אור ברסלב
קיצור מחברת הקודש מס' עמוד העבודה מהרב מוהר"ר ברוך מקאסוב זצ"ל:

קיצור מחברת הקודש· רבי מאיר בורנשטין

מס' עמוד העבודה מהרב מוהר"ר ברוך מקאסוב זצ"ל:

מספר אוהב ישראל מהרב הק' מאפטא זללה"ה.

גז"ש ארז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה וכן אמרו רז"ל יגעתי ומצאתי תאמין. וכתב הרח"ו ז"ל על האר"י ז"ל כשהיה מפלפל ומקשה ומתרץ היה מקשה בכח גדול עד שזיעה שותת מעל פניו ושאל לו הרח"ו ע"ז. והשיב לו כי בזה משבר הקליפות ומכניעם, ונלע"ד להסביר הענין כי הנה כתב האר"י ז"ל שהד' יסודות נתהוו משמרי אופנים דעשיה שהם קליפות, והנה הגוף שכלול מד' יסודות הוא עיקר הקליפה ולכן תאות הגופניות הם הם חלקי הס"א, לכן אותם הרודפים אחר התענוגים לא תמצא בהם השגת התורה, וא' ממ"ח דברים שהתורה נקנית בהם הוא במיעוט תענוג, כלומר שעיקר כוונתו לאכול לבריאות הגוף ואם ימצא שדבר מר יועיל לו לבריאות הגוף כמו דבר מתוק. יבחר במר מבמתוק, כי המתוק יבטלהו מהשגת התורה, ולעולם לא יוכלו לשכון ביחד השגת התורה עם רדיפת התענוגים כי הם שנואות זו לזו, וידוע שהקליפה הוא מסך מבדיל וחוצץ בפני השגת החכמה. ולכן כל מה שמתיש כח גופו בזה מחליש המסך ונעשה המסך דק וכשהמסך דק ממילא יכול להשיג יותר, ולפעמים יבטל המסך לגמרי ומשיג השגות נפלאות בתורה. והנה ידוע שאלמלי לא היו ניצוצי קדושה בתוך הקליפות אזי לא היה להם שום חיות. וכשאדם משיג איזה השגה חדשה בתורה ע"י עיון ויגיעה, הנה קודם שהשיג אותה השגה היתה ההשגה ההיא מובלעת וטמונה בתוך הקליפות והקליפות היו מכסים אותה ההשגה מן האדם והקליפות היו מקבלים חיות מן ההשגה ההיא כי ההשגה ההיא ניצוץ קדוש, וכשאדם מייגע א"ע ומתיש כח גופו בזה מחליש המסך, וע"י כן משיג אותה ההשגה נמצא שאז מוציא הניצוץ הקדוש ההוא מתוך הקליפה ומתמעט חיות וכח הקליפות ומאחר שנתמעט חיותם הרי נחלש כחם יותר הרבה מבראשונה לכן אחר ההשגה הראשונה נקל לאדם להשיג עוד השגה חדשה וכל מה שמוסיף להשיג השגות תהיה נחלשת כח הקליפות ויוכל להשיג עוד יותר ויותר ויעשה כמעין המתגבר והולך, וזהו שאמר ר"מ כל העוסק בתורה לשמה, ר"ל לשם התורה כי אותם ההשגות שטמונים בתוך הקליפות הם הם גלות התורה שנמסרו רזיה לחיצונים ויש להם צער בהיותם שקועים בעמקי הקליפות והאדם בחמלתו על התורה שהיא בגלות בין הקליפות מייגע א"ע כדי להשיג השגות חדשות ולהוציאם מתוך הקליפות נמצא זה האדם לומד תורה לשמה ר"ל לשם התורה עצמה הנה לאיש כזה מגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר כו' נק' ריע אהוב להקב"ה כלומר שהקב"ה מכנהו בשם ריע אהוב שזהו חיבה יתירה שאין מכנה אותו בשם עבד או בן אלא אח וריע כמ"ש למען אחי ורעי אדברה נא עכ"ל:

תפוח עקבו של אדה"ר היה כ"כ מזוקק שהיה מכהה גלגל חמה מרוב השגתו, וראה משארז"ל כי ז' תלמידים היו לר"ע הגדול שבכולם היה ר' מאיר והקטן שבכולם ר"י הסנדלר, ור"מ כשמו כן הי' שהיה מאיר את העולם בתורתו כי כן אמר רבינו הקדוש שראה את ר"מ מאחוריו והשיג מה שהשיג ואלו היה מביט אותו בפניו היה משיג יותר ויותר, ורמז בשמו הפסוק כי נר מצוה ותורה אור. כי אותיות י"מ ממאיר עולה נ' ואות ר' הרי נר ואות א' ר"ל אור ולזה ארז"ל בתורתו של ר"מ מצינו והנה טוב זה החיים מאד זה המות. ויש להקשות למה בתורתו של ר"מ דוקא וכי היה לו לר"מ תורה בפני עצמו וגם דרוש זה למה נאמר על ר"מ ולא על חכם אחר וגם איך יצדק במלת מאד זה המות אדרבה כי טוב מאד זה החיים והמות הוא רע, והענין כי התורה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמו שאין סוף לעולמות כך אין סוף לעומקה של תורה שבכל עולם ועולם כפי דקותו וזכותו כך קוראים את התורה וכל התנאים והאמוראים היו מבינים ומפרשים את התורה כפי אותו עולם שנשמתם נאצלת ממנו ולזה אלו אוסרין ואלו מתירין אלו פוסלין ואלו מכשירין וכולם דברי אלהים חיים וכן בכאן שהשיג ר"מ בתורה מה שלא השיג אחר ולו היה נאה לפרש יותר מחכם אחר לפי ששמו מאיר מלשון אור ואור הוא טוב וטוב הוא האור הגנוז לצדיקים. ואותיות מאד הוא אותיות אדם והוא שהביא המות לעולם וע"י המות שהוא פרידת הנפש מהגוף ישיג אדם אור העליון וא"כ טוב מאד זה המות ור"מ יאות לו לפרש יותר מאדם אחר, ותפוח עקבו של אדה"ר, כלומר עקבו שהוא רבי עקיבא, ותפוח עקבו הוא ר"מ תלמידו והי' לו אור כשמו כן הוא היה מכהה גלגל חמה והיה גדול שבתלמידיו עכ"ל:

שם 'וצדקה 'תציל 'ממות יש בפסוק הזה ב' פעמים מות א' מפורש וא' בר"ת, לרמוז כי הצדקה תציל ממות אחד שהוא מיתת עני דעני חשוב כמת ומציל לנותנה ממיתה והוא מדה כנגד מדה:

שם, ואלה שמות ר"ת, 'וחיייב 'אדם 'להשלים 'הפרשה 'שנים 'מקרא 'ואחד 'תרגום שם, עכ"ל מס' עמוד העבודה:

מס' עבודת הקודש חלק העבודה פרק ז' וז"ל. התפלה המכוונת לתכלית שיתברך השם הגדול ויתייחד בכבודו להיות זה רצונו וצרכו כמו שבארנו היא אשר הקב"ה מתאוה לה ושואלה מן הצדיקים היודעים סוד זה ומתכוונים בו. ומבאר שם ע"פ סוד באריכות ע"ש, ולבסוף כתוב ולמדנו עוד לפי דרכנו כי בהתברך השם הגדול והתייחדו בכבודו על ידי התפלה ימשך מזה שתהפך מדת הדין למדת רחמים לצורך התחתונים ויברכו גם הם בברכתו וכענין שכתוב ומברכתך יבורך בית עבדך וגו', הנה כי התפלה על הדרך הזה היא עולה כולה לגבוה והיא הרצויה לפניו, וחכמי האמת הקדושים היודעים כי התפלה בכוונה לתכלית שיתייחד השם הגדול בכבודו שהוא צורך גבוה ועל הדרך שבארנו, היו רגילים להתפלל אחר תפלותיהם תפלה יעוררו בה הרצון העליון לתכלית שיתייחד בכבודו, לא לתכלית אחר, לפי שתפלה כזו היא היותר נבחרת לפי שהיא כולה לצורך גבוה, והוא התכלית אשר אליו יפנה העובד האמיתי בעבודתו כל ימיו, כי היא העבודה מאהבה אשר אינה תלויה בדבר, כלומר שהאוהב העובד לזה התכלית הוא האוהב שאינו תולה אהבתו בדבר שיהי' לצרכו כלל אבל אהבתו בעבודתו כולה לצורך האהוב כי הוא בעבודתו פונה אל מול זה התכלית והוא שיתברך השם הגדול ויתייחד בכבודו להיות זה רצונו ית', לא זולת, אמרו בפרק היה קורא רבי אלעזר בתר דמסיים צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשכן בפורנו אהבה ואחוה ושלום וריעות, והכוונה בפורנו גורלנו היא ה"א אחרונה שבשם הגדול שהיא גורלן של ישראל אמר דוד אתה תומך גורלי, ולהורות על יחודה עם מה שלמעלה לה אמר שישכן בה אהבה ואחוה סוד חסד לאברהם משוך עליה בסוד וימינו תחבקני,.:

ואחוה הוא הידיד הקורא אותה אחותי רעיתי, ושלום וריעות הוא צדיקו של עולם ושלום ואמת חד הוא והוא סוד ונתתי שלום בארץ והוא הייחוד השלם, והמשיך לזה עוד ואמר ותרבה גבולינו בתלמידים, וגם זה צורך גבוה ללמדם הדעת את ה', כי הם הנותנין כח ואון וחיל לשכינה בגלותה בהבל פיהם, ועל דרך הסוד הנסתר ותרבה גבולינו שהיא הכלה בתלמידים סוד למודי ה' שתתרבה מהם ותתייחד בהם על ידי הצדיק המעמיד העולם שהם התלמידים המשפיעים על ידו ושלום בכל, והמשיך עוד ואמר ותצליח סופינו אחרית ותקוה, שיהיו מעשיו ועבודתו עושים פירות בסוף, והוא שיתברך השם הגדול ויתייחד בכבודו על ידי עבודתו כי זה הוא התכלית המקווה ממנו, ותשים חלקנו בגן עדן, וגם זה צורך גבוה, ותקננו בחבר טוב ויצר טוב בעולמך, כי שנים אלה הם העוזרים להשלים הכוונה בעבודה זה מבחוץ וזה מבפנים, ואמר המאור הק' רשב"י ע"ה בס' היכלות בהיכל נוגה בזה הלשון, והכא אית בסטרא דקדושא בסטרא דימינא חבר טוב דעביד טיבו עמיה דבר נש בעלמא דין ובעלמא דאתי ע"כ. ונשכים ונמצא יחול לבבנו ליראה את שמך, שימשוך ממחשבות הלב בלילה התוחלת האמיתי והוא היראה את השם הנכבד והנורא להמשיך אליו מהיראה העליונה הפנימית וליחדו שם והענין לומר שהמחשבות ביום ובלילה תהיינה מכוונת לזה בלי תערובת הרהורים אחרים אבל תהיה המחשבה משוטטת תמיד למעלה בייחוד השם הגדול, ויכלול עוד בדבריו אלה כי הוא אמר ותקננו בחבר טוב ויצר טוב בעולמך והם העוזרים הטובים באלה החיים להמשיך החיים האמיתיים שהיא העבודה לתכלית מה שבארנו, יאמר כי כשנפרד מאלה החיים ונשכים שהוא הרמז אל ההעתק אל החיים הבאים אחר אלה החיים שנמצא יחול לבבנו שם מה שהיינו מייחלים בהיותינו באלה החיים הקצרים בעבודתינו. והוא לתקן הכבוד במעשינו הטובים והיראה את השם הנכבד ונמצא שיהיה כן כמו שייחלנו ולא יגענו לריק, אמר ישעיהו הנביא ע"ה ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר, ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כוחי כליתי אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלה"י, בפסוק ויאמר לי עבדי אתה רמז לנו כי הטעם שנצטוינו בעבודה והעובדים האמיתיים הם אשר בשם ישראל יכנו מלשון שררה וגדולה כי בעבודה תהיה המשרה על שכמם ויגדלו על כל הנבראים בעבור שיתפאר השם הגדול בהם בעבורם בגוונים העליונים יכהן פאר וילבש בגדי ישע ואם הבנים מעטרת למלך שהשלום שלו עטרת תפארת ואצילות רוה"ק מהמקור. והכל בהתעוררות ישראל למטה במעשיהם הטובים. ובמדרשו של רשב"י ע"ה ישראל אשר בך אתפאר, אתפאר ודאי מאי משמע. משמע דבגיני ישראל לתתא קב"ה מתפאר לעילא, ע"כ. וכוונתם בזה לתכלית שיתברך השם הגדול ושיתייחד בכבודו להיות זה רצונו וכל עוד בחיים חיתם חיים החיים האמיתיים האלה ועכ"ז הם מסופקים בעצמם כי אולי לא יצאו בכל טרחן ידי חובתם ולא עלה להם עמלם לכלום והוא אומרו ואני אמרתי לריק יגעתי וגו'. וכשנעתקים מאלה החיים הקצרים אל החיים הארוכים מראים ומודיעים להם שעמלם עשה פירות שהוא תיקון הכבוד שתיקנו בהיותם בחיים האלה ושעם האלהי"ם לצרכו עשו היום ואיך ישיגו זה וידעוהו, הקב"ה מראה להם מתן שכרן בשעת סלוקן מן העולם וממנו יודעים כי תיקון הכבוד שתיקנו בעוה"ז מאהבה ועל הדרך שבארנו עשה להם את כל הכבוד ההוא והוא אומרו אכן משפטי את ה' והוא רמז על מתן שכרם ומי גרם להם זה חזר ואמר ופעולתי את אלה"י. כלומר פעולתי שהיתה בעולם הזה את אלה"י. כלומר לצרכו גרמו לי והנה הם משכימים ומוצאים יחול לבבם, ובב"ר פרשה ס"א אמרו בזה הלשון בשעת סלוקן של צדיקים מראה להם מתן שכרן כד דמך רבי אבהו אחזו ליה תלת עשר נהרי אפרסמון. אמר להון אלין דמן אמרו ליה דידך אמר אלין דאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי וגו' והנה רבי אבהו היה חכם גדול וחסיד בעל מעשים. טובים ובמעשיו הטובים ובחכמתו היה מוריד ומאציל י"ג נהרות מושכין השמן הטוב הנכללים באויר הקדמון הזך על הכתרים אשר תחתיו ועל ידו היה השם הגדול מתברך ומתייחד בכבודו ולזה הראו לו שמתן שכרו הי' שלש עשרה נהרות של אפרסמון בגן עדן דוגמתם להתענג בהם והשכים ומצא יחול לבבו במה שהיה מתעסק ליראה את השם הנכבד ליחדו במה שלמעלה אשר זה תכלית העבודה והכוונה ביצירה. ואמר עוד ותבא לפניך קורת נפשינו לטובה, קורת נפשינו לשון נחת רוח כלומר מה שתנוח ותסכים בו נפשינו ורוחנו מהרהורים והמחשבות העולות על הרוח תבא לפניך בענין שימשך ממנו הטוב בעיניך שהוא ייחוד השם הגדול בכבודו. כלומר שלא יעלה במחשבותינו שום קיצוץ ופירוד חלילה אבל המחשבה עם המעשה יהיו מכוונים תמיד ופונים אל הייחוד השלם:

פרק ח התפלה ההגונה היותר נבחרת ורצויה היא העולה כולה לגבוה כמו שאמרנו כלומר לצרכו ולא שיתערב בה דבר שיהיה צורך הדיוט כלל. אמרו בפרק היה קורא ר' יוחנן בתר דמסיים צלותיה אמר הכי. יהי רצון מלפניך ה' אלהינ"ו. שתציץ בבשתינו ותביט ברעתינו. והכוונה בזה להעיר הרצון והרחמים על הכבוד שהוא עמנו בגלות וכביכול שמגיע לו בושת ורעה מבשתם ורעתם של בניו בסוד מה שאמרו במדרש רות הנעלם ויחרד האיש וילפת אמאי בגין דהא והנה אשה שוכבת מרגלותיו שכיבת לארעא מהדקא בין רגלין דא כנסת ישראל כדין בההיא שעתא איהי אתערת לגביה והוא שאיל לה ויאמר מי את. מי את בגלותא. מי את בשעתא דא. ותאמר אנכי רות אמתך מרוות בצערין מרוות במכאובין על בני בגלותא על פלטרין קדישין דאתתרכנא מינייהו ולא די דאתתרכנא מהיכלי אלא דמגדפין ומקללין בכל יומא עלייהו ולית לי פומא בגלותא לאתבא לון ע"כ. וזה סוד בכל צרתם לו צר ואמרו בברכות פרק א' אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין. לרמוז שצריך הכבוד עזר וההתעוררות שיעוררו הרצון והרחמים עליו שיצא מגלו' האו' ואז בשובו בסוד ושב ה' אלהי"ך נשיב עמו. והיה לו ע"ה לומר לפי זה בבשתך. ברעתך. אבל הוא כטעם ואל אראה ברעתי שאמר אדון הנביאים ואמרו ז"ל שהוא תיקון סופרים ובמכילתא בפסוק תהרוס קמיך ואל אראה ברעתי כנה הכתוב. ודרכם של חסידים ואנשי מעשה להניח צרכיהם וצערם ולבקש ולהתפלל על צרכי גבוה, ובמדרשו של רשב"י אמרו בזה הלשון קב"ה אמר אלי קורא משעיר קלא שמענא בין גלותא דשעיר אינון דדחקי בינייהו אינון דשכבי לעפרא ומאי אמרי שומר מה מלילה שומר מה מליל אינון תבעין לי על מטרוניתא מה עבדית מן מטרוניתא דילי כדין קב"ה כניש לפמליא דיליה ואמר חמו בני רחימאי דאינון דחקין בגלותא ושבקין צערא דילהון ותבעין לי על מטרוניתא ואמרי שומר. אנת דאתקריאת שומר אן הוא שמירה דביתך. מה מלילה מה עבדת מלילה הכי נטרת לה. מה מליל דהא לזמנין אתקרי לילה לזמנין איתקרי ליל הה"ד ליל שמורים הוא וכתיב הוא הלילה הזה ע"כ. והנה הקב"ה משבחם על זה לפי שמניחים צערם ומעוררים הרחמים על צער הכבוד לפי שיודעים שזה רצון גבוה לפיכך היה החסיד הזה מבקש רחמים מלפני הרצון העליון שיציץ ויביט בזה וימהר יחישה מעשהו ותתלבש ברחמיך ותתכסה בעוזך ותתעטף בחסידותיך. זה סוד הייחוד השם מלמטה למעלה. והיה מתחיל מהרחמים סוד תפארת ישראל ומשם אל העוז סוד פחד יצחק זרוע עוזו ומשם אל החסד. ותתאזר בחנינותך והיא מדת החנינה למעלה בסוד וחנותי את אשר אחון נותן מתנת חנם שאין שם מצרים. ותבא לפניך מדת טובך, היא מדת טובו בסוד אני אעביר כל טובי. וענותנותך. היא מדת הענוה והכוונה ליחד הסוף שהיא מדת הטוב בראש שהיא מדת הענוה. והכוונה בכל זה שיתייחד השם הגדול בבנינו ובאותיותיו עד אי"ן סוף וזה הייחוד לצרכו לא לתכלית אחר ולזה היה מבקש שיתייחד השם הגדול בכבודו בלשון צווי באומרו ותתלבש ותתכסה ותתעטף וכו'. כלומר שיתייחד בכבודו מעצמו ומאליו אף אם אין די בתחתונים לגרום זה בסוד שתקנו בתחנות דלות מעשים בשורך קרב צדק מאליך, וכזו היתה תפלת רב ספרא באמרם שם רב ספרא בתר צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה' אלהינ"ו שתשים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה היה מעורר הרצון שישפיע רחמיו ואורו הגדול במדת טובו ויתייחד בכבודו מאליו כי אין די בתחתונים לגרום זה בעבודתם. ואמר שתשים שלום בפמליא של מעלה והוא כטעם ונתתי שלום בארץ. שישים מדת השלום שהוא צדיק חי העולמים מחובר בארץ סוד מלכות בית דוד. בספרי ר' חנינא סגן הכהנים אומר וישם לך שלום בביתך. רבי נתן אומר זה שלום מלכות בית דוד שנא' למרבה המשרה ולשלום אין קץ. רבי יונתן אומר זה שלום של תורה שנאמר ה' עוז לעמו יתן וגו'. וזה הוא היחוד השלם וזהו סוד ששנינו הוי מתפלל בשלומה של מלכו' והיא מלכו' שמים שתתיחד בשלום ואמת כי לזה יתכוונו החסידים בתפלותיהם ועליו יבקשו בתחנותיהם כי זה כל חפץ וכל ישע. ואמרו בפמליא של מטה. רמז על הדברים החיצונים אשר באו מתמצית ה"א ראשונה שמרי היין הטוב וסיג הכסף והם חלק האו' אשר מהם הקטטות והמלחמות והקטרוגים. והנה בשימת השלום והאמת בפמליא של מעלה סוד ארץ החיים ימשך גם ממנו שלום בפמליא של מטה ולא יקטרגו על ישראל ולא ילשינו הבן לאביו. וזה סוד עושה צדקה בכל עת אפי' בעת רעה, כי כשתעורר הצדקה והשלום למעלה תתעורר גם למטה ושלום בכל. ובין התלמידים העוסקים בתורתך, כי כשיש שלום ביניהם למטה בעסקם בתורה ואין כוונתם במחלוקתם במשא ומתן כי אם להוציא האמת לאמתו לברר וללבן ההלכה ולא לקנטר כאמרם את והב בסופה. גם למעלה מתעורר השלום. בין עוסקים לשמה. העוסק בתורה לשמה הוא לשם שיתייחד השם בכבודו. בין עוסקים שלא לשמה. כי אם לתכלית אחר זולת הייחוד. התפלל עליהם שישים שלום ביניהם כדי שימשך ממנו השלום למעלה. ונמצא השלום ביניהם לתכלית זה שהוא צורך גבוה. וחזר והתפלל על אותם שאינם עוסקים לשמה שיהיו עוסקים לשמה כדי שימשך ממנו התכלית האמיתי שהוא ייחוד השם הגדול בכבודו. הנה כי אלה החסידים היתה תפלתם לזה התכלית לא זולת ודבריהם בה בלשונם רומזים מה שיורה עליו כל מה שבארנו. והם ע"ה היו אומרים כך אחר תפלותיהם הכוללות כל הצרכים והם צרכי הדיוט בלבד כפי נגליהם. ולפיכך היו מתפללים אח"כ תפלה שהיא כולה צורך גבוה שזה הוא התכלית המבוקש מהחסידים:

ע"כ מהרב הקדוש מוהר"ר מאיר ן' גבאי בעל המחבר ס' עבודת הקודש זי"ע ועכ"י, אמן:

תוכן העניינים

קיצור מחברת הקודש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה