מי הם המשתמטים האמיתיים? · חיל השם
״אתם מתים באוהלה של תורה, ואנחנו מתים בקרב״, ״אנחנו נקרעים״, ״אנחנו מסתכנים״, אנחנו ואנחנו.... אלו רק חלק מסיסמאות ההסתה. המתרשם מסיסמאות אלו מבין שכל החיילים החילוניים בצה״ל הם קרביים, הם פייטרים, והם כל היום נקרעים, אך המציאות מורה אחרת, רק 40% מכלל חיילי צה״ל הם חיילים קרביים, (ויש אומרים שרק 12% הם קרביים, עיין בדו״ח בן בסט) והשאר משרתים ביחידות תומכות, דהיינו ג׳ובניקים, יחידות מחשב, פקידים, אפסנאים, תזמורת צה״ל, כתבי גלי צה״ל, עיתון במחנה ועוד. ושאלתי לאותם אימהות ולאותם חיילים ג׳ובניקים, איך אתם מעיזים לשרת ביחידות כאלו שאין בהם שום דרגת סיכון (מה הסיכון בכתב גלי צה״ל, שייפול לו המיקרופון על רגלו?), בזמן שאימהות החיילים הקרביים אינן ישנות בלילות, מפחד בלילות. איפה השוויון בנטל? האם לשרת בקריה זה שירות משמעותי המגן על עם ישראל?
כמובן שהתשובה תהיה שצבא הוא לא דבר הומוגני (אחיד), וא״א שכולם יהיו קרביים, אלא חלק לוחמים ביחידות שדה, חלק טייסים, חלק צנחנים, חלק תומכי לחימה, חלק מגני עורף, חלק זמרים וחלק אף טבחים וכד', ובצבא כדי להגיע אל המטרה הנכספת והיא כיבוש האויב, צריך שיהיו חיילים מכל הסוגים ובכל היחידות ואין בכך כל פסול כי כולם ראויים.
כאן ניכנס אנו בני התורה ונשיבם, גם אנו חיילים, גם לנו יש תפקיד מיוחד ומשמעותי בצה״ל, בעם ישראל. החייל שלנו הוא חיל השם כפי שקראו הרמב״ם, דהיינו לוחמים מסוג אחר, בלי נשק (כמו בגלי צה״ל), ובלי מדי צה״ל - רק על אזרחי (כמו מסתערבים). גם אנו תורמים במסגרת לימודינו ואמונתנו גם אם היא לא אמונתכם, כי לא תמיד אמונתכם גם היא מסתדרת עם אמונתנו. אנו לא נבוא היום ונשנה מסורת ואמונה של 3,324 שנה (מאז מעמד הר סיני) בגלל שזה לא מוצא חן בעיניכם, כי זה לא מסתדר עם הבנתכם והכרתכם, כי לפי עיקרון זה בכלל תדרשו מאיתנו לבסוף לנטוש גם את דרך אבותינו ותורתנו, כי זה לא מתאים למציאות של המאה עשרים ואחת, וזה לא מתאים לתיאוריות המדעיות שלכם להאמין באלוקים וכד'.
אתם מאמינים ב״כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה״ (דברים ח', י״ז), ואילו אנו מאמינים ש"שקר הסוס לתשועה וברב חילו לא ימלט״ (תהלים ל״ג, י״ז). אנו מאמינים ב״אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם ה׳ אלהינו נזכיר. המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד. ה׳ הושיעה המלך יעננו ביום קראנו״ (תהלים כ, ח' - י').
אל תכפו עלינו את אמונתכם, אדרבא, לפי אמונתנו אתם מסכנים אותנו ואת כל כלל ישראל, בכך שאתם מונעים אותנו מללמוד תורה. אומר זאת בלשונכם: ״אם רצונכם להתאבד, לכו לבד למגדל שלום ותקפצו, אולם לקחת אותנו איתכם כדי שאנו נדחף אתכם לתהום את זה לא נעשה, לכו ועשו זאת ללא עזרתנו״.
האמונה התמימה שלנו הוכיחה את עצמה אלפי שנים. אנו עם הספר העם העתיק ביותר בעולם, שכל חכמי אומות העולם עומדים ומשתאים מול שרידותנו המופלאה, ללא טנקים, ללא מטוסים, ללא מדינה וללא דגל. עברנו את כל גלי האנטישמיות, אינקביזיציות ורדיפות, וראו זה פלא, אלה שהיכו אותנו נעלמו מבמת ההיסטוריה, ואילו עם ישראל חי וקיים, ״נצח ישראל לא ישקר״ (שמואל א' ט״ו, כ״ט). מה שאין כן אתם עם אמונתכם בת ה-64 שנים, רואים אנו איך הנוער במדינת ישראל נראה ונשמע היום, ואחסוך לכם התבטאויות של ראשי מערכת החינוך הממלכתי, בגנות החינוך והנוער כיום.
אך כן אזכיר לכם, מה אמר ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון לנכדו יריב בן אליעזר: ״אם נכדי יישאר כאן זה ספק, הנין ודאי לא יהיה כאן, מי שיישארו כאן לבסוף יהיו החרדים, ולהבדיל הערבים״ (שמעתי מהרב עמנואל תהילה). צאו וראו כי מזרעו של הרצל לא נותר כלום, וכן נורדאו, וכן כל הגלריה של ראשי הציונות. אחד הדברים הטובים שעשה בן גוריון בחייו היה זה שחרור בני הישיבות מעול הצבא, ובזה נתן עוד סיכוי אמיתי לנצחיותו של עם ישראל.
אמתיק את העניין במשל כדי שהרעיון יובן עד תום. לו יצויר שאדם רואה כוס של מים על גבי השולחן, והנה נכנס מאן דהו ושם רעל ציאניד בתוך הכוס. ומיד אחריו אתה רואה כי לחדר נכנס חייל שלוקח את הכוס כדי להרוות את צימאונו, אתה בוודאי צועק לעברו ״אל תשתה, ראיתי ששמו בתוך הכוס ציאניד״, החייל מסתכל לעברך בבוז ופוטר בפיו ״אני לא מאמין שיש פה רעל״. נו! מה תאמר בגלל שהוא אינו מאמין שיש רעל אתן לו למות?! ודאי שלא! אני אקום ואחטוף את הכוס מידו, ואשפוך את המים, ואם אצטרך להגיע עימו לעימות פיזי לא אהסס כלל, וזה מכוח המצוה האמורה ״לא תעמוד על דם רעך״. אי האמונה של החייל, אינה מתירה לי לנהוג ולהיגרר לאמונה הפנאטית שלו חסרת ההיגיון.
החייל ודאי יכעס, ויגיש נגדי תביעה על תקיפה בנסיבות מחמירות בכך ששפכתי לו את כוס המים, ואולי גם שהתייחסתי אליו בברוטאליות מסוימת. אך בהגיעי לבית המשפט אוכיח לשופט כי אכן היה בתוך המים רעל ציאניד, בכך שאציג בפניו ממצא שהבאתי מבדיקת מעבדה, שאכן בתוך המים היה רעל ציאניד. אין ספק כי אקבל עוד פרס ישראל, על אזרחות ראויה לשמה.
והגע בעצמך, וכי רשימת פרופסורים, דוקטורים, ואנשי אקדמיה רבים מכל גווני הקשת חזרו בתשובה שלימה רק מתוך איזו לחישה של ״אברא קדברא״?! או מתוך איזה חלום מפחיד שחלמו?! וודאי שלא! אלא מתוך חקירה ודרישה מדעית ברורה ללא שום כחל וסרק. תשאלו את פרופ' אליה ריפס מבחירי המתמטיקאים בעולם, תשאלו את פרופ' מיכאל מיכלסון, ד״ר שינדלר, פרופ' רדיקובסקי, פרופ' טרופ, פרופ' דורון אורבך, פרופ' אברהם לב, ועוד הרשימה ארוכה.
מסקנה - אי ידיעתכם מהי תורת ישראל, אינה מתירה לי לרקוד לצלילי החליל של האמונה החלולה שלכם. אך אנא קחו חופשה קצרה מחייכם ובואו להתבשם כמונו מהתורה הקדושה, ובטוחני כי אף אתם תצטרפו ללגיונו של מלך מלכי המלכים הקב״ה, ובכך תשחררו את נשמתכם המעונה בסטריאוטיפים שקריים שעליהם חונכתם.
ולנו בני התורה, נשנן את דברי המדרש: ״א״ר אבא בר כהנא לא עמדו פילוסופין בעולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי, נתכנסו כל עובדי כוכבים אצלו, אמרו לו: תאמר שאנו יכולים ליזדווג לאומה זו, אמר לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהן, ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן אין אתם יכולים להזדווג להם, שכך הבטיחן אביהן ואמר להם: ״הקול קול יעקב״ - בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות אין הידים ידי עשו, ואם לאו - הידים ידי עשו״.
שמעתי מת״ח חשוב שהעיר, למה אמר ״מצפצפין״ ולא אמר ״עוסקים״ או ״לומדים״? אלא ר״ל, אם קמים על בני התורה ומקטרגים כנגדם בדברי גנאי, כגון: ״פרזיטים״ וכד', אתם אל תשימו לב להם, פשוט ״צפצפו עליהם״ ועסקו בתורה, כי היא חיינו, ואורך ימינו, ובה נהגה יומם ולילה.