קונטרס בענין מי שראה קרי ביום כיפור · תיקונים למי שראה קרי ביום הכיפורים [מקובץ מספרים]
א. ב"קרבן נתנאל" על הרא"ש (פ"ח, דף פ"ח ע"א, אות מ') כתב בד"ה הרואה קרי ביוה"כ ידאג כל השנה – וז"ל:
ובכוונת האר"י יש תיקון על זה שלשים יום כל יום יאמר הפיוט מסדר קדושות של יום הכפורים בכוונה שלימה ורצויה ובדמעות. וגם יעשה פדיון נפש כמנין וחשבון שמו. גם מצוה לנדור בעת צרה לקבל עליו בנדר ללמוד מסכת פלוני או תענית או צדקה מאז ועד עולם כל ימי היותו.
ב. בספר עבודת הקודש לחיד"א, ב"יוסף בסדר" סימן א' הביא תקון למי שראה קרי ליל כפור ואביא את דבריו וז"ל:
"מי האיש החפץ חיים".
א. נצור לשונך מרע: יזהר שלא לדבר לשון הרע, שקר, ליצנות, חנופה, כי אינו רואה פני שכינה, ופוגם ברית הלשון,ודאי יבוא לפגום ברית המעור.
סור מרע: יזהר להתרחק מו הנשים, כמו שכתוב בשו"ע אבהע"ז (סימן כא), וז"ל: צריך אדם להתרחק מן הנשים מאד מאד, ואסור לקרוץ בידו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחת מן העריות, ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו עמה או להביט ביפיה. ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה, ועיין שם שהאריך, וכל זה מן הדין. וכתב רבנו יונה, דמסתכל בנשים הוא משומד לדבר אחד, וזהו מן הדין.
ועשה טוב: יתענה שלש תעניות רצופים בתחלת חשון (ויש מי שכתב שיתענה אחר יום כפור, קודם סוכות).
ב. ואחר כך יתענה כל משמרה בכל שנה זו.
ג. ויתן צדקה בכל יום תענית.
ד. ויתפלל תפלה זו בדמעה ביום התענית.
רבונו של עולם, אדון הסליחות, הריני ירא ורועד על כל חטאתי עונותי ופשעי שחטאתי עויתי ופשעתי לפניך, ובפרט אשר פגמתי באות ברית קודש, חותמא דמלכא קדישא, ופגמתי בשמות הקודש בכמה מיני פגמים. אוי לי, אהה על נפשי, מה אעשה כי יקום אל, וכי יפקוד מה אשיבנו. בושתי מאד ונכלמתי ונפלו פני, אין לי פה להשיב ולא מצח להרים ראש, וירא אנכי ופחד אלהים עיני, ואש תוקד בקרבי, וצער הגוף לא פלט. אמנם ידענו כי אל רחום אתה ומרחם על בריותיך, ואתה חפץ בתשובת השבים ולא במיתתן. ובכן הנה באתי בלב נשבר ונדכה להתחנן לפני כסא כבודך. אנא מלך רחום וחנון, התמלא עלי רחמים, עננו אבינו עננו ביום צום התענית הזה כי בצרה גדולה אני. ותחתור חתירה מתחת כסא כבודך להחזירני בתשובה שלמה לפניך, ובטל מעלי כל גזרות קשות ורעות (יכון בשם קר"ע שט"ן א"ה ריחמ"א, הוא ממ"ב שמות ר"ת של ק'בל ר'ינת ע'מך ש'גבנו ט'הרנו נ'ורא. ), ובצדקותיך תוציא מצרה נפשי. יהי חסדך הוי"ה עלינו כאשר יחלנו לך. ואל תקחני מן העולם הזה עד מלאות ימי שנותי שבעים שנה. ותאריך אפך עמי, ותתן לי חיים ארוכים, חיים של טובה, חיים של ברכה, חיים של שלום, חיים של פרנסה טובה, חיים שיש בהם יראת חטא, חיים שאין בהם בושה וכלמה, חיים שיהא בי אהבת תורה לשמה ויראת חטא. ויהא מעוט חלבי ודמי המתמעט בתעניתי היום, כחלב המונח על גבי מזבחך. ותמחול ותסלח ותכפר כל חטאתי עונותי ופשעי, ובפרט מה שפגמתי באות ברית קודש. ואתה בטובך תרחם עלי ויעלו כל ניצוצות הקדושה אשר נתפזרו על ידי בין הקליפות, למקום קדושה בכח שם (יכון חב"ו) היוצא מפסוק :כי ב'י ח'שק ו'אפלטהו, ובחסדך תצמית אויבי, והאבדת כל צררי נפשי כי אני עבדך, ויעמדו מליצי יושר להכניס תפלתי לפניך. לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. ועשיתי אשר אלך בחוקיך, והצילני מיצר הרע ומכל מיני הרהורים ומחשבות רעות. וטהר רעיוני ולבי לעבודתך, לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי. חננו ועננו ושמע תפלתנו כי אתה שומע תפלת כל פה, ברוך שומע תפלה.
ה. יזהר לקרות ח"י פרקי משנה בכל יום, כי הוא תקון גדול לפגם הברית, לפחות בשנה זו.
ו. יזהר ללמוד בכל חודש לילה אחת כולה, כי הוא תקון למי שנתחייב כרת: ולא ידבר שיחה בטלה כלל: ואם יהיה ליל הששי, הוא מסוגל יותר לפגם הברית.
ז. יזהר לכוון בעמידה וברכות הנהנין, להבין מה שמוציא מפיו, עכ"ל החיד"א הקדוש.
ג. במשנה ברורה (סימן תרט"ו סק"ג) כתב, וז"ל:
איתא בספרים,
דעיקר תקון למי שנכשל חס ושלום בזה, שיתחזק מכאן ולהבא בימי חייו בלמוד התורה וזכות התורה תגן עליו,
וכדאיתא במדרש תנחומא, אם חטא אדם ונתחייב מיתה לשמים, מה יעשה ויחיה? אם למוד לשנות פרק אחד ישנה שני פרקים, ואם למוד לשנות דף אחד ישנה שני דפים [ואם אינו יודע ללמוד, יתעסק על כל פנים במדת הצדקה וחסד ויחיה, כמו שנאמר "רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד", עיי"ש במדרש]. ועיקר לימוד התורה יהיה על מנת לקיים, דהלומד ואינו מקיים נוח לו שלא נברא, וכמו שאמרו חז"ל, וגם לא יהיה בכחה להגן עליו, חס ושלום, עכ"ל. (ועיי"ש בשער הציון אותיות ה' ו' מש"כ).
ד. ב"כף החיים" (סופר) סימן תרט"ו אות י"א, כתב, וז"ל:
ולכן אכתוב גם אני הדל מה שנראה לי בס"ד,
א. והוא כי פשוט כי באותו היום יחזור בתשובה שלימה על חטא שבא לידו.
ב. ובמוצאי יוה"כ יטבול תיכף אם אפשר.
ג. ויעשה פדיון כמנין אותיות שמו ויתן לעניים ירא שמים.
ד. ויקבל עליו בפני עשרה כי בתשלום השנה ההיא יאמר נשמת כל חי בפני עשרה.
ה. ובכל שבוע יגמור התהילים דהיינו ביום א' ספר ראשון וביום שני ספר שני וכו' וספר ה' יחלק לג' חלקים לג' ימים כנודע.
ו. ואמירת תהילים תהיה בכוונה ובלתי הפסק דיבור כלל.
ז. ובכל ליל ערב ר"ח יעשה תיקון כרת דהיינו שילמוד מתחלת הלילה עד סופה בלי הפסק דיבור.
ח. ויתענה באותו יום בכל ערב ר"ח.
ט. ואם אפשר יש לעשות תיקון כרת בכל ליל ששי.
י. ויקבע עתים לתורה באיזה שעות ביום ובלילה ובפרט בשבתות ויו"ט ואם הוא חכם יוסיף בלימודו.
יא. ואם אפשר יש ללמוד בכל יום י"ח פרקי משנה על הסדר.
יב. וכבר נודע כי כל אדם צריך להתפלל בכוונה מילה במילה ובפרט כשמוציא השם בפיו.
יג. וכן בברכות הנהנין בכוונה וישוב הדעת וישוב אל ה' וירחמהו וכו' וזהו חוץ מתיקון שז"ל הנהוג שצריך לעשות בכל זמן כמ"ש לעיל או"ח סימן ר"מ יעו"ש, עכ"ל.
(א"ה ריחמ"א, כל החלוקה לפי אותיות בתוך דבריו הם ממני).
ה. בספר "נטעי גבריאל" (יום כיפור) פרק מ"ח כתב בהגה י' כמה עניני תיקונים לזה (וחלקם כבר הובאו לעיל) ואביא כאן מה שלא הבאנו באות ב' כתב וז"ל: א) בספר דברי יצחק אות קכ"ד דף ל"ב כתב וז"ל: שמעתי שהרב הקדוש מוהר"ר אברהם דוד מבוטשאטש זצוקללה"ה צוה לאחד שיתן בכל יום משנה זו צ"ל (שם מטבע) אחד לצדקה פשוטה, ועוד צ"ל אחד בכל יום לצדקת ארץ ישראל, ע"כ.
עוד הביא בנטעי גבריאל (שם) וז"ל: ב) בספר זכרון למשה הביא שהעיד הכתב סופר בשם אביו שילמוד כל ימי חייו מידי יום ביומו מסכת ראש השנה א"ה ריחמ"א, וצ"ע מה הטעם שלימוד מסכת ר"ה דווקא היא תיקון לענין זה, דלכאורה היה התיקון צריך להיות לימוד מסכת יומא. ואשמח אם מי שהוא יודע טעם לזה. .
עוד הביא בנטעי גבריאל (שם) וז"ל: ג) באלף המגן אות ו' הביא בשם ליקוטי מוהר"ן סגולה לומר עשרת מזמורי תהלים שהם מסוגלים מאוד לתיקון חטא זה א"ה ריחמ"א ולתועלת הענין אביא כאן את מה שכתב בליקוטי מוהר"ן ח"א תורה ר"ה, וז"ל:
תִּקּוּן לְמִקְרֵה לַיְלָה, רַחֲמָנָא לִצְלָן לוֹמַר עֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁאֵרַע לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם כִּי יֵשׁ כּחַ בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים לְהוֹצִיא הַטִּפָּה מֵהַקְּלִפָּה שֶׁלָּקְחָה אוֹתָהּ כִּי תְּהִלִּים בְּגִימַטְרִיָּא לִילִי''ת, עִם הַחֲמֵשׁ אוֹתִיּוֹת שֶׁל שְׁמָהּ, שֶׁהִיא הַמְמֻנָּה עַל זֶה כַּיָּדוּעַ וְצָרִיך לְכַוֵּן בִּשְׁעַת אֲמִירַת תְּהִלִּים שֶׁתְּהִלִּים בְּגִימַטְרִיָּא תפ''ה שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּמִסְפַּר הַשְּׁנֵי שֵׁמוֹת אֵל אֱלקִים בִּמְלוֹאוֹ כָּזֶה: אָלֶף לָמֶד אָלֶף לָמֶד הֵי יוּד מֵם שֶׁעַל יְדֵי הַשְּׁנֵי שֵׁמוֹת אֵלּוּ יוֹצְאָה הַטִּפָּה מֵהַקְּלִפָּה כִּי הַטִּפָּה הִיא בְּחִינַת חֶסֶד וּגְבוּרָה כַּיָּדוּעַ כִּי יֵשׁ בָּהּ כּחַ אֵשׁ וּמַיִם חֲמִימוּת וְלַחוּת שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶסֶד וּגְבוּרָה וְעַל יְדֵי הַשְּׁנֵי שֵׁמוֹת אֵל אֱלקִים הַנַּ''ל שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶסֶד וּגְבוּרָה כַּיָּדוּעַ שֶׁהֵם גִּימַטְרִיָּא תְּהִלִּים כַּנַּ''ל עַל יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין הַטִּפָּה מִשָּׁם וְזֶה צָרִיך לְכַוֵּן בִּשְׁעַת אֲמִירַת תְּהִלִּים וְעַל כֵּן צָרִיך לוֹמַר עֲשָׂרָה קַפִּיטְל כִּי יֵשׁ עֲשָׂרָה מִינֵי זִמְרָה שֶׁהֵם בְּחִינַת הָעֲשָׂרָה לְשׁוֹנוֹת שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם סֵפֶר תְּהִלִּים כַּמּוּבָא (בִּגְמָרָא פְּסָחִים קי''ז וּבַזּהַר). שֶׁהֵם אַשְׁרֵי וְלַמְנַצֵּחַ וּמַשְׂכִּיל וְהַלְלוּיָהּ וְכוּ (עַיֵּן בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ''י) וְיֵשׁ כּחַ בְּכָל לָשׁוֹן וְלָשׁוֹן שֶׁל הָעֲשָׂרָה לְשׁוֹנוֹת הַנַּ''ל, לְבַטֵּל כּחַ הַקְּלִפָּה הַנַּ''ל כִּי כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ הַלְּשׁוֹנוֹת, הֵם הֶפֶך הַקְּלִפָּה הַנַּ''ל כִּי אַשְׁרֵי הוּא לְשׁוֹן רְאִיָּה וְהִסְתַּכְּלוּת הֶפֶך הַקְּלִפָּה הַנַּ''ל שֶׁעִקַּר כּחָהּ מִקִּלְקּוּל הָרְאוּת, מִבְּחִינַת ''וַתִּכְהֶין עֵינָיו מֵרְאוֹת'' בִּבְחִינוֹת ''יְהִי מְארת'' חָסֵר, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תִּקּוּנֵי זהַר תִּקּוּן מ''ד דַּף עט:)
: דָּא לִילִית נִמְצָא שֶׁ עִקַּר כּחָהּ מִקִּלְקוּל הָרְאִיָּה וְאַשְׁרֵי שֶׁהוּא לְשׁוֹן רְאִיָּה הִיא הֶפֶך מִמֶּנָּה וְכֵן מַשְׂכִּיל כִּי הִיא בְּחִינַת מְשַׁכֵּל, וּמַשְׂכִּיל הוּא הֶפֶך מִזֶּה וְעִנְיָן זֶה עַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר [לְעֵיל בְּסִימָן יט] כִּי עִקַּר כּחָהּ לְהַחֲטִיא אֶת הָאָדָם בְּמִקְרֶה, חַס וְשָׁלוֹם הוּא עַל יְדֵי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַשְׂכִּיל עַל יְדֵי תֻּרְגְּמָן שֶׁהוּא מְערָב טוֹב וָרַע לִפְעָמִים מְשַׁכֵּל וְלִפְעָמִים מַשְׂכִּיל עַיֵּן שָׁם וְכֵן הַלְלוּיָהּ הֶפֶך הַקְּלִפָּה, שֶׁשְּׁמָהּ לִילִית עַל שֵׁם שֶׁהִיא מְיַלֶּלֶת בִּילָלָה תָּמִיד וְהַלֵּל הֶפֶך יְלָלָה, כִּי אוֹתִיּוֹת הַלְּלִי הֵם הֶפֶך יְלָלָ''ה וְהַשְּׁאָר לא פֵּרֵשׁ גַּם הַטִּפָּה בָּאָה מֵהַדַּעַת שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד וּגְבוּרָה כַּיָּדוּעַ כִּי גַּם הַטִּפָּה הִיא בְּחִינַת חֶסֶד וּגְבוּרָה כַּנַּ''ל וְיָדוּעַ שֶׁהַדַּעַת הוּא בְּחִינַת חֲמִשָּׁה חֲסָדִים וְחָמֵשׁ גְּבוּרוֹת עַל כֵּן צָרִיך לוֹמַר עֲשָׂרָה קַפִּיטְל וְזֶה בְּחִינַת (תְּהִלִּים ל''ב) :לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע רָאשֵׁי תֵבוֹת נַאַף שֶׁהוּא נִכְנָע עַל יְדֵי בְּחִינַת לְדָוִד מַשְׂכִּיל, דְּהַיְנוּ תְּהִלִּים. אַחַר כָּך גִּלָּה רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים בִּפְרָטִיּוּת שֶׁצָּרִיך לְאָמְרָם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁיִּקְרֶה לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, מִקְרֶה בִּלְתִּי טָהוֹר וְאֵלּוּ הֵן מִכְתָּם לְדָוִד, ט''ז לְדָוִד מַשְׂכִּיל, ל''ב. אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל, מ''א. כְּאַיָּל תַּעֲרג, מ''ב לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת, נ''ט. לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן, ע''ז. תְּפִלָּה לְמשֶׁה, צ הוֹדוּ לַה קִרְאוּ בִּשְׁמוֹ, ק''ה. עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל, קל''ז הַלְלוּיָה הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ, ק''נ וְאָמַר: שֶׁאֵלּוּ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים, הֵם תִּקּוּן גָּדוֹל מְאד מְאד לְמִקְרֶה חַס וְשָׁלוֹם וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְאָמְרָם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, אֵין צָרִיך לִפְחֹד עוֹד כְּלָל מִפְּגָם הַנּוֹרָא שֶׁל הַמִּקְרֶה, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי בְּוַדַּאי נִתְתַּקֵּן עַל יְדֵי זֶה [וְעַיֵּן עִנְיָן זֶה בְּ''לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ''ן תִּנְיָנָא בְּסוֹפוֹ], עכ"ל.
א"ה ריחמ"א, עוד הובא על ענין זה של תיקון הכללי בספר שיחות הר"ן אות קמ"א וז"ל: בסימן צ"ב "לקוטי תנינא", תקון למקרה לילה רחמנא לצלן לומר עשרה קפיטל תהלים כמבאר בסימן ר"ה וכו'. ודע שאלו הם העשרה קפיטל מזמורי תהלים וכו':
דע אחי, כי בתחלה אמר הוא זכרונו לברכה התורה המתחלת תקון למקרה לילה כנדפס בספר הראשון בסימן ר"ה. ובתחלה בעת שהתחיל לגלותה לא הייתי לפניו אז. אך השם יתברך זכני ובאתי אצלו סמוך מאד לאותה העת שהתחיל לגלותה. וספר לי אחד בשמו התורה הנ"ל כפי מה ששמעה מפיו הקדוש. ובתוך כך, באותה השעה ששמעתי מפי אחר בשמו התורה הנ"ל, בתוך כך סבב השם יתברך שדברתי עמו מזה וחזר ואמרה לפני בקצור כנדפס כבר בסימן ר"ה הנ"ל: ובאותה העת שגלה התורה לא גלה אז איזה קפיטליך לומר, רק אמר סתם לומר עשרה קפיטלך תהלים לתקון הנ"ל. ושמעתי מפיו הקדוש אז שאמר שהיה ראוי לגלות איזה הם עשרה קפיטלך תהלים שצריכין לומר. אך איזה שהם עשרה קפיטל תהלים שיאמרו הם תקון לזה, כי כל עשרה קפיטל תהלים איזה שהם כולם הם כנגד עשרה מיני נגינה שהם תקון להנ"ל: ואז בעת שגלה התורה הנ"ל אמר בתחלה שתקון הראשון הוא המקוה, שצריכין לטבל במקוה (ואמר בזו הלשון דאס ערשטי איז מקוה). ואחר כך גלה התקון הנ"ל לומר עשרה קפיטל תהלים כנ"ל. גם פעם אחת אמר שצריכין לזהר מאד לטבל באותו היום שיהיה האדם בלתי טהור. ואפלו אם לא יוכל לטבל בבקר, על כל פנים יטבל באותו היום אפלו לפנות ערב. כי צריכין לזהר מאד לטבל באותו היום דיקא (ועיין בסוף ספורי מעשיות שאמר, שטוב מאד לטבל תכף ומיד וכו' עין שם): אחר כך אחר שעברו קרוב לארבע שנים, ומה שעבר באלו השנים יקצרו רבבות יריעות לספר, וכבר היה לו החולאת שלו שנסתלק ממנו, וכבר חזר מלמברג, פעם אחת בחרף שכב על מטתו ואנחנו עמדנו לפניו והתחיל לדבר מענין העשרה קפיטל תהלים שהם תקון להנ"ל. ואז צוה עלי לכתב על הניר הפסוקים שמרומז בהם העשרה מיני נגינה שהם תקון להנ"ל. וישבתי לכתב ומפיו יקרא אלי וגלה לי הפסוקים וכתבתים על הספר כאשר הם נדפסים (בלקוטי תנינא סימן צ"ב הנ"ל).
ואז גלה דעתו שרצונו לגלות בפרטיות איזו הם העשרה קפיטל תהלים שצריכים לומר באותו היום, והיינו עומדים ומצפים שיגלה לנו ולא זכינו מיד: אחר כך נסענו מאתו ואחר כך הייתי אצלו באיזה שבת והזמין השם יתברך שראיתי בעיני כתיבת ידו הקדוש שכבר רשם לעצמו העשרה קפיטל תהלים שצריכין לומר. אך לא היה מדרך ארץ שאקח כתב ידו בעצמי בלי רשותו. ורציתי לתפסם במחי בעל פה, ולא יכלתי מחמת אימת רבי, פן יקפיד כי באתי לחדרו ומצאתי כתב ידו הנ"ל והסתכלתי בו בלא רשותו (כי המעשה הזאת היתה בשבת פרשת שקלים שנת תק"ע לפרט קטן שהוא זכרונו לברכה יצא מחדרו ונכנס לבית הגדול שלו בעת קריאת התורה ואז נכנסתי בחדרו וראיתי כתב ידו הנ"ל): ואחר כך ביום ראשון בעת שלקחתי רשות מאתו לשוב לביתי, דברתי עמו ושאלתי ממנו שיגלה לי עשרה קפיטל הנ"ל, כי ידעתי שכבר הם נרשמים אצלו כנ"ל. ולא רצה. ואמר שיהיה עת אחר לזה והלכתי מאתו: אחר כך סמוך לאותה העת בעת שהייתי אני בביתי בנעמרוב, אז גלה העשרה קפיטל תהלים לפני הרב דפה ברסלב ולפני חברי רבי נפתלי מנעמרוב. ויחד אותם לעדות על זה. וכך אמר להם: היות בענין זה הידוע (הינו ענין מקרה לילה חס ושלום) נלכדים בודאי שלשה חלקי העולם, אני לוקח אתכם לעדות. ותדעו שאלו העשרה קפיטל תהלים מועילים מאד מאד לתקון קרי והם תקון גמור ומועיל מאד מאד. ויש מי שיקרה לו על ידי רבוי אכילה ושתיה או על ידי חולשה ועיפות או על ידי שאינו שוכב כראוי, וכל זה אינו כלום (והוא כמו תינוק שמשתין בשנה). גם יש ששומרים אותו מלמעלה ונצול מן המקרה או שהמזל שומר אותו ונצול. גם לפעמים נדמה להאדם בשנה בחלום כאלו הוא נופל ואחר כך מתעורר משנתו, גם זה מן השמים שמצילין אותו מזה. רק מי שיקרה לו חס ושלום מחמת הרהורים מזה נבראים ממש קלפות חס ושלום כמבאר בספרים.
אבל מי שיאמר באותו היום אלו העשרה קפיטל תהלים בודאי יתקן בזה מאד מאד: וכמה וכמה צדיקים גדולים שרצו לעמד על ענין זה ונתיגעו למצא לזה תקון גמור. וקצתם לא ידעו כלל מהו ענין זה. וקצתם התחילו לידע קצת בענין תקון זה, ונסתלקו לעולמם באמצע עסקם בזה ולא גמרו, ולי עזר השם יתברך שזכיתי לעמד על זה בשלמות. וענין תקון זה על ידי אמירת העשרה קפיטל תהלים הנ"ל הוא דבר חדש לגמרי חדוש נפלא כי הוא תקון נפלא ונורא מאד מאד, (עין למטה) ומי שיוכל לילך למקוה ואחר כך יאמרם בודאי מה טוב, אך אפלו אם הוא אנוס שאי אפשר לטבל כגון שהוא חולה או שהוא בדרך אף על פי כן אם יאמרם אשרי לו. כי הם תקון גדול ונורא מאד. ואם יאמרם בכונה כראוי בודאי מה טוב, אך גם האמירה בעצמה מסוגל מאד: ואמר: כי לא נודע זאת מיום בריאת העולם. מסתמא הייתי רוצה לבטל זאת לגמרי, אך אי אפשר זאת לא בגשמיות ולא ברוחניות. בגשמיות אי אפשר כי היה צריך לבטל ולשנות הטבע של כלליות בני האדם בתמידות. וזה דבר שאי אפשר, כי אפלו משה רבנו עליו השלום וכיוצא שבטל הטבע היה רק לפי שעה ובדבר פרטי, כגון קריעת ים סוף או בקיעת הירדן וכיוצא שהיה רק לפי שעה. אבל לבטל הטבע של כלליות בני אדם, כי כל אחד ואחד בהכרח לבטל ולשנות הטבע אצלו. וגם צריך לבטל ולשנות הטבע תמיד וזה דבר שאי אפשר. וגם ברוחניות אי אפשר וכו, אך העשרה קפיטל הם דבר נפלא ויקר ומועיל מאד: גם יחד אותם לעדות. ואמר שגם כי ימלאו ימיו, אזי אחר הסתלקותו מי שיבוא על קברו ויאמר שם אלו העשרה קפיטל תהלים הנ"ל ויתן פרוטה לצדקה, אפלו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאיו מאד מאד חס ושלום, אזי אתאמץ ואשתדל לארך ולרחב להושיעו ולתקנו וכו'. ואני חזק מאד בכל הדברים שלי, אך בזה אני חזק ביותר שאלו העשרה קפיטל מועילים מאד מאד:
ואלו הן העשרה קפיטל תהלים: ט"ז. ל"ב. מ"א. מ"ב. נ"ט, ע"ז. צ', ק"ה, קל"ז, ק"נ, כאשר כבר נדפסו כמה פעמים. (רק בספר "ספורי מעשיות" נדפסו בפעם הראשון בטעות הקפיטל של קל"ז על ידי עוות המדפיסים ומשם נתפשט הטעות בכמה ספרים וסדורים שהעתיקו משם): ויאמרם כסדר שהם כתובים בתהלים. ואמר שהוא תקון הכללי. כי כל עברה יש לה תקון מיוחד אבל תקון הנ"ל הוא תקון הכללי: גם אמר אז שענין הנ"ל של אלו עשרה קפיטל תהלים יאמרו ויגלו בפני הכל: ואמר: אף על פי שהוא דבר קל לומר עשרה קפיטל תהלים, אף על פי כן גם זה יהיה כבד מאד לקים. וכן נתקים עתה בעוונותינו הרבים שמחמת רבוי המחלקת רב ההמון רחוקים מאד לקים זאת והוא זכרונו לברכה הודיע כל זאת מקדם. ואנחנו עשינו מה שמוטל עלינו להודיע התקון לכל החפץ להתתקן, וכל אחד הטוב בעיניו יעשה. השומע ישמע, והחדל יחדל ואנחנו את נפשנו הצלנו: ומה שהרב בעל המחבר "סדר תקון שבת" מביאם בשם ספר "עשרה הלולים" זה אינו, כי ידידי הקורא עין נא בספר "תקון מועד", ותראה שמובאים שם בפרוש בשם רבנו הרב רבי נחמן זכרונו לברכה, וכן בכמה ספרים יש שמובאים שם בשם רבנו זכרונו לברכה. וגם נסה נא וחפש בכל הספרים שמובאים שם שלא בשם רבנו ותראה, שכולם נדפסו אחר פטירת רבנו זכרונו לברכה, שנפטר תחלת שנת תקע"א בחול המועד סוכות. ואפשר שהרב הנ"ל וכיוצא מגדל תשוקתם לזכות בהם את הרבים בתקון גדול כזה, וידעו שיש שנמצאים מתנגדים וחולקים על רבנו זכרונו לברכה, על כן קימו בנפשם מאמר חכמינו זכרונם לברכה (יבמות סה:): 'שמותר לשנות בדבר השלום'. ובפרט בדבר גדול ותקון כזה. ועתה בין תבין שצדקו הנאמר לעיל שהם תקון חדש לגמרי ולא ידע מזה שום נברא מימות עולם. ותאמרם בשם רבנו זכרונו לברכה בכדי ששפתותיו יהיו דובבות וכו' (סנהדרין צ:) אשר כל הצדיקים מתגעגעים לזה. ומזה אשר אלצוני לגלות כל הנ"ל. וזכותו יעמד לנו, ומכל פגמינו וצרותינו יתקננו ויושיענו, אמן כן יהי רצון: .