אור ברסלב

קונטרס סדר ישראל

מוציא מצה

רחצה

מט. מצות עשה מן התורה לאכול כזית מצה בלילה הראשון, שנאמר "בערב תאכלו מצות".

נ. לפני אכילת המצה יש לכוין לקיים מצות עשה מן התורה של אכילת מצה (ודי בכוונת מחשבה בלבד), ואם אכל בסתם ולא כיון יצא י"ח בדיעבד [שבמצוה שיש בה מעשה יש אומרים שאין צריך כונה, ויש אומרים כיון שנהנה אין צריך כונה, כעין מתעסק בחלבים ועריות שחייב כיון שנהנה], ועוד שהריטב"א כותב שמצוה שיש עליה ברכה אין לך כונה גדולה מזו (חזו"ע פסח עמ' סה).

נא. צריך לאכול את המצה בהסבה. ואם לא הסב, גם למנהג האשכנזים חוזר ואוכל כזית מצה בהסבה מבלי לברך (שו"ע ורמ"א סי' תעב ס"ז).

כתוב בתורה (שמות יב', יז') "ושמרתם את המצות" וכו', ודרש על כך רבי יאשיה במכילתא אל תקרא את המצות אלא את המצוות, שכשם שאין מחמיצים את המצות כך אין מחמיצים את המצוות. ואמרו חז"ל מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, כלומר שבקיום המצוות צריך זריזות כמו באפיית המצות, ואם יתעצל לא רק שהמצות יחמיצו, אלא גם המצוות יחמיצו.

המצות גם משמשות לנו כמסר ותזכורת בענין חינוך ילדינו. שהרי הבצק מחמיץ דוקא כשאין משגיחים ואין מטפלים בו, אבל כל זמן שעובדים איתו ומשגיחים עליו אינו מחמיץ. כך הוא גם בעניין חינוך הבנים: רק מי שמשגיח ומטפל בילדיו ללא הפסקה אז יש סיכויים גדולים שילדיו יגדלו בדרך ה' ויראה פרי בעמלו, אבל כאשר אין משגיחים על הילדים ועוזבים אותם ללא טיפול, אז הילד מחמיץ, ובפרט בדור שלנו שבקלות רבה הילד יכול להחמיץ וצריך זהירות רבה על ילדיו (לבוש יוסף מועדים).

נב. גם הנשים חייבות באכילת מצה. ואף שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, ובכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, מ"מ כיון שאף הן היו באותו הנס גם הן מחוייבות באכילת המצה, וכמ"ש השו"ע בסימן תעב סי"ד- גם הנשים חייבות בארבע כוסות ובכל המצות הנוהגות באותו לילה.

נג. יקח את המצות כסדר שהניחם, דהיינו המצה הפרוסה שבצע ב"יחץ" בין שני השלמות ויאחוז את שלושתם בידו ויברך ברכת המוציא לחם וכו'. לאחר מכן ישמיט את המצה התחתונה השלמה שהיא לצורך לחם משנה, ונשארים בידו, מצה שלמה העליונה והחצויה מתחתיה, ויברך ברכה נוספת והיא "אקב"ו על אכילת מצה" ובוצע מהשלמה ומהפרוסה כזית מכל אחת ומטבל במלח ואוכל בהסבה, ואם אינו יכול לאכול משתי המצות יחד, יאכל תחילה מן הכזית של המוציא שהיא השלמה, ואח"כ כזית מהפרוסה ונמצא שאוכל שתי כזייתות.

נד. יכוין בברכת על אכילת מצה לפטור את האפיקומן, שישנם פוסקים הסוברים שבאפיקומן יוצאים בעצם המצוה של אכילת מצה (שעה"צ סי' תעז סק"ד).

נה. עורך הסדר צריך לחלק למסובים מבציעת המוציא, ועל כן יתן לכל אחד חתיכה קטנה מפרוסת הבציעה ואת השאר ישלים להם ממצה אחרת.

ישנה עצה חשובה מאוד והיא: שכל ראש משפחה בערב ליל הסדר יכין שקיות מוכנות, שבכל שקית יש כזית (30 גרם) מצה, ויחלק להם את השקיות קודם ברכת המוציא, ולאחר שיברך המוציא יתן לכל אחד חתיכה קטנה מברכת המוציא שברך, ואת השאר כל אחד ישלים ממה שהוכן לו בשקית, ובאופן זה כל אחד יודע כמה הוא אוכל, וגם הסדר מתנהל כשורה ללא עיכובים. ואם לא יעשה כן, יהיו כאלו שיאכלו פחות מכזית ולא יצאו ידי חובה או כאלו שיאכלו יותר מדי ולא ישאר להם כח לאכול אח"כ, ועוד שגורם לשהייה והפסקה בין הברכות לאכילה.

נו. לאחר שעורך הסדר ברך על המצה ברכת המוציא ועל אכילת מצה, הוא טועם מעט מהמצה ועדיין אינו מסב, אלא מחלק לשאר המסובים מעט מפרוסת המוציא שבצע, ורק לאחר מכן מסב ואוכל את המצות (חזו"ע פסח עמ' סז).

נז. הסיבה שעורך הסדר אוכל שני כזייתות בברכת המוציא, היא כדי לצאת ידי מחלוקת הפוסקים, שיש אומרים שברכת המוציא נאמרת על החצויה, וברכת על אכילת מצה על השלמה, ויש אומרים להיפך לכן יאכל כזית מכל אחת ואחת.

נח. לכתחילה צריך שהמצה תהיה שמורה משעת קצירה, כמ"ש "ושמרתם את המצות" ובדיעבד יוצא י"ח אם היא שמורה משעה טחינה או לישה ומברכים עליה (חזו"ע פסח עמ' עו).

לפני אכילת המצה מברכים "אשר קדשנו במצוותיו" וציונו וכו'. כתוב בספרים הקדושים שבזמן שמברך "אשר קדשנו במצותיו" באותו רגע יורדת על האדם קדושה ממרום ואותו אדם מתקדש יותר. במשך היום ישנם הרבה מצוות אשר בהם אנו מתקדשים והם: תפילין, ציצית, נטילת ידיים, ספירת העומר ועוד. וא"כ לאחר זמן מה של קיום המצוות הללו האדם היה צריך להרגיש שנעשה יותר קדוש, ומדוע לאחר שנים רבות של קיום המצוות אין האדם מרגיש כן?

משל למה הדבר דומה, אדם אחד רצה למלאות דלי במים כל המים ששפך לתוכו לא הועילו לו, הדלי לא מתמלא והוא לא מבין מדוע, עד שכאשר הרים את הדלי ראה שיש כמה חורים בתחתית הדלי שמשם המים נשפכים. הנמשל: אדם השלם במידותיו כל קדושה שתכנס לתוכו היא תשמר, אבל מי שצריך לתקן את מידותיו, בכעס, קנאה בגאוה כדו' כל זמן שאינו מתקנם הם יוצרים אצלו חורים שדרכם הקדושה יוצאת ולכן אינו מרגיש את הקדושה, צריך לדעת שכל תיקון ואפי' מועט במידותיו ישאיר בתוכו יותר קדושה.

נט. שיעור הכזית לדעת מרן השו"ע הוא כשיעור חצי ביצה שזה 27 גרם. מי שקשה לו לאכול את המצות, אז בכזית הראשון יקפיד לאכול שיעור של 27 גרם שבכך יצא ידי חובה, ובשאר הכזייתות יכול להקל לאכול 20 גרם מהמצה שזה שיעור כזית בנפח, ויש אומרים 15 גרם, ומותר לשקול את הכזית של המצה במאזנים (שאינן מופעלות ע"י חשמל) בליל פסח, כיון ששוקל לצורך מצוה.

ס. אין צורך להסתכן ח"ו ולבלוע כזית שלם מהמצה, אלא יכול לכתחילה לאכול מהמצה מעט מעט, רק שלא ישהה יותר משיעור של כדי אכילת פרס, וישתדל לאכול את הכזית בתוך 4 דק', ואם קשה לו אז יאכל בתוך-7 דק' (הגש"פ אוצ"י עמ' קיב). ולמנהג האשכנזים לכתחילה צריך להכניס לפיו את שני הזיתים בבת אחת ולרסקם, אבל אין חיוב לבולעם בבת אחת, אלא די שיבלע כזית לערך בבת אחת ואח"כ יבלע את השאר. ובדיעבד אפי' אם בלע הכזית מעט מעט יצא, כל שלא שהה יותר מכדי אכילת פרס (משנ"ב סי' תעה סק"ט).

סא. יש לאכול את הכזית בריוח ולא שיהיה 27 גרם בדיוק, כדי שיהא כזית מצה בתוך מעיו, חוץ ממה שנשאר בתוך פיו בין השיניים והחניכים (חזו"ע עמ' עג).

סב. מספר הכזייתות שיש לאכול מהמצה בכל הסדר לכתחילה הם 4 כזייתות "לעורך הסדר", ו-3 כזייתות לשאר המסובים. הכזית הראשון בברכת המוציא, "שעורך הסדר בלבד" אוכל 2 כזייתות, ואילו שאר המסובים אוכלים כזית אחד. הכזית השני בכורך. והכזית השלישי באפיקומן [ויש מחמירין לאכול באפיקומן 2 כזייתות].

סג. יש להיזהר שלא להפסיק בדיבור מרגע שמברך המוציא ועל אכילת מצה עד סיום הכורך, משום שברכת על אכילת מצה ועל אכילת מרור פוטרות את המצה והמרור שאוכל בכורך (שו"ע סימן תעה ס"א).

תוכן העניינים

קונטרס סדר ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה