קונטרס קבלת התורה - אבות ובנים
מעט במעלת הלומד עם בנו תורה · מעלות יתירות באיכות לימוד התורה
פסוקים רבים מורים על רצון הי"ת שנעביר את מצוותיו ונלמד את תורתו הקדושה לבנים ולצאצאים. "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם" וגו' (דברים ו, ז), "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם" (שם יא, יט) ועוד.
הגם שחובת האב ללמד את בנו תורה מקויימת כשוכר עבורו מלמד בתלמוד תורה, כדנפסק בטוש"ע (יו"ד סימן רמ"ה סע"ד), מכל מקום, נראה שעיקר חשיבות הדבר הוא כשהאב בעצמו מלמד את בנו תורה, ועל כך נסוב מאמרינו זה.
ואמרו חז"ל על מעלת המלמד תורה לבנו ולבן בנו (קידושין ל ע"א) "...ומה אני מקיים (דברים ד, ט) "והודעתם לבניך ולבני בניך" לומר לך, שכל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו למדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות, ... דתניא "ולמדתם אותם את בניכם" (דברים יא, יט). אין לי אלא בניכם, בני בניכם מנין? ת"ל "והודעתם לבניך ולבני בניך". אם כן מה ת"ל בניכם? בניכם ולא בנותיכם. אמר רבי יהושע בן לוי, כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני שנאמר, "והודעתם לבניך ולבני בניך" וסמיך ליה "יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב".
ובהמשך מובאת עובדה בהנהגתו של רבי יהושע בן לוי: רבי חייא בר אבא מצא את רבי יהושע בן לוי ואת ילדו בדרכם לבית המדרש ושם לב שראשו של רבי יהושע עטוף בסדין פשוט (רק כדי שלא ילך בגלוי ראש) ולא בסודר החשוב. לשאלת רבי חייא מדוע אינו עטוף בסודר החשוב?
השיב רבי יהושע שהוא ממהר ללמוד עם ילדו בבית המדרש. תמה רבי חייא, בשביל זה מיהר כבודו כל כך, עד שלא התעטף כיאה לו בסודר חשוב?
השיבו רבי יהושע, הרי נאמר "והודעתם לבניך" ומיד לאחריו נאמר, "יום אשר עמדת לפני ה' א'להיך בחורב", ומכאן שהלומד עם בנו כאילו קיבל את התורה מהר סיני, ולכן אני ממהר ללמוד עמו.
דבריו של רבי יהושע חדרו ללבו של רבי חייא ומאז לא היה טועם ארוחת בוקר – שכללה מעט בשר על גחלים, עד שלמד עם ילדו תורה, שב על מה שלימדו אתמול ומלמדו לימוד חדש, ורק אחר כך היה סועד את סעודתו.
בדרך זו נהג גם רבה בר רב הונא, שלא טעם אומצא בשר, כנ"ל, עד שהלך עם ילדו לבית המדרש*.
ז"ל התלמוד: "רבי חייא בר אבא אשכחיה לרבי יהושע בן לוי דשדי דיסנא ארישיה וקא ממטי ליה לינוקא לבי כנישתא. אמר ליה, מאי כולי האי? אמר ליה, מי זוטר מאי דכתיב "והודעתם לבניך" וסמיך ליה "יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב!" מכאן ואילך, רבי חייא בר אבא לא טעים אומצא עד דמקרי לינוקא ומוספיה. רבה בר רב הונא לא טעים אומצא עד דמייתי לינוקא לבית מדרשא".
בגמ' נזכר "ינוקא" ויל"ע אי מדובר בבנו או בבן בנו, ועיין לקמן מהעובדה שהובאה מהירושלמי.
בפירוש "בן יהוידע" שם מאריך רבינו יוסף חיים לבאר טעם לכך שחז"ל פירטו "דאכיל אומצא", כלומר שאכלו בשר לארוחת הבוקר, ע"ש בזה. וכתב "...וכל זה עושים כדי להורות שאנחנו אוכלים הבשר שהוא מותרות, מכח התורה של תנוקות של בית רבן דהעולם קיים עליה, ואנחנו זוכים במותרות בעבור למודם".
ומעובדין דריב"ל חזינן גודל המעלה בלימוד בצוותא עם ילדו (ועם הנכד, כדלקמן) ממש, יתר לימוד עם אחר.
בירושלמי מסכת שבת (פ"א ה"ב) מובאת עובדה נוספת על רבי יהושע בן לוי, בגודל זהירותו ללמוד עם בן בנו. ובכל יום שישי היה רגיל לשמוע את הפרשה מנכדו.
ערב שבת אחת שכח ויצא להתרחץ באחת מהמרחצאות של טבריה. התלווה אליו רבי חייא בר בא ורבי יהושע היה נסמך על כתפיו. לפתע, כשנכנס לבית המרחץ, נזכר שעדיין לא שמע את הפרשה מבן בנו, כפי שנהג מידי שבוע. מיד יצא ושב לביתו.
כך סיפר רבי דרוסי. ורבי לעזר בי רבי יוסי הוסיף פרטים בעובדה, שלאחר שפשט את בגדיו, נזכר רבי יהושע שעדיין לא שמע את הפרשה מנכדו ושב ללבוש את בגדיו ויצא. כשראה זאת רבי חייא בר אבא, שאל את רבי יהושע, רבינו, לא כך למדתנו ש"אם התחילו אין מפסיקין לתפילה וכ"ש לד"ת" (כלומר, אם כבר פשט את בגדיו, יכול הוא להתרחץ ואחר כך ילמד עם נכדו, ע"ש) והפשטת בגדים נחשבת להתחלה! השיבו רבי יהושע: בני, וכי קלה היא בעיניך שכל השומע פרשה מן בן בנו כאלו הוא שומעה מהר סיני. מהטעם שנאמר, "והודעתם לבניך ולבני בניך" וסמוך לזה "יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב". וביאר ב"קרבן העדה" "במה שמודיע לו הרי הוא כאילו הוא יום אשר עמדת לפני ה' וגו'". ובפירוש "פני משה" "ללמד דשקולה היא כאותו יום". [וראה לקמן מעלות יתירות בלימוד עם הבן והנכד, שעל ידי זה לא תיפסק התורה מזרעו.]
ועיין בפירוש "המקנה" (קידושין שם) לבעל ה"הפלאה" שמשמע מדבריו, שהיות שמיעוט השגת התורה במהלך הדורות היה עקב הריחוק ממקבלי התורה (ועיין שם ובפתיחת דבריו עמ"ס כתובות), הנה כשהסב לומד עם נכדו, בכך הוא מקרב אותו לקבלת התורה, "וכן הוא הגמול הזה, שהוא מכוין ללמד את בן בנו כדי לקרב קבלתו, כן הקדוש ברוך הוא מקרב קבלתו כאלו קיבלו מהר חורב".