אור ברסלב
קונטרס קול קורא פרק ד' - גדרי ופרטי הצניעות

קונטרס קול קורא

פרק ד' - גדרי ופרטי הצניעות

פרק ג' - הרימו מכשול מדרך עמי

א'

ולפני שנפרט קצת מגדרי הצניעות שע"פ ההלכה, נקדים ידיעה חשובה שיש לדעת שחובת הצניעות לאשה וכמו"כ הזכות והחשיבות וכל המעלות הנזכרות לעיל שהאשה זוכה בהן ע"י הצטיינותה בצניעות אין הכונה כשמצטיינת רק על לבוש הצנוע לבד אלא כלול בזה גם מדת הצניעות הפנימית בלבה ובכל מהותה בכלל ובכל פרטי התנהגותה בכל ענין וענין כנ"ל (פ"א אות ב') ועל כל זה נאמר (תהילים מ"ה) כל כבודה בת מלך פנימה וגו' אלא שהלבוש החיצוני צריך להיות הסמל וההוכחה גם על צניעותה הפנימית (ס) . (ועי' לעיל פ"ג אות א' שמבואר שם שמדת הצניעות הפנימית והבושה הוא א' מהדברים שהם יסוד כל התורה (גם אצל האיש) ומביא את האדם גם ליר"ש ע"ש ובהערה שם).

ולא רק שהוא ההוכחה אלא שהלבוש הצנוע החיצוני הוא גם המביא את האשה למדת הצניעות הפנימית כי הוא הוא המשפיע על הפנימי (סא) כפי הכלל שכתב החינוך (מצוה ט"ז) שהאדם נפעל כפי פעולותיו ע"ש, ובפרט כשתכוון בפירוש שרצונה שישפיע עליה בודאי שאז תהיה הסגולה הרבה יותר חזקה ובמכל שכן ענין הלבוש משפיע ביותר על הלובשו מכיון שהוא מקיף את כל האדם לכן העטיפה בו משפיע על כל מהותה (סב) , ורק ע"י זהירותה בלבוש תוכל לשנות בקלות כל מהותה הפנימי ולבה וכל התנהגותה למעלת ומדת הצניעות כראוי לבת מלך כי היצה"ר וכח הקליפה למנוע את מדת הצניעות הפנימית הוא גדול מאוד ומתגבר על האדם אבל כשהאשה מכוסה בלבוש צנוע ה"ז מרחיק את היצה"ר שלא יוכל להתקרב למפתח הלב כ"כ בקלות (כמבואר לעיל פרק ג' אות א').

וכשהאשה מתנהגת בחוסר צניעות החיצונית אזי לא רק שאין לה סיוע להגיע למדת הצניעות בפנימיותה אלא ה"ז עוד משפיע עליה ההיפוך דהיינו מדת העזות הגאוה והגסות בפנימיותה, וכמו כן ה"ז גורם ומשפיע חוסר הכנעה והבושה מלפני ד' ופריקת עול מלכות שמים ח"ו (עי' לעיל הערה מד').

וגם אחרי שהאשה כבר יש לה מדת הצניעות הפנימית עדיין הרי היא צריכה שמירה שלא ישלוט בה היצה"ר לפרוץ פירצה או סדק קטן במדת צניעותה (וזה מלחמה תדירה לאשה לכל ימי חייה שלא יחול סדק קטן בא' מפרטי הצניעות) אבל כשתקפיד על כל פרטי הצניעות בלבושיה הרי זה עכ"פ שמירה וחומה לאשה שלא ישלוט עליה יצה"ר כל כך, והרי היא יותר בטוחה שלא תפול שוב בידו של היצה"ר ח"ו גם אפילו בצניעותה הפנימי, אבל בלי זה יחסר לה השמירה והחומה נגד היצה"ר וכנ"ל (סג) .

היוצא מהאמור שלא תוכל האשה להגיע בשום אופן לשלימות במדת הצניעות בכלליות ולהתנהגות הצנועה בכל שאר פרטי הנהגותיה כמבוקש מבנות ישראל אלא אם כן תשמור על הלבוש הצנוע בשלימות כראוי, וגם לא תוכל להחזיק מעמד בהם אלא בתנאי זה, ולכן הזכירו בספה"ק ביותר את ענין הלבוש כי בזה היא ההתחלה והכניסה לכל המדה הזאת, ורק אחרי שתהיה זהירה בזה תגיע לכל שאר חלקי מדת הצניעות בקל אם תעבוד עליהם.

ויש להעיר בענין מה שנמצאים כהיום נשים אפילו בין הנזהרות בלבושי הצניעות כפי המסורה בכ"ז מצוי גם ביניהם שלא שמים לב ושוגגים לעבור על גדרי הצניעות שמסדרים ומייפים בגדיהן ומטפחותיהן שעל ראשן בצורה שמושכת העין ומעוררת שימת לב (סד)

והוא ההיפוך הגמור מכוונת ומטרת הלבוש הצנוע, ויש לשים לב ולהבין שהמלבושים הצנועים של מסורת אמותינו הם מיוסדים ומבוססים בצורה צנועה שאינה מושכת העין כלל אלא אדרבה מסתירה מן העין את הלובשם, ועל כן האשה הנוהגת כנזכר הרי היא בזה מקלקלת וסותרת המטרה ותכלית המכוון של הלבוש ההוא ולכן אע"פ שנדמה לה שהיא שומרת ונזהרת בלבוש המסורה הרי היא טועה והרי היא מאבדת בידיה חלק גדול מזכותה ושכרה בלבושה הצנוע, ועל כן יש ליזהר ולהקפיד שלא ללכת בחוץ בלבוש באופן שמעורר שימת לב מחמת יפיה הבולט וזהו מחובת הצניעות.

והנה כבר מזמן נשתרבב איזה טעות אצל הרבה נשים שהן חושבות (לפי הבנתן שזו השקפה נכונה והיא) שיש ענין דוקא לשפר ולייפות בגדיהן הצנועים כדי להראות שעם ההקפדה להתלבש בצניעות כראוי ג"כ אפשר להיות נראה יפה ולא פחות משאר המון הנשים שאינן מקפידות על הצניעות וטענתן בפיהן שזה יהיה קידוש ד' (סה) (והנה אין הכונה לומר שהאשה צריכה להתלבש בבגדים או באופן וצורה המבזין את לובשיהן, אלא בודאי מותר שיהיו מלבושיה מסודרין בצורה מכובדת אלא הכונה שאם הם בולטים ביופיין ויוקרן זה הוא סטיה גמורה מדרכי הצניעות (סו), ואפילו אם כוונתה בזה להראות שאפשר להיות מלובש בבגדי צניעות וביחד עם זה למצוא חן בעיני הרחוב הפרוץ של היום) והיא סברת הנשים שאיננה בנויה על דעת והשקפת התורה, והיא נובעת מחוסר הבנת יסוד הצניעות וגם חוסר ידיעה מהו פירושו של קידוש ד', כי הנה כל ענין שהנשים יהיו בולטות ה"ז סתירה לענין הצניעות וכמבואר כבר לעיל בשם הקדמונים שיסוד הצניעות היא להיות כמה שיותר מוסתרת מעיני הבריות וזהו יפיה וכבודה של בת מלך ע"פ השקפת תורתינו הקדושה שקבלנו מאת ד' ית' בהר סיני וזהו רצונו ית' מאתנו ואם ננהג כך הרי הוא ית' מתפאר בנו ועל זה הבטיח לנו לפני מ"ת ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש וגו' (סז) וזה נאמר גם לנשים כמו שפרשו חז"ל בפסוק כה תאמר לבית יעקב וגו' דהיינו לנשים, (עי' השלמות ו'), ואם היו מלמדים ומבהירים להן להנשים והנערות עד שהיו מבינות ענין מדת הצניעות בכלל שצריכה להיות לבת ישראל לא היו טועות בכל זה.

(הוספת המעתיק: וז"ל הגר"ש וואזנער בעל שבט לוי שכתב בכת"י, הרצון להראות היופי וההתבלטות דוקא ברחובות קרי' מקרו בטומאה והיא היפוך מכבודה בת מלך פנימה, ... עוברת על לפני עור לא תתן מכשול באופן תמידי, גם לבושים יקרים מאוד אשר מחמת זה מושכים עין כל רואה, או תכשיטים יקרים הגורמים קנאה ומשיכת עין הם בכלל איסור הנ"ל, ע"כ הוספת המעתיק).

וכמו"כ יש ללמדן ולהחדיר ללבן שענין הלבוש הצנוע בדרך המסורה בלבוש שהלכו אמותינו הוא הכבוד והיופי ותפארת לבת ישראל, ושזה מה שנחשב קידוש שמו ית' כשרואים כמה אנחנו מחזיקים בדרכי אבותינו ואמותינו ושאנו מתפארים ומתגאים בזה ואין אנו עוזבים ירושתנו וגורלנו שהנחילו לנו כי אנו בנות מלכים וממלכת כהנים וגוי קדוש וכמו שכל בנות המלכים בעולם שמתפארים ומתגאים בבגדי בית מלכותם ולא יורידו אותם מפני שום סיבה בעולם כמו"כ אנו מתגאים בזה ומרגישים את האשרינו ומה טוב חלקנו וגם ה"ז מורה על גודל אהבתינו לד' ית', וזה קידוש שמו ית' וכבודו בעולם שיש לו עם כזה, ואם היינו מחדירים את כל זה ללבבם של בנותינו והיו מרגישים באמת את הגאוה הזאת בלבם ושזה היופי האמיתי שלנו, בודאי היה משתנה השקפתן והיו מקיימין כל זה באהבה ובגאות לבן בדרכי ד' כמש"כ (דה"י ב' י"ז ו') ויגבה לבו בדרכי ד'.

ועוד יש לדעת שחוץ מענין השמירה על הלבוש הצנוע כפי המסורה שלנו, הרי גם עצם הענין להתלבש בבגדים יקרים ויפים בדרך שחץ וגאוה כמו העשירות ובנות השרים והמלכים ה"ז מנוגד לצניעות ולדרכי מלבושי בנות ישראל כמבואר בשו"ע ופוסקים כמובא לקמן (בפרטי הצניעות אות ג' הלכה ד' סעיף ג') בשם הפוסקים, ולכן יש ליזהר מלהפריז ביופי הבגדים אפילו אם לא יהיה בהם ענין של משיכת העין, ואם היו מחנכים הנערות והנשים בהשקפת התוה"ק והשו"ע כנזכר אז לא היו מחפשים יופי אחר גשמי ולא היה להן נסיון בזה ועל כן יש ללמדם כך ובזה נסיר מכשול מדרך עמנו, ועי' לקמן (בפ"ד אות ג' הלכה ה' סעיף ב') שמבואר שם איזה יופי מותר לנשים ואיזה לא.

ועוד מטעם אחר יש למנוע גם האנשים וגם הנשים מלהתלבש בבגדי עושר וכבוד כי אסור לנו לשכוח מאבילות החורבן (סח) ובפרט כשנמצאים בגלות בין הגוים ה"ז מעורר ומגרה ומגביר שנאתם וקנאתם נגדינו כמו שהעיד החוש בכל הדורות וזה גרם לנו צרות וגזירות חמורות בעונותינו הרבים ועדיין יצר הזה מרקד בינינו ד' ירחם עלינו ויגאלנו מידי יצרנו הרע כמבואר בספה"ק, והאריך בענין זה היעב"ץ במגדול עוז שחטא זה שחיים בצורה של עושר ושוכחים מהחורבן גורם אריכות הגלות וגזירת השמדות והגירוש מכל הארצות היה מפני זה, ובספר משך חכמה עה"ת (ויקרא כ"ו מ"ד) כתב ג"כ בענין זה וגם בענין שרוצים להתיישב בארצות הגוים בגלות כמו תושבים ולחיות חיי עונג הגשמי ולהתדמות לדרכי וחיי הגוים ח"ו, וע"ש שכתב שד' ית' מאריך אפו כמו מאה מאתיים שנה אחר כך גוזר עלינו ח"ו השמדה וגזירת גירוש וכל זה לטובתינו כדי שלא נפול לגמרי ח"ו להתרחק ממנו ית', וכתב שם דברים חריפים שכך יהיה הסוף ממדינת אשכנז ח"ו ע"ש, והנה רואין בחוש שדבה"ק נאמרו אז ברוח הקודש כי בעונותינו הרבים התקיימו בצורה חמורה מאוד ד"י, ועי' בגמ' שבת (קל"ט.) א"ר פפא אי בטלי יהירי בטלי אמגושי ע"כ ופירש"י שם יהירי ישראל מתייהרים בבלורית ובמלבושי יהירות (בגדי גאוה), בטלי אמגושי, (פרש"י מסיתים ומדיחים המשניאים אותנו) ע"כ.

ויש לשים דגוש מיוחד על ענין זה היום מכיון שמתגברים יום יום המסיתים והמדיחים ומשניאי ד' והתוה"ק ושמירת הדת ושנאת בנ"י וכפי מה שהעידו לנו חז"ל הרי הסיבה מפני שמתייהרים במלבושי יהירות כנזכר, ועוד יש לשים לב למה שרואים במוחש שבזה נתפסין ביותר אלו הנשים שמתלבשים בצניעות כראוי כי היצה"ר מכניס בלבן הרגשה שאינן נערכות ומכובדות מספיק בעיני הבריות מפני לבושן השונה מהכלל ועל כן חושבות שעליהן להתלבש דוקא במלבושים יקרים ומופרזים ביפיין שעי"כ יעלה הערכתן וחינן בעיני הבריות, ועל כן יש להסביר להנשים גודל חשיבות ענין זה כנזכר ודוקא ע"י המניעה מזה יעלה חשיבותן והערכתן וחינן בשמים בזכות מצות צניעותן, ועי"כ ממילא יושפע להן חן וחסד גם בעיני כל הבריות בעוה"ז כמבואר ענ"ז בחז"ל וספרים הקדושים שע"י שיש על האדם חן בשמים ה"ז משרה עליו חוט של חסד וחן גם בעיני הבריות בעוה"ז.

ועוד יש לשים ללב שאלו הנשים שמקפידות להתלבש בבגדי צניעות כראוי וכפי המסורה אם לא תקפיד על פרט זה הנזכר יתכן שתהיה נדונית בעונש חמור יותר ממי שאינה הולכת בלבוש הצנוע, כי ממנה ילמדו נשים אחרות לעשות כמותה יותר ממה שילמדו מאלו שאינן לובשות בצניעות כלל (כי המה ידועות וניכרות ברור שאינן נזהרין בצניעות ועל כן הרוצות להיות נזהרות לא יעלו בדעתן ללמוד ממנה, משא"כ אלו) שמכיון שמלובשות בבגדי צניעות הרי הן נראות כצדקניות וילמדו מהן כל שאר הנשים הרוצות לעשות רצון ד' ית' ולהיות צדקניות, ועוד מכיון שהן מתלבשות כפי מסורת הישנה כולן חושבות שהכל אצלן כפי המסורה הישנה ובודאי גם הנהגה זו מקובל לפי מסורת הצניעות (סט), ובפרט כהיום שישנם נשים רבות מסכנות אשר לא זכו לקבל המסורה מאבותיהם ואמותיהם ועיניהן נשואות להמהדרות ומקפידות על דרכי המסורה לדעת את הדרך אשר ילכו בה, נמצא שהן הדוגמאות שמהן ילמדו וכן יעשו כמותן כל שאר הנשים הרוצות לדעת את הדרך שהלכו בה אמותינו וסבתותינו שבכל הדורות, ועל כן האחריות עליהן גדולה מאוד שלא יהיו הן הגורמות ח"ו קלקול שאר הנשים ושלא יהיו ח"ו בכלל מה שאמרו במשנה (אבות ה' י"ח) שהמחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו כלומר שנענש על חטאם של כל אלו שחטאו בגרמתו, ונמצא ע"י כך יצא שכרן של צדקותן בהפסידן (ע) .

וביותר יש להעיר בענין זה לנשותיהן של בני תורה ועובדי ד' שיש עליהן אחריות כפולה ומכופלת ויהיו נתבעות על זה יותר מאחרות אם יגרמו ח"ו שאחרות יקילו בהענין ע"י שילמדו מהן וכמו כן האחריות על בעליהן ואבותיהן של הנערות (עי' לקמן הערה רלז'), והאחריות הזאת היא לאו דוקא על מי שהוא בן תורה באמת אלא על כל מי שנחשב בן תורה בעיני ההמון עם כי הם לא מבחינים לדעת מי באמת בן תורה ומי לא ועל כן הם למידים מכל האברכי כולל וכדו' על כל הקלה וזלזול שרואין בהם, ועל כן עליהן להקפיד מאוד על דרכי הנהגותיהן ועל הנהגת בני ביתם כי יתלו הזלזול בבעליהן ויאמרו ההמון עם מדשתקו בעליהן שמע מיניה דניחא להו כך, ודבר כזה נחשב חטא חמור של חילול ד' כמבואר בחז"ל (עא) , ועוד ישימו ללבם מ"ש לעיל (פ"ג אות א') שעבור חוסר זהירות בצניעות עלולין ח"ו להפסיד גם זכות לימוד תורתם.

ועל כן יש להן לנשים האלו (היינו הנשים המקפידות להתלבש בבגדים צנועים כפי המסורה, ונשות בני תורה) לשים ללבן גודל אחריותן בזה ולהיות נזהר בענין זה אפילו בלפנים משורת הדין בכדי שלא להיות גורם מכשול לרבים אם ילמדו אחרות מהן ח"ו, וכל הנשים המקפידות על כל דרכיהן והנהגותיהן וצורת לבושיהן שיהיו ראוין שילמדו מהן ירויחו לא רק מצותן היחידה שהן עושות אלא מכיון שעי"ז יהיו ממזכי הרבים יקבלו שכר כנגד כולן (שלמדו מהן) ופרי פירותיהן כנ"ל ויתכן שיקבלו עוד יותר שכר ממה שיקבלו אותן שלמדו מהן כפי הכלל שאמרו חז"ל "גדול המעשה יותר מן העושה" (כלומר גדול יותר השכר של מי שגורם להשני לעשות מצוה משכר של העושה המצוה עצמה) אשריהן ואשרי חלקן לעוה"ב בין מזכי הרבים ששכרן גדול בלי ערך ויזכו להיות מאירים ככוכבים לעוה"ב כמש"כ (דניאל י"ב ג') "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד", כי"ר.

ב'

עוד הקדמה קטנה נקדים לפני שנזכיר פרטי ההלכות שיש לדעת שכל הכתוב כאן ה"ה על פי דברי הפוסקים גדולי הדורות שלפנינו, ועל כן אם ימצא באיזה פרט ממה שנזכר כאן שיהיה נדמה למי שהוא שאפשר להוכיח מגמ' וכדו' שלא היו נזהרין בכגון דא יש לדעת ולהבין שכל זה בודאי לא נעלם מהפוסקים ומגדולי הדורות, אלא בכ"ז אסרו הדבר ע"פ הכלל שמקורו מדברי רש"י (שבת פ. ד"ה בעירניות) שמבואר בדבריו שבמקומות שמצוי יותר קלות ראש כגון עיירות גדולות צריכים להוסיף שם צניעות יותר, ע"ש, (מובא להלן פרק ה' אות ט' וכן מדברי הרשב"א ע"ש, ובהערה רלב') ולכן בהשתלשלות ירידת הדורות הוסיפו חכמי הדורות לתקן לגדור ולאסור כמה דברים שלא נאסרו בדורות שלפניהם, והרי אנו מצווים לשמוע אל תקנת חכמי כל דור ודור וכמו"כ היו דברים וסייגים שקבלו עליהם הדורות מעצמם להוסיף להחמיר בכמה דברים, וגם מה שקבלו על עצמם ה"ז חובה גם עלינו לשומרם משום אל תטוש תורת אמך (ועי' הערה צח').

והנה ע"פ האמור יש להבין שבזמנינו אלה שהפריצות והקלות ראש עלתה על כל גדותיה יותר מבכל הדורות ד"י, ורבו כמו רבו הפירצות בצניעות וההשחתה מלאה פני תבל ד"י, לכן בכדי להיות מוגן שלא להלכד בזוהמת הפריצות ששורה באויר העולם שגורמת ירידה לאדם נגד רצונו, בודאי היה מן הראוי להוסיף סייגים והידורים ולעשות משמרת למשמרת יותר מכל הדורות, (וע"ע השלמות ג') אבל אין בכוחנו בדורינו הזה החלש לגזור גזירות חדשות לחייב את כל אחד ואחד, אבל עכ"פ עלינו להתחזק מאוד לשמור ולעשות ככל אשר הורו לנו גדולינו קדמונינו ולא לזלזל במה שגדרו ולא לחפש היתירים להקל במה שהחמירו בדורות שלפנינו.

ועמש"כ במסילת ישרים סוף פ"ו וז"ל מתוך דבריו שם, תדע כי זה כלל גדול מנוסה ... שכל קולא צריכה בדיקה ... אע"פ שיכולה להיות ישרה ונכונה אמנם קרוב הדבר שיהיה מעצות היצה"ר ומרמותיו על כן צריך לבדוק אחרי' ... ע"כ, ועיין מש"כ הרמב"ם (בהל' שמיטה ויובל פ"י ה' ו') וז"ל "הקבלה" (מדור לדור ומרבו וכו') והמעשה עמודים גדולים בהוראה, עכ"ל (עב).

ועמש"כ החיד"א (שמדובר שם מענין דומה למה שאנו עסוקים כאן), וז"ל (עג) קצת אשר עסקו בתורה וסברו לדעתם שהשיגו בתורה ומחזיקים שכלם זך בלי שמרים.. ובאו לחלוק על רבותינו ז"ל, והיה זה שהם היו חכמים.. ודעתם רחבה וסברו כי רבותינו ז"ל היו חכמים לבד וזה טעם שאמרו הלא גם בנו חכמה ודעת, אבל היה להם לשום לבם כי רבותינו ז"ל היה להם רוח הקודש ואליהו הנביא זכור לטוב שכיח גבייהו ונשמתם ממקום עליון והיא נקיה ואין יחס ביניהם (בין החכמים ההם) לבין רבותינו ז"ל, האית אינשי (היש אנשים) יחלקו על חכמינו ז"ל אשר רוח ד' דבר בם ומעולם לא נשמע שנגלה אליהו הנביא זכור לטוב לאחד (מאלה) עם היותם חכמים ויראי ד', גבהו דרכי חכמינו ז"ל מדרכיהם בדביקותם עם ד' וחסידותם המופלאה עד שנגלה אליהם אליהו הנביא זכור לטוב ומלאכי אלקים, העל רבותינו ז"ל הקדושים תחלקו אשר אין להם יחס עמם כיתוש לפני אריה דבי עילאי, עכ"ל (עד) , ודי בזה להחפץ בהאמת בדעת תורה (עה) .

ג' - ואלו הן קצת פרטי הלכות צניעות

ונקדים כאן ידיעה חשובה שיש לדעת שלא תחשוב האשה שכשהיא מלובשת בצניעות ה"ז רק מניעת האיסור של לבישת בגדי פריצות ולכן איננה מקבלת שום שכר על זה אלא דיה במה שחושכת ומונעת מעצמה עונש החמור על הפריצות, כי לא כן הוא הדבר אלא (לכמה דיעות עי' הערה) הרי היא גם מקיימת בזה מצוה (עו) ולכן חוץ ממה שחושכת מעצמה העונש הרי היא גם מקבלת שכר על כל פעם שמתלבשת בבגד צנוע ובכל לבישה הרי היא מרויחה עוד מצוה ומקבלת שכר מיוחד על כל לבישה, ולא רק על כל לבישה אלא כל רגע שמלובשת כך ה"ז נחשב למצוה ושכרה מתרבה (וע"ע מלואים י"ב).

