קונטרס בענין מי שראה קרי ביום כיפור · מי צריך לדאוג בראיית קרי ביום הכיפורים
הרב "חיי אדם" כתב ב"נשמת אדם" כלל קמה סעיף ב' וז"ל: נ"ל דאין הטעם מפני שמראין לו בזה סימן מן השמים דא"כ איך שייך לומר שהראו לו סימן שהוא צדיק גמור על ידי דבר טומאה שאין למעלה הימנו. וגם אין לומר דבאמת אינו לסימן אלא כיון שעלתה לו שנה אע"פ שלא התענה בעינוי זה מוכח שהוא צדיק גמור, דא"כ למה דוקא ברואה קרי, לימא מי שלא נהג אחד מענויים אלו כגון רחיצה או סיכה ידאג ואם עלתה כו'. אלא נ"ל דיש ג' מיני קרי, א' הבא לסיבת שבעה דברים הבודקין את הזב כדאיתא במשנה. ב' כשאדם רשע ואינו שב בתשובה שלימה אלא שלפעמים מתקרב עצמו לקדושה אזי המזיקין מטמאין אותו מלמעלה, ג' צדיק גדול כשמתגבר בקדושה אזי המזיקין מתקנאין בו ומטמאין אותו, וזהו הנס של כהן גדול שלא ראה קרי ביום הכיפורים ולזה צריך נס גדול. והנה בוודאי מי שראה בדרך הטבע מחמת ז' דברים הנ"ל בזה אין סימן לא לכאן ולא לכאן ובזה לא דברו חכמים, אלא הם איירי מאדם שהיה נזהר מכל ז' דברים הנ"ל ואפ"ה ראה קרי, וע"כ הוא לאחד מב' פנים, או שאין מניחין אותו להתקדש, או מפני שהוא רשע גמור, ולכן ידאג כל השנה שהוא רשע גמור ונטלו בפניו דרכי תשובה ואין מניחין אותו להתקדש, ואם עלתה לו שנה מובטח שהוא בן עולם הבא, דמסתמא הוא צדיק גמור אלא שקנאין פגעו בו, עכ"ל.
ובשו"ת "רב פעלים" (או"ח חלק ב סימן ס"א) נשאל ב' שאלות בענין זה ונביא כאן את השאלה הב' הקשורה לעניינו וז"ל: גם עוד שאל השואל הנז' על מ"ש רז"ל, שיהי' דואג כל השנה, ואם עלתה לו שנה אז הוי לסימנא טבא שידע שהוא בן עוה"ב, אם זה איירי בכל ראייה של קרי, אפילו אם היתה מסיבת אכילה או שישן פרקדן, או מהרהור. גם רוצה לדעת אם עלתה לו שנה איך יהי' זה לסימן טוב להורות לו שהוא בן עוה"ב, מפני שכל העולם רעבים והוא הי' שבע, וכי מן השמים מראים סימן על ידי איסור בהשחתת זרע, הנה זה רחוק מן השכל, ועל הכל יורינו, ושכמ"ה.
והשיב ע"ז, וז"ל: ועל השאלה הב' ששאל השואל, הנה ראיתי להרב חיי אדם בנשמת אדם כלל קמ"ה אות ב' שכתב וז"ל, נ"ל דאין הטעם מפני שמראין לו בזה סימן מן השמים, דא"כ איך שייך לומר שהראו לו סימן שהוא צדיק גמור ע"י דבר טומאה שאין למעלה הימנו, וגם אין לומר דבאמת אינו לסימן, אלא כיון שעלתה לו שנה אע"ג שלא התענה בעינוי זה מוכח שהוא צדיק גמור, דא"כ למה דוקא ברואה קרי, לימא מי ששגג באחד מענויים אלו כגון רחיצה או סיכה, ידאג ואם עלתה וכו', אלא נ"ל דיש ג' מיני קרי, א' הבא לסיבת שבעה דברים הבודקין את הזב כדאיתא במשנה, והב' כשאדם רשע ואינו שב בתשובה שלימה, אלא שלפעמים מתקרב עצמו לקדושה, אזי המזיקין מטמאין אותו בטומאת קרי, וכן נמי מי שהוא אינו ראוי ללמוד בחכמת הקבלה מטמאין אותו וכו', והג' צדיק גדול כשמתגבר בקדושה אזי המזיקין מקנאין בו ומטמאין אותו, וזהו הנס של כה"ג שלא ראה קרי ביוה"כ ולזה צריך נס גדול, והנה בודאי מי שראה בדרך הטבע מחמת ז' דברים הנז"ל, בזה אין סימן לא לכאן ולא לכאן, ובזה לא דברו חכמים, אלא הם מיירי מאדם שהיה נזהר מכל ז' דברים הנז', ואעפ"כ ראה קרי, וא"כ הוא לאחד משני פנים, או /אין/ מניחים אותו להתקדש, או מפני שהוא צדיק גמור, ולכן ידאג כל השנה, שמא הוא רשע, ונעלו בפניו דרכי תשובה, ואין מניחין אותו להתקדש, ואם עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן עוה"ב, דמסתמא הוא צדיק גמור אלא שקנאין פגעו בו עכ"ל, ויפה כתב בזה, דודאי מי שראה קרי בדרך טבע מחמת שבעה דברים שבודקין את הזב, אין בזה סימן לא לרע ולא לטוב.
והנה נודע, כי שבעה דברים הבודקין את הזב הנזכרים במשנה פ"ב דזבים מ"ב הם כך כלשון המשנה, בשבעה דברים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה, במאכל ובמשתה ובמשא ובקפיצה בחולי ובמראה ובהרהור, ופירש רבינו עובדיה ז"ל, במאכל אם אכל אכילה גסה, או אכל דברים המביאים לידי זיבה ואפילו כל שהן, כגון בשר שמן חלב גבינה וביצים ויין ישן וגריסין של פול ושחלין, ובמשתה ברבוי שתיה, ובמשא כבד שנושא, ובמראה ראה אשה אפילו שלא הרהר, ובהרהור אע"פ שלא ראה וכו' ע"ש.
ולך נא ראה מ"ש הרב כתב סופר א"ח סי' ת"י, ומ"ש בשם הרב ברכי יוסף, וגם מתשובת מהרי"ל ז"ל, ועוד עיין להרב אמרי אש ח"א סי' ט"ז, ומכל דברי הגאונים ז"ל הנז"ל נראה דאם יש לתלות באחד משבעה דברים שבודקין הזב אין בזה סימן להרע ולא להטיב, אך עכ"פ ידאג קצת ויעשה תיקון בצדקה ותענית ולימוד, ולכל אחד ימסרו לו סדר תיקון כפי מדרגתו וכפי יכלתו, כי מספק יש לו לחוש פן ואולי לא היה זה מסיבת שבעה דברים הנז' הגם כי על הרוב הוא מסיבת ז' דברים ההם.
והנה קושיית הפר"ח ז"ל שהקשה, איך יבשרוהו מן השמים שהוא צדיק באמצעות ענין רע כזה תרצתי בס"ד כי האדם בהיותו צדיק מתקנאין בו המקטרגים ורוצים פלוני וסיעתו לסבב לו מיתה או יסורין קשים ע"י קטרוגים והוא אינו בגדר צדיק גמור שיש לו זכות גדול ורב שיספיק לדחותם לגמרי מעליו, ומן השמים יניחו אותם להתגרות בו בדבר זה של קרי, כי פלוני וסיעתו שמחים בזה הקרי, כדוגמת השעיר שניתן לפלוני ביוה"כ כדי לשמור את ישראל אותו היום מן קטרוגים שלהם, וכן כאן אצל הצדיק מתפייסים פלוני וסיעתו בטומאת הקרי אשר גירו בו, ועוזבים קטרוג המיתה והיסורין שרוצים לקטרג עליו וישתקו מזה, ועד"ז שמעתי מפרשים בשם הרב ר' ישראל בעל שם טוב ז"ל בפסוק יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, שהוא מציל את חסידיו ע"י הגירוי של קרי שמגרים בהם החיצונים, וכדי להסביר לך דבר זה, אעתיק לך מ"ש בירושלמי דתענית פ"ג ה"ח, לוי בן סיסי באו גייסות לעירו, נטל ס"ת ועלה לראש הגג אמר רבון העולמים אין בטלית חדא מילה מן הדין ס"ת ייעלון להון ואין לא ייזלון להון, מיד אתבעון ולא אשתכחון, תלמידיה עבד כן יבשת ידיה ואזלין לון, תלמיד תלמידיה עבד כן לא יבשת ידיה ולא אזלין לון וכו' ע"ש, והנה במה שתראה בתלמידיה דיבשת ידיה ואזלין לון, בין תבין טעם התירוץ הנז' שתרצתי בס"ד, והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר.
במשנ"ב ( או"ח סימן תרט"ו סק"ג) כתב וז"ל: עיין באחרונים בשער הציון אות ד' ציין לברכי יוסף וכתב סופר סימן ק"י והגהות רבי ברוך פריינקיל וש"א. שכתבו, דהוא דווקא כשלא היה מחמת רוב אכילה ושתיה או מחמת הרהור וכדומה, אבל כשיודע שבא מחמת הרהור וכדומה, אף דעונו גדול, מכל מקום אינו בספק מיתה כי הוא בעצמו גרם לו, וכן אם עלתה לו שנה אינו מובטח שהוא בן העולם הבא, עכ"ל.
וב"כף החיים" (סופר) או"ח סימן תרט"ו אות ט' כתב, וז"ל: וכן חולה שראה קרי ביוה"כ אינו בכלל דברי הגמרא ידאג כל השנה שהרי אמרינן פרק הרואה ףף (נז ע"ב) בכלל ששה דברים סימן יפה לחולה הוא הרואה קרי ומביא ע"ז קרא דכתיב יראה זרע וכו' (יפ"ל ח"ב סוף אות א) ומיהו זה אפשר לדחות דה"ד ברואה ביום אחר ולא ביוה"כ אבל אפשר לומר טעם אחר דזה בא לו מחולשת החולי וכל שבא מחמת סיבה אין פחד כנזכר.
ובאות י' כתב, וז"ל: ואם היה בא מן הדרך בעיוה"כ וראה בלילה ליל יוה"כ אינו בכלל בבו"א דוא"ג וראיה ממ"ש בשבת (דף קכ"ז ע"ב) במעשה בחסיד אחד שפדה וכו' יעי"ש. (יפ"ל ח"ג אות א'), עכ"ל.
בספר "פסקי תשובות" ח"ו (עמו' עד"ר) כתב וז"ל: היות כי מצויים אנשים המצטערים ודואגים מחמת מקרה זה נביא את לשונו הזהב של הגרי"י קניבסקי זצ"ל (במכתב מכתי"ק שהודפס בספר קריינא דאיגרתא סימן קס"ה) "והנה לא ידאג כלל וכלל כי דברי חז"ל אמורים למי שאירע לו ר"ל שלא מחמת טבעו כלל וכגון נשוי ובן ארבעים ויותר, עמוס בתורה ויר"ש, אשר המקרה נשלח לו מן השמים בגזירה מיוחדת, אבל אנשים צעירים וכש"כ כשאינו נשוי הדבר פשוט וברור שאירע מחמת טבעו שהרהר לפני זמן מה וכו' כי אפילו בהרהור מלפני איזו שבועות גורם סוף סוף לזה, וכן מבואר הדבר בתשובות צמח צדק בחחו"מ שער המילואים סימן ס"ד, ומסיים שם שיש להסיח דעת מזה לגמרי ולהיות שמח וטוב לב. מליובאויטש ז"ל בשם הגה"ק בעל התניא ז"ל שהיה שוחק מאנשים שנצטערו על זה כי דברי חז"ל הם דווקא לאנשים גדולים מאד שאין להם מצד הרהור כלל עיי"ש היטב, והדבר ברור שאין כאן לא ידאג כל השנה ולא מובטח לו לאחר השנה, וכבר נשאלתי בזה שנה בשנה מאנשים שנצטערו מאד, וביררתי שאין כאן בית מיחוש כלל, וכש"כ בבחור שאינו נשוי.
"אלא שיש לעשות תיקון המבואר בספרים היינו ללמוד משניות כלים בעיון והעמקה כפי יכלתו, וזה לא מטעם ידאג וכו' אלא משום שלא עלתה לו להתפלל בקדושה וטהרת הגוף ביוה"כ והלימוד לשם שמים יתקן כל זה בעזהי"ת, עכל"ק.
בשו"ת "תשובות והנהגות" ח"ב (סימן ש"א, עמ' רנז) נשאל וז"ל: שאלה: ראה קרי ביוה"כ ודואג. והשיב: נראה שאין בזה שום דאגה, והגמרא קאי ביחידי סגולה שלא מצוי אצלם קרי כלל כל השנה וראו ביוה"כ, או באדם זקן שכבר אינו רואה קרי וראה ביוה"כ, וע"כ ניתן לו בזה סימן שלא מקבלים היוכ"פ שלו וידאג כל השנה ואם עלתה לו הוא בן העולם הבא, אבל בסתם בני אדם אפילו בני תורה, אין כאן מקום לדאגה כל השנה ולא בטחון כשיעלה לו שנה, וכן מבואר בשם הגה"ק בעל התניא זצ"ל שהגמרא בחד בדרא ממש, וכו' ומיהו כיוןם שנתבלבל ביוה"כ ולא התפלל כראוי, ראוי לו לקבל ע"ע השנה לומר ק"ש ולהתפלל יותר בכוונה ובזה גופא יזכה לאור כעין יוה"כ ואשרי חלקו, אבל אין לו לדאוג ולהתעצבן כלל לא ביוה"כ ולא בכל השנה, רק ימשיך בעבודת ה' כרגיל ויוסיף אומץ כראוי לכל אחד תמיד וכו', עכ"ל.
עיין עוד בספר "מאור ישראל" (ח"ב על סוכה כח ע"ב, עמו' קצ"ט – ר') לפאר הדור והדרו מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, מה שכתב בזה, עיי"ש.
בספר "אוסרי לגפן" חי"ג (ב) להרה"צ יהודה שיינפלד שליט"א, הביא בעמ' תט"ו מאת הרב הקדוש השרף ר' אורי מסטרעליסק כתב שם בתחילת הדברים וז"ל: הקדוש הזה (תלמיד הרה"ק ר' שלמהנ מקרלין) שהרעיש העולם בהנהגותיו והעבודתו הנוראה, לא השאיר ספרים, רק יש כמה דיבורים שנלקטו ממנו ונקבצו בספר אמרי קדוש, ובספר י' צחצחות (מערכת ה') והרי כמה דיבורים מזה האחרון. זי"ע (תקפ"ו) באות ז' וז"ל: מי שנטמא ח"ו בליל יו"כ, אם ראה דמות בחלום, ילך לטבול, ואם לא ראה שום דמות, אזי אינו כלום וא"צ טבילה (דהיינו ביו"כ) ויכוין באותו יו"כ בכל פעם שאומר ברוך אתה ה' בתפילה עמידה לחילוף הