נרצה
צח. השו"ע בסימן תפא ס"ב כתב וז"ל: חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח וביציאת מצרים ולספר בניסים ובנפלאות שעשה הקב"ה לאבותינו עד שתחטפנו שינה עכ"ל. ומבואר שאף בהלכות פסח מקיים מצות סיפור יציאת מצרים, וכתב בספר אור לציון ח"ג עמוד קסג בהערה, שמצות סיפור יציאת מצרים היא אחת משתי המצות המיוחדות שיש בלילה הזה. א. מצות אכילת מצה ב. מצות סיפור יציאת מצרים.
צט. במצות סיפור יציאת מצרים, כתוב שכל מה שמרבה לספר ביציאת מצרים מקיים מצות עשה מן התורה וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ז מהל' חמץ ומצה ה"א) שמצות עשה לספר ביציאת מצרים בליל טו' בניסן, והרי זה בגדר מרבה בשיעור במצות עשה, כל זה מן התורה. אבל מדרבנן צריך לספר כל הלילה עד שתחטפנו שינה וכל זמן שלא חטפתו שינה יעסוק במצות סיפור יציאת מצרים.
ב"נרצה אנו באים לרצות את הקב"ה ולהודות לו על הטובות אשר גמלנו. כתוב שכל אדם חייב לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, מסביר השל"ה הקדוש שכל אדם חייב לצאת מהמצרים שלו, שהרי לכל אחד יש דברים שהוא שקוע בהם ואלו הם המצרים שלו, ישנם דברים שאדם דש בעקביו ושקוע בהם ומהם הוא צריך לצאת.
אחד הדברים שהאדם שקוע בו הוא ענין הברכות, פעמים רבות האדם זורק ברכה מפיו בלא כונה ומחשבה, ואינו מתבונן למי מברך, אומר הנביא ישעיה "בפיו ובשפתיו כיבדוני וליבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה". כל אדם מברך מאה ברכות בכל יום, אבל כמה ברכות מתוך המאה האלו הוא מברך בכונה ומחשבה, וכמה בלא כונה כלל, ואם מוצא שרובם ללא כונה, עליו לצאת מהמצרים האלו ולהתחזק בעניין כונה בברכות.