מרור
סד. בזמן שבית המקדש היה קים מצות אכילת מרור היתה מן התורה כמו שכתוב "על מצות ומרורים יאכלוהו", ומשחרב הבית ואין קרבן פסח תיקנו חכמים לאכול מרור לזכר השיעבוד, ורק מצה שכתוב עליה במפורש בתורה "בערב תאכלו מצות" היא גם בימינו מן התורה.
סה. יש לכוין לצאת ידי חובת אכילת מרור, ואם שכח ואכלו בלא כונת מצוה יצא י"ח (חזו"ע פסח עמ' פט).
סו. צריך ללעוס היטב את המרור כדי להרגיש מרירות, ואף אם אין מרגישים טעם מרירות במרור שאוכל, מ"מ מצוה לאכול ממנו.
סז. יקח כזית (27 גרם) חסה וישקענה בחרוסת ואח"כ ינער אותה מן החרוסת ויברך "אקב"ו על אכילת מרור" ויאכלנו תוך כדי שיעור אכילת פרס שהוא 7 דק'. ואם אכל את המרור בלא לטבל בחרוסת חוזר ואוכל שוב כזית מרור (הגש"פ אוצ"י עמ' קטז).
כל אדם בעולם הזה יש לו את המרור שלו, דהיינו לכולם יש טרדות, ונסיונות, מי בפרנסה, מי בחינוך ילדים, מי בבריאות ומי בשלום בית, וכמו שאומרים לכל אחד יש את החבילה לו. אלא שכל אחד צריך לדעת שיסוד האמונה בה' יתברך הוא כל דעביד רחמנא לטב עביד (כל מה שעושה הקב"ה לטובה עושה). כל הנסיונות שבאים על האדם הם לטובתו כדי להעלותו דרגה אחר דרגה, והרוצה לעבור את נסיונותיו בשלום ובקלות צריך "ללמוד מוסר" ועל ידי כן ידע מהם תחבולותיו של יצר הרע, וכיצד יש להלחם נגדו.
שמעתי מחכם אחד שישנם שני סוגים של סוכריות. מתוקות ומרות, הסוכריות המתוקות הם הבריאות, הפרנסה, השלום בית וכל ההצלחה שיש לנו. והסוכריות המרות הם כל הטרדות שה' מביא עלינו כדי לנסות אותנו עד כמה אנחנו מאמינים בו, ואף שהם מרות מכל מקום אין לשכוח שאחרי הכל הם "סוכריות". אדם שמאמין שכל הנסיונות הם מאת הבורא ומקבלם באהבה מכפר לעצמו על הרבה מאוד עבירות. וכמו שהמצרים מררו את עם ישראל בעבודה קשה, המרור שהוא קושי השעבוד גרם שיצאו ממצרים קודם זמנם.
סח. מיד לאחר שסיים את אכילת המצה, יש לאכול את המרור בלא הסבה מפני שהוא זכר לעבדות שמררו המצרים חייהם של ישראל במצרים, ואם רצה לאוכלו בהסבה רשאי (שם קיז).
סט. אין מברכים על אכילת המרור ברכת בורא פרי האדמה אף אם הסיח דעתו מן הכרפס, כיון שאוכלו בתוך הסעודה והתורה קבעתו חובה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו" הרי הוא כדברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה וברכת המוציא פוטרתו, ואינו טעון ברכה לא לפניו ולא אחריו. ומה שפוטרים אותו בברכת בורא פרי האדמה שמברך על הכרפס, הוא כדי לצאת את אותם דעות שסוברות שכיון שאכילת המרור היא מצוה, אף שאוכלו בתוך הסעודה הוא טעון ברכה.
ע. צריך ללעוס את המרור היטב, ואם בלע את המרור בלא לעיסה כלל לא יצא אף בדיעבד וצריך לחזור ולאכול מרור שוב (הגש"פ אוצ"י עמ' קיז).
כמו שכתבנו לעניין המצות שיש להכין ולשקול אותם בשקיות מבעוד יום, יש להכין לכל אחד מהמסובים בשקית כזית (27 גרם) חסה כדי שהסדר יתנהל כשורה, וגם שכל אחד יאכל בודאות כזית מן המרור, ולא יצטרכו בליל הסדר עצמו להתעכב בשביל כך. ואין זו הלכה אלא עצה טובה כדי שהסדר יתנהל כשורה וכולם יצאו ידי חובה כראוי. ושקיות אלו שיש בהם כזית מרור יהיו מונחות ליד עורך הסדר, וכאשר מגיעים למרור יחלק להם את השקיות. ויש להכין מספר שקיות כפול ממספר המסובים כדי שכל אחד מהמסובים יקבל 2 כזייתות, כזית אחד באכילת המרור, וכזית נוסף באכילת הכורך.
ויש להזהיר שעלי החסה נגועים מאוד בחרקים שצבעם ירוק כמו העלים, ולכן עדיף לקנות חסה שגדלה בתנאי חממה מיוחדים הנקיה מחרקים "חסלט".