הלכות נחוצות אשר המכשול מצוי בהם · ברכת לביבות או קציצות ממצה
1. נפסק בשו"ע (סימן קסח ס"י) חתיכות פת שגודלם פחות מכזית אם "טוגנו" או "נתבשלו" ברכתם בורא מיני מזונות, אפילו אם נשאר להם תואר פת, וברכה אחרונה על המחיה. ולכן הנוהגים בפסח לשבור מצה לחתיכות קטנות (שכל חתיכה פחותה מכזית) ומוסיפים להם ביצה ותבלינים ומבשלים אותם בסיר או מטגנים אותם בשמן עמוק כדוגמת לביבות או קציצות ברכתם תהיה בורא מיני מזונות, וברכה אחרונה על המחיה. וזה על אף שאוכל שיעור קביעות סעודה, ועל אף שלאחר הבישול או הטיגון כל לביבה או קציצה היא בגודל של יותר מכזית, ועל אף שניכרת בה צורת המצה. טעם ההיתר: כיון שכל חתיכת מצה או פת היא פחותה מכזית, אז חשוב שבישל או טיגן חתיכת פת בגודל של פחות מכזית. ואף שבסוף הבישול או הטיגון כל לביבה גודלה יותר משיעור כזית, הקובע הוא מה היה בתחילת הבישול, ולא מה התוצאה בסוף (לבוש סי' קסח ס"י, מג"א קסח ס"ק כו, משנ"ב קסח ס"ק נד, כה"ח אות פד- פה, הלכה ברורה קסח סעי' לד, ולט, חזון עובדיה טו בשבט ברכות עמ' סו' וסז, פסקי תשובות קסח הערה 136, ועיין בכל זה במה שכתבתי בספרי ברכת ישראל סימן כב אות ז).
2. ולפי זה, אותם היוצאים לטייל בחוה"מ ואינם רוצים ליטול ידיים לסעודה, יכולים לטגן מצות ממולאות בתפו"א וכדו', באופן שכל מצה שמטגנים היא פחותה מכזית (כגון ששובר כל מצה לשניים שאז כל חתיכה היא בערך 14 גרם) וברכתה בורא מיני מזונות ולאחריה על המחיה וכמ"ש לעיל.