחר כך ע"י תפלתינו אנו ממשיכין גם מוחין דגדלות לצורך השעה כנ"ל. ע"ש באריכות:

מהר"ן זללה"ה הנה ע"פ מ"ש הרב זללה"ה דאיתגליא אי' עלאה בתתאה ובתתאה נפק המכות לכן צ"ל עשרה מכות על כוס שני הרומזת לבינה שמשם יצאו המכות ונתלבשו במלכות והכה אותן לכן בהגיע אל עשר מכות צריך להביא לפניו כלי שבור שהוא פגום שהוא רמז כנגד ארור. וצריך לשפוך עם הכוס בכל מכה ומכה מעט יין בכלי הפגום ולא כיש נוהגין לטבול האצבע בכוס וזורקין לחוץ עם האצבע אלא שצריך לשפוך דוקא עם הכוס עצמו להורות שהכוס רמז למלכות ועם כח בינה המלובש בתוכה היא שופכת הזעם וחרון אף שהוא הזוהמא של דם נדות שנתקבצה בבטנה כל זמן גלות מצרים עתה שופך אותה אל הקליפות ובזה מטהרת עצמה מטומאתה כדי לזווג עם בעלה בסוד ונקתה ונזרעה זרע ואחר שפסקה מזובה דם נידות נשאר בה דם טהור שהוא סוד יין המשמח שנתהפך אח"כ לחלב. לכן ג"כ מה שנשאר תוך הכום מן היין אין ראוי לשפוך אותו אלא אדרבה צריך למלאות יין אחר כדי שיהיה מלא בסוד כוס מלא להורות שנכנס לתוכו יין חדש גבורות חדשים לתיקון פרצופה כנודע והבן זה:

מהאר"י ז"ל סוד כ"ד אלף תלמידי ר"ע שמתו בימי העומר ענינם. הנה ענין העומר כבר נתבאר שהם ימי דינין שהם סוד ש"ך דינין ובאלו הימים עדיין אין בז"א רק מוחין דקטנות לכן מתו כ"ד אלף תלמידי ר"ע בימים אלו, וסוד הענין נודע כי ר"ע שורש נשמתו מן הגבורה רק שאינו מבחי' דגבורה אחרי התפשטם רק בהיותם בשרשם למעלה בדעת ז"א ואלו הכ"ד אלף תלמידים שלו היו מן מוחין דקטנות דאלהים לכן היו דינין גמורין. לכן היו מקטרגים ושונאים זה לזה. וענין היות מספרם כ"ד אלף הוא כי שם המוחין דקטנות הוא שם אלהים שיש בו ק"ך צירופים כי כל אחד מה' אותיות בונה כ"ד בתים נמצא שיש כ"ד צירופים שמתחילין באות א' ואלו הכ"ד אלף היו כולם שרשם מכ"ד צירופי אלהים להמתחילין באות אלף לכן היו כ"ד אלפים תלמידים כי היו מסוד צרופי אלהים דאות אלף כשמה כן הוא אלף. וזולת זה כבר נודע כי אלהים ברבוע במלוי ההי"ן הוא בגימט' אלף. לכן מתו אלו כ"ד אלף תלמידים בימי עומר שנאחזו בהם החיצונים להיותם דינין דוגמא עליונה שיונקים החצונים משם אלהים דקטנות. וכשבאין דינין דגדלות אין יונקים משם. ואח"כ מה עשה ר"ע לקח חמשה חכמים ר"מ ור"י ור"א בן שמוע ורשב"י ור' נחמיה. ואלו נתקיימו כי אלו הם סוד גבו' דגדלות לכן נתקיימו ואלו באו אחרי כ"ד אלף כי כן דרך הגבורה דגדלות לבא אחר גבורה דקטנות ומתבטלין אותן דקטנות. ומתקיים אותן דגדלות:

מהר"ן זללה"ה נלע"ד לפמ"ש הרח"ו ז"ל בדרוש אמר ר"י ב"ל כל העונה אמן וכו' כי ז' תלמידים היו לו לר"ע גדול שבכולם היה ר"מ וקטן שבכולם היה ר"י הסנדלר והוא היה הסנדלר להלביש עקב של ר"ע ע"ש. ונ"ל ששני התלמידים הם שני כללות הגבו' א' ביסוד וא' במלכות. והנה ביארנו כי ר"ע הוא מן הגבורת הוד שבדעת למעלה ואלו הה' חכמי' אע"פ שהן ה' גבורות. עכ"ז מפני שהם ה"ג המתפשטין הם תלמידים לר"ע שהוא גבורת הוד שבדעת לבד כי היא עליונה בדעת. ודע כי אע"פ שבארנו שאלו חמשה חכמים שרשם מן ה"ג אלו. עכ"ז זה הוא שורש הראשון בעת שנולדו. אמנם אח"כ ע"י מעשיהם גדלו למעלה כ"א לפי מציאותו כנודע מספר הגלגולים עיין שם:

מהרב רח"ו זללה"ה דע כי ר"ע הוא בסוד הדעת בין בחי' קטנות ובין בחי' גדלות. והנה הדעת כלול מחו"ג וב' אלהי"ם דמילוי אלפי"ן ונחלקים בציורם כמ"ש למעלה וז"ס עקיבא כי עקב גי' ב' אלהי"ם דחו"ג. וי' וא' של עקיבא היתרים על עקב הם ב' מיני ציורים של ב' אלהים עצמן הרמוזין בעקב דעקיבא כי אלהי"ם דגבו' ציור א' שלו יו"ד. ושל חסדים ציורו יו"י. ומן כ"ד צירופים של אלהי"ם שכולן מתחילין בא', משם הם כ"ד אלף תלמידי ר"ע ולהיות שרשם מן אלף לכן היו כ"ד אלף. ולהיות שרשם מן דינין לכן בימי העומר שאז התעוררת מוחין אלו דקטנות פגעה בהם מדה"ד דקטנות ומתו בקטנותם. וביום ל"ג בעומר אז מתגלה שם אכדט"ם דבינה שהוא חילוף שם דאלהי"ם לכן הוא יותר רחמים משא"כ בחילוף הוי"ה שהוא נהפך מרחמים לדין אך שם אלהים מורה על התחלפות הדין ברחמים ואלו הם סוד ה"ג דגדלות וז"ס בטחו בד' עדי עד הוא שם אכדט"ם שעולה ע"ד ולהיות רחמים לכן הבטחון תלוי בו וזה רמז בזוהר וארא ע"פ זה ושם אמר כי עדי עד הוא בבינה ויובן עם מ"ש כאן. אמנם מה שנתחלף מאלהי"ם הן ג' אותיות אמצעות שהן כד"ט כי א"ם אין מתחלפות אך ג' אותיות לה"י מתחלפות מדין לרחמים והם בגי' ג"ל. וזה ע"ד הג"ל הזה כי שם זה נק' ע"ד וגם אותיות המתחלפים הם ג"ל וזהו ע"ד הג"ל:

מהר"ן ז"ל נלע"ד כי נודע שלבן הוא נחש הקדמוני ס"מ ורדף אחר יעקב ולא יכול לו אבל אח"כ בזמן ר"ע שהוא שורש יעקב כנודע נשך אותו שמתו כ"ד אלף תלמידים. ומ"ש לבן עד הגל הזה ועדה המצבה אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה, רמז בזה שלא יהי' יכולת אלא עד שיתגלה שם ע"ד ביום ל"ג בעומר ואז לא יהיה כח לעשות רע עמכם וז"ש לא אעבור אליך את הג"ל דייקא. וכשנתגלה שם זה פסקו למות כי הוא רחמים ואז סמך ר"ע ה' תלמידי' אחרים נגד ה' גבורות דגדלות נגד ה' אותיות אכדט"ם ואלו נתקיימו בעולם והגדילו ועשו פרי אמנם ר"ע שהוא כולל גם דעת דגדלות כנזכר לעיל לכן הוא היה רבם כי הם מבחי' הגבו' המתפשטות בגופא והוא כללות דעת עליון בשרשו במקומו כמ"ש למעלה ודי בזה למבין:

תוכן העניינים

קיצור מחברת הקודש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה