אור ברסלב
קונטרס קול קורא פרק ו' - חובת השעה - ואביט ואין עוזר

קונטרס קול קורא

פרק ו' - חובת השעה - ואביט ואין עוזר

פרק ה' - כשלונות בחינוך ותוצאותיהם

(ישעי' ס"ג ה')

א'

ויש לשים לב שלאחרונה הופיעה בכל מקום בעולם התעוררות גדולה בענין הצניעות והנה מבואר בחז"ל שחייב האדם להשתתף בכל התעוררות שרבים מתעוררים אליה וכמשאחז"ל (ברכות כ"ו.) שכל שחביריו נמנו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהם (כלומר כשנתעוררו לאיזה מצוה ולא משתתף עמהם) על זה נאמר (קהלת א') וחסרון לא יוכל להמנות (כלומר שאין תקנה לאדם על זה, ועי' גם ברמב"ם ה' תשובה פ"ד שהפורש מדרכי ציבור הוא אחד מהדברים הנועלין בפני האדם דרכי התשובה) ועל כן יש לכל או"א לדאוג שלא להיות בכלל זה ח"ו.

והדבר הנפלא ביותר שיש לראות בזה הוא שבזמן אחד הופיעה התעוררות כזאת בכל המקומות בעולם בלי שום קשר בין זל"ז ומזה נראה ברור ובעליל שהיא רוח טהרה מיוחדת שנשפעת מן השמים והיא כרמז וקריאת בת קול משמים לעורר את לבנו ולהקיצו מתרדימתו במיוחד על ענין הצניעות ושעל ענין זה מחכים עתה בשמים, ופשוט הוא שמי שאינו שם לב לדבר ד' דהיינו למה שמעוררים משמים ה"ז מוכיח שאין לבו מסור לד' (אלא לנגיעותיו של עצמו) ולכן אינו שם לב להסתכל על רמזי מעלה ואינו מרגיש אותם כלל אבל למי ששם לב ברור הדבר להבין שמעוררים אותנו מן השמים ולא יתכן להעלים עין מזה.

ב'

ויש להבין כי הדברים שמעוררים עליהם משמים לפני הקץ הם מהדברים שבהם תלוי הבירור הנזכר בסוף ספר דניאל שיהיה בירור גדול בזמן ההוא לבחון מי לבו נאמן לד' ולתורתו הקדושה שראוי להשאר בזמן הגאולה, ולכן רוצה הקב"ה שנחזור לדרכי אמותינו ולהתלבש כמותם וכמסורת כל הדורות, ויל"ד שכל הירידה בענין לבוש הצניעות ה"ז רק הופעה חדשה בתקופה האחרונה והירידה הזאת שירדנו עתה באחרית גלותינו הרי היא ירידה יותר גדולה ממה שהיה בגלות מצרים כי במצרים אע"פ שירדו מכל דרכי האבות הקדושים עד שהגיעו לבחינת ערום ועריה אבל עם כל זה לא שינו לבושם כפי שקבלו מהאמהות הקדושות וזו אחת מן הזכויות שעל ידם זכו להגאל, וכמו"כ גם כהיום שמתכוננים להגאולה האחרונה תלוי גם בזה וכמש"כ הקב הישר (פרק פ"ב) שצריך שיהיו לנו היום אותם הזכויות בדיוק כמו שהיה לנו ביציאת מצרים, וכמו שאז נגאלנו דוקא בצירוף זכות הנשים הצדקניות שאחת מהזכויות היתה שלא שינו לבושם כמו"כ צריך להיות היום לפני הגאולה האחרונה, שנגאל בזכות הנשים הצדקניות שלא ישנו מהלבוש שקבלנו מאמותינו הקדושות ועל כן צריכות הנשים לשמור על הצניעות יותר מהאנשים ע"כ דבריו הק' ע"ש, (מובא לשונו לעיל בהערה לט').

וכן מבואר בנביא (ישעי' ג' י"ח לפי פי' הרד"ק וכ"מ ברש"י שם ובפ"ד ב' ע"ש (רלה)) הנ"ל שאחרי שיתבטל העוון שבנות ישראל לובשות בפריצות רק אז תצמח הגאולה ולכן ה"ז אחד מהדברים שבהם תלוי ההבחנה לקבוע עפי"ז אם האדם ישאר קיים בהגאו"ש והוא הבירור הנזכר בסוף דניאל שיהיה לפני הגאו"ש ומכיון שרצון ד' ית' לזכותינו שנזכה כולנו כל או"א להגאולה שלימה בקרוב לכן מרמז לנו ומעורר אותנו על כל זה.

ועל כן יש לכל אחת ואחת מבנות ישראל לדאוג שלא תפסיד הזדמנות זו אלא לקחת חלק בהתעוררות הזאת שירדה משמים, ולא יתכן להעלים עין מהרמז והבת קול הצועקת אלינו "התנערי מעפר קומי לבשי בגדי תפארתך עמי" "התעוררי התעוררי כי בא אורך וכבוד ד' עליך נגלה" "שובו אלי ואשובה אליכם אמר ד'", ולכן עלינו לשנות השקפתינו שלא לדאוג למצוא חן בעיני אנשי כל העולם ובעיני חברותינו (ומכש"כ שלא לרצות למצוא חן בעיני הגוים ורשעי עולם ובעיני לא שומרי תומ"צ ח"ו) אלא לדאוג רק למצוא חן בעיני ד' (רלו) המחכה ומצפה על זה שנתחיל לחזור עכ"פ לאט לאט לדרך הישנה לחדש הצניעות בדרך הרצוי לפניו ית' ולהגיע לכל אורך הדרך כפי דרכי אמהותינו שבכל הדורות.

ג'

ויש להסביר בטעם פשוט למה ענין זה כ"כ מעכב לגבי הגאולה (חוץ מהטעמים ע"פ סודן של דברים וגם שזה תיקון לחטא חוה) כי הנה יחד עם הגאו"ש רוצה ד' ית' לחזור לקדש עמו ישראל בחופה וקידושין ככתוב ישיש עליך אלקיך כמשוש חתן על כלה, ומכיון שמתאר הפסוק אותנו לכלתו של ד' ית' כביכול על כן עלינו להכין עצמינו בלבושי יקר ועטרה על ראשינו כמו שמתאים לכלתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה וכמו במשל בשר ודם שהכלה מלכתא אפילו אם תתכונן עם כל המעלות שבעולם עד שתהיה באמת ראויה להמלך עם כל זה אם לא תתלבש ותתקשט כראוי להכנס לחופת המלך לא יכניסנה לחופתו ולא יקדשנה בשום פנים שבעולם, כמו"כ הוא לענינינו חוסר לבוש הצנוע מעכב הכנסתינו לחופת הגאו"ש.

ועל (רלז) כן אוי למי שלא תשים ללבה להתעורר על כל זאת ולא תבטיח לעצמה את זכותה להשאר קיימת בהופעת משיח צדקינו ובהגאו"ש במהרה בימינו (וכפי המבואר בנביאים ובחז"ל רק מעט מכל הכלל יזכו לישאר בעת הקץ), ויהי רצון שנזכה כולנו יחד להיות מאלו שתהיה להם הזכות להשאר קיימים בעת ההיא יראו עינינו וישמח לבנו בעגלא ובזמן קריב אכי"ר.

ד'

עוד יל"ד שכל פעם שאפילו אדם אחד מתעורר ועושה צעד בעשיית דבר מצוה או מניעה מאיזה איסור ועבירה באופן של שבירת טבעו וכבישת יצרו בדבר שיש קלקול בעולם בזה הרי הוא פועל בזה (לא רק שבירת הקליפה של עצמו שמונעו ומקשה עליו לקיים המצוה אלא הרי הוא פועל בזה) גם לשבור ולהחליש חלק מהקליפה הכללית ששורה ושולטת בכל העולם כולו בענין ההוא ומכש"כ כשהדבר נעשה עם קבוצה של רבים ביחד אזי ה"ז פועל פי אלף פעמים יותר כי אינו דומה יחיד העושה מצוה לרבים העושים מצוה ביחד וכח הרבים ביחד הוא הרבה מאוד יותר מכח של יחידים העושים בד בבד (אפילו אם בצירוף כולם יחד יש יותר אנשים) כמבואר כל זה בחז"ל, ובפרט כשמתחזקין בענין הצניעות שהיא ענין של קדושה וטהרה בדבר זה מוסיפין להכניס רוח טהרה וקדושה לאויר העולם כולו גם בכל הענינים ומכש"כ בענין ההוא של הצניעות וזה יעזור לכל אלו שיש להם רצון לעשות הטוב אלא שאין ביכולתם להתגבר נגד יצרם זה יגרום להקל עליהם מנסיונם הקשה, וגם יוסיף כח ודחיפה והתעוררות לאלו שעדיין אין להם רצון, ועי"ז יתעורר בלבם רוח טהרה ורצון חזק לדבר הטוב הזה, ובפרט אם גם יכוונו ויאמרו בשעת מעשה המצוה בשם כל ישראל דהיינו שתהיה המצוה או מניעת העבירה זכות לכל הכלל כולו אז בודאי זה ישפיע על כל הכלל, ועל כן מכיון שמראים לנו משמים מה ד' שואל ומבקש מאתנו עתה בעת הזאת הרי כל מי שמתחזקת עתה בענין הצניעות הרי היא עוזרת לענין זה שמבקש ד' ית' מאתנו עתה.

ה'

ועל זה כתוב בישעי' (ס"ג ה') שאמר הנביא בשם ד' על הזמן שלפני הגאולה שלימה "ושנת גְּאוּלַי באה ואביט ואין עוזר ואשתומם ואין סומך וגו' " כלומר שלפני הקץ כשכבר הגיע זמן להגאולה יבקש ד' ית' מי שיעזור ויתמוך בידו כביכול להביא הגאולה שלימה ע"י שיפעול קיום רצונו ית' בחובת השעה (שמרמזים משמים שזה עתה המבוקש מאתנו) ושבזה תלוי הגאו"ש שיוציאו לאור העולם הענין הזה.

עוד יש להוסיף לחיזוק רוחן של הנשים המתחזקות ומחזקות אחרות בענין הצניעות, שהיות שענין חוסר הצניעות הוא הדבר שגורם לסילוק השכינה והתרחקותה מעולם הזה כמש"כ (דברים כ"ג ט"ו) ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, ונמצא העולם ואנשיו מרוחקים כביכול מד' ית', ועל כן אלו המחזירות העטרה ליושנה בענין הצניעות הרי הן מחזירות את השראת השכינה להעולם הזה ומקרבות את כל העולם להרבונו של עולם, וה"ז דומה לאב שנתגרש מביתו ומבניו וכמו כן הבנים נתרחקו משולחן אביהם, ומובן השמחה ונחת רוח שנעשה כשאחד בא ופודה את האב ואת הבנים וחוזר ומקרבן זל"ז וכמו כן הוא הדבר הזה, ועל כן יש להן להנשים האלו לדעת את גודל זכותן בזה שהן מחזירות ומקרבות את אבינו שבשמים לבניו ואת הבנים לאביהם שבשמים וא"א לנו לתאר לעצמינו את גודל הנחת רוח שנעשה לאבינו שבשמים ואת גודל השמחה שנעשה בכל העולמות ע"י זה, וכמו כן הרי זה מעורר (רלח) ומסייע לקרב הגאו"ש אשר אין ערוך לשכרן הרב בזה ובבא אכי"ר.

ויהי רצון שיתעוררו בנות ישראל להציל עצמן ואותנו, וגם האנשים יתעוררו לשים לב להתנהגות בני ביתם בענין (רלט) הצניעות ושמירת הקדושה, ומכש"כ הבני תורה שעליהם חל חיוב הערבות ביותר וגם מפני ששאר העם לומדים מהם וגורם להם להקל עוד יותר ולכן אשמת העם תלוי בצוארם על זה ביותר, וגם יש בזה חילול ד' ביותר (כמבואר כל זה בחז"ל ובפוסקים) ומכש"כ שלא יעכבו את נשותיהם ובנותיהם הרוצות להשתפר ולהדר יותר בענין הצניעות.

וכמו כן הנשים והבנות שעדיין אינן בדרגה זו להיות מהמהדרות כ"כ כמותן או שחברותיהן מחמירות ומהדרות בקצוניות (לפי דעתן) לפחות יזהרו שלא יזלזלו בחברותיהן שרוצות לתקן ולהדר כי אם ירגישו שחברותיהן מזלזלות בהן יוכלו לגרום ע"י כך שימנעו ג"כ מלתקן עצמן מפני הבושה מהן, וע"י כן יהיו נחשבות (אותן המזלזלות) כמונע את חבירו לעשות מצוה שעונשו חמור מאוד ח"ו. (וע'י ברמב"ם ה' תשובה פ"ד).

ולא די במה שיזהרו שלא להראות להן זלזול אלא עליהן גם ליזהר ולהשתדל מאוד לא לזלזל ומכש"כ לא למאס בהן ובדרכן אפילו בלבן ומחשבתן אלא אדרבה להחשיבן ולכבדן כי הממאס באחרים שעושים מצוה ה"ז עון חמור הרבה יותר ממה שאינו עושה המצוה ועונשו ג"כ הרבה יותר חמור, ועל זה מזהיר הפסוק בפ' בחקתי בפ' התוכחה כמש"כ (ויקרא כ"ו ט"ו) ואם בחקתי תמאסו ופרש"י שם דהיינו שימאסו באחרים העושים, ועל זה החמירה תורה להרבות העונש הרבה יותר ממה שהעניש לפני זה על שאינם מקיימים את התומ"צ, וזה לא רק בממאס בקיום המצוה עצמה אלא כמו"כ הוא אפילו בממאס רק בהקצוניות שבה כמש"כ החזו"א (קובץ אגרות ח"א ס"א) ומסביר שם כך שכמו שלא יתכן באוהבי החכמה שיהיה להם שנאה לקצוניות החכמה כמו"כ לא יתכן שמי שאוהב את ד' ית' ואת מצותיו שישנא את הקצוניות ואם הוא מרגיש שנאה להקצוניות ה"ז סימן והוכחה שאינו מאוהבי ד' ומאוהבי מצותיו באמת ח"ו.

עכ"פ היוצא מהאמור שענין זה להיות ח"ו ממאס (אפילו בלב לבד) בהשני העושה ומהדר במצוה ואפילו במהדר בקצוניות (חוץ ממה שה"ז מוכיח שחסר לו מאהבת המצות ואהבת ד' ועי"ז איננו מקבל שכר על מצותיו אלא חצי ממה שהיה אפשר לו לקבל כמש"כ רש"י סו"פ ואתחנן, חוץ מכל זה) ה"ז עבירה חמורה מאוד (ויותר ממי שמבטל מצוה ולא עושה אותה כלל) ועונשו חמור מאוד כנ"ל, ועל כן יש ליזהר מאוד בענין זה שלא להכשל אפילו בלבו מבלי שימת לב לחומר הדברים, ומי שתעבוד על עצמה להוציא מלבה השנאה והזלזול נגד המצוה ונגד המהדרות במצוה זו של הצניעות ולהכניס בלבה הערכה ואהבה לזה הרי בזה היא תרוויח ריווח גדול מאוד שרק אז תהיה נחשבת באמת אוהבת את ד' ומצותיו ובזה הרי היא מעלה את כל מצותיה לדרגה מעולה ושכרה תהיה בכפלי כפלים כמבואר בחז"ל שאינו דומה העושה מצוה שלא מאהבה לעושה מצוה מאהבה, והחילוק בינם הוא כמרחק השמים מן הארץ ושכר עשיית מצוה בלי אהבה הרי היא נחשבת אפס כלפי שכר מצוה שנעשית באהבה כי שכרה של העושה מאהבה ה"ה לכה"פ כפול כנ"ל וכפי גודל האהבה יגדל שכרו בלי ערך כמבואר בספרי מוסר, ובודאי ששום אדם לא ירצה להיות שכרו מקופח לעולם הבא בא' מחמש מאות ממה שאפשר לו לקבל מפני שצריך לעמול קצת על זה.

ועל כן החכמה שעיניה בראשה תעבוד על עצמה להלהיב לבה לאהוב ולהעריך עכ"פ את חברותיה שמחמירות ומהדרות בכל מה שיהיה ואפילו בדברים שהיא עדיין רחוקה מדרגה זו ועדיין סולדת מזה לעשות ג"כ כמוה בכ"ז תרגיל את עצמה ולבה לכבד ולהשקיף על אלו שמהדרות באהבה והערכה ואז עכ"פ תהיה מושללת מהעונש הגדול ח"ו הנזכר ותהיה נחשבת מאוהבי ד' ומצותיו כנזכר ותזכה להיות נכללת באלו שעליהן נאמר הכתוב (דברים ה' י') ועושה חסד לאלפים (דורות) "לאוהבי" וגו', ועוד יותר מזה שאם תכניס בלבה גם תשוקה לומר הלואי שאגיע ג"כ למדה זו וכמו שבאמת חייב האדם לעשות כמשאחז"ל (תנדב"א כ"ה) חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי, ובספה"ק מבואר שאם עכ"פ עושה האדם כפי יכלתו ומשתוקק באמת בכל לבו ליותר ה"ה מקבל שכר כאלו קיים באמת המצוה בדרגה שמשתוקק אליה (עי' אוהחה"ק ריש פ' חיי שרה ובעוד), ובודאי שע"י רציפות קריאת ולימוד כל הדברים הנאמרים עד עתה בזה ביישוב הדעת ובמתינות מתחלת הקונטרס עד סופו תהיה נעזרת ע"י כן להבין הענין ולהכניס ההערכה המבוקשת ללבה ולהשיג את המטרה המבוקשת בעזהי"ת בניקל ובנחת ובשמחה.

ויש לנשותיהן של הבני תורה ותלמידי חכמים ואנשים נכבדים לשים ללבן שמכיון שהן נערכין בעיני העם לכן לומדים מהתנהגותן, ועל כן אם יהיו נזהרין כראוי להן יקבלו שכר כפול כנגד כל הרבים שזיכו אותן ע"י שילמדו מהן ויעשו כמותן ואין שיעור לגודל שכרם של המזכים את הרבים ובפרט בענין הצניעות שהוא כנגד כל שאר הדברים כמובא לעיל (פ"ב א').

ובזכות הנשים הצדקניות שיתחזקו בצניעות וישפיעו גם על אחרות, בזה תכבה אש הצרות ותהי המגיפה נעצרה וד' יאמר לצרותינו די, ובזכותן תתקרב הגאולה שלימה כנ"ל מאמר חז"ל (רות זוטא פרשה ד' אות י"א) שבזכות נשים צדקניות עתידין להגאל, ובודאי שאלו שיהיה להן חלק בהתקרבות והמשכת הגאו"ש מובטחות הן שתהיה להן זכות קיום בעת ההיא ולראות ולשמוח בישועתן של ישראל במהרה בימינו.

ויהי רצון שנזכה לקדש שם שמים ברבים ולהראות מסירות נפש שלנו לשמור מצות ד', (ולא נבוש אפילו מחברותינו כדאיתא בחז"ל ובטור או"ח סי' א' הוי עז כנמר ולא יבוש מהמלעיגים), ויעלו זכויותינו לפניו ית' ותופיע הגאולה שלימה בעגלא ובזמ"ק ברוב רחמים וחסדים במהרה בימינו אכי"ר.

תוכן העניינים

קונטרס קול קורא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה