אור ברסלב
קונטרס קול קורא פרק ה' - כשלונות בחינוך ותוצאותיהם

קונטרס קול קורא

פרק ה' - כשלונות בחינוך ותוצאותיהם

פרק ד' - גדרי ופרטי הצניעות

א'

בכל הדורות היו בנות ישראל מצטיינות בענין הצניעות (קפד) והיו דוגמא לכל העולם כולו והעידו בזה שהשכינה שורה בישראל, ואחת מהסיבות שאצל הרבה נשכח כל זה היא מפני שבהרבה בתי חינוך לא מלמדים ומחנכים בענין זה ואין ענין הצניעות מודגש בצורה הראויה וכפי מסורת הדורות, וההתרשלות הזאת כבר גרמה הרבה עגמת נפש וירידת המצב בכל הענינים ד"י, ועל כן על ההורים שעליהם היא חובת החינוך (והמוסדות הם רק שלוחי ההורים, לכן על ההורים) מוטלת החובה שיבקשו מהמנהלים והמנהלות שענין הצניעות והלכותיה יהיה חלק מהלימודים בבתי חינוך, (וכבר נתבקשו כך לפני כמה שנים ע"י גדולי הרבנים ועדיין לא יצא לפועל) וצריך ללמדם בנחת ונעימות ובהסברת הענין ובאופן של ויגבה לבן בדרכי ד' בדרך שנתבאר (לעיל בתחלת הקונטרס) וידעו ויבינו שזה הדבר חביב לפני ד' ית' יותר מכל דבר אחר (כנ"ל בשם הפסיקתא) וכמו"כ השכר הגדול על זה, ואז בודאי יתקבל על לבן באהבה וברצון.

ובפרט כשיתחילו ללמדן כך ולהכניס הענין בלבן בצעירותן מגיל שלש ואילך שאז עדיין לבן רך ושלם ונקי בלי פגם שעדיין לא נכנס בלבם היצה"ר וארסו (קפה) ואז כל מה שמלמדין להן נכנס עמוק בלבן ועושה רושם על כל החיים (וככתוב (משלי כ"ב ו') חנוך לנער וגו' גם כי יזקין לא יסור ממנה).

ב'

ויש לדעת שלפי עדות המחנכות סכנת ירידה גדולה מרחפת על נערותינו בכל הענינים ד"י וכבר ניכר קלקול בחלק גדול מהן, חוץ מהירידה שישנה כבר כמה שנים אצל הרבה נערות שאע"פ שקבלו השפעה טובה בעודן בבתי חינוך בכ"ז אחרי שיצאו מהבתי חינוך ע"י שהן מסתופפות במקומות עבודה שונים נשתנתה כל השקפתן ומושפעות מאד מהשפעות הרחוב וכל הקלקול ששורה כהיום, נוסף לזה לאחרונה נתוספו לדאבונינו מקרים רבים של ירידה נוראה אצל נערות שעדיין נמצאות בתוך הבתי חינוך עצמם המזעזע הלבבות מהמקרים מבתים החשובים ביותר של בני תורה ותלמידי חכמים מובהקים אשר לא יאומן כי יסופר (קפו) , ולפנים בתקופות שהיה מצוי ירידה היה הקלקול נובע מהרחוב משא"כ כהיום שרעה גדולה מצא את עמי שישנם הרבה מקרים שהקלקול הוא בתוך הבתי חינוך ד"י והרי ההורים הם שולחים בנותיהם לבתי חינוך עם מטרה לחזק את החינוך שהשקיעו בהם בעמל ויגיעה ולכן הרי זה אחריותינו לשים עינא פקיחא ושמירה שלא יהא משם דוקא נובע שורש פורה ראש ולענה (מהשפעת החברות שכבר נתפסו בקלקולים), ויל"ד שהסכנה הזאת נוגעת גם לכל דורותינו העתידים כי הנה מבואר בספרי מוסר שיסוד חינוך הילדים וגידולם והצלחתם בתורה וביר"ש תלוים מאוד בתחילת חינוכם והוא היסוד לכל החיים, והרי האם היא המטפלת בהם אז, וממילא היא המעניקה להם יסוד חינוכם נמצא שבנותינו הן הנה יסוד דורותינו וכל עתידנו ולכן חינוך בנותינו הוא יסוד דורות עתידנו והקלקול בזה הוא הוא המחריב כרם בית ישראל ח"ו, ועל כן בודאי יש לעיין ולבדוק היטב אם יוצאים אנו ידי חובתנו בצורת החינוך עד שנוכל לומר בהרגעת הלב ידינו לא שפכו את הדם הזה, והוא רחום יכפר עון ולא יוסיף היצה"ר להשחית ולא יעיר כל חמתו ית' עלינו ויאמר למלאך המשחית הרף.

והנה יסוד החסרון והקלקול בחינוך הבנות הוא שנהיה עיקר הדגשת החינוך ומטרת הבית חינוך להשיג דרגה בידיעת הלימודים (קפז) , אבל עיקר המטרה חסר מן (הבית) הספר, שהיא להכניס בלב הבנות צורת ומטרת חיי יהודי בכלל ובת ישראל בפרט והיא:

א'. שמטרת חיינו הוא עבור העולם הבא ולא עולם הזה כלל (שזה שייך לעשיו ולגוים).

ב'. לחיות עם אמונה ובטחון ועם אהבת ד' ואהבת וחשיבות התורה והמצות (גם צריכים להחדיר בלב שהפרנסה היא מד' דוקא וכל השתדלותנו ועסקינו בה היא רק לצאת ידי חובת מה שנצטווינו מגזירת בזיעת אפיך תאכל לחם (בראשית ג' י"ט) עבור תיקון לחטא עץ הדעת וכמו"כ נוסף לכל או"א לתיקון עונות שלו (קפח)).

ג'. תפקידה של בת ישראל שהן: א' לקיים המצות שגם הנשים מצוות עליהם ובראש ובראשונה היא מצות הצניעות שניתן להן במיוחד (ובזה תזכה לבנים צדיקים וגדולים בתורה כהבטחת חז"ל) כמבואר לעיל, ב' לגדל ילדיה שיעבדו את ד' ולהעניק בין לבניה ובין לבנותיה אמונה ובטחון ואהבת ד' ואהבת התורה ואהבת המצות ושידעו מטרת החיים שהיא אחת שאלתי וגו' שבתי בבית ד' ולרכוש עולם הבא שאז נזכה לחזות בנועם ד', ויש לה להאשה גם להתפלל על זה תמיד שתזכה להעמיד צאצאים ודורות יראי ד' עוסקים בתומ"צ ועבודת ד' ית' וכמו שעשו סבתותינו שהתפללו על כך מעומק לבן יומם ולילה וזה היה כל שאיפתן ומטרת חייהן.

ד'. וכמו"כ תפקידה להיות עזר להבעל ולהילדים ולשרתם שיוכלו לעסוק בתורה ועבודת ד' בלי הפרעה מצרכים גשמיים, ואע"פ שאין האשה חייבת במצות פרי' ורבי' (קפט) , בכ"ז בכדי שתזכה לעוה"ב לאותה דרגא שוה לאנשים שהם זוכים לה ע"י עוסקם בתוה"ק לזה היא צריכה את הזכות שתהיה עזר לבעלה ולילדיה שהם ילמדו תורה (ומי שח"ו אינה מסוגלת להוליד אפשר לה להכניס לביתה ילדים לגדלם וכשתגדלם לתורה ויר"ש הרי זה נחשב כילדיה ממש כידוע מאמר חז"ל (קצ)) אבל אין להן לבנות מטרה כלל לגדול בתורה ובהשכלה (קצא).

וכמו כן כשיש להן עוד פנאי יוכלו לזכות במצות החסד בלי גבול ולהתפלל ולומר תהלים ודברי תהלות שירות ותשבחות ותחנונים להבורא ב"ה ויכולות להגיע לדרגות הצדקניות הגדולות שבדורות הקודמים ולמדריגות גדולות ודביקות בד' ית' כמו האנשים כמו שהיו כאלו בדורות שלפנינו (עי' חומש שמות ל"ח ח' בתרגום אונקלוס ות"י ואבה"ע שם).

ה'. וכמו"כ יש ללמדם מה שאמרו חז"ל (תנא דבי אליהו רבה פ"ט) אין לך אשה כשרה בנשים אלא אשה שהיא עושה רצון בעלה, ע"כ, ושעל הבעל לקבוע בכל עניני חינוך הילדים ושזה תפקידו ולא תפקיד האשה כמבואר בחז"ל, וכמובן שאין המדובר במקרה שאין הבעל ירא שמים ח"ו והאשה יודעת שע"פ התורה צריכים לעשות אחרת מהשקפת הבעל, ועל זה נאמר (ברכות יט:) אין חולקין כבוד.. ואין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד ד' (משלי כ"א ל') ופשוט הוא, (ועליה להתיעץ עם רב יר"ש כיצד עליה לנהוג).

ו'. ללמד ולהדריך בנותיה לשמור על הצניעות כראוי לבנות ישראל שהן בנות מלכים וללמדם שבזה עיקר כבודה ומעלתה של האשה ככתוב (תהילים מ"ה י"ד) כל כבודה בת מלך פנימה ושבזה תלוי עיקר שכרה לעולם הבא (כמבואר לעיל פ"ב).

וסעיפים האחרונים הנזכרים לא יהיו נקלטים ונתפשים כ"כ בלבן אלא אם נקדים ללמדן הסעיפים הראשונים דהיינו השקפת ומטרת חיינו.

ובכל הנזכר יש להקפיד שהמורות ומחנכות יהיה להן בלבן ההרגשה והחמימות לכל זה בכדי שיהיו הדברים שילמדו יוצאין מתוך לבן וע"י כך יהיו נכנסין לתוך לבן של התלמידות כדאיתא (ספר הישר שער י"ג) דברים היוצאין מהלב נכנסין ללב, (וכפי הכלל שמכלל הן אתה שומע לאו יש ללמוד מזה) שבלי זה בודאי לא יכנסו ללבן, ועוד יש להקפיד שהמורות יהיו גם דוגמאות חיות בענינים הנזכרים שיהיו מעשיהן מרובין מחכמתן ואז תתקיים חכמתן כמאמר רז"ל (אבות פ"ג משנה י"ד) והיינו שהדברים שישפיעו להתלמידות יתקיימו אצלן בס"ד, ומכש"כ בפרט בענין הצניעות שזה מה שנראה לפני עיני התלמידות תמיד ובודאי לא יתכן שיעשו הדברים רושם בלב התלמידות כשמעשיהן והתנהגותן סותרים דבריהן, ועל כן יש להקפיד שלא יהיו המורות כאלה שאינן לובשות בצורה שמבוקשת מהתלמידות, כי אם ישימו להן מורות שאינן מקפידות על כך (ואפילו אם יהיו מקפידות בבית הספר אבל בחוץ לא יקפידו) בודאי ה"ז ישפיע עליהן ההיפך וזה פשוט (קצב) .

וכל זה כמעט נשכח היום, ורוב הבנות אינן מקבלות תמונה והשקפה הזאת ולכן נהיתה השקפתן (דומה להשקפת הגוים ל"ע) שמטרת החיים להשיג הצלחת עוה"ז, ועוד חסרון גדול נעשה כהיום בבתי חינוך שאע"פ שמלמדין אותן שירצו להנשא לבעל בן תורה אבל לא מלמדין אותן להבין איך צריך להיות צורתו של בן תורה אמיתי בכל מהלך החיים ומהי דרכו של בן תורה כמאמר חז"ל פת במלח תאכל וכו' (דהיינו לוותר על כל המותרות ולהסתפק במועט) כי אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה ועם כל זה להיות שמחה בחלקה שתשיג בעוה"ב תמורת זה, וכמה גדול הוא ערכו וחשיבותו של העוסק בתורה באופן של תורתו אומנתו.

גם יש ללמד ולהסביר להן את גודל שכרה לעוה"ב על כל זה, ושכל אשה שמתנהגת כאשה כשירה (ועושה רצון בעלה ולכבדו כראוי כנ"ל) ונעשית עזר לבעלה ת"ח וצדיק הרי היא נעשית שותפה לבעלה גם בגן עדן שלו.

ומכיון שחסר להן לבנות כל הידיעות הנזכרות לכן הרי הן מבינות שיכול להיות חלק ממטרת חיי הבית גם שאיפת חיי עונג עוה"ז, אע"פ שגם רוצות ומבקשות קצת רוחניות מהבעל והילדים אבל רק לפי שיעור מדידתה והשקפתה והבנתה וכבודה, ואינן מבינות ששאיפת חיי עוה"ז ותענוגיו היא סתירה לחיים של תורה, ושמטרת וצורת בית של תורה הוא להיות כל החיים מוקדשים לד' (קצג) ולתורתו ית' (כי לא לימדו אותן להבין כך), ורק אחרי שילמדו אותן את כל זה רק אז תוכל להכין עצמה להיות מוכנה לחיים כאלה ורק אז תהיה ראויה ומוכשרת להנשא לבן תורה, ובאופן כזה יוכלו לחיות בדרכה של תורה לבנות ולהעמיד בתים של תורה ועבודת ד' אמיתיים כראוי וכנכון.

אבל בלי ההקדמה הנזכרת הרי כל מה שבוחרת בעל בן תורה ושתהיה תורתו אומנתו יתכן להיות רק מפני שכך בוחרות כל חברותיה ושכך כבוד הוא לה או למשפחתה, ועל כן מספיק לה שיהיה נקרא בן תורה ושילמד בכולל אבל אין זה קובע כלל על כל צורת הנהגת הבית אלא יוכל להיות כפי השקפה שאינה מתאים כלל לבית וחיים של תורה אמיתיים.

ועוד מאחר שהן גם המפרנסות ולא הבעל לכן אפילו כשהבעל הוא בן תורה אמיתי ורוצה להנהיג את הבית בצורה הראויה אינה נכנעת לזה, משא"כ אם תהיה לה ההשקפה הנכונה כנ"ל אזי כשתחליט שרוצה להתחתן לבן תורה, אם יזכה אותה ד' ית' בבן זוג בן תורה אמיתי ושיבחר לחיות בדרך הראויה לבן תורה תבין להעריך אותו ותשמח שיש לה זכות להיות אשתו ואז ממילא תהיה גם כנועה להשקפתו השקפת התורה ותקבל דעתו בכל דבר הנוגע להחינוך וכדו', ואז יוכלו גם בעליהן להתעלות בתורה ועבודת ד' כראוי ויהיה ניכר על כל הבית וילדיהם שזה בית של תורה, ואשרי למי שיהיה מהעשרה ראשונים לשנות ולתקן המצב ולהמשיך את השכינה בתוכינו אכי"ר.

ג'

והנה מה שמלמדין ומכשירין אותן לכל מיני מלאכות ופרנסות כגון מחשבים (קאמפיוטערס) וראית חשבון (אקאונטינג) וכדו' ולפעמים המלמד אותן המקצועות הם גברים ובודאי נעשה לבן גס בהם ובודאי שיש בו משום פריצות ומכש"כ אם הם חפשיים וגוים ופרוצים גמורים ודבר זה ה"ה פריצות גם לנשים נשואות ומבוגרות (קצד) , ואפילו אם יהיו המלמדות רק נשים בכ"ז הרי זה בודאי טעות ועוול גדול מאוד מה שמלמדין אותן בענין המחשבים וכדו' בצורה מקצועית ומומחית יותר מדאי כי זה פותח להן כל השערים להרחוב הרחב ולעולם החפשי והגוים שהוא היום מלא זוהמא וטומאה ופריצות שלא היה כזאת מעת בריאת העולם והמציאות מעידה שהנשים היוצאות לעבוד במקומות כאלו אפילו אם נמצאות במקום סגור בכ"ז ע"י עבודתן הרי הן נקשרות להרחוב הרחב כי עבודתן מחייבת אותן כך, כי כך כל המסחרים הרחבים הרי הם קשורים היום לכל הטומאה שבעולם וא"א לשלול את זה תוך כדי ההתעסקות בפרנסות הללו, ואם יאמר אדם שכן אפשר להיות שמור ה"ז נגד החוש והמציאות, ועל כן יש לתקן שלא ילמדו אותן בזה יותר מידיעה בינונית באופן שיוכלו לעבוד עם זה במקומות כמו בית חינוך של בנות וכדו' במקומות שהעבודה לא מסכנת אותן ובעבודות כאלו אין להם צורך לדעת יותר מידיעה בינונית כמובן, (עי' השלמות ו') ואפילו מה שמלמדין אותן המקצוע שנקרא היום חינוך מיוחד גם אינו רצוי (וביאור הדבר עי' בהערה) (קצה) .

והחוש מעיד שהנשים שיש להן אלו הפרנסות הרי הן מתרחקות מדרכי הצניעות והקדושה וטהרת בנות ישראל ומכש"כ הנערות הרווקות או הנשים הצעירות שעליהן ה"ז משפיע וניכר עליהן במדה גדושה, ואפילו אם לא יֵצֵא להן לעבוד בפרנסות אלו בפועל, עם כל זה עצם הלימוד וההתעסקות במקצועות האלו משפיע בלבן של הנערות שייכות יותר מדאי לסגנון של הרחוב של היום ומרחיק ומקרר לבן מהרגשת "כי הם חיינו ואורך ימינו" כמו שהיתה אצל אמותינו וסבתותינו בכל הדורות והן הנה היו המעניקות לבניהן את ההרגשה הזאת וע"י כך יצאו מהן יראי ד' ותלמידי חכמים שלמדו תורה בטהרה ונשארו דבוקין באמונה הטהורה מסורים בכל לבם לד' ולתורתו הקדושה, ועל כל זה נאמר (משלי א' ט') ואל תטוש תורת אמך, וכל זה חסר מאתנו היום וחבל על דאבדין ולא משתכחין.

ועל כן עלינו להתבונן בכל המצב הזה איך יתכן שהאשה צריכה להתעסק בפרנסות אלו בכדי לפרנס בעל שילמד תוה"ק בשעה שהאשה שהיא צריכה להיות עקרת הבית בחינוך הילדים והילדות בקדושה וטהרת ישראל, וברור הוא הדבר שכשהן עוסקות בפרנסות האלו הרי כל זה נסתר ונשכח לגמרי, והתוצאות והפירות מכל זה הוא מה שאנו רואים הרבה מהדור הצעיר של היום שיורדין ומתרחקין ממושג של בן תורה ולבם נתרוקן מכל דבר שבקדושה וחלק מהם בין הבנים ובין הבנות יורדים ונופלים לגמרי ד"י.

וכמו כן יש לראות אלו הנשים שעובדות בפרנסות הנזכרות שלא רק שהן מתקררות (ביראת שמים) כנזכר אלא שגם בעליהן יורדים לאט לאט מדרגתם ומהשגת בן תורה בשינוי עצום ד"י, אך אין זה ניכר כ"כ למי שלא שם לבו מפני שנשפעין לאט לאט טיפה ועוד טיפה מעט מעט וקודם כל רק בפנימיות לבם ועד שזה משתנה בפועל וניכר בחוץ ה"ז לזמן ארוך, דוק ותשכח שכן הוא באמת.

ועוד ידיעה חשובה ונחוצה יש להוסיף לענין זה שאפילו אם הקלקול והירידה לא יתגלה בפועל אלא ישאר בפנים בלבה שיכנס בלבה מחשבות של היצה"ר ושל השקפת הרחוב ה"ז עלול לפגוע ח"ו בנפשות צאצאיה אשר תוליד להורידם מדרגתם ברוחניות ויהיו נמשכין לאלו המחשבות והקלקולים שהסתבבו בלבה ומוחה של אמותיהן, ומכל שכן אם תחשוב עליהן במשך ימי הריונה (קצו) , כמבואר בספה"ק שיש להאשה בימי הריונה לשמור מאוד על מחשבותיה (ואפילו על מחשבה לבד בלי שום משיכה והתייחסות להדברים) ועל מה שהיא רואה לפני עיניה כל זמן משך הריונה וכמבואר ענין זה באריכות יותר בספר הברית (קצז) , (ועוד כתב בספר הברית שכמו"כ תזהר האשה בכל ימי משך הריונה לא להיות בכעס ומתח ועצב או בפחד כי כל מה שעובר על האשה במשך ימי הריונה בין במחשבה בין בראיה ה"ז משפיע על הוולד ע"ש, וענין זה היה ידוע אצל סבתותינו והיו נזהרות ושומרות על כך כפי מיטב יכולתן (קצח)).

ומה שכן אפשר ומצוה ללמדן אם אינן מסוגלות להיות מורות לבנות (שבודאי מתוך כל התלמידות ישנן הרבה שאינן מסוגלות לכך) ואפילו אם הן כן מסוגלות עכ"פ בודאי שלא כולן יקבלו תפקידים כאלו, ועל כן יש ללמדן גם מלאכות אחרות כמלאכת הבישול והתפירה וכדו' וכן כל מלאכה שאפשר לעשותה בתוך הבית ואין בהם חשש שיקרב אותן להרחוב כלל מלאכות כאלו ראוי ללמדן בכדי שיהיה באפשרותן לסייע לבעליהן לישב באהלה של תורה (קצט) ואפילו אם יצטרכו לצאת מפתח ביתן לצורך פרנסתן יוכלו לצאת לעבוד בבתים פרטיים או מוסדות של בנות וכדו' מקומות שאין חשש שיהיו נשפעין עי"ז מהרחוב ומרוח הנשים שמסתובבות ברחוב, ועוד יש מלאכות כאלו שיכולים להיות נעשים בבית כגון בדיקת שעטנז וכדו' (כלומר לעבוד בעבודה זו בפיקוח של איש מומחה בהענין (שהוא מוסמך מרבנים בענ"ז) שהוא יקבע כל דבר כי לפי המציאות של היום בדיקה זו מאוד מסובכת ועדינה) וישנן עוד הרבה מלאכות כשירות וצנועות וקצרה היריעה מלהזכיר הכל והזכרנו רק מקצת מהן לדוגמא בעלמא.

וכבר נזכר לעיל (בפרטי הצניעות ובהערות שם) שא"א כהיום לאסור עליהן לצאת לגמרי כי הרבה נשים היום לא יוכלו שאת לפי חולשת המזגים של היום להיותן סגור בבית יום ולילה ע"ש, ולכן יש לדאוג לאלו הנשים ובפרט להרווקות שיהיה להן במה להתעסק שלא יגיעו לשעמום וכמו שאמרו חז"ל בטלה מביאה לידי שעמום ולידי עבירה ח"ו, אבל עכ"פ יקפידו לא לצאת להרחוב הרחב ממש ובמכש"כ באופן קבוע של עבודה וכדו', ואם יצליחו טוב להיות נעשין מומחים במלאכת התפירה וכמו"כ אפילו במלאכת הבישול יוכלו להתפרנס מזה בשפע בס"ד (ובמלאכת התפירה צריך שמירה ופיקוח שלא תהיה באופן של הרחוב ולהזהירן שיעשו לעצמן גדר חזק שלא יתפרו בשום פנים ואופן בגדים שאינם צנועים).

ויש לזכור מה שאמרו חז"ל במשנה (קדושין פ"ב.) לא העשירות מן האומנות ולא העניות וכו' שאין לך אומנות שאין בה עניות ועשירות, (ואע"פ שיש לאדם לבחור אומנות שיהיה אפשרות ע"פ דרך הטבע לספק פרנסתו ממנה אבל אם יש עכ"פ אפשרות ע"פ הטבע שיוכל להתפרנס ממנה אין לו לדאוג יותר) ויש להתחזק באמונה בד' שהוא הזן ומפרנס לכל מקרני ראמים עד ביצי כינים ולא הסיבה או האומנות היא הגורמת ריבוי הפרנסה או מיעוטה כי אין האדם מרויח רק כפי מה שנגזר עליו מן השמים לא פרוטה א' פחות ולא פרוטה א' יותר.

והנה אלו המלאכות הנזכרות כאן יש בין כך צורך ללמדן לבנות ישראל כי הן נצרכות לניהול הבית, ובפרט היום שלהרבה בנות בפרט מאלו שהן מלומדות מאוד אין להם שום הרגשת חשיבות בעבודות הבית ואין להן חשק לעשותן, וזה באמת הפרעה גדולה להנהגת הבית כי אפילו אם יכופו את עצמן לעשותם בכ"ז מכיון שיעשו אותן בלי אהבה ולב ה"ז חסרון גדול לגבי גידול הילדים כמבואר בהמשך הדברים (באות ו'), אבל אם יעשו מדברים האלו חשיבות בבתי הספר ויקבעו חלק מהלימודים בזה ה"ז בודאי ישפיע בלבן חשיבות להדברים וזה יגרום להן לעשותן באהבה ובחשקות הלב ולכן אפילו אם לא ישתמשו במלאכות הללו לצורך פרנסה יש נחיצות ותועלת רבה בלימוד הדברים.

וכמו כן מלאכת תפירת בגדים אפילו אם רק תתפור עכ"פ בגדי עצמה וכמו כן בגדי בנותיה הרי תחשוך בזה הרבה הוצאה של כסף להבעל ותמנע ממנו הדאגה להשיג סכומים האלו ובזה לבד כבר תעזור לו שיוכל לקבוע יותר זמן ללימוד התוה"ק.

וישנם עוד דברים שיש בהם צורך גדול מאוד וחייבים ללמדם לבנות לצורך ניהול בית יהודי כשר, והוא ענין בדיקת התולעים ובזה יש צורך וחיוב ללמדן גם את ההלכות ושידעו איזה דברים יש עליהם חיוב בדיקה וגם צריכים ללמדן חומר הענין והאיסור אם נכשלין באכילת תולעת ח"ו, ולא די ללמדן ולהודיען באופן כללי שצריכים ליזהר ולבדוק כל הדברים שמצוי בהם תולעים אלא צריך ללמדן גם אופן בדיקת כל א' וא' מהם בדיוק גמור כי צורת התולעים שונים בכל מין ומין וכמו"כ אופן בדיקתם שונה זה מזה ואין הדברים הללו ידועים לכל, וחוץ מלימוד הדברים צריכים גם לתת להן שימוש להרגילם במלאכת הבדיקה לכל מין ומין בפני עצמו וע"י כך ידעו בדיוק את המעשה אשר יעשון, וענין זה הוא אחריות גדולה לא רק עבור עצמן אלא גם עבור הבעל והילדים וכל האוכלים ממאכלן שהרי כולם סומכים עליהן ועל בדיקתן, ועל כן אם לא ידעו בדיוק איך לעשותם יוכל לצאת מזה ח"ו קלקול נורא ד"י.

וישנם כהיום ת"ל חבורים טובים וחשובים בענין זה שיצאו לאור לאחרונה בין בבחינת ההלכה ובין בבחינת מציאות המעשה.

וכמו כן נחוץ ללמדן ג"כ פרטי הל' שבת כמלאכת בורר וסחיטה ומוקצה וכדו' וכמו"כ עניני טריפות העופות כשבירת עצם וכדו' ושאר ענינים המצויים במטבח בכדי שידעו עכ"פ איזה דבר צריך שאלת חכם ואיזה דבר איננו שאלה כלומר איזה שבירה בעצם חייבים להראות לרב לשאול אם הוא כשר, וכמו"כ שאר עניני טריפות וצרירות הדם המצוי וכדו' וצומת הגידים ברגלי העוף וכדו', גם כדאי ללמדן מליחת והכשרת הבשר וכדו', וכן דיני בשר בחלב וכדו' שיש בזה כמה הלכות מה שבכל הדורות שלפנינו היה כל זה פשוט בכל בית יהודי שידעו איך להתנהג בכל אלו הדברים בין מבחינת ההלכה ובין מבחינת המנהג אבל היום לפי סדר החיים שכולם תפוסים וטרודים בדעתם ויש חוסר מנוחת הנפש וחוסר ריכוז המח ה"ז גורם שאין מעניקים כל הידיעות האלו להילדים.

ואפילו הדברים שמאוד פשוטים וברורים בבית שהיו צריכים הילדים לקלוט אותם מעצמם גם זה אינו נתפס בלבם כי גם להם חסר יישוב הדעת ומנוחת הנפש או מחמת שכך נעשה גם האופי שלהם מכח השפעת מתח של ההורים והנהגת הבית (או מחמת שהולידו אותם ההורים כך) או מכח השפעת כל העולם היום שהאויר הוא מלא מתח וחוסר הרגעה שזה מה שמפריע יישוב הדעת ומנוחת הנפש וריכוזו בלי שום סיבה אחרת, ומכח כל זה אין הילדים שמים לב לתפוס ולקלוט אפילו דברים פשוטים והחשובים ביותר בהנהגת בית יהודי, וכן כל הדברים והנהגת הבית בעניני כשרות האוכל ובהבדל בין בשר לחלב כמו ההלכה שאסור לאכול אדם א' בשרי וא' חלבי על מפה א' ביחד אלא צריך הפסק מפה וכדו' וכמו"כ ישנם עוד הרבה הלכות שלימות ופרטי הלכות שאינם ידועות להדור הצעיר היום.

ולכן החובה על בתי החינוך ללמדן את כל הדברים האלו שידעו איך להנהיג ולנהל בית יהודי כשר על פי התוה"ק, ובזה יהיה להם גם במה למלאות הזמן ולהתפיס בהן את מוחן ולבן של התלמידות ולא יצטרכו להתיר לעצמן לימוד דברים האסורים ודברים זרים שאינן מתאימים לבנות ישראל הכשירות.

והנה כל זה תלוי גם בתנאי שיהיו הדברים חשובים גם בלבן של המורות כי אם גם אצלן אין הדברים תופסין מקום חשוב בלבן אזי לא יוכל לצאת מזה המטרה הנדרשת מאחר שהן ימסרו וילמדו הדברים רק בכלאחר יד ולא יהיו הדברים יוצאים מלבן ואפילו אם ירצו שזה יעשה רושם בלבן של התלמידות לא יוכלו להשפיע כך על התלמידות, ולא רק שלא ישפיע על התלמידות את המטרה אלא אדרבה עוד יותר גרוע מזה שבאופן זה ישפיעו על התלמידות ההיפוך דהיינו קרירות בכל הענינים האלו כי כח הפועל בנפעל, ולכן אם המורות הן כאלו שאין להן הרגשת חשיבות להדברים עדיף שלא ילמדו אותן המורות את כל הדברים האלו אלא יבחרו לזה מורות מיוחדות שראויות לזה, ויש למנהלי המוסדות לבדוק טוב את המורות שרוצים לתת להן נושא זה ללמדן עם התלמידות, וכמו שנזכר לעיל בענין הצניעות ופשוט הוא כל זה, כי האחריות הזאת היא על ראשן של המנהלות כי כל עתידן של התלמידות לכל משך חייהן וכמו"כ של צאצאיהן תלוי בזה ולכן יש להן להמנהלים והמנהלות לשים ללבן שיהיו נתבעין בב"ד של מעלה על כל זה כי בידיהן נמסר הדבר, ואם יעשו ענין זה באופן הנכון כנזכר ה"ז ישפיע על התלמידות את המטרה ותכלית הרצויה ויכניס בלבן רצינות ודגוש להענין וישפיע עליהן גם יראת חטא בהענין, ועי"ז גם נחשוך מכשולים המצויים בבית ח"ו.

ד'

ויש לדעת ולהבין שהדרך שמלמדין היום את התלמידות בהרבה (או ברוב) בתי חינוך והרושם שהן מקבלות מבתי החינוך היום הוא שעיקר ההדגשה היא הלימוד והשכלת הדברים אבל לא מטרה העיקרית שהיא היראה שהיא תכלית הלימוד וכמו שכתוב בתוה"ק (דברים י"ד כ"ג) למען תלמד ליראה את ד' ולהביא את האדם לידי מעשה וכמשאחז"ל (קידושין מ:) גדול תלמוד שמביא לידי מעשה וכן אמרו (ברכות י"ז.) תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים, וזה נאמר אפילו לגבי אנשים שאצלם נוהג מצות תלמוד תורה אפילו שלא לצורך המעשה בלבד (ר) , וא"כ מכש"כ אצל נשים שאין נוהג אצלם מצות ת"ת כלל ואסור ללמדן תורה אלא מה שיש להן צורך לידיעת המעשה בלבד ולא חוץ מלמטרה זו, א"כ כמה חמור הוא הענין הזה וההשקפה הזאת שנעשה נהוג היום בהרבה או ברוב בתי החינוך.

והשתלשלות הדרך המוטעת הזאת נכנסה לתוך בתי החינוך כבר מלפני מספר שנים מכח חסרון ידיעה של המורות והמנהלות עד שכבר גם אמותיהן של הבנות נתחנכו ונתגדלו כך ולכן כולן חושבות כאלו שכך היא המסורה המקובלת, (רא) אבל באמת ה"ז טעות גמורה והטעות נשתרשה ע"י שכמה מהמורות עשו כן על דעת עצמן (רב) כי לא היה עליהן בקורת ופקוח הרבנים ולאט לאט נמשכו אחרות אחריהן.

וב' רעות נובעות מדרך החינוך בבתי החינוך היום, א' שעיקר הדגוש נהיה על לימוד המושכלות שבדרך זו אין התלמידות מקבלות מספיק הדגוש על יראת שמים ויראת חטא ואמונה ובטחון ומדות טובות שזה מה שצריך להיות עיקר מטרת בתי החינוך וב' שאדרבה מה שמלמדין וממלאין אותן בכל כך הרבה לימוד והשכלה שאיננו נוגע להן למעשה (חוץ ממה שאסור לעשות כן כנ"ל) ה"ז גורם דוקא ההיפוך דהיינו קרירות ביר"ש ויראת חטא כמו שמבואר ענין זה בספרים הקדושים גם אצל כל אדם שאם עושים מטרה ותכלית מעצם הלימוד לבד שלא על מנת לעשות ולקיים ה"ז גורם ירידה וקרירות מיר"ש ויראת חטא ואפילו ממה שהיה לו כבר מלפני זה (רג), ומכש"כ אצל הבנות שלא די שזה לא מוסיף להן יר"ש אלא שה"ז מרחיק אותן מהתמימות ויר"ש הטבעי שהטביע הבורא ב"ה בלבן של הנשים, ונתקיים היום במלואו מה שאמרו חז"ל (סוטה כ"א:) שהמלמד את בתו תורה ה"ז כמלמדה תפלות ונכנס בהן ערמומיות של היצר הרע ד"י.

וטעות זו נתפשטה כהיום אפילו בהרבה בתי חינוך לבנות שהם מהחרדיות הקצוניות בענין הצניעות ושמירת המסורה הישנה, בכ"ז נכנס גם שם טעות זו שעיקר החשיבות והתפיסת מקום היא ההשכלה ובזה מתעסקות בעיקר המנהלות והמורות להכניס החשיבות הזאת בלבן של התלמידות (רד) ועי"ז מתקלקל הכל כנזכר, ואולי נשאר בתי חינוך בודדות יחידות שלא נתפשטה שם המחלה הזאת.

וא' מעיקרי הסיבות המביא אותן לטעות זו היא מפני שלא יודעות במה למלאות הזמן של התלמידות אבל באמת תורתינו הקדושה היא עשירה מאוד ויש למצוא בה מספיק חומר של ספרים עתיקים וחלק מהן נתחברו ע"י ראשונים ומקדמונים שהם מתאימים גם עבור נשים כמו מנורת המאור וצאינה וראינה וישנם עוד הרבה ספרים עתיקים מלוקטים ממוסרי וספורי מעשיות מחז"ל ואגדת הש"ס ומזוה"ק כגון ספר נחלת צבי וכל אלו מועתקים גם באידיש ועוד ספרים רבים המלאים אמונה ובטחון והשקפת ויסודות היהדות וכדו' ויש בהם גם הרבה הדרכה מה שנצרך לכולם, אבל מכיון שמזלזלים היום בדברים שנראים פשוטים ומחשיבים רק השכלה ועומק העיון (רה) לכן אין משתמשין בכל אלו הספה"ק והיקרים שמלאים זיו ומפיקים נוגה ובדורות שלפנינו היו הנשים קוראות בהם הרבה, ויש לראות בחוש שאלו בתי החינוך שמדגישים יותר על הפשטות ותמימות שם מצוי הרבה פחות ענין הירידה של הבנות (רו) , ואלו המוסדות שמדגישים יותר על ההשכלה מצוי בהן יותר ירידה היום ד"י.

ואפילו התלמידות שאינן יורדות לגמרי ח"ו בכ"ז יש לראות בחוש איך שה"ז משפיע על פנימיות לבן קלקול וירידה מסויימת וניכרת ההשפעה במה שרואים היום ברור, והחוש מעיד על זה שאלו הבנות שנתחנכו כך שעיקר הדגש בענין ההשכלה ולא בענין היר"ש והתמימות הרי הן מביעות דיעות בכל ענינים הרוחניים בדרך התומ"צ בכל עניני יהדות ובענין חינוך והנהגת הבית וכדו' והן מלומדות להתוכח עם בעליהן על כל דבר ודבר של יהדות ולשאול קושיות על כל דבר ודבר מה זה ועל מה זה ועל כל דבר שאינו מוצא חן בעיניהן לפי הגיונן והבנתן בתורתן שלמדו יתווכחו וימאנו לקבל, ועוד שכתלמיד חכם נדמה לו שיודעות לומר לבעליהן שענין זה וזה איננו מעיקר הלכה אלא חומרא ומנהגא בעלמא ועל כן מותר להן לזלזל בו ונשכח מהן ג"כ כל הענין מה שאמרו חז"ל שאשה כשירה עושה רצון בעלה וכנ"ל.

ולכן באנו להעיר לפתוח עינים ולשים לב לכל הענין הזה, ויהי רצון שיתן ד' יתברך בלבן שיתקנו את הענין לשנות את המצב בעוד מועד טרם יהיה מאוחר לגמרי ח"ו.

ה'

ואפילו בעבודות שמותר לה לאשה לעסוק בהן אין לאשה להרבות ביותר אלא בשיעור כזה שלא יחסר לה עי"ז מתפקידה בהנהלת הבית ובגידול הילדים וחינוכם שמוטל גם על האשה דהיינו להכניס בלבם אמונה ובטחון ואהבת ד' ית' ואהבת וחשיבות תורתו ית' ומצותיו וזה צריך ללוות אותם לכל ימי חייהם, ואע"פ שחובת חינוך הילדים היא על הבעל ולא על האשה, היינו לגבי חובת חינוך במעשה המצות ולימוד התורה וכדו' אבל הדברים הנזכרים הם יסוד יהודי והבסיס אשר עליהם יִבָּנֶה החינוך למעשה, ועל היסוד והבסיס נאמר ואל תטוש תורת אמך.

ויש להבין שאם האשה תעבוד כ"כ הרבה שעות עד שעי"ז לא תשאיר לה זמן לכל חובתה בבית כנ"ל הרי זה גם פגיעה גדולה באמונה ובטחון בד', כי מאחר שעלינו לדעת ולהאמין שפרנסתנו מגיעה לנו רק מאת ד' ומה שעלינו לעשות השתדלות ולעבוד על פרנסתנו אין בזה שום סיוע בעצם לשפע הפרנסה אלא כי כך גזרה חכמתו ית' שאחרי שהוא ית' קובע לנו שפע פרנסתנו עלינו להכין כלי וצנור לקבל השפע דרכה והוא ע"י איזה השתדלות וסיבה גשמית שדרכה נקבל השפע, (אבל כל זה רק מטעם תיקון ועונש על חטא עץ הדעת שעי"ז נמנע מאתנו מלקבל מזונינו ישר מאת ד' בלי התלבשות בדרך הטבע כמו שהיה בגן עדן לפני החטא) ומאחר שכך הוא הרי כל מה שאנו עושים השתדלות לפרנסתנו אין זה אלא מפני המצוה עלינו ולכן אין אנו מוסיפין להשתדל יותר מהציווי שהוא רצונו ית'.

ועל כן מובן שיעור ההשתדלות שעלינו לעשות שהוא רק לפי שיעור שלא יגרום לפחות עבור זה משאר החיובים שאנו מצוים עליהם, (כי בודאי לא נצטוינו מפי ד' ית' לבטל א' משאר ציוויו עבור זה ופשוט הוא (רז)), ולכן המוסיף להשתדל ביותר משיעור זה ה"ז מוכיח שהטעם שעושה ההשתדלות אינו מפני הציווי שעליו ולקיים בזה רצון בוראו, אלא מפני שהוא מאמין שההשתדלות היא שמביאה לו את שפע פרנסתו ולכן כל מה שירבה להשתדל יתוסף לו שפע פרנסתו, וה"ז פגיעה גדולה בהשקפת האמונה, ולכן כתבו ספרי מוסר הראשונים שרבוי השתדלות אסורה בהחלט והיא חסרון בבטחון ואמונה בד'.

ומעתה יש להבין את אשר לפנינו שמאחר שתפקידה של האשה היא הנהלת הבית וגידול הילדים ולהכניס בלבם אמונה ובטחון ואהבת ד' ואהבת התורה והמצות וכו' כנ"ל לכן אם רצונה לעזור לבעלה ולעשות ההשתדלות המוטלת עליו ולפוטרו מזה בכדי שיוכל להתפנות לעסוק בתוה"ק ועבודת ד' ית' תבא עליה ברכה על כך ותהיה ע"י כך שותפה בתורתו ועבודתו, אבל עם כל זה חל עליה ג"כ האיסור לעשות השתדלות שיגרום לה להחסיר עי"ז מתפקידה הנ"ל, כי מטעם חובת הבטחון והאמונה עליה להאמין שלא ירויחו יותר (רח) ע"י השתדלות האסורה.

וכל זה לימד אותנו ד' ית' בדור המדבר כשהוריד ד' ית' את המן לבנ"י, כמו שכתוב (שמות ט"ז י"ח) לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר וגו' ופרש"י יש שלקטו הרבה (יותר מעומר לגולגולת) ויש שלקטו פחות מעומר וכשבאו לביתם המרבה לא מצא יותר מעומר והממעיט לא מצא פחות מעומר, וצוה ד' ית' לעשות מזה משמרת לדורות כדי לזכור ענין זה וללמוד מזה מוסר השכל, (ועי' במאמר "האמונה והשתדלות" שיצ"ל על ידינו שנתבאר כל ענין זה ביותר הרחבה) ועל זה נאמר (ירמיה פרק ט' כ"ג) אל יתהלל החכם בחכמתו וגו' כי אם בזאת יתהלל וגו' השכל וידוע אותי כי רק זה הוא החכמה האמיתית להשכיל שהכל מאת ד' ואפס זולתו.

ו'

ובענין חובת האשה להעניק להילדים יסודות היהדות דהיינו אמונה ובטחון ואהבת ד' ואהבת התורה והמצות ונועם המדות וכדו' כנ"ל יש לדעת שלא מספיק לזה רק מסירת ידיעת הדברים לבד אלא היא צריכה לדאוג גם שהדברים האלה יכנסו ללבם של הילדים ולזה לא מספיק זמן מצומצם אלא צריכה להקדיש זמן בהרחבה, ושלא תהיה לחוצה ודחופה ללכת לעבודתה, כי בכדי שישפיעו הדברים על לב השומע צריך שיהיו הדברים נאמרים ברגיעה ובנחת (רט), וצריכים גם לחזור אתם תמיד על הדברים הללו בלי גבול כדי שלא יהיו נשכחים מלבם אלא יהיו נקבעים בלבם כל כך בחוזק עד שעי"ז לא יסורו מלבם כל ימי חייהם.

ולא רק בהרגעה אלא גם צריכים להיות הדברים נאמרים עם הרבה לב דהיינו שבשעת הדבור יהיה לבה מלא עם אהבה ומסירות אליהם, וזה צריך להיות ניכר גם כלפי חוץ על פניה בשעה שמדברת אתם כי רק אז יפנה הילד אזנו ולבו להקשיב באמת להדברים הנאמרים ואחרי שיקשיב להדברים ויכנסו ללבו אז יוכל גם הילד להרגיש ההרגעה והלבביות, ואז יהיה לבו נמשך אחרי הדברים ויהיו נדבקים ללבו, ועי"כ גם כשיקיים את הדברים ג"כ יעשה אותם באהבה, וכל זה הוא בכלל מה שאמרו דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב, (ונכלל בזה ג"כ שיהיה המשפיע בעצמו גם חרד על הדברים ומקפיד עליהן גם לעצמו כי רק אז לא יהיו נאמרים מהשפה ולחוץ אלא מתוך הלב וההרגשה להדברים) משא"כ אם בשעת הדבור יהיה בלי הרגשת הלב ואהבה אליהם או שיהיה המדבר במתח ולחץ אז מצד הטבע לא יתקבלו הדברים ולא יהיו נדבקים ללבם.

ואפילו אם תהיה בפנימיות לבו של המדבר אהבה אל מי שמדברים אליו בכ"ז מאחר שהם נאמרים בצורה של מתח ואפילו אם אין המתח שייך לענין זה מי שמדברים אליו כלל אלא מכח סיבה חיצונית צדדית כגון שנחפזת ללכת לעבודתה וכדו' בכ"ז לא יתקבלו הדברים ולא יכנסו ללבו של השומע, ואפילו אם יהיה המתח רק בחיצוניותו דהיינו בצורת הדבור וההתנהגות בכ"ז יוכל להפריע כנ"ל כי כשהילד רואה צורה חיצונית כזו ה"ז כבר גורם לו שיהיה סולד מלקבל הדברים ועי"כ אין הדברים נכנסים כלל ללבו וממילא לא יתכן שישפיע עליו (רי) , ולפעמים גם יוכל להשפיע עליהם אפילו ההיפוך לגמרי דהיינו שיגרום להם להיות סולדים מאותם הדברים ששמעו עד שיוליד להם עי"ז בלבם ח"ו שנאה להדברים (ריא) גם על העתיד ואפילו כשיגדלו ויזדקנו ישאר אצלם ח"ו השנאה להדברים, כי תמיד כשיזכרו הדברים האלו יופיע בלבם גם זכרון המתח שהרגישו בשעה שנאמרו להם אותם הדברים (ריב) וישאר תמיד בלבם המתח קשור להדברים ולא יבינו (או לא יצליחו) להפרידם בלבם, וענין זה מצוי מאוד היום לצערינו הרב, וכל זה ה"ה תוצאה מטרדת הלב שיש להאם ע"י עומס עבודתה ביותר משיעור הראוי וביותר מכחותיה, ואפילו אם לפעמים יראו שהילדים כן מקבלים את הדברים והחינוך אע"פ שנאמר בצורה של מתח או בלי האהבה והלבביות הנזכר, לא יהיה דבר של קיימא בעתידם של המחונכים (ריג) ואפילו אם כן ימשיכו בהם בעתיד ה"ז יהיה רק באופן של כפיה ומצות אנשים מלומדה ואין זה תכלית העבודה ומטרת החינוך (אלא שיהיו נעשים עם הלב באהבה) כי יקיימוה תמיד באותו צורה שקבלוה (ריד) ואין זו העבודה והמצוה הרצויה והמבוקשת, ונמצא שע"י חינוך באופן זה יצא ח"ו ההיפוך הגמור מתכלית ומטרת החינוך וה"ז מקלקל במקום לתקן, ועל כן יש לדאוג ולהשגיח תמיד מאוד על ענין זה שיהיה נעשה מצות החינוך כראוי באהבה (רטו).

ואפילו אם רק יהיה נדמה להילד שהאם לחוצה וממהרת עתה כבר לא יכונן את לבו כלל להכניס ללבו הדברים הנשמעים עתה ממנה וכמו שמצינו בגמ' (עירובין נ"ד:) במעשה דר' פרידא (רטז) , ועוד יש להוסיף להנאמר שממעשה דר' פרידא (עי' הערה רטז') שהיה לומד עם תלמידו (שהיתה תפיסתו קשה) כל דבר ודבר ד' מאות פעמים יש לנו ללמוד שיעור הסבלנות והמסירות שצריך להיות בשעה שמלמדים את הילדים בכדי שיהיו נקלטים הדברים בלבם וישפיע עליהם, וגם יש ללמוד משם גודל השכר על הסבלנות הזאת כשמוותרים על עניני עצמו עבור תועלת התלמיד, וכמו"כ הוא לגבי האם כשמטפלת במסירות וסבלנות להשפיע על ילדיה רוחניות ויר"ש ומוותרת על צרכי עצמה בכדי לטפל ברוחניותו של הילד, וכן הדברים נאמרים לכל מלמד ומחנך ומשפיע על תלמידים כמו שעשה ר' פרידא ועל זה נאמר יש קונה עולמו בשעה אחת.

וכל הנאמר כאן בין לגבי תועלת הענקת האהבה ובין לגבי נזק המתח כל זה הוא גם כלל גדול בחינוך ולימוד עם תלמידים (ריז) וכמו"כ כשרוצים לעורר לאדם על איזה ענין, ולקיים מצות תוכחה צריך להיות רק באהבה ובלי שום מתח אפילו בלבו נגד המיוסר וזה נכלל גם במ"ש בפסוק במצות תוכחה ולא תשא עליו חטא כלומר שלא יוכיחנו בצורה של האשמה (וכמו שנתבאר במק"א בספר למען אחי במאמר לא תשנא וגו' ע"ש) וכמבואר ברמב"ם ובספרי מוסר איך שצריך לומר תוכחה באהבה ובנחת ע"ש.

ועוד יש לפרש בדרך רמז באזהרת התוה"ק אצל מצות תוכחה "ולא תשא עליו חטא" כלומר שאם תוכיחו שלא כראוי יוכל לגרום ההיפוך לגדול אצלו החטא עוד יותר במקום למונעו מהחטא, כי כך הוא לפעמים כפי הטבע שמכיון שהמייסר מרגיז המיוסר ה"ה דוקא מחזק את דרכו המוטעה וזה מכח כעסו (שלפעמים מתחת הכרתו) בכדי להוציא מלבו להתפעל מהמייסר, וכן הוא לפעמים אצל ילדים כלפי הוריהם ומחונכים כלפי מחנכם ובזה הם מרגיעים את כעסם וכאבם ופגיעתם מהמייסרם.

וכן יש לדעת לגבי מה שצריך להטיל אימה על התלמידים וכמשאחז"ל (כתובות ק"ג:) זרוק מרה בתלמידים בכ"ז צריכים לשלב שניהם דהיינו אהבה ויראה גם יחד (ריח), וילה"ב שיש חילוק בין תלמידים לסתם בני אדם כי לאלו הכנועים אליו כמו תלמידים שייך גם אימה כי יקבלום באהבה אבל בין סתם אדם לחבירו צריך להיות רק באהבה ורק כך תתקבל התוכחה אצל המיוסר (וכן במשנה באבות (פ"ג) הזכירו כבוד חברך ולגבי רבו הזכירו מורא רבך) ועוד יש לדעת שלפי הטבע על האם להעניק יותר אהבה ולאב להעניק גם אימה וזה נרמז בפסוק שמע בני "מוסר" אביך (שמשמעו לשון לייסר) ואל תטוש תורת אמך שלא נזכר ביטוי מוסר אלא אצל האב.

וכמו כן כל הנאמר כאן שצריכים להעניק להילדים אמונה ובטחון הם כללים גדולים גם לכל מלמד ורב הלומד עם התלמידים, וצריכים לדבר הרבה בענין זה ולחזור ולדבר על זה תמיד וכמו"כ צריכים להשפיע להם אהבה לד' ולתורתו ומצותיו ולחזור ולדבר על זה תמיד, ובפרט מחנך ודרשן ומשפיע, כי זה מה שחסר בעיקר היום בדורינו ותקופתינו זאת, ולצערינו הרב העולם רחוק מאוד מכל זה היום ובאלה הדברים הוא עיקר שליטת היצה"ר והקליפה היום שמרחיק את כל העולם בכך מד' ית', ומכיון שלפי טבעם של האנשים היום מפחדים וסולדים מאוד להיות שונה מכולם לכן הרי הדברים האלו צריכים חיזוק גדול תמיד בכדי שלא יהיו נוטים אחרי רוחם של כל העולם, וגם מה שנאמר שצריך שיהיה המשפיע חרד על הדברים ויהיו נוגעים ללבו לקיימם גם בעצמו וגם צריך שיהיה אכפת לו שהדברים יתקבלו על לב התלמידים, ולא שיכוון רק להיות דורש טוב עבור פרנסתו וכדו', וצריכים ליזהר מאוד בכל זה שלא להיות בכלל עושה מלאכת ד' ברמיה ח"ו.

ז'

ועוד יש להוסיף מה שיש להשיב אל לבם כנגד היצה"ר שיש לדעת שלא רק בגידולם הרוחני של הילדים מפסידים הילדים אם יחסר להם הלבביות של האם כנזכר, אלא גם בגידולם הגשמי מפסידים אם לא יהיה להאם מספיק זמן להעניק להם חמימות ולבביות כי החמימות והאהבה והלטיפה שנותנת האם לילדיה שזה מה שנטע הבורא ב"ה בלב האם וטבע שלה לתת להילדים, אינן לחנם אלא יש בזה צורך גדול לכל גידולם והתפתחות נפשם וזה מלווה אותם לכל משך חייהם, והילדים שחסר להם זה ה"ז הפסד גדול להם ומעוות לא יוכל לתקון ח"ו כי נשארים עי"ז כבעלי מומים בנפש, כי כמו שיש גידול והתפתחות בגוף האדם (שנעשה במשך עשרים שנים הראשונים) כן הוא הדבר גם בנפש ורוח האדם שצריך גידול והתפתחות ועי"ז יושלם ויצא לאור כל כוחות הנפש והרוח שטמון בלב האדם, ולצורך גידול והתפתחות הנפש צריך הילד לקבל את הלבביות והחמימות והאהבה (ודברי חיזוק ועידוד) כמו שיש צורך לגוף האדם לקבל ההזנה הנצרכת, והצורך להנפש בזה הוא נחוץ לא פחות ממזון לגוף (ריט).

ועל פי זה יל"ד שמה שהאם מחזיקה את התינוק ומחבקתו בחיקה ה"ז נותן הרבה לגידול התינוק בין לגידול הגוף ובין לנפשו ורוחו, (וגם ה"ז משפיע על לבו שיהיה לו לב טוב לגבי אחרים שיהיה טוב עין ומסביר פנים של אהבה וחמימות לאחרים כשיגדל) ולכן אפילו במקרה שא"א להאם להניק התינוק ונותנים לו מהמוכן יש להחזיק התינוק בחיקה בשעה שמזינה אותו כמו כשמניקים, כי בלי זה יחסר להתינוק גם עתה וגם בעתידו הרבה מאוד לגופו ולנפשו (רכ) , ומי שישים לבו לכל זה יוכל להבחין ההבדל בין ילדים שקבלו כל זה לאלו שחסר להם כל זה, שיהיה ניכר בכל הצלחת גידול הילד בין בלימודו בין בהתנהגותו ומדותיו ובהרגעת נפשו ובכל מכל כל, ואפילו אצל אנשים ונשים מבוגרים ה"ז ניכר אם קבלו כל זה בילדותם, גם יש לראות במוחש אצל אלו שלא קבלו כל זה בילדותם שהרבה מהם אינם יכולים להעניק חמימות ואהבה לצאצאיהם ולתלמידיהם ולכל אדם, כי לא נתפתחה אצלם מדה זו ונשארה סגורה ואטומה בלבם שאינם יכולים להוציאה לאור אפילו אם יבינו שכך צריך לעשות, ואפילו אם ירגישו בלבם האהבה וחמימות לילדיהם וכדו' בכ"ז לא יוכלו לגלותה כלפי חוץ באופן שתהיה מורגשת לילדיהם כי לא נתפתח אצלם הענין להפעילו בגלוי, ומעטים המה (שאע"פ שהיה חסר להם זה מהוריהם) שמצליחים להשלים ולתקן את כל זה בעצמם, וזה גם א' מהסיבות הגדולות ע"פ הטבע של חוסר הצלחה בצעירי הצאן של דורינו וירידתם האיומה ד"י.

ואף ע"פ שאסור לנו לתלות באמת סיבת הירידה בסיבה זו שמצד הטבע כנזכר אלא מחובת אמונתינו להאמין בודאי שכל דבר גשמי וטבעי שחסר לו לאדם יש סיבה רוחנית דהיינו שנגזר עליו כך מן השמים שיחסר לו זה ולכן נזדמן לו הסיבה הגשמית וטבעית שיגרום לו כך והיא עיקר הסיבה והגורם האמיתי של הדבר והחסרון ולא הסיבה הגשמית הנזכר וכך חייב כל יהודי להאמין (וכמש"כ הרמב"ן סו"פ בא ע"ש (רכא)).

בכל זאת יל"ד הכלל בענין זה ובכל הדומה לזה, שבכל אופן מחובתינו לדאוג גם לצאת ידי חובתנו בכל דבר בהשתדלות גם בדרכי הטבע וסדר העולם כפי שסידרה וגזרה חכמתו ית' להנהגת העולם, (וההשתדלות צריכה להיות רק ע"פ דרך התוה"ק לא פחות ולא יותר, ומי שמוסיף על זה ה"ה מוכיח בזה שהוא מאמין שהענין תלוי בהשתדלות הטבע, וזה הוא פגיעה גדולה באמונתו כנ"ל, אלא) כדי שלא תהיה סיבה מצדינו לגרום הקלקול בדרך הטבע (רכב) וכל זה הוא חלק מעבודת המצות שניתן לנו ואנו נתבעים על זה אם לא השתדלנו ונדונים בחומרא כאילו אנחנו גרמנו הכשלון ואע"פ שבאמת אין זה מה שגרם הדבר כנזכר, ועל כן עלינו לדאוג תמיד למלאות חובת השתדלותנו בכל הענינים שמוטלת חובתם עלינו כפי מיטב יכולתנו (רכג) עד שנוכל לומר ידינו לא שפכו את הדם הזה (רכד) , (וענין זה צריך פרק בפני עצמו לביאור הענין בהרחבה, ואין כאן מקומו ועי' בקונטרס שיצא לאור לפני כמה שנים ע"י מכון אור ישראל בשם "האמונה וההשתדלות" ששם מבואר הענין וההשקפה הנכונה בכל זה בבהירות גדולה, ע"ש).

וכפי הטבע שגזרה חכמתו ית' צריכים הילדים לקבל את החמימות הנזכרת דוקא מאמותיהם (ואבותיהם) וא"א להיות נעשה ע"י אדם זר שימלא להם את זה כי לא ניתן כח זה אלא להאם (ולהאב כפי החלק המבוקש גם ממנו) ולכן א"א להשליך האחריות ועבודה הזאת על המחנכים והמחנכות (ואע"פ שגם הם צריכים להעניק את כל זה לתלמידיהם בכ"ז אין זה משלים וממלא את החלק שהם צריכים לקבל מהוריהם) כי כמה שיעניקו להם הם חמימות ואהבה וכו' בכל לבם לא תהיה באותו הסוג שניתן בטבע בלב האם (רכה) ועדיין יחסר להם כל זה , וענין זה ברור הוא (רכו) לחכמים ומבינים ולבעלי נסיון .

ח'

ואפילו אם נמצאים כאלה שאין החסרונות הנזכרות בבתי החינוך נמצאים אצלן והן יוצאות ידי חובתן בצורת החינוך כפי הראוי, יש עוד סיבה נוספת שיכולה לגרום ח"ו ירידה בהחינוך והיינו בדרך סגולה, והסיבה היא זלזול ההורים בצניעות, (רכז) ועל כן יש לכל אחת ואחת לבדוק ולחפש אולי המצא תמצא בידן איזה חסרון בהנהגתן בבית ובחוץ בשמירת הצניעות אשר היא הגנתנו בדרך סגולה לשמירת היר"ש וצדקת בנינו ובנותינו כמבואר בחז"ל ובספה"ק וכמובא לעיל (בפרק א'), ויש לחוש אפילו לירידה קטנה או רפיון אצל ההורים שזה יכול (רכח) לפגוע קשות בהילדים (גם ע"פ פשוטו וגם ע"פ סגולת הענין) ומובא מעשה שהיה אצל החזו"א שבאה אליו אשה א' ובכתה לפניו מאוד על בתה שסטתה לגמרי מדרך התורה ל"ע ואינה יודעת סיבת הדבר, והתחיל החזו"א לשאול אותה על התנהגותה ולבדוק את כל התנהגותה בצניעות ולא מצא בהם עוול א' שכשהיתה מדיחה את הכלים היתה מרימה קצת את השרוול ענה החזו"א ואמר לה דעי לך סנטימטר א' (קולא) בשרוול הרי זה (גורם) קילומטר (קלקול) בהילדים ע"כ, ועיין מה שכתב המהר"ל (נתיבות עולם ב' נתיב הצניעות פרק א') וז"ל שם, ולא תמצא בכל המדות [שמשפיע כל כך על הילדים] שהדומה יוליד הדומה כמו שתמצא אצל הצניעות שהצנוע מוליד צנוע, ע"כ דבריו הק', ויש להבין שכל האמור כאן אינו תלוי רק בצניעות הלבוש בלבד אלא גם בכל פרטי ההלכות וההתנהגות במדת הצניעות שכולל גם צניעות הפנימית וכמבואר לעיל.

ועוד טעם שיש להחמיר ולהדר ביותר בענין הצניעות כי ע"י שיראו הילדים כמה לבנו חרד לענין הצניעות ושמפחדים לפגוע ולנגוע בקצהו זה ישפיע עליהם להרגיש חשיבות והערכה גדולה לענין הצניעות ושאין אנו עושים ענין זה רק לצאת ידי חובה אלא אדרבה היא חיינו וחרב גאותינו ותפארתינו ולכן אנו (רכט) מהדרין ומחמירין אפילו במקום שאפשר להקל , וזה יכניס בלבם ג"כ גאוה ועוז וכמש"כ (דברי הימים ב' י"ז ו') ויגבה לבו בדרכי ד' ושאנו בני ובנות מלכים אשר שולחנינו גדול משלחנם וכתרנו גדול מכתרם (אבות ו' ה') ובזה נמנע מהם השפעות הרחוב ח"ו.

ט'

ויש לדעת שבכל הדורות שלפנינו היו ראשי הדורות עומדים מאוד על המשמר בענין הצניעות ובכל מקום שמצאו בו בקעה וקלקול וירידה בצניעות היו תיכף ומיד מרעישים עליה (רל) וגודרים גדרה ולא רצו להשתמש בכח דהיתרא בעניני פריצות כי היה מקובל אצלם שכל קדושתן של ישראל והבטחת בנינו ובנותינו שלא ירדו מהדרך ח"ו תלויה בזה ורק ע"י גדר ערוה תמצא הקדושה ובלי זה תאבד הקדושה מאתנו ח"ו, (רלא) וכבר נזכר לעיל מה שכתבו כמה גדולי הדורות שהמציאות והחוש מעידים שבכל מקום שהתחילו להקל בצניעות היתה אחר כך ירידה בכל, ד"י, הרי לנו שהיא הדבר המחזיק ומקיים עתיד דורותינו וכל גדר הקדושה בכלל ישראל.

ועוד עלינו לדעת שיש סיבה המחייבת אותנו להחמיר ולהדר בצניעות אפילו יותר מבדורות שלפנינו והיא ע"פ מה שכתב רש"י במס' שבת (פ. ד"ה בעירניות) שבמקום שמצוי שחוק וקלות ראש צריכין צניעות יותר ע"ש, (רלב) ולפי זה פשוט הוא שבזמנינו מכיון שרבו הפריצות וקלות ראש יותר מבכל הדורות שלפנינו צריכין אנו לגדור שמירת הצניעות ביותר, ועוד נרויח בזה שאנו מלובשין ביותר צניעות שעי"ז יהיה מודגש וניכר יותר ההבדלה בינינו להרחוב וע"י כך לא ישפיע עלינו הרחוב, וזה יגרום ג"כ להחדיר יותר לתוך לבנו ולבבות צאצאינו ההרגשה שאנו מובדלין לגמרי מהרחוב ומהמון העם ואין לנו להמשך אחריהם ולא ללמוד מדרכם כלל גם בשאר ענינים ולא להתייחס אליהם כלל ולא ליבוש מהם ולא לרצות למצוא חן בעיניהם, וע"י שיהיה בולט וניכר כ"כ שאנו מובדלין מהם ע"י כך גם הם לא ינסו להתקרב אלינו ולהתערב אתנו יחד וממילא יקל עלינו כל הנסיון בענין זה.

וכעין זה (מש"כ בשם רש"י) כתב ג"כ הרשב"א (ברכות י"א) בפירוש דברי הגמ' (שם) שכאשר יש השחתה באיזה ענין יש דוקא להדר ולהחמיר בו יותר כנגד המשחיתים, ובספה"ק איתא שההידור והחומרא במצוה היא סגולה לבטל כח ותוקף הקליפה ואפשר לומר שגם כך כונת הרשב"א שמטעם זה יש להדר נגד המשחיתים כי בסגולת הדבר זה מבטל כחם.

י'

ויש עוד גורם גדול לקלקול השקפת הנערות בענין הצניעות ולגודל ירידתן בבגדי הפריצות בכלל, והוא מה שחנויות המוכרות בגדי נשים נעשות שלוחיו של יצה"ר להכניס את סוגי הבגדים האלו, והנה בעלי החנויות מאשימים את הקונות שהן המבקשות את זה ולעומת זה הנשים הקונות מאשימות את מוכרי הבגדים כי כשמבקשות בגדים צנועים המוכרות אומרות יש רק את זה וכולן (גם הצנועות והחשובות) קונות את זה, ולצערינו הרב הם נעשו הפוסקים הקובעים והמכשירים של דורינו, וכך הקולר תלוי בין צואר שניהן, ולכן על המוכרות להסיר את המכשול הגדול הזה מתחת ידן ולא יעברו על איסור דאורייתא של ולפני עור לא תתן מכשול ועל הקונות לבקש מהן את זה.

והנה ענין זה ג"כ משפיע על הנערות השקפה לא טובה לגבי צניעות מאחר שאמותיהן הולכות עמהן לקנות בחנויות כאלו (ומכש"כ כשהולכות לבד שזה עוד יותר גרוע) והנערות רואות איך שרובן ככולן מהשומרי תורה והחרדיות קונות שם ומכש"כ כששומעות איך שהמוכרות עונות למבקשות בגדים צנועים ואמותיהן שותקות ומקבלות תשובותיהן בלי למחות ולגלות דעתן נגד זה ה"ז משפיע עליהן השקפה שאין הענין חמור ואין בו חשיבות ולכן אפשר לזלזל בו, משא"כ אם ישמעו איך שאמותיהן משמיעות דעתן ומחאתן נגד זה ואינן זזות כלל מדרכי אמהותינו הקדושות תהיה זאת בעיניהן יתד שלא תמוט, וזה יכניס בלבן עזות וגיאות דקדושה ותקיפות ככתוב (דברי הימים י"ז ו') ויגבה לבו בדרכי ד', ונמצא ע"י התנהגות הנזכרת יקיימו האמהות ג' מצות ביחד א' מצות התוכחה, ב' זיכוי הרבים ומניעתם מחטא ומכשול, ג' חינוך לילדותיהן והעמדתן על דרך הנכונה.

י"א

ויש לשים ללב שענין הצניעות איננה רק מצוה וענין פרטי אלא הרי היא גם יסוד ושורש לבית יהודי ומעמיד (רלד) ומייסד את עתידו של הבית ועתיד צאצאיהם והשקפתם (וזה גם מובן בדרך ההגיון ובעיקר בדרך סגולה) כמשאחז"ל שבזכות הזהירות בצניעות זוכין לבנים צדיקים וגדולי עולם, ועל כן כל כמה שמוסיפין להשקיע יותר במצות הצניעות וכמו"כ בכל פרטי הצניעות בהתנהגות ובפנימיות הלב כאמור לעיל בזכות זה מוסיפין מן השמים יותר בהצלחת הבית ובכל יוצאי חלציהם, על כן אחרי ידיעתינו ככל הנזכר נוכל בזה לחזק את לבנו להדר בה כמה שאפשר, ולעשותה יותר בשמחה וגבהות לבנו בדרכי ד', וידוע שמעלת כל מצוה היא לפי גודל השמחה שמכניסין בה.

ויש לדעת שזכות התמימי דרך ותמימות נשים צדקניות היא שעמדה בכל דור ודור להגן על כל הכלל ישראל, וזה מה שחביב מאוד בשמים וכמו שציותה התוה"ק (דברים י"ח י"ג) תמים תהיה עם ד' אלקיך, כלומר שעם כל מה שיתחכם האדם בעניני רשות בכ"ז (עם ד' אלקיך כלומר) במצות ד' ועבודתו ית' יש להתנהג רק בתמימות ולשים כל התחכמותו בצד, וידוע בקורות הדורות שההתחכמות החריבה כרם בית ישראל, והתמימות היא שהחזיקה ושמרה על בבת עיניהם של כלל ישראל.

תוכן העניינים

קונטרס קול קורא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה