קונטרס קבלת התורה - אבות ובנים
מעט במעלת הלומד עם בנו תורה · מה הציל את מלך יהודה מרדת שחת?
עוד יש ללמוד בכח העצום שנותן האב בבנו כשלומד עמו תורה, מעובדה דמנשה המלך, שלאחר שהרשיע ביותר במעשים איומים כלפי המקום ב"ה ועם ישראל (עיין סנהדרין דף קג ואילך), לכד אותו מלך אשור. ואמרו חז"ל בירושלמי (סנהדרין פ"י ה"ב) ששוביו הניחו בדוד של נחושת והבעירו אש תחתיה. ובעוד גופו בוער ומתבשל בדוד, קרא וביקש עזרה מהאלילים שסגד להם, לא הניח עבודה זרה שלא הזכיר, אך כמובן שלא הועיל לו כלום.
לבסוף הרים עיניו לשמים ואמר: "זָכור אני שהיה אבי מקרא אותי את הפסוק הזה בבית הכנסת, בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם". זיכרון זה הביאו להתפלל על עצמו (אמנם בלשון לא מכובד כלפי קב"ה, עיין שם) ובזה ניצל שהקב"ה נענה לו והשיבו לירושלים ברוח סערה ומאז נהפך לבעל תשובה גדול (עיין שם בכל זה בהרחבה) והוא הממונה על היכל בעלי תשובה שבשמים (כדאי' בזהר הקדוש ח"א לט ע"א).
הגע בעצמך והתבונן, מה הציל את מנשה (ובכלל זה את כלל ישראל, שמנשה היה מלך עליהם)? הנה כי כן, על אף שחונך מנשה משחר ילדותו אצל טובי המחנכים שהעמיד אביו הקדוש חזקיה המלך, המלך שהביא לריבוי תורה שלא היתה כדוגמתה בראי הדורות ושעקב ש"נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו, בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת (!) איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה" (סנהדרין צד ע"ב). ואם בכלל ילדי וילדות ישראל נהג כן, קל וחומר בבנו, שנותר יחידו, שמסר אותו ביד מורים ופדגוגים חכמים ויראי שמים מרבים. אך ברגע האמת שתכריע אותו לשבט או לחסד, בחר להזכיר דווקא את "זכור אני שהיה אבי מקרא אותי את הפסוק הזה בבית הכנסת"! והיא היא שעמדה לו לשוב בתשובה שלמה.
וידוע משחז"ל במסכת ברכות (דף י ע"א) שחזקיה סירב לישא אישה משום שראה ברוח הקודש שיוולדו לו בנים 'לא מעלי' (ורק עקב שיחתו עם ישעיה, חזר מהחלטתו ונשא את בתו של ישעיה לאשה) וכפי שהוכח, שאכן נולד מנשה שהרשיע, כאמור. ואמרו חז"ל (עיין הגהות הב"ח שם בברכות), שחזקיה המלך היה לוקח את בניו (בן נוסף שנקרא רבשקה, ע"ש) נושאם ומושיבם על כתפיו ומוליכם בעצמו לבית המדרש ללמדם תורה (ע"ש).
חזינן, שלא רק שחזקיה היה מלמד את ילדו בבית הכנסת, אלא היה טורח להובילו לשם על כתפיו, הוא בעצמו, ולא על ידי שליחים, שכמלך לא היו חסרים לו.