הלכות נחוצות אשר המכשול מצוי בהם
לקראת סיום החוברת ראיתי לצרף כאן מעט הלכות הנחוצות מאוד לימי הפסח בדברים אשר המכשול מצוי בהם.
ברכת לביבות או קציצות ממצה
1. נפסק בשו"ע (סימן קסח ס"י) חתיכות פת שגודלם פחות מכזית אם "טוגנו" או "נתבשלו" ברכתם בורא מיני מזונות, אפילו אם נשאר להם תואר פת, וברכה אחרונה על המחיה. ולכן הנוהגים בפסח לשבור מצה לחתיכות קטנות (שכל חתיכה פחותה מכזית) ומוסיפים להם ביצה ותבלינים ומבשלים אותם בסיר או מטגנים אותם בשמן עמוק כדוגמת לביבות או קציצות ברכתם תהיה בורא מיני מזונות, וברכה אחרונה על המחיה. וזה על אף שאוכל שיעור קביעות סעודה, ועל אף שלאחר הבישול או הטיגון כל לביבה או קציצה היא בגודל של יותר מכזית, ועל אף שניכרת בה צורת המצה. טעם ההיתר: כיון שכל חתיכת מצה או פת היא פחותה מכזית, אז חשוב שבישל או טיגן חתיכת פת בגודל של פחות מכזית. ואף שבסוף הבישול או הטיגון כל לביבה גודלה יותר משיעור כזית, הקובע הוא מה היה בתחילת הבישול, ולא מה התוצאה בסוף (לבוש סי' קסח ס"י, מג"א קסח ס"ק כו, משנ"ב קסח ס"ק נד, כה"ח אות פד- פה, הלכה ברורה קסח סעי' לד, ולט, חזון עובדיה טו בשבט ברכות עמ' סו' וסז, פסקי תשובות קסח הערה 136, ועיין בכל זה במה שכתבתי בספרי ברכת ישראל סימן כב אות ז).
2. ולפי זה, אותם היוצאים לטייל בחוה"מ ואינם רוצים ליטול ידיים לסעודה, יכולים לטגן מצות ממולאות בתפו"א וכדו', באופן שכל מצה שמטגנים היא פחותה מכזית (כגון ששובר כל מצה לשניים שאז כל חתיכה היא בערך 14 גרם) וברכתה בורא מיני מזונות ולאחריה על המחיה וכמ"ש לעיל.
חביתה עם מצה
3. אולם המפוררים חתיכות מצה בתוך ביצה ועושים ממנה חביתה, אז גם אם בכל חתיכה וחתיכה יש פחות מכזית מברך על חתיכות המצה שאוכל ברכת המוציא לחם מן הארץ. הטעם: כיון שאין זה חשוב טיגון או בישול, והשמן שנותנים במחבת הוא מעט רק כדי שלא תידבק החביתה. וכל שחתיכות מצה אלו לא עברו טיגון או בישול ברכתם נשארת המוציא לחם, וה"ה ללחם בשאר ימות השנה (ילקוט יוסף קיצור שו"ע סימן תעא ס"ה).
אכילת עוגה בערב פסח
4. אסור לאכול מצה ביום ארבעה עשר בניסן כדי שיאכל את המצה לתאבון בליל פסח. אבל מצה עשירה מותר לאכול ביום ארבעה עשר בניסן קודם שעה עשירית (מצה עשירה נעשית "מקמח" שלשו אותו עם מי פירות כגון: יין, חלב, דבש, מיץ תפוזים וכיו"ב). הטעם שמותר לאכול מצה עשירה ביום ארבעה עשר הוא, הואיל ואין יוצאים ידי חובת מצה בליל פסח במצה עשירה, שנאמר "לחם עוני". (שו"ע סימן תעא ס"א, וס"ב, חזון עובדיה פסח עמ' קצו).
ודוקא "קמח" שלשו אותו עם מי פירות, אבל "קמח מצה" שלשו אותו עם מי פירות אינו קרוי מצה עשירה. ולכן עוגה העשויה מקח מצה (אפויה) ועירבו בה דבש, יין וכדו' וחזרו ואפו אותה, אינה בכלל מצה עשירה, ואין לאוכלה בערב בפסח. (רמ"א סימן תעא ס"ב, משנ"ב סק"כ, חזון עובדיה פסח שם).
ברכה אחרונה על עוגה
5. בשאר ימות השנה אם אוכל עוגה שיעור כזית או כל דבר העשוי מקמח שברכתו האחרונה על המחיה, מברך על "עַל הַמִּחְיָה ועַל הַכַּלְכָּלָה" ובחתימה "עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמִּחְיָה " כיון שרוב הקמח אינו של ארץ ישראל אלא מחוץ לארץ. אולם בפסח אם מכינים עוגה מקמח מצה "שמורה" כיון שקמח זה הוא של ארץ ישראל יש לחתום בברכת על המחיה "וְעַל מִחְיָתָהּ וְעַל כַּלְכָּלָתָהּ", ובחתימה "עַל הָאָרֶץ וְעַל מִחְיָתָהּ". ורק המכינים עוגות עם קמח מצה שאינה שמורה יברכו כמו בכל השנה על המחיה ועל הכלכלה.
בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען
סוף הספר