והנה לפי ההלכה מצוות צריכות כונה, כלומר שצריכים בכל מצוה לפני עשייתה לכוון לקיים בזה המצוה, לכן בכדי שיהיה להאשה השכר הנזכר יש לה לכוון במפורש (עז) הריני מכוונת (או הריני רוצה) לקיים בזה מצות צניעות (שצוני ד' ית'), ואחרי שמכוונת כך כל יום וכל פעם בשעה שלובשת בגד צנוע הרי יש לה בזה קיום המצוה כל רגע שמלובשת בו.

הלכה א' - בענין כסוי הגוף

(ובו סעיף א')

האשה חייבת להקפיד שיהיה כל גופה מכוסה תמיד באופן צנוע, וגם בבית (עח) אפילו כשאין שם איש ואפילו בחדר סגור ובחושך לילה צריכה ג"כ להיות זהירה בכך מפני אימת וכבוד השכינה וכמבואר בטוש"ע או"ח (סי' ב') אפילו לגבי איש (עט) ומכש"כ לגבי אשה שצריכה להיות מכוסה ביותר ודין הצניעות אצלה הרבה יותר חמור מבאיש (פ) , וכתב בעל ההפלאה (פא) שלא די במה שתיזהר שלא לגלות עצמה בכונה אלא עליה לדאוג ג"כ שלא יתגלה (אפילו חלק) מגופה אפילו שלא בכונה ועל כן עליה להקפיד על מלבושיה שיהיו באופן שלא יתכן שיתגלו מעצמן.

הלכה ב' - בענין כסוי הרגל שמתחת הברכיים

(ובו סעיף א')

גם מתחת הברך עד סוף הרגל צריכה להקפיד לכסות (פב) בכסוי מושלם דהיינו באנפלאות (גרביים) עבות שלא יהיה נראה וניכר בשר הרגל כלל (פג) , ואע"פ שישנן נשים שמקילות בזה בפרט בבית והן סומכות על דיעה שמיקל בזה במקומות שהולכים תמיד יחף בגלוי רגל שמתחת לברכיים כמו שהוא במדינות הערביים והן סומכות על כך ע"פ הנחה שגם מקומותינו אלה היום נחשבים כא' ממקומות ההם, אבל יל"ד שיש בהיתר זה פקפוק גדול מאוד מב' טעמים א' כי רבו הפוסקים החולקים על דיעה זו ודעתם שאסור בהחלט בכל המקומות (פד), (עי' שו"ת שבט הלוי ח"א א' ועוד, ובחזו"א או"ח ט"ז כתב שהוא עכ"פ ספק (פה)), וטעם ב' כי יש פקפוק גדול על הנחה זו שמקומותינו נחשבים כא' ממקומות ההם, ומסתברים הדברים שאיננם נחשבים כמקומות ההם (כמבואר במלואים ט"ז ע"ש), ולפ"ז נמצא שלא התירה זאת שום דיעה במקומותינו אלה, ועוד יל"ד שאפילו לדיעה המקילה בזה בכ"ז אלו שזקנותיהן היו מחמירים בזה יש עליהן איסור משום אל תטוש תורת אמך (פו) .

ולכן כל אשה שיראת ד' נוגעת ללבה בודאי לא תסמוך על קולא זו אפילו רק בבית, וכבר הבאנו לעיל (אות ב') מש"כ המסילת ישרים (סוף פ"ו) שכל קולא צריכה בדיקה ושעל פי רוב ה"ז בא מעצת היצר הרע (שמתחת הכרת לב האדם שגורם לו לבקש להקל בהענין) ע"ש, ועי' לעיל (פ"ב) בשם גדולי עולם וספה"ק שעיקר יר"ש ודרגת האשה נמדדת לפי זהירותה והידורה בענין הצניעות ע"ש, ועי' לקמן (פרק ה' אות ט') שהובא מדברי רש"י והרשב"א שבמקום שמצוי פריצות יש להחמיר ולהדר יותר בענין הצניעות, ולכן כהיום שבכל המקומות בודאי מצוי פריצות יותר מבכל הדורות יש להדר יותר ולהיות מן המהדרין בכל עניני הצניעות ושכרן של העושות כן כפול מן השמים.

ועוד יל"ד שאפילו הדיעה המקילה מצד ההלכה בכ"ז מודה שבודאי חסר בזה צניעות השלימה ושההולכת כך איננה נחשבת מן הנשים הצנועות המשובחות (פז) וא"א לה לזכות לכל המעלות והסגולות (הנ"ל בפ"ב) שזוכות אליהן הנשים הצנועות ולהיות בין אותן שתהיינה במחיצות האמהות הקדושות בגן עדן ושיתקרב הגאו"ש בזכותן, ושיהיה לה בזכות צניעותה ילדים תלמידי חכמים וצדיקים וכדו' (פח) .

וכל האמור כאן הוא לגבי להקל לילך בלי כסוי הרגל אבל ללכת בגרביים שקופות גרוע עוד יותר כי הם מוסיפים פריצות ונעשו מתחילה בכונה לשם יפוי הרגל (כידוע ליודעים עי' הערה (פט)).

וכן כשיוצאין לבית הכסא באמצע השינה (אפילו שלא בפני אנשים) יש ליזהר לכסות כל הרגל או בלבישת אנפלאות (גרביים, שטרימף) או בעטיפה (במה שקורין חלוק שינה [שלאף ראק] ארוך המכסה כל אורך הרגל כמו שהיה נהוג פעם) באופן שלא תתגלה הרגל (צ) אפי' בהליכה או בישיבה (כגון שיהיה סגור עם כפתורים עד למטה וכדו') וגם מספיק רחב עד שעי"כ לא יתרומם ע"י הליכה וכפיפה (צא) , (ואע"פ שגם מקצת מנשים הכשירות מתקופה שלפנינו טעו בזה מחוסר ידיעה, וטעותם נבע מטעם המבואר בהערה צא' ע"ש), ומובא (בספר כתר הצניעות) בשם הגאון הרי"י קניבסקי (הסטייפלר) זצ"ל שאמר שא"א לתאר אשה בתואר אשה צנועה אלא למי שאינה יורדת בשום פעם ממטתה בלי גרביים, ע"כ, וכמו"כ בבית הכסא עצמו יש ליזהר ביותר על כסוי הגוף כמבואר בשו"ע (או"ח סי' ג' ובפוסקים ע"ש) (צב) , ועי' גמ' (ברכות ס"ב.) שאמרו חז"ל בזה הלשון, אין קורין צנוע אלא למי שצנוע בבית הכסא, עכ"ל הגמ'.

הלכה ג' - בענין כסוי הראש

(ובו ב' סעיפים)

סעיף א'

האשה (נשואה) חייבת להקפיד מאוד לכסות את שערות ראשה לגמרי כדת וכדין וכתב המשנה ברורה (בסי' ע"ה א' בבה"ל) בשם הפוסקים שדין כסוי הראש נוהג אפילו בביתה ובחדרה, ושאסור לגלות אפילו חלק משערות ראשה (ועי' השלמות ל'), והביא המשנה ברורה שם שכתב הזוה"ק שעל האשה להקפיד שלא יהיה נראה משערות ראשה בחוץ אפילו שערה א' (צג) ואפילו בביתה ובינה לבין עצמה צריכה להקפיד על זה, וחוסר הקפדה בזה גורם ח"ו עניות בבית וקלקול בניה וגורם להשרות הסט"א בבית ד"י, ע"כ במשנה ברורה ובה"ל שם (צד) .

סעיף ב'

נשים הלובשות פיאה נכרית יש להן לדעת שאלו שהתירו פאה נכרית (צה) היה רק בפאות בצורה פשוטה וגם לא ארוכות, (וכמו שאפילו לגבי נערות רווקות שאינן חייבות בכסוי שערותיהן בכ"ז לשיטת המג"א (סי' ע"ה) ע"פ הרמב"ם חייב להיות שערותיהן בצורה פשוטה ומקובצות ולא סתורות משום צניעות) והיו תמיד מקפידים על שערותיהן של נערות שאינן קלועים שלא ירדו למטה מהכתף, (ומכש"כ בנשואה שההקפדה בכל ענין של צניעות היא ביותר) אבל באופן שנהיה נפוץ היום שמייפים אותם באופן שפורצין גדרי הצניעות אין שום דיעה ופוסק שהתיר זאת, וכמו שנתפרסם בכרוז שיצא מכל גדולי הרבנים לפני כמה שנים (צו) וכתבו שם שכשהם עשויות באופן של להוסיף ייפוי ומושכות עין ה"ז עבירה חמורה מאוד (ויש מן הפוסקים שס"ל שהרי זה כמו גילוי שיער ממש ועומד באיסור דאורייתא) (ועי' בנביא ישעי' [ג' ט"ז] שהיו אז פריצות שעשו כך וע"ש העונשים החמורים שבאו להכלל ישראל עבורם ע"ש (צז)).

הלכה ד' - בענין אופן וצורת הבגדים

(ובו ד' סעיפים)

סעיף א'

צריך להתלבש בבגדים צנועים כראוי כפי שנזהרו אמותינו בכל הדורות (צח) , ואסור ללבוש בגדים שאופיין וצורתן הוא בצורה של משיכת העין והבלטה ומכש"כ כשנעשו (ע"י גוים) בכונה לשם פריצות אפילו אם הם מכסים כל הגוף (כמו שמצוי היום הרבה בגדים כאלה שנמכרים אפילו בחנויות היותר טובות), ובדורות שלפנינו היו נזהרין לא ללבוש שום בגד ואפילו גרביים בצבע עור הגוף, ופשוט שכל אלו נעשו לשם הבלטה, וכן כל מה שבולט וגורם משיכת העין (מפני יפיין) ה"ז בכלל פריצות (צט) .

סעיף ב'

אסור ללבוש בגדים צרים שניכר עליהם צורת הגוף ואבריו (ואע"פ שמכסה כל הגוף) ודבר זה נחשב פריצות גדולה וחמורה מאוד, והוכרז בשם הרבנים (חשון תשס"ז ב"ב) שהחיוב למסור נפש שלא ללובשן כי דינן ביהרג ועל יעבור (ק) , וכמובן שכמו"כ היא לגבי שמלות קצרות וגילוי הגוף.

סעיף ג'

אסור ללבוש בגד בצבע אדום (וזה אסור גם לאנשים) כמבואר בשו"ע (יו"ד קע"ח א') (קא) .

וכן כל בגד של שחץ וגאוה כדרך העשירות ובנות השרים הרי הן ג"כ ההיפוך ממדת הצניעות ולא באלה חלק יעקב, ודרך בני ובנות ישראל ללכת בבגדים פשוטים וגם בצבע פשוט המורים על צניעות והכנעה ומביאים לידי הכנעה (קב) , ע"כ מלשון הבית יוסף ונו"כ בשו"ע שם ע"ש, ומזה יש ללמוד שאין ראוי לבני ובנות ישראל להתלבש בבגדים המופרזים ביוקרן וביופיין אפילו אם יהיו באופיין כמו בגד צנוע כי ה"ז בכלל דרך גאוה ושחץ שזה עצמו היפוך ממדת הצניעות (ולעיל אות א' מבואר עוד טעם שלא להתלבש בבגדים יקרים בין אנשים ובין נשים ע"ש, ועי' בהערה קטו' לייפות בגדיהן).

סעיף ד'

כתב הרמב"ם (פרק י"א מהל' ע"ז) אין הולכין בחקות העובדי כוכבים ולא מדמין להן .. במלבוש .. שנאמר ובחקותיהם לא תלכו וגו'.. אלא יהיה הישראל מובדל מהן וידוע במלבושו ובשאר מעשיו כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו וכן הוא אומר ואבדיל אתכם מן העמים וגו' (קג) וכן הוא בשו"ע (יו"ד ס' קע"ח א') וז"ל יהא מובדל מהם (מהגוים) במלבושיו ובשאר מעשיו (קד) , ע"כ.

והנה יש כמה חלוקי דיעות מתי ובאיזה אופן נוהג איסור זה של ובחקותיהם וגו' הנזכר, ונזכיר כאן רק הדיעה שנקטו רוב הפוסקים לעיקר ההלכה, והוא (שיטת הרמ"א והנו"כ שם) שהאיסור הוא רק בבגד שיש בה משום פריצות בדרכי הצניעות או בגדי שחץ ודרך גאוה שכל זה מתנגד לדרך היהדות, (קה) וכמו"כ כל דבר שיש חשש שבתחילת קביעות מנהגם בזה היה בה משום דרכי ע"ז או דרכי אמורי ותרבות הגוים, אבל בדבר שידוע לנו בודאי שמה שקבעו להתלבש כך יש בו טעם הגון שאינו מתנגד לדרך היהדות כגון בגדים המיוחדים לרופאים ושאר בעלי מלאכה מסויימים שנקבעו לסימן שיכירו מה עסקו וכדו' אין איסור ללבשם אע"פ שהוא מה שקבעו הגוים (קו).

וכתב החתם סופר (שו"ת או"ח קנ"ט) שדבר שהוא חוק ומנהג הגוים שאסור משום ובחקותיהם לא תלכו ובמשך הזמן כבר נעשה גם מנהג בני ישראל ללכת כך, אם הראשונים מבנ"י שהנהיגו ג"כ לעשות כך היה בכדי להדמות להגוים ועברו בזה האיסור של ובחקותיהם לא תלכו, (ובכלל זה ג"כ לבושי הגוים שיש בהם משום פריצות כנ"ל) אזי אע"פ שהלובש כן (אין כונתו לדמות עצמו להגוים וללכת בדרכם וחקותיהם אלא) כונתו רק בכדי לא להיות שונה משאר בנ"א מבני ישראל בכ"ז מכיון שמתחילה הנהיגו עצמן כך בכדי לדמות עצמם להגוים ה"ז נשאר אסור לכל הדורות הנמשכים אחריהם אע"פ שהדורות הללו כבר אין כוונתם כלל לכך, עכ"ד.

ויש לדעת שסגנון לבושי הגוים היום יש בהם ברובם משום דרכי פריצות או שחץ וגאוה ותרבות שלהם אשר בזה בודאי נוהג הלאו דבחקותיהם לא תלכו לכל הדעות כנזכר.

והנה לפי שיטה זו אין חיוב מעיקר ההלכה לעשות במלבושינו שינוי שיהא ניכר בהם ההבדל בינינו להגוים, והנה יש דיעה שס"ל (פרישה, עי' הערה קו') שחייב ישראל להיות ניכר במלבושיו (שלובש בקביעות) שמובדל מהן, ואפילו להפוסקים שלא ס"ל כן לעיקר ההלכה, בכ"ז מצד דרכי השקפת והנהגת המסורה הוא כן להקפיד להיות מלבושינו שונה בשינוי הניכר משל הגוים וכן ראוי ורצוי לנהוג, וכך היה נהוג בכל הדורות שלפנינו, ובכל מקום שגלו בנ"י לשם נהגו לעשות מלבושם בהבדל ניכר בינם לבין מלבושי הגוים דשם, ואפילו בבגדים שהיו צנועים לגמרי גם לפי סגנונם של הגוים בכ"ז היו בנ"י עושים בגדיהם בשינוי ניכר משל הגוים (חוץ ממקרה של שעת הדחק וצורך גדול שאז התירו להתלבש כפי מה שמותר ע"פ עיקר ההלכה (קז)) והוא הדרך הרצוי וגורם נחת רוח לפניו ית', ולכן בחרו כל הדורות לנהוג בדרך זו (בספר המלא בשם בקרב מחנך בפ"ז שם מבואר ומוסבר בהרחבה ענין שינוי מבגדיהם ע"ש), וכתב המהר"ל שבדורות הראשונים היו מוסרין נפשם על ענין זה להיות מובדל מהגוים בלבוש (קח) .

ועמש"כ החזו"א (באגרות ח"ג קנ"ב) וז"ל מתוך דבריו, אמנם ראוי ליראי ד' ית' לנטות בלבושם ובשאר ענינים לדרך היותר צנועה וכמנהג החברים (ואפילו בדבר שאין בו איסור מן הדין), והפרישה החיצונה (ממנהג החבירים בלבושם הצנוע) איננה סימן יפה על פנימיותו עכ"ל ע"ש (קט) .

ויש לדעת שבזה שאנו מובדלים מהגוים בלבושינו אנו נעשים יותר קרובים ומיוחדים אל ד' ית' כמו שמשמע בפסוק הנ"ל ואבדיל אתכם מן העמים כפי שפירש בו הרמב"ם (בפ"א מעכו"ם) הנ"ל שהכוונה להיות מובדל וניכר בלבושינו, ועל זה מסיים הפסוק "להיות לי" כלומר "בזה אתם נעשים שלי", וע"י שאנו נעשים יותר מיוחדים אל ד' ויותר קרובים אליו ית' מכל אומה ולשון עי"כ ד' ית' מתפאר בנו ומייחד שמו עלינו להיות נקרא אלקי ישראל כי גם זה כלול במה שכתוב "להיות לי", וזכות זו עמד לנו בגלות מצרים שנשארנו עם ד' המיוחדים אליו וכמו שקרא אותנו ד' ית' בני בכורי ישראל ועבור כך גאלנו ד' ית' ממצרים (בלי שהיה לנו עוד זכות אחר כמש"כ (יחזקאל ט"ז ז') ואת עירום ועריה וגו') וכמאמר חז"ל בזכות שלא שינו שמם לשונם ולבושם (קי) נגאלו, וזכינו שנתן לנו השי"ת תורתו בהר סיני, וכמו"כ היום בגלותינו זה בזכות זה נזכה להגאל בגאולה העתידה, וזכות זו תלויה בעיקר בזכות נשים הצדקניות בענ"ז כמו שאמחז"ל (בכמה וכמה מדרשי חז"ל) שבמצרים נגאלו בזכות נשים צדקניות וכמו"כ בזכות נשים צדקניות עתידין להגאל, ע"כ.

ואע"פ שלא נקטינן להלכה שפסוק זה של ואבדיל אתכם מן העמים וגו' מחייב לעשות הבדלה ניכרת במלבושינו כנ"ל עם כל זאת יש לנו ללמוד (כפי פירושו של הרמב"ם) מזה הפסוק בדרך רמז מוסר והשקפה שכך רצוי לפניו ית' ומזה יהיה לו ית' נחת רוח כשנעשה כך (וביאור ענין זה עי' במלואים ל"ג ע"ש), ולכן אשרי למי שמהדרת בענין זה בכל ההידורים והשלימות כראוי לבנות ישראל הכשירות ובזה תהיה לה הזכות להיות מהנגאלים (קיא) בהגאולה השלימה וגם בזכות נשים האלו ימשך לנו התקרבות הגאו"ש בב"א.

הלכה ה' - בענין יפוי וקישוט תכשיטים

(ובו ב' סעיפים)

סעיף א'

אסור לאשה לצאת בחוץ (עי' השלמות ט"ז) מבושמת, (והוא הדין בפנים בביתה כשאנשים זרים נמצאים) באופן שיוכל להיות מורגש לאנשים שעוברים בסמוך לה (קיב) (כי אסור לאנשים להריח את זה), (ומאחר שכהיום הרבה אנשים ונשים אינם נזהרים כראוי ועוברים קרוב מאוד זה לזה בלי הרחקה כלל לכן א"א לאשה להיות בטוחה שלא יכשלו עי"ז לכן אין לה להכניס עצמה בספק להכשיל אחרים), וכמו"כ לכחול העינים ולתת צבע ושרק על פניה להוסיף יופי ומציאת חן שתהיה ניכרת בחוץ ג"כ אסור (כמבואר בנביא (ישעי' ג' כ"ד) ע"ש) אבל לכחול רק בכדי לכסות איזה כתם ומום המגנה אותה (ולא יותר משיעור זה) אינו בכלל זה.

וכתב בספר חוט שני (לאבה"ע סי' כ"א) (בהקדמה שם) בזה"ל, מקובל בעולם הצניעות שנערות לא עוסקות בכחל ושרק (קיג) (ועם כל זה יעלת חן, שם) ויש בזה עדות על אי הכרה ב"עולם הרחוק מצניעות" (כלומר שאין אנו מתחשבים כלל עם אנשי עולם הפריצים אלא אנו נשארים בדרכי וצורת הצניעות הישנה של פעם) וזאת חובתינו להתרחק מכל הרגשה של שייכות להנהגה של חסרון בצניעות, ובנות ישראל המדקדקות בצניעות יהיו מבנות ציון היקרות המעמידות את בית ישראל, עכ"ד שם.

סעיף ב'

וכמו"כ אסור לאשה לצאת בחוץ מקושטת בתכשיטין בגלוי (ואפילו מעט תכשיטין כשזה בצורה) שבולט ומזדקר (ניכר בהבלטה) ומושך את העין וכמו"כ אסור בשאר מיני יפוי המושכין את העין אלא אם כן מכוסות מעליהן בבגד עליון, והוא ע"פ מה דאיתא בחז"ל (ירושלמי שבת פ"ו הל' ד', תנחומא וישלח ו', ועוד מובא ומבואר במלואים כ' ע"ש).

ואע"פ שמותר לאשה לסדר עצמה ובגדיה באופן שלא להתבזות בחוץ, וכמו"כ לא אסרה תורה לאשה לייפות עצמה ובגדיה בביתה (בפנים) כפי שהוא מדת וטבע הנשים כל זמן שזה באופן צנוע ואינה מופרזת על המדה, ובתנאי שאינה נכרת ובולטת בחוץ או לעיני אנשים זרים, (אבל לאנשים אסרה תורה ייפוי הגוף ובגדיו כדרך הנשים בלאו דלא ילבש וגו' כמבואר בש"ע יו"ד ועי' בגמ' שבת נ:), וכן כתוב בשם הבא"ח (קיד) (בספרו חוקי הנשים פי"ז) שמותרת האשה בכך בתנאי שיהיה היפוי באופן צנוע בצורה שהיה מקובל ונהגו בנות ישראל בכל הדורות כפי מסורת הדורות שלפנינו, עכ"ד (קטו) , אבל הוספת יפוי וקישוט להרבות מציאת חן בחוץ וכדו' זהו בגדר פריצות שאסור בהחלט , ויש לשים לב מאוד בענ"ז כי מדרך היצה"ר לסמות עיני הנשים בזה ולאמר על כל דבר שמתחשק לה שאין זה בגדר ריבוי והפרזה ובפרט כששאר נשים ובתולות חברותיה עושות כך כמו שהוא המצב בדרך כלל היום, ועל כן צריכים ליזהר מאוד לשקול כל דבר ביראת שמים ולא לטעות ולרמות את עצמה בזה (ולומר שאינו אלא באופן שלא להתבזות) (קיז),

(הוספת המעתיק: עי' עמ' נ"א שהבאתי שענין צניעות בלבוש צריכים לשקול הצורה כפי מה שהיה נהוג בדורות שלפנינו לפני שהתחילה הירידה בענין הצניעות, ע"ש, ע"כ להוספת המעתיק), (ועי' לקמן פ"ה ט' ולעיל הלכה ב' מ"ש מרש"י והרשב"א ולפי דבריהם מן הראוי היום להוסיף הידור בצניעות עוד יותר מהדורות שלפנינו, ועכ"פ מכש"כ שאין לגרוע מזה).

הלכה ו' - בענין התנהגות הצניעות

(ובו ד' סעיפים)

סעיף א'

יש לאשה להזהר שלא להרים קולה במקום שנמצאים אנשים ומכש"כ שלא ידברו ברחוב בצורה של שחץ וגאוה או דברי צחוק שזה פריצות מופרזת ביותר, ולכן יש לאשה להתרגל כשמדברת ברחוב להקפיד תמיד לדבר (אפילו עם חברותיה או בני משפחתה) בקול נמוך באופן שלא ישמע קולה (קיח) להעוברים, וכמו"כ כשנמצאת במרפסת או בחצר ואפילו כשמדברת בתוך ביתה יש לה ליזהר שלא ישמע קולה החוצה כגון כשהחלון פתוח, וכן צריכה למנוע כל דבר המעורר שימת לב והסתכלות עליה (קיט) , וכמו"כ לא ללבוש נעלים המשמיעים קול צעדיה כשהולכת וכמו שהיו מקפידים על זה מאוד בדורות שלפנינו ועי' בנביא (ישעי' ג' ט"ז) וברגליהן תעכסנה ופירש הרד"ק שם מקשקשת ומשמיעין קול (קכ) , (ואם יעשו מקום הדריסה מגומי או יכסוה בגומי זה ימנע השמעת קול).

סעיף ב'

ובכלל יש לאשה להרגיל עצמה לדבר תמיד בקול נמוך ומכש"כ שלא לצחוק בקול (שזה מגונה ביותר לאשה) ואפילו במקום שאין אנשים כי זה ממדת הצניעות, וכמבואר לעיל (פרק א' אות ב') שעל האשה להקפיד שיהיה כל התנהגויותיה במדת הצניעות הפנימית והיינו שתתנהג בעדינות בין בישיבתה ובעמידתה ובהליכתה ובאכילתה ובשינה, בין בדבורה שלא בלשון גסה בקול גדול וברעש וכדו' אלא יהיה בקול נמוך ובנחת ובלשון רכה (קכא) בהכנעה ובושה, ולכן שם הקב"ה במיוחד בטבע האשה את מדת הצניעות כמבואר לעיל (פרק א' אות ב' (קכב)).

וכן מה שנעשה נפרץ לאחרונה שנמצאים כאלה שמזלזלין בעצמם לשתות ברחוב באמצע הליכתן ה"ז מנוגד בהחלט לדרכי הצניעות גם לאנשים ומכש"כ לנשים ונערות, ומכש"כ ללקק קרח מתוק או לאכול מה שקורין גלידה או שא"ד, ועי' בגמ' (קדושין מ:) האוכל בשוק דומה לכלב ויש אומרים פסול לעדות, ע"כ, (עי' מלואים כ"א) וכמו"כ אינה ממדת הצניעות לבת ישראל לצאת לחוץ עם גמי לעיסה בפה, (ואפילו באופן שלא יהיה ניכר ובולט כל כך בכ"ז אין לחלק בזה כי אחרות ילמדו מהן לעשות כך אפילו בצורה בולטת ונכרת (קכג) וזה ברור), וענין זה היה תמיד נחשב דבר מגונה (ואפילו לאנשים וק"ו) עבור נשים (ואפילו בפנים בבית ומכש"כ בחוץ מאן דכר שמיה), ועל כן יש להמורות בבתי חינוך לחנך את הנערות בכל זה ולהשפיל ולמאס את זה בעיניהן מילדותן וע"י כך ממילא יהיו מעצמן שמורות מזה גם אחר כך.

סעיף ג'

כשאשה הולכת ברחוב ואנשים עוברים יש לה ללכת בצד (קכד) , ובכלל יש לאשה ללכת ברחוב תמיד בצד (קכה) מטעם צניעות, ובפרט שלא ללכת באמצע הרחוב ממש וכל שכן כשהולכות כמה נשים ביחד יזהרו שלא ימלאו את כל או את רוב רוחב הרחוב (וזה פריצות ביותר) (וכמו"כ יש לשים לב שלא תעמיד עצמה לפני רכב כי מנהיג הרכב בהכרח שיסתכל לפניו), גם אין לאשה לטייל בחוץ בשעה שאנשים עוברים ביותר כמו בליל שבת אחרי זמן הדלקת הנרות שאז כולם עוברים ושבים לבית הכנסת וכן ביום השבת (קכו) לפנות ערב וכדו' (קכז) .

סעיף ד'

וכל הנאמר בכאן שיכוונו יציאתן שלא בזמנים הנזכרים היינו אפילו כשהן יוצאות לפי הצורך להן, אבל בכלל יש לאשה למנוע עצמה מלצאת הרבה לרחוב וז"ל הרמ"א בשו"ע אבה"ע (סי' ע"ג א') ואשה לא תרגיל עצמה לצאת הרבה שאין יופי לאשה אלא לשבת בזויות (קכח) ביתה, עכ"ל, וסמכוה חז"ל על הפסוק (תהלים קכ"ח) אשתך כגפן וגו' בירכתי ביתך וגו', וכמש"כ (שם מ"ח) כל כבודה בת מלך פנימה שיהא קביעותה בביתה ולא בחוץ (קכט) (ולא כמו איש שצריך לצאת גם החוצה (קל)).

הלכה ז' - בענין הפרדה בין אנשים לנשים

(ובו סעיף א')

צריך לעשות הבדל (לשמור מרחק) והפרדה מלאה בין אנשים לנשים (קלא) בכל מקום שמתאספים יחד אנשים ונשים והוא מעיקר הדין כדאיתא בגמ' סוכה (נ"א: ונ"ב.) (קלב) בזה"ל "אמרה תורה" אנשים לבד ונשים לבד, ע"כ, וכתוב בפוסקים שכשמתאספים אנשים ונשים בפנים במקום מוקף מחיצות שזה נחשב קביעות החיוב גם שיהיה מחיצה ביניהם (עי' מלואים), משא"כ בחוץ (כגון ברחוב וכדו') ובכל מקום שאינו נחשב קבוע אין חיוב למחיצה אבל צריך עכ"פ הרחקה והבדלה נכרת.

יש ליזהר בחתונות ושאר שמחות שלא יהיו אנשים משרתים ומגישים המזון אצל הנשים וכן שלא יגישו הנשים אצל האנשים (קלג) וכמו"כ שלא יצלמו אנשים אצל הנשים (קלד) וכן בהיפוך.

ויש לשים לב בחתונות ובשאר שמחות כשיוצאים מהאולם שלא יחכו הנשים לבעליהן או האנשים לנשותיהן שם בסמוך להיציאה מן האולם אלא יתרחקו קצת עד כדי שלא יהיה ניכר ומורגש לכל יוצא ונכנס להאולם עמידתם שם, ומכש"כ שלא יתעכבו וידברו שם זה עם זה, (ובהזדמנויות אלו ה"ז יותר חמור ופריצות ביותר כי מקושטות הן ביותר), (ויש לכל אלו שזקוקים לחכות זה לזה לקבוע ביניהם לפני יציאתם מביתם איפה יחכו זל"ז (קלה)).

הלכה ח' - בענין טיפול רפואה אצל רופא איש

(ובו סעיף א')

גדולי הרבנים הכריזו לפני כמה שנים שאשה שצריכה ללכת לרופא וכן לגבי לידה כל זמן שיש לה ברירה ואפשרות ללכת לרופאה (אשה) אסור לה ללכת לרופא (איש) ולקבל טיפול מאיש (וכמו"כ איש לא ילך לרופאה (אשה) ) (קלו) , (ובמקרה שמפני שמצבה הוא קשה ומסובך יותר מהרגיל ולכן חושבת שהיא צריכה דוקא לאיזה רופא יותר מומחה והוא איש אזי יש להתייעץ על ענין זה עם רבם שהן סומכות עליו בכדי לקבוע אם באמת יש לה צורך לזה דוקא), ובספר חוט שני כתב שמכיון שכהיום מצוי רופאים פרוצים על כן אין ללכת לשום רופא איש אלא כשיש בהענין פיקוח נפש (קלז) , ואפילו במקום פיקוח נפש אסור ללכת לרופא שיודעים שמתנהג בפריצות (ואפילו במקום שאין בו משום יחוד) .... ע"כ ע"ש.

וכשאשה מוכרחת ללכת לרופא (איש) יש לה ליזהר להקפיד על הלכות ייחוד ולהתיעץ לפני הליכתה עם מורה הוראה מובהק ומומחה בענין זה, כי ישנם נשים (ואפילו אנשים) שמדמים לעצמם התירים שאינם נכונים והוא טעות מצוי מפני שאין יודעים כ"כ פרטי הל' יחוד וישנן חילוקים הרבה שאינם ידועים לכל ואפילו כשיודעים לפעמים לא שמים לב להבין בכל מקרה מתי זה שונה ועל כן מפני חומר איסור יחוד יש לברר היטב על כל מקרה ולהתייעץ עם מורה הוראה מומחה (שיבין לתפוס איזה מקרה שונה), והעצה היותר מומלצת היא שתלך רק עם בעלה ויהיה לו רשות מפורשת מהרופא להכנס אפילו באמצע הטיפול (וכדאי שיהיה גם הדלת עכ"פ קצת פתוח) כל הזמן.

הלכה ט' - בענין הלויית המת וביקור בבית החיים

(ובו ב' סעיפים)

סעיף א'

במקרה של לויית המת ב"מ צריכים שמירה ביותר על הפרדה בין הנשים לאנשים, ומבואר בחז"ל (ברכות נ"א ע"ש) שבפגישת הנשים בדרך כשחוזרין מהלויה זה יכול לגרום הקדמת מיתה (לפני זמנו) ח"ו (לאדם הנכשל אז בראייתן) כי מלאך המות שורה אז ביניהן ע"ש (קלח) .

ודרך אגב יש להזכיר כאן מה דאיתא בשו"ע (יו"ד שנ"ט ס"ב) שיש למנוע נשים מלצאת לבית הקברות אחר המטה (לקבורת המת) (ועיין באחרונים שהזכירו כמה פרטים בדין זה וע"ע בגשר החיים פרק י"ד) ובכל הדורות היו מקפידין מאוד על זה (שלא יצאו נשים לבית החיים לקבורת המת ואפילו למשפחתם היותר קרובים) כי זה יכול לגרום אחיזת הקליפות והמזיקים בהן ח"ו (ובפרט בזמנים מסויימים).

סעיף ב'

כתב הגר"א באגרתו לבני ביתו וז"ל ותשמור שלא תלך לבית הקברות כלל וכלל (כלומר אפילו שלא בהלוויית המת) (נוסח אחר ששם מתדבקין הקליפות (קלט) מאוד ומכש"כ בנשים) עכ"ל שם, ומטעם זה היו המדקדקין מקפידים שלא ילכו הנשים (ובפרט נערות) לבתי חיים כלל ואפילו לבקר שם על קברי צדיקים כשיש שם עוד קברים אחרים (חוץ מביום יארצייט להוריהם שבזה מועטים הם המקפידים גם בזה) (קמ) , ויש להבין שעיקר הסכנה היא לנזק רוחני להנפש (וכמו"כ לאלו שסובלים ממחלה נפשית (אפילו אנשים) להם הסכנה הוא ביותר).

הלכה י' - בענין חיוב התרחקות בין אנשים לנשים

(ובו ב' סעיפים)

סעיף א'

כתוב בשו"ע אבה"ע (סי' כ"א א') בזה"ל, צריך אדם להתרחק מהנשים מאוד מאוד, ע"כ, ובספר יפה ללב (מהגר"י פלאג'י בנו של הגר"ח פלאג'י) כתב לפרש דכונת "מאוד מאוד" היינו "עד קצה האחרון" (קמא) עוד כתב שם דחיוב זה הוא גם על האשה להתרחק מן האנשים ואין חילוק בזה בין איש לאשה, ע"כ, ופשוט הוא, ולכן אפילו במקרה שהתקרב איש למקום המיועד לנשים ג"כ על הנשים להתרחק כי החיוב הוא על שניהם בשוה ואין א' מהם פטור מטעם שהשני מתנהג שלא כדת.

ובכל הדורות היה ענין זה מקובל לדבר פשוט והיה נחשב פריצות ודבר מגונה שיעבור איש בין נשים וכמו"כ אשה בין אנשים והיו כולם נזהרים גם שלא להתקרב זל"ז ומכש"כ שלא לעבור צפופים זל"ז, ויש להתפלא מאוד איך נשתכח ענין זה היום כ"כ מן ההמון עם וגם מהרבה בני תורה לדאבונינו עד שיש שנדמה להם שכל הנהגות האלו הוא רק ממדת חסידות ונאמרו רק לפרושים ובני עליה, ועל כן מהצורך להזכיר ענינים האלו אע"פ שהם דברים שהיו פשוטים בכל הדורות שלפנינו (קמב) (ועי' השלמות כ"ח).

ועל כן כשעוברים ברחוב המלא אנשים ונשים או באוטובוס והמקום הוא צר ונדחקים אנשים בין הנשים או הנשים בין האנשים או עוברים בסמוך א' להשני בקירוב יותר מדאי, (וכמו"כ כשעומדים בתור לעלות לאוטובוס וכדו' ומכח טרדת המהירות מתקרבים זל"ז יותר מדאי) יש לשים לב שכפי המבואר כאן בשו"ע הנ"ל הרי זה פגיעה גדולה בדרכי הצניעות ובכל כבודה בת מלך פנימה, ולכן כשנקלע איש או אשה למצב כזה (אע"פ שאצים למהר לדרכם בכ"ז) יש להאשה או להאיש לעמוד בקצת מרחק בסבלנות עד שיתפנה המקום שתוכל (שיוכל) לעבור מבלי להתקרב אל הזולת, ואפילו אם יצא להם הפסד גדול בגלל ההמתנה הרי השכר והריווח שירוויחו עבור שמירת מצות הצניעות הוא פי אלף יותר מההפסד, ועל כזה אמרו חז"ל (אבות ב' א') הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ולפום צערא (וגודל וקושי הנסיון כך הוא גדול פי כמה וכמה) אגרא (השכר) שלהם.

וכמו כן כשרואים אחרים או אחרות שעוברים ונכשלים בזה בודאי החיוב לעורר על זה ולומר בצורה פשוטה ודרכי נועם, תדעו שזה מנוגד לדרכי הצניעות ושצריך ליזהר לא להתקרב כ"כ זה לזה, ומכיון שישראל קדושים הם בטבעם לכן יש להם בפנימיות לבם נטיה גדולה לקדושה ופרישות (ומכש"כ הנשים כל זמן שלא התרגלו לפריצות יש להם נטיה לצניעות בטבעם ביותר כמבואר כל זה לעיל (פרק א')) אלא שנשכח מהן לאט לאט ולכן כשיזכירו אותם בדרכי נועם יתעורר שורש פנימיותם ונשמתם ויתקבל אצלם באהבה, ובפרט כי חוסר הזהירות בזה נובע ע"פ רוב רק מחוסר ידיעה, ומה שנמנעים להוכיח כשרואים אנשים ונשים מתנהגים כך זה עצמו גורם שכחת ענין זה ביותר, ועל זה אמרו חז"ל כל פירצה שאינה מן הגדולים (כלומר מכח שהגדולים שותקים ולא מעוררים את הקטנים מהם) אינה פירצה (כלומר שאם הגדולים יעוררו וילמדו את הקטנים בודאי לא ישאר קיים אצלם הפירצה).

כתבו הפוסקים שבדין הרחקה אין שום חילוק בין נשים זרות לקרובי משפחה כגון דודתו ובת אחיו או בת אחותו שגם כלפיהן נוהג דיני הרחקה (ועי' ספר חוקי הנשים להבן איש חי עמוד י"ז) וכמו"כ איסור שמיעת קול זמר (קמג) מאשה נוהג גם בקרובי משפחה, וכן מובא גם בשם החזו"א שאסור לשמוע שירת אחותו וכמו"כ הזמירות בסעודת ש"ק (קמד) ע"כ, ומצוי כהיום הרבה אנשים ובפרט עמי הארץ שטועים בזה לחשוב שאין איסור כלפי קרובי משפחה, וצריכים לשים לב לזה, וצריכים לעורר את הטועים בזה ולהודיעם שזו טעות חמורה מאוד, כי אין שום חילוק ושהאיסור בזה הוא מעיקרא דדינא ככל שאר עריות.

בספר חסידים (קס"ח) כתב שיש למנוע אפילו ילדים וילדות קטנים מלשחק יחד זה עם זה (ויתכן שכוונתו כל שהילד מבן ט' ולמעלה והילדה מבת ג' ולמעלה ועי' הערה (קמה)), (וע"ע השלמות כ"ב) ומכש"כ שלא לחבק או לנשק זה את זה.

סעיף ב'

בספר חוט שני כתב וז"ל, יש להתרחק מעבודות (לצורך פרנסה) שמצויים נשים ואנשים בחדר א' (קמו), וכמה גרוע המנהג שלמדו מהגוים שאשה עוזרת בקביעות למנהלים וכדו' במשרדים (אפיס) וכדו', ועוד נכשלים עי"ז שהן מגישות להם מאכל ומשתה בלי שינוי ועוברים עי"כ בהלכה מפורשת בש"ע (אבה"ע סי' כ"א ה'), וגם לפעמים נכשלים שמקילים דעתן כנגדם (כי בודאי קשה לאדם להיות תמיד בכובד ראש וה"ה נמצאים אצלם תמיד), וגם מצוי שנכשלים עי"ז גם באיסור יחוד כשנמצאים בחדרם הפרטי ואפילו אם יהיו זהירים בדיני יחוד הרגילים אין זה מציל אותם מאיסור יחוד כי דין איסור יחוד חמור יותר למי שעסקו עם הנשים או שלבו גס עם הנשים (עי' לקמן הלכה י"ג) (וטועים בזה לסמוך על דין הרגיל באיסור יחוד) ולא שמים לב לכל זה (קמז) , ובודאי אילו היה בזמן חז"ל היו גוזרים לאסור ענין זה לגמרי כשאר גזירות, עכ"ד שם, (עי' השלמות כ').

הלכה י"א - בענין איסור קירוב הדעת בין איש לאשה

(ובו ב' סעיפים)

סעיף א'

וכמו שצריך להיות הפרדה והרחקה בין איש לאשה בפועל כמו"כ צריך להיות הפרדה והרחקה בלבם שלא יהיה ענין קירוב הדעת בין איש לאשה זרה וכמו"כ אפילו רק בצורת התנהגותם החיצונה ובצורת הדבור זה לזה אסור שיהיה באופן של קירוב הדעת, ומכש"כ שלא להיות לבם גס זה לזה, ואפילו בדבור שהוא לצורך אסור לדבר בצורה גסה זה לזה ולא באופן וצורה של קירוב הדעת ומכש"כ לא בצורה של ריעות וידידות ח"ו (קמח), ולכן אסור לומר לאשה בסוף שיחה להתראות (ובאידיש א ווידער זעהן, ובאנגלית ביי) וכדו' כי זה לשון של קירוב הדעת.

ואפילו בדבור באופן הראוי ובמה שהוא לצורך צריך שלא להרבות עם אשה כדאיתא במשנה (אבות פ"א משנה ה') אל תרבה שיחה עם האשה (קמט) וזה נוהג גם לגבי קרובי משפחה כגון דודתו (ספר חוט שני) (ואפילו באשתו אמרו שם, ועי' בהערה מה נקרא ריבוי שיחה לגבי אשתו) (קנ) , וכל זה אסור גם בטעלעפאן וכדו', (וממדת צניעות הפרושים לחשוב תמיד ולמדוד דבורו בכדי לקצר בדבורו עם אשה זרה כמה שאפשר כמבואר בגמ' (עירובין נ"ג: (קנא) ) ) וגם האשה מוזהרת מלהרבות לדבר עם כל איש או אפילו מעט בשלא לצורך וכמו שמבואר בפרש"י עה"ת (ויקרא כ"ד י"א) ע"ש (קנב) , ואפילו לצורך מצוה כגון להכניסם תחת כנפי השכינה צריך שדוקא הנשים יתעסקו עם נשים והאנשים רק עם אנשים (קנג), וכמו"כ במצות הכנסת אורחים האיש יטפל באורחים (אנשים) והאשה באורחות (נשים) (קנד) (ובהזדמנות אורח (איש) ואין איש שיגיש לו האוכל אזי תשים האוכל בקצה השלחן וכדו'), וכשיש צורך לאיש לדבר עם אשה שבורה לחזק רוחה ג"כ יש לקצר ולא להאריך יותר מהצורך, (עי' השלמות כ"ו).

סעיף ב'

וזה המשך לשון הש"ע (אבה"ע סי' כ"א א') הנ"ל (הלכה י') אסור לקרוץ (לעשות תנועה של רמז) בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לא' מהעריות ואסור להקל ראש כנגדה ע"כ, ופשוט הוא שכמו"כ האשה מוזהרת על כך כלפי אנשים וכיו"ב, וכ"כ בספר חוט שני (אבה"ע סי' כ"א), עוד כתב בספר חוט שני לדייק מלשון ("כנגדה" שכתב) הש"ע לגבי הקלת ראש (משמע) שאסור אף אם אין מיוחד הקלות ראש אליה אלא כל שעומד כנגד אשה צריך לנהוג בכובד ראש (קנה) , ואף שיש שם עוד אנשים אחרים אין היתר להקל בזה, ויש לשים לב לזה בחתונות לאלו שעושים מצוה טאנץ ויושבות שם גם נשים שאסור להבדחן לנהוג ולבדח בצורה של קלות ראש אלא צריך שיהיה בכובד ראש כמבואר (קנו) ,

עוד כתוב בספר חוט שני שכל הנאמר בש"ע כאן אסור מן הדין גם כלפי כלתו וכמו"כ חמות עם חתנה וק"ו בין גיסים לגיסות וצריך להזהר הרבה בזה, וכמו כן ה"ז מחייב ליזהר בכך במקום עבודה וכיו"ב, עכ"ד, ויש לשים לב היטב בענין הנזכר כלפי גיסים וגיסות מכיון שכהיום לדאבונינו בקעו בו רבים בענין זה, וכמו שהוא בשאר כל עניני הצניעות היום שכל העולם פרצו גדרו של עולם אבל לנו בנ"י שומרי תומ"צ אסור להיות נשפעים מזה אלא לשמור על גדרי הצניעות שגדרו אבותינו הקדושים ואמהותינו הקדושות.

ויש להבין כוונת מה שנאמר כאן לגבי כלתו, כי הנה היות שמצוי שמסתובבת בביתו שיש לנהוג כלפיה במה שמבוקש כפי הנימוס באופן שלא תרגיש שאיננה רצויה ומקובלת בביתו (וה"ז דומה למה שמבואר לקמן (הלכה י"א ב') שמותר לאורח לומר בוקר טוב וכדו' כי אין זה אלא בגדר נימוס ולא ענין אקרובי דעתא), אלא הכונה שלא לנהוג לגבה כמו עם בנותיו והיינו לשלול ענין אקרובי דעתא ולבו גס בה ומכש"כ שלא לנהוג כנגדה בקלות ראש אלא להיות בכובד ראש כנ"ל, והחכם עיניו בראשו לפלס דרכו לכלכל דבריו במשפט בזהירות הראויה ביראת קונו לקלוע להענין ולא להחטיא אל המטרה ח"ו ויצא יד"ח למצוא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם.

סעיף ג'

כתוב בשו"ע (אה"ע כ"א ו') שאסור לאיש לשאול בשלום אשה כלל (מה שלומך וכדו') חוץ מאמו ובתו (ובת בנו ובת בתו) ואחותו, (אבל לכלתו וגיסתו ושאר קרובי משפחתו איסור זה נוהג, ספר חוט שני, ע"כ, ופשוט הוא מלשון השו"ע והפוסקים), ואפי' ע"י שליח אסור לשאול בשלומה אבל מותר לשאול לבעל מה שלום אשתו, אבל לשלוח לה דברי שלומים (דהיינו תאמר שלום לאשתך וכדו') אסור אפי' ע"י בעלה עכ"ל, ופשוט הוא שכמו"כ אסור לאשה לשאול בשלום איש זר (ספר ח"ש),

(הוספת המעתיק: עוד כתב בספר חוט שני שבאופן שאשה שאלה בשלום איש ואם לא יענה לה עלולה היא להפגע מכך [ וכגון שהיא אינה יודעת הלכה זו שאסור וגם אם יאמר לה שאסור לא תבין ותהיה נפגעת ] אזי יש לענות לה בכובד ראש ושפה רפה או (אם אפשר) ינענע בראשו (בלי לומר שלום), ע"כ הוספת המעתיק).

וכתבו בפוסקים שאורח וכדו' שנכנס לבית זר מותר לו לומר בוקר טוב (קנז) , כי אין בזה (ענין אקרובי דעתא) אלא משום נימוס, וגם בזה יש להזהר שלא להיות באופן של אקרובי דעתא כמובן, (וגם בזה לא הזכירו הפוסקים להתיר בלשון שלום ממש, וכך היה נהוג בכל הדורות להקפיד גם באופן כזה שלא לומר איש לאשה בלשון שלום וכמו"כ אשה לאיש (קנח)), וכמובן שכמו כן מותר לאורח לומר יישר כח לבעלת הבית וכיו"ב.

אבל כשנפגש עם אשה ברחוב וכדו' לא הותר לומר לה בוקר טוב, ואע"פ שיש להקדים שלום לכל אדם משום דרכי המוסר ומדה טובה, לא נאמר ענין זה מאיש לאשה או מאשה לאיש כמש"כ רבינו יונה בספר היראה (אות ק"י וקי"א) וז"ל, ויהיה מקדים בשלום כל אדם ואפילו לכותי כדי שיהא אהוב ונחמד לבריות (קנט) , אך לא בשלום אשה, עכ"ל, והיינו אפילו בלשון בוקר טוב וכדו' (קס).

במקומות שנעשה כהיום נהוג לברך בתיבת שלו' במקום בוקר טוב וכדו' יש מורים שנעשה דינו כאמירת בוקר טוב ובמקום שמותר לומר בוקר טוב מותר גם בלשון שלום, ובספר חוט שני כתב להסתפק בזה (קסא).

אשה שהיתה חולנית מותר לשאול על בריאותה בכדי לדעת אם יש צורך לסייע או להתפלל עבורה, (ח"ש הנ"ל) עוד כתבו הפוסקים שמותר לאיש לברך אשה (וכמו שנהגו חכמי הדורות) כי ה"ז כתפלה ואין זה בגדר שאילת שלום ואקרובי דעתא, וא' מהפוסקים כתב שכמו כן י"ל לגבי ברכת מז"ט ועכ"פ לגבי קרובי משפחה בודאי מותר לומר ברכת מז"ט, ע"כ (קסב) .

הלכה י"ב - עוד כמה פרטי הלכות בצניעות

(ובו ד' סעיפים)

סעיף א'

איתא בגמ' (ברכות מ"ג:) וכן הוא ברמב"ם (ה' דעות פ"ה) שלא יספר (כלומר שיחה ממושכת יותר משאלה ותשובה קצרה) תלמיד חכם (קסג) עם אשה בשוק (ואפילו בשיחה שהוא לצורך ו) אפילו היא אשתו ובתו ואחותו (שאין בה משום אקרובי דעתא כי טעם איסור זה הוא משום חשדא).

וכל בן תורה שתורתו אומנותו ראוי לו לנהוג כת"ח ואפילו אם הוא יודע בעצמו שעדיין אינו בגדר תלמיד חכם בכ"ז עליו לנהוג כך מפני מראית העין כי אין ההמון עם בקיאים והם מחשיבים כל בן תורה לת"ח (קסד), ואין לתמוה למה לא נזכר ענין זה בש"ע כי אין דרכו של הש"ע להביא הלכות שאינם נוגעים לכל א' ונוגעים לת"ח בלבד (קסה).

סעיף ב'

אינו מן הצניעות כאשר איש צריך לדבר עם אשה שיקראנה בשמה הפרטי (קסו) ומכש"כ אם היא אשת איש הרי זה ביותר מנוגד לצניעות, ומכש"כ בני תורה ותלמידי חכמים שעבורם ה"ז דבר מגונה ביותר (קסז) , אלא יקרא אותה בשם משפחתה (מרת כך וכך) או אשת פלוני או בתו של פלוני, וכמו"כ אינו ממדת הצניעות שאשה תקרא לאיש זר בשמו הפרטי אלא תקראנו בשם משפחתו (או לכל הפחות בתואר כגון ר' פלוני), וכמו"כ כשמזכיר שם אשה בדיבורו לאחרים אפילו שלא בנוכחותה מדרך הצנועים שלא להזכירם בשמם הפרטי אלא כנ"ל.

סעיף ג'

אסור לאיש לילך אחורי אשה (ואפילו אשתו) כדאיתא בחז"ל (ברכות ס"א.) ונפסק בשו"ע (אה"ע כ"א א') ולכן יש לאשה ליזהר מלעבור במקום צר לפניהם של אנשים הצריכים לעבור אחריה שלא לגרום להם מכשול בזה (י"א דהאיסור רק תוך ד' אמות ויש מחמירים שחייב להתרחק עד שלא יהא מכיר ומבחין בהלוכה) (קסח) (ובספר ח"ש מביא בשם החזו"א שגם לשבת אחורי אשה אפילו באוטובוס וכדו' הוא בכלל זה (קסט)).

סעיף ד'

גם יש לשים לב ליזהר במה דאיתא בגמרא (פסחים קי"א.) שאסור לאשה לעבור בין ב' אנשים וכמו כן אסור לאיש לעבור בין ב' נשים (קע) , ואי זהירות בזה יכול לגרום סכנת חיים ח"ו כמבואר שם, ויש ליזהר בזה ביותר כפי הכלל שחמירא סכנתא מאיסורא, ובסוף מסכת הוריות (יג:) איתא שזה גם קשה (מזיק) ללימוד התוה"ק (קעא) , ויש לשים לב כשהולכים יחד ברחוב וכדו' הבעל עם אשתו יזהרו שכשעובר איש או אשה שלא יעמידו עצמם באופן שיגרמו לעבור באופן האסור (קעב) .

הלכה י"ג - בענין איסור יחוד בקרובים ובקטן וקטנה

(ובו ד' סעיפים)

סעיף א'

איסור יחוד (וכמו"כ איסור נגיעה ומכש"כ חיבוק ונישוק) נוהג גם בין קרובי משפחה כמו עם דוד ודודה ובת אחיו ובן אחותה וכדו' (ודינם יותר חמור מבשאר אנשים כמבואר בסעיף ג') חוץ מאב עם בתו (שו"ע אבה"ע כ"ב א') ובת בנו ובת בתו וכל יוצאי חלציו (ב"ח ופוסקים ועי' פ"ת שם ב' שהנו"ב מחמיר בזה) וכמו"כ אֵם עם בנה ובן בנה ובן בתה (וכל יוצאי חלציה) שמותרים להתייחד זה עם זה.

ואח עם אחותו מותרים ביחוד עראי (עי' הערה) (קעג) , אבל להתייחד בקביעות (לגור יחד לבד בקביעות) אסור, כמבואר בשו"ע (אבה"ע סי' כ"ב) ובפוסקים, ובשיעור עראי וקבע לא נתבאר בפוסקים ועל כן בכל מקרה יש לעשות שאלת חכם.

סעיף ב'

אח ואחות (מאומצים) שלא נולדו לא מאותו אב ולא מאותה אם אלא שגדלו יחד בבית (כל זמן שאיננה אחותו ממש או מאותו אב או מאותה אם), אסורים להתייחד זה עם זה (אפילו בייחוד עראי) ואדרבה ע"י שהם גדילים יחד בבית יש להם דינים מיוחדים לגבי איסור יחוד יותר חמורים משאר בנ"א כמבואר בסעיף ג', וכל הלכות האלו נוהגים גם עם ילד מבן ט' ואילך ועם ילדה מבת ג' ואילך כנ"ל.

וכמו כן נוהג כל זה לגבי איש עם בת אשתו מזווג אחר או עם בתו (מאומצת) שלא הולידה אלא שגדלה בביתו, וכמו"כ אסור לאשה להתייחד עם בן בעלה מזווג אחר או עם בנה מאומץ, ולכן כשאיש מתחתן עם זווג שני ורוצה להכניס בנו שיש לו מקודם לביתו, וכן אשה שמתחתנת עם זיווג שני ורוצה להכניס בתה שיש לה מקודם, וכמו"כ כשרוצים להכניס ילד זר או ילדה זרה לגדלם בביתם יש לברר מקודם עם מורה הוראה מובהק איך לסדר הנהגתם בזה שלא יכשלו באיסור יחוד, (ואע"פ שיודעים ההלכות הרגילות באיסור יחוד, כי דינם חמור כנ"ל וכדלהלן).

סעיף ג'

מי שעסקו ומלאכתו עם נשים (וכמו"כ אם עומד בחנות שמיוחד לנשים וכדו') דינו חמור יותר לגבי איסור יחוד משאר בני אדם כמבואר בשו"ע (אבה"ע סי' כ"ב) ופוסקים ע"ש, ועיין שם בשו"ע (סימן כ"ב ז') שכתוב בזה"ל, כיצד יעשה (מי שעסקו ומלאכתו עם נשים) יתעסק עמהם ואשתו עמו או יפנה למלאכה אחרת, ע"כ (קעד), ויש לשים לב לזה, ומי שאין לו ברירה זו יש לשאול שאלת חכם ללמדו איך להתנהג שלא יכשל באיסור יחוד.

וכמו כן (מי שאין עסקו עם הנשים בכ"ז) עם אשה שלבו גס בה כגון קרובתו או אחותו מאומצת שגדלה עמו או שכנים וכדו' באיזה אופן שיש להם הכרה וקירבה זה עם זה, (אע"פ שאין לבו גס עם שאר נשים כלל) דינו יותר חמור לגבי אלו.

ולא הבאנו כאן כל פרטי ההלכות כמו שלא הבאנו ג"כ כל שאר פרטי הלכות צניעות (כי לא באנו כאן אלא להודיע כללי הדברים בכדי שידעו הקוראים עיקרי הדברים במקרים הרגילים אבל עליהן לדעת שישנם עוד פרטי הלכות בענינים אלו), ועל כל אחד ואחת לשים לב להענינים לשאול וללמוד עד שידעו כל פרטי הדברים על בוריין.

סעיף ד':

אין איסור יחוד נוהג בקטן פחות מבן י"ג וכמו כן לא נוהג בקטנה פחות מבת י"ב והיינו שאין איסור לקטן פחות מי"ג שנים וקטנה פחות מבת י"ב להתייחד זה עם זה (עי' מלואים), אבל מבן י"ג ואילך אסור לו להתייחד עם כל אשה ונערה ואפילו עם ילדה כל שהיא מבת ג' ולמעלה, וכמו"כ אסור לכל נערה מבת י"ב ולמעלה להתייחד עם כל איש וילד שהוא למעלה מבן ט' בכל חומר הדין כמו המבוגרים בכל הדברים הנ"ל.

(ואע"פ שמצד הדין אין איסור ביחוד קטן וקטנה כנזכר בכ"ז יש לשים ללב שבזמנינו אלה צריכים יותר שמירה על הילדים והילדות, כי הם חשודים ועלולים לדברים שלא היה חשש בדורות שלפנינו שאז שרתה עליהן יותר תמימות ונקיות ידים, משא"כ היום שירד מצב העולם לשפלות וקלקול נורא על כן לא כדאי להשאיר ילדים לבד בלי שמירה מעולה (קעה) והחכם עיניו בראשו לשים עין על כל דבר ולכלכל דרכיו במשפט לפי הענין ולפי תכונות הילדים וכל זה הוא בודאי גם מעיקר החיוב בחינוך להוסיף מעצמו למנוע ילדיו מכל דבר שלפי המציאות יכול לגרום לו נזק ברוחניות, ואע"פ שלא תקנו על דבר ההוא במפורש וחיובו מדברי קבלה מהפסוק חנוך לנער ע"פ "דרכו" וגו' דהיינו לכל ילד לפי ענינו מה שיוכל למונעו מלילך בגדלותו בדרך התורה, ופשוט הוא).

ולסיום פרטי ההלכות יש להעיר היות שישנם הרבה דברים בהתנהגות האדם שעושה אותן באופן טבעי מבלי שירגיש שעושה כך ולכן אפילו כשישמע או יקרא איזה מוסר בענין ההוא אינו עולה בדעתו שהכונה גם אליו שהוא צריך לשנות איזה הנהגה משלו מכיון שהדבר נעשה אצלו בלי ההכרה בזה שעושה כך (קעו) , וכן מצוי דבר זה מאוד בענין הצניעות שאפילו כשהאשה שומעת שמעוררין על איזה ענין בצניעות בין בענין הנהגה ובין בענין הלבוש וכדו' אע"פ שהענין מתקבל בדעתה ומחזיקה שזה נכון בכ"ז לא יעלה כלל בדעתה שגם היא לקויה בזה ושהיא צריכה ג"כ לתקן הענין אצלה, ועל כן חשוב מאוד להרגיל את עצמו שכל דבר ששומעין או קורין לחשוד תמיד את עצמו בזה ולשים לב לבדוק טוב הענין אולי יש לי ג"כ לתקן (עכ"פ קצת) בענין זה, וגם יש להתפלל תמיד על ענין זה לסייעתא דשמיא שלא להטעות את עצמו אלא לראות תמיד האמת מה שצריכים לתקן, ועל כן גם בענינים שנזכרו כאן כדאי לחזור הרבה ותמיד עוד הפעם ועוד הפעם על כל סעיף במתינות ולעשות חשבון הנפש ולבדוק היטב את עצמו אולי יש עדיין איזה בדק וסדק בענין זה שצריך תיקון, ובפרט מכיון שהיום הסביבה והטבע (שנכנס כבר באויר העולם) מושכין את האדם לצד ההיפוך מהצניעות לכן ה"ז מהדברים שצריכים חיזוק תמיד בתמידות בלי הרף, ובזה תבא בס"ד על מקומה ותקונה בשלום.

והנה יצא לנו כאן מספר סימני ההלכות ע"פ השגחה עליונה למספר י"ג והוא מכוון כמנין ומספר י"ג מדות של רחמים, ובודאי יש בזה סימנא טבא שמי שתהיה זהירה בשלימות באלו הי"ג סעיפים תעורר עי"ז הי"ג מדות של רחמים עליה ועל כל העולם כולו להמתקת הדינים ולקרב הופעת הגאו"ש ברחמים וחסדים בעגלא ובזמן קריב במהרה בימינו אכי"ר.

והנה יתכן שאחרי קריאת כל פרטי ההלכות הנזכרות יהיה קשה בעיני הקוראת לקבל את כל פרטי הדברים מפני ג' סיבות, א' כי יהיה נראה לה הרבה מהדברים הנזכרים כמו השקפה חדשה מופרזת כי מעולם לא שמעה כדברים האלה, ב' שאיננה רואה שאחרות מקפידות על כל זה, ולפי ההשקפה של היום הרי כל אשה שמקפידה שלא להפריז בלבושה והתנהגותה כפי רוח הרחוב הפרוץ של היום, בזה כבר נחשבת בעיני כל לאשה שלימה במדת הצניעות, וע"פ המבואר כאן נמצא שעדיין צורה זו רחוקה מצורת הצניעות השלימה, ועל כן יכול להיות שיהיה לבבה פונה מלקבל את הדברים האלה, סיבה ג' כי קשה לה להיות שונה מכולם, על כן לאור כל אלה הסיבות תכנס ללבה מחשבה לומר שמסתמא צורת הלבוש של היום (הנחשב לעמא דלבר (נשים הרגילות בחוץ) לבוש צנוע) מקובל כך מהדורות שלפנינו ושבודאי ישנן שיטות אחרות החולקים ומקילים בכל אלה הדברים, אבל יל"ד שאין זה כך אלא שכל ההשקפה וההנחה הזאת מה שמקובל היום אצל ההמון עם איך לקבוע ולמדוד מדת הצניעות אין זה מקובל מהדורות שלפנינו כלל אלא ה"ז נובע מתוך גודל הירידה בצניעות והתפשטות הפריצות ששורה בתקופתינו ודורינו זה ושרובן השוו עצמן לרוח הזמן, על כן לאור המצב הכאוב הזה של היום הרי אלו שאינן נסחפות לפריצות הזאת הרי הן נחשבות בעיני כולן כאלו שהן דוגמאות של צניעות השלימה אבל ההשקפה הזאת היא לפי מה שהן דנות ע"פ הגיונם לפי ערך הפריצות שהן רואות היום (קעז),

אמנם מה שמבוקש באמת הוא למדוד על פי התוה"ק וע"פ המסורה הַיְשָׁנָה המקובלת מדור דור אשר רק היא היא השקפת התורה האמיתית אבל השקפה ע"פ התורה שבנויה בלי ידיעת המסורה איננה השקפת התורה האמיתית ולא יזכה האדם להשיגה אלא ע"י צירוף המסורה וכמו שאחז"ל (אבות ג' י"ג) מסורת סייג לתורה (ואפילו אם למד האדם ויודע מסורת הדורות אבל הוא מזלזל בה בדעתו או בהנהגתו אפילו אם ידע והשיג את אמיתתה של תורה לא תחזיק מעמד אצלו ותשתכח מלבו ויטעה בה [בלי שירגיש בזה]) וזה רמזו חז"ל בדבריהם הקדושים ובלשון חכמים מרפא שדייקו בלשונם ואמרו "מסורת סייג לתורה" כלומר שהוא סייג (לא רק להשיגה אלא) גם להחזיק לבל תמוט ממנו וכך היה השקפת הכלל ישראל בכל הדורות מאז ומתמיד בכל דבר, ובפרט בענין הצניעות.

(הוספת המעתיק: וכן מובא בא' מהספרים וכמדומה בשם החזו"א וז"ל מה צריכה להיות ההתייחסות האמיתית שלנו אל כל שינוי מלבוש ישראל, היא לשמוע מה היא דעתו של מי שהורגל מדור הקודם טרם נתפשטה המחלה (כלומר הפריצות בשינוי לבוש), כי רק הוא זוכה שדעתו עדיין ישרה ונאמנה וביכולתו לראות את הדברים בצורתם ומקומם המדוייק עכ"ל, (ועי' הערה צח'). ע"כ הוספת המעתיק.)

ואף אמנם שאין כוונתינו לזלזל ח"ו באלו הנשים ששמורות הנה בצניעות לפחות לפי השגתן (והשגת זמנינו היום) ואינן נסחפות לפריצות הזמן ויש להעריך גם את אלה הנשים במה שהן מתחזקות ומתגברות נגד סערת הזמן (קעח), אמנם עכ"ז עלינו לדעת את מה שהוא האמת שאין זה עדיין הדוגמא ללמוד מהן, וכמו שהוא ברור לכל מי שיודע או שעדיין זוכר איך היה צורת הלבוש והצניעות בדור הקודם והוא יודע בודאי שצורה זו עדיין רחוק מאוד ממושג הצניעות, וגם אתה הראית לדעת כל המובא כאן בי"ג פרטי ההלכות שהם דברי השו"ע והפוסקים שחייבים אנו להתנהג על פיהם ולא לסטות ולא לזוז זיז כל שהוא מדבריהם כלל.

וזאת למודעי כי לא הבאנו כאן את צורת הצניעות שהיה בתקופה שמלפני זמנינו קצת, שהיה עדיין לפי מסורת כל הדורות שלפנינו, איך שהיה נראה לבושם של הנשים ובמיוחד אלו שהיו נקראות נשים הצנועות (קעט) ובזה היה מקיפן ריח גן עדן וחן הרוחני דלית לה טימי ואין לנו דוגמא לחן ההוא בעולם השקר שלנו, וכל זה לא הזכרנו כאן ולא הצענו כאן לצבור הרחב רק דברים ששווים לכל נפש ולכל הרוצות להתחזק במצוות הצניעות לדעת את עיקרי הדברים המחייבים את כל או"א לכל הפחות ע"פ השו"ע והפוסקים, וי"ר שיזכו להאחז בעץ החיים התוה"ק להיותן בנות עוה"ב, אכי"ר.

ד'

והנה ישנן הרבה נשים ונערות שאפילו אחרי שנוכחו לדעת וכבר נעשה ברור להן הדרך שבה חייבים ללכת בכ"ז קשה להן להתגבר על הרגשת לבן כי סוכ"ס מתפעלות מכל הסביבה ומהרוח של הרחוב ואכפת להן ודואגות על מה יאמרו הבריות, אבל יש להן לדעת שענין זה הוא מעיקרי גודל הנסיונות של דורינו זה וזמנינו היום שכל מי שמשנה לטובה ממה שכולם מתנהגים יתכן שמסתכלים עליה בצורה מוזרה ולפעמים אפילו כמשתגעת, וכמו שהעידה לנו על זה הנבואה ע"י ישעיה הנביא והודיע לנו שכך תהיה התמונה בדור אחרון בעקבתא דמשיחא כמש"כ (ישעיה נ"ט ט"ו) וסר מרע (יהיה) משתולל, וכמו שפירשו לנו חז"ל (סנהדרין צ"ז.) ואמרו "שכל" מי שיסור מדרך הרע לילך בדרך הטוב יהיה נחשב משתולל (שוטה) בעיני כל הבריות (ע"ש ובפרש"י שם), ועוד אמרו חז"ל (סוטה מ"ט:) יראי חטא ימאסו (בעיני הבריות) (קפ) , וענין זה הוא נוהג היום בכל דבר אבל ביותר בדברים היותר חשובים (ובפרט בדברים שהגאו"ש ותיקון העולם תלוי בהם) וא' מהם הוא ענין הצניעות, וה"ז מה ששומר ומגין עלינו מכל צרותינו בין בגשמיות ובין ברוחניות ומשרה שכינתו ית' בתוכינו, וההיפוך ה"ה האסון וההרס והחורבן היותר גדול בכלל ישראל כי זה מרחיק מאתנו השראת שכינתו ית' ומסיר ח"ו ההגנה והשמירה מאתו ית' בין בגשמיות ובין ברוחניות כמו שנזכר ונתבאר לעיל כל זה באריכות, ועל זה אמרו חז"ל במשנה (אבות ה' כ') הוי עז כנמר וכו' (והובא בטור תחילת או"ח) שלא להתפעל מכל זה כלל, ואלו שעומדות בנסיון זה אשריהן בזה ובבא.

תוכן העניינים

קונטרס קול קורא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה