אור ברסלב
קונטרס תורתו אומנותו מי הם המשתמטים האמיתיים? › לימוד תורה ברצף ולאורך זמן

קונטרס תורתו אומנותו

מי הם המשתמטים האמיתיים? · לימוד תורה ברצף ולאורך זמן

לימוד תורה מול לימוד סינית

יש השואלים:

א) למה אתם צריכים ללמוד כל כך הרבה?

ב) למה צריך כל כך הרבה בני ישיבה?

ג) כמו כן, מה יקרה אם תעזבו את הישיבה למספר שנים, ולאחר מכן תחזרו לישיבה להמשך לימוד התורה, כפי הדגם של ישיבות ההסדר?

לימוד התורה אינו כלימוד שאר החכמות. בשאר החכמות אפשר ללמוד ולעשות הפסקות ולאחר מכן לחזור שוב ואין בכך פגם גדול, משא״כ בלימוד התורה. לימוד התורה מצריך לימוד ברצף, בעמל, בהתמדה, בשקידה, בחריצות ובעיון רב (עיין לעיל בדברי הגראי״ה קוק שכתב כן באריכות).

רבים הם המתחילים בלימודי התורה, אך רק חלקם הקטן זוכה להגיע למדרגות הגבוהות, דהיינו מורה הוראות וכד', וזה כמובא בילקוט שמעוני קהלת (רמז תתקע״ז): ״נוהג שבעולם אלף בני אדם נכנסים למקרא ויוצאים מהם מאה, מאה נכנסים למשנה - יוצאים מהם עשרה ואחד לתלמוד, הוי אדם אחד מאלף מצאתי״.

וכן פירש רש״י קהלת (פרק ז'): ״אדם אחד מאלף מצאתי - בנוהג שבעולם אלף נכנסים למקרא אין יוצאים מהם להצליח שראויים למשנה אלא מאה, ואותם מאה שנכנסו למשנה אין יוצאים מהם לגמרא אלא עשרה, ואותן עשרה שנכנסין לגמרא אין מצליח מהם אלא אחד להוראה, הרי אחד מאלף״.

בהתנתקות מהתורה אפילו לזמן מועט נגרם נזק, וככל שהנתק גדול יותר כך גודל הנזק. לפיכך כדי להעמיד תלמידי חכמים, מורי הוראות, מנהיגים רוחניים לקהילות ישראל בארץ ובעולם יש ללמוד ברצף במשך שנים רבות, בכמות גדולה של תלמידים, וכל המרבה הרי זה משובח - המרבה מלשון רבים בלימוד זה משובח, וגם המרבה בלימוד משתבח.

אביא כעת מאמרי חז״ל וגדולי ישראל, המדברים בשבח ומעלת הלימוד ברצף.

במשלי (פרק כ״ג, ה') מובא: ״ התעיף עיניך בו ואיננו, כי עשה יעשה לו כנפים כנשר, יעוף השמים״.

רש״י - ״התעיף עיניך בו - כרגע שתכפול עיניך לעמצו, ואין אותה גירסא מצויה בך״, כלומר התנתקות ולו הקלה ביותר כבר מסבה נזק ללומד.

המלבי״ם (שם) פירש - ״התעיף עיניך בו ואיננו, כי הבינה שלך, צריך אתה שלא להעלים עיניך רגע ממנה, כי הוא דומה כעוף כנף אשר ביד האדם, שברגע יפנה ממנו יעוף למעלה, כן השכלת האדם והתבונה, אם יתעלם ממנו רגע יעוף ממנו, כי אינו מתעורר מעצמו רק ברוב שקידה והשתדלות, וז״ש שאם תעיף עיניך שתתן העפעף על העין, אז בינתך איננו, כי יעשה לו כנפים לעוף ממך, וכ״פ חז״ל ואין עוף אלא תורה שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו״.

הגמ' במסכת מגילה (דף י״ח עמוד ב'): ״אמר ליה רמי בר חמא לרבי ירמיה מדפתי: מאי ועפעפיך יישרו נגדך? אמר לו: אלו דברי תורה, דכתיב בהו (משלי כ״ג) התעיף עיניך בו ואיננו״.

רש״י - ״התעיף עיניך בו ואיננו - אם תכפול עיניך ממנה הרי היא משתכחת ממך כהרף עין״.

ספרי (דברים פרשת עקב פיסקא מ״ח): ״ומנין שאם שומע ראשון ראשון ומשכחו, כשם שאין הראשונים מתקיימים בידו כך אין האחרונים מתקיימים בידו, תלמוד לומר (דברים ח', י״ט): ״והיה אם שכח תשכח״, אי אתה מעלים עיניך ממנו עד שילך לו, שנאמר: משלי (כ״ג, ה') ״התעיף עיניך בו ואיננו״, וכתוב במגילת חריסים: יום תעזבני יומים אעזבך״.

מסכת סנהדרין (דף צ״ט עמוד ב'): ״נאף אשה חסר לב (משלי ו'), אמר ריש לקיש: זה הלומד תורה לפרקים (רש״י - לומד תורה לפרקים - ואינו לומד תדיר תדיר, כמי שאין לו אשה ובועל פעמים זו פעמים זו) שנאמר (משלי כ״ב): ״כי נעים כי תשמרם בבטנך יכנו יחדו על שפתיך״.

רמב״ם הלכות תלמוד תורה (פרק ג' הלכה י״ב): ״אין דברי תורה מתקיימין במי שמרפה עצמו עליהן, ולא באלו שלומדין מתוך עידון ומתוך אכילה ושתיה, אלא במי שממית עצמו עליהן ומצער גופו תמיד, ולא יתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה. אמרו חכמים דרך רמז: ״זאת התורה אדם כי ימות באהל״, אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו באוהלי החכמים״.

כתב המאירי במשלי (ח', כ״ד), וז״ל: ״השקידה, רוצה לומר התמדת הלימוד והעיון, הוא בכלל קבלת התורה. כי שאר המלאכות אין החלק מהן תלוי בחלק האחר, שאם הוא עושה מלאכה ראויה לעשרה ימים, הנה בראשון נשלמה עשירית המלאכה. ואם יבטל קצת זמן, מכל מקום כל אשר ישוב עליה עשירית עשוי, לא יצטרך לחזור. אבל התורה, אם יפסיק בה ויבטל זמן - הכל נשכח. וכן שאם תייעד זמן בלימוד החכמה על הדרך שאמר בברייתא של אבות (אבות דר״נ כ״ו, ו') יכול אדם ללמוד תורה עשר שנים וכו״, לא תחשוב שהחלק העשירי ממנה ילמד בשנה הראשונה. אבל בראשונה ישיג מעט, ובשנייה כפליים. וכל שיתעסק בה תקל הבנתו, וימצא לפניו נתיב החכמה דרך סלולה וכו', ויפה לו שעה אחת מאורך זמן בהתחלה וכו'. ומתוך כך, כל אשר ימעט בשקידה, יפסיד מה שאין שיעור ומה שאינו ניתן להשבון״, עכ״ל.

וכתב החזו״א באגרותיו (ח״א אגרת ג') ללמוד שעה אחת ולהפסיק שעה אחת, הוא קיום התוהו האפס וההעדר. הרי זה זורע ושולח עליהם מים לסחפן. עיקר הלימוד הוא התמידי והבלתי נפסק. בלימוד התמידי הוא סוד הקדושה, וזה שעושה תורתו קרעים קרעים, אסף רוח, עכ״ד.

ובספר הזכרון על הגר״ח שמואלביץ (עמ' צ״א) הובא שהמשיל זאת לקומקום על האש, שמשך רתיחתו עשר דקות. אם כל פעם נרתיח אותו חמש דקות, לעולם המים לא ירתחו. כך גם ברוחניות, כדי ליצור רתיחה רוחנית, זקוקים לרציפות, ע״כ.

ובספר אור אלחנן (ח״א עמ' כ״ז) מובא שר' אלחנן וסרמן הי״ד, אמר: אפילו בחור בעל כשרונות בינוניים, מכיוון שילמד בהתמדה י״ב שעות ביום, מובטח לו שיצמח גדול בתורה, ודבר זה למדתי מתוך הנסיון, עכ״ד.

ובספר ברכת שלמה להגה״ק ר' שלמה אריה ליב מטוטשין זי״ע, הביא בשם הגה״ק מלובלין שמי שלא לומד שש שעות רצופות גמרא עם פירוש תוס', לא טעם טעם של יראת שמים, ע״כ.

ובספר מגיד מישרים למרן הב״י (פרשת כי תבוא) הביא, שאמר המגיד לב״י, שע״י שילמד ברצף יזכה לזכרון.

הרב אהרן קוטלר בספר משנת אהרן (דף ד' סעיף ד'): ״הדרך היחידה להעמדת גדולי התורה ותלמידי חכמים אמיתים היא רק ע״י התמסרות מלאה לתורה, בריכוז כל כוחות הרצון וכל הכישרונות. ואכן מה שראינו גם בדורות האחרונים, כי רק באופן זה הייתה עלייתם והתגדלותם של כל גדולי ישראל. ואפילו ״בדורות הראשונים כמלאכים״, שליבם היה רחב כפתחו של אולם, הוצרכו ליגיעה תמידית למעלה מן המשוער. ובתלמוד במקומות מספר נמסר על גודל יגיעתם ועמלם בתורה, בהתפשטות מכל עניינים גשמיים. ובידוע, שיגיעה ועמל הם מהדברים שהתורה נקנית בהם, ובלי זה איננה קניין בנפש האדם, ואינה הופכת את מהותו ונעשית לחלק מעצמותו, שזוהי הדמות והמציאות של תלמיד חכם אמיתי״.

השופט אולשן (מתוך חוות דעת של נשיא בית המשפט העליון לראש הממשלה): ״גיוס בני ישיבות לשנתיים ימים, כמוהו כחיסול הישיבות לגמרי, ויש אינטרס ממלכתי בקיומן של הישיבות״.

גדול התנאים רבי עקיבא - במסכת נדרים (דף נ' עמ' א') מובא שכאשר חזר ר' עקיבא לביתו לאחר 12 שנה, שמע שאיזה רשע אחד מדבר עם אשתו רחל, ואומר לה שמגיע לה כל אשר קרה לה, שבעלה עזב אותה אלמנה חיה, ושאביה נטשה. אמרה לו: לו היה בעלי ר' עקיבא שומע אותי כעת, הייתי אומרת לו שיישאר עוד 12 שנים ללמוד תורה. ר' עקיבא בשומעו את דבריה אמר, א״כ היא נתנה לי רשות להמשיך ללמוד אז אחזור כעת, ולא נכנס לביתו. שאלתי את ילדיי:

א) איך יתכן, שבדיוק ברגע שבא ר' עקיבא להיכנס לביתו, הגיע אותו רשע ודיבר סרה ברחל ובבעלה, ואז בדיוק כעסה רחל ואמרה את דבריה, שבדיוק שמעם ר' עקיבא, ויישם אותם הלכה למעשה.

ב) מדוע לא נכנס ר' עקיבא לביתו לפחות לומר שלום, ולשהות קצת עם אשתו וילדיו, ואח״כ לחזור לישיבתו?

בס״ד עיינתי באותו זמן בסוגיא זו גם במסכת כתובות (דף ס״ב עמ' ב'), ושם מופיע אותו סיפור רק ששם השוני הוא, שבמקום שיהיה כתוב שעם רחל דיבר רשע, כתוב שדיבר עמה ההוא סבא, ונזכרתי בתוספות במסכת חולין (דף ו':) ששם נאמר, כל מקום שמוזכר ׳ההוא סבא׳ זה אליהו הנביא (למעט מקרה אחד שמופיע במסכת שבת דף ל״ג), ואז התבהרו לי הדברים. משמיים רצו שר' עקיבא ימשיך ללמוד תורה עוד הרבה שנים, רק שזה יהיה ברשות אשתו ולא יעבור על איסור של צער אשתו, ולכן בדיוק כאשר הגיע ר' עקיבא לביתו, הופיע אליהו הנביא בדמות אותו רשע ואמר את דבריו, במטרה להכעיס קמעה את רחל, ואז כשאמרה רחל את דבריה בדיוק שמע אותם ר' עקיבא, וקיבל החלטה לחזור ללימודו בהיתר, ולהמשיך לגדול עוד ועוד בתורה.

ולעניין מדוע לא נכנס לביתו, ראיתי שהשיב על כך כבר ר' חיים שמואלביץ זצ״ל בספרו שיחות מוסר, שאינו דומה 12 שנים + 12 שנים ל-24 ברצף.

וחשבתי להוסיף עוד, שבמידה ור' עקיבא היה נכנס לביתו והיה רואה את כל הדלות ששורה בביתו, אולי היה מתעורר לרחמים ולא היה חוזר למקום לימודו, אלא נשאר במקומו ללמוד. כמו - כן, אשתו וילדיו אולי היו משכנעים אותו להישאר קצת, ומי יודע איך היה מתפתח העניין, ומי יודע האם היינו במצב כזה מקבלים את אותו ר' עקיבא - גדול התנאים (כהגדרת הרב שרירא גאון). אדם שעוצר באמצע עניין קשה לו לחזור לאותו מצב ולאותה התלהבות, וכפי שאמר לי בני יקירי אליה נ״י, שזה דומה למכונית שנוסעת בעלייה במהירות, ופתאום נעצרת באמצע העלייה, בוודאי שיקשה עליה לחזור לאותה מהירות, וגם כשתחזור ייקח לה זמן. הוא הדין לכל לומד תורה, או כל בחור ישיבה הלומד ברצף הוא מצליח, והצלחתו וסיפוקו הם גדולים ביותר, אך בחור שכל שבוע יוצא לביתו, אז עד שיחזור ביום ראשון כל כולו מבולבל ממה שראה בביתו, או ששמע ברחוב, או בתקשורת וכו'. וזה שאמרו חז״ל: ״אם תעזבני יום, יומיים אעזבך״ (ירושלמי, מסכת ברכות פ״א. ה״ה).

מסופר על החזו״א זצ״ל, שבביתו היה גג שמשמש לבית מדרש. פעם ישבו שם שני בחורים ולמדו בחברותא, והנה, כאשר עלה מרן החזו״א תפסם בשעת בטלה.

אמר להם החזו״א: מתיקות התורה, כמה גדולה היא נעימות התורה, ואי אפשר להשיג את זה ולהגיע לזה רק אחר שקידה של שלוש וארבע שעות רצופות בלי הפסק. בלי זה אי אפשר אפילו לצייר מהי הרוחניות הזו. וק״ו אחר חמש שעות כמה רוממות יש - איך אפשר למי שיש לו את האפשרות הזאת, להפסיק את הרציפות ולהפסיד בידיים נועם זה. והוה כמו קדירה המתבשלת, להורידו מן האש, וליתן להתקרר ואח״כ להשיבה...

המשיך מרן החזו״א בעיניים בורקות - ואחר שש שעות של לימוד שוכח האדם מכל העולם וענייניו ומתדבק בדברים רוחניים, ואחר שבע שעות מרגיש האדם קרוב לקב״ה ואין לו מהנאות העולם כלום, ומתמלא שמחה, ואחר שמונה שעות אפילו לא נופלת בליבו מחשבה של תאוה וחומריו, וכולו משתוקק לאלוקיו. ואחר תשע שעות כולו קודש למעלה למעלה, ואחר עשר שעות עין לא ראתה, אין לתאר ואין מילים לבטא את מצבו ואת רגשותיו. (עיין עוד בספר נחלת שדה).

תוכן העניינים

קונטרס תורתו אומנותו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה