קונטרס קבלת התורה - אבות ובנים
עוד יתרונות בלימוד ההורים עם בניהם · המחיר משתלם
כשנתבונן בעמל היום יומי של האדם, ניווכח שרובו ככולו מושקע למען הילדים. וכדרך שהמליצו "את עמלינו" – אלו הבנים.
ועיין למבי"ט ב"בית א'להים" (שער התשובה פ"י) בכח לימוד האבות לבנים שבכך האבות מצילים את בניהם מיסורים ומעוונות ויש להם בזה זכות אבות, עיין שם בהרחבה.
וכשנתבונן, הצלת זו לבנים היא בעצם הצלת לאבות עצמם. כי כל מה שיעניק האדם לבניו, חום, אהבה, רווחה כלכלית, חיים של אושר ועושר וכהנה וכהנה, אינו שווה ערך למה שהבן יכול לתת לאביו לאחר פטירתו, וככל שישמור האב את בנו מיסורים בעולם הזה, הרי זה כאין לעומת מה שהבן יגין ויציל את אביו מיסורים בעולם הבא, כאשר הרחיב בזה ב"ראשית חכמה" (פרק 'גדול בנים'), "גדולה הצלת בנים לאבות מהצלת אבות גדולה לבנים, שהאבות אין מצילין את בניהם אלא מן היסורין בעולם הזה בלבד ומזכין אותן בעושר כשהם חיים ומזכין אותו הכח, אבל ליום הדין אינם יכולים להצילם מדינה של גיהנם, שנאמר (דברים לב, לט), ואין מידי מציל, לא אברהם מציל ישמעאל בנו ולא יצחק מציל עשו בנו, אבל הבנים מצילין אבותיהם מדינה של גיהנם בין גדולים בין קטנים וכו'. והביא דוגמאות והוכחות בכחו הרב של הבן, ובפרט הקטנים (ע"ש) להטיב לאביו שאין לו דמיון לכל הטובות שיעשה האב לבן בעולם הזה, ע"ש בהרחבה.
וכל שיתן האב לבן אינו כקדיש אחד שיאמר עבורו לאחר פטירתו. ומכל שכן וקל וחומר בלימוד תורה שילמד הבן בעולם הזה. וככגודל איכות התורה כך ייטב לאביו, ולרוב קדושת התורה וטהרת הבן, כן יגדל איכות הקדיש שיאמר עבורו*.
* ומסופר על צדיק מצדיקי הדורות, שבאה לפניו קשישה אחת ושחה בפניו, שבעת לידתו היתה אמו חלשה עד מאוד, ואביו הצדיק שכרה שתניקהו, והתנה עמה שבכל אותם הימים תנהג בסייגים שונים, תאכל רק מאכלים מיוחדים וכו' וכו', כדי לשמור על הילד בקדושה ובטהרה. והיא הסכימה ועמדה בכל הדרישות. כעת, חשה המינקת שימיה ספורים והיא מבקשת שהצדיק יגמול לה בכך שיאמר קדיש לעילוי נשמתה יען שלא השאירה זכר בעולם הזה. הצדיק הסכים. וכעבור זמן מה הלכה המינקת לבית עולמה. מאז הקפיד הצדיק לאמר בכל יום קדיש עבורה. ולילה אחד באה המינקת בחלומו ושחה בפניו על עוצמת הקדיש שהעלה את נשמתה להיכלות גדולים ביותר. כי אין דומה קדיש שנאמר מיהודי הדבק בהקב"ה ושוקד על תורתו, לקדיש הנאמר מאחר.
וההפך, ההפך. וללמוד מעט על ההשלכות שבאמירת הקדיש בהתאם לאומר הקדיש, עיין בספר "מנחת יהודה" לרבי יהודה פתייא (הנקרא "רוחות מספרות"), שבאחת השיחות שקיים עם רוחה של אישה, סיפרה לו על היסוריה הנוראים שהיא מקבלת על חטאיה בעולם הזה, ובתוך דבריה אמרה: "וכאשר אומרים הקדיש על נשמותינו, ניקח מעט נחת רוח, כמו רגע אחד בלבד, כי בעוונות אין עכשיו אומרים הקדיש כהוגן וכראוי אלא בהבלעה ובחיסור אותיות, ופסולים הם, ומה גם, האומרים קדיש הם רשעים ומחללי שבתות". ה' יצילנו.
ולפי האמור, ברושם העז הנפעל בנפש הילד בלימוד משותף עם אביו, לימוד זה יסייע לילד שגם כי יזקין לא יסור ממנה ובזה ימצא אביו חיים וטובה נצחית גם לאחר אריכות ימיו ושנותיו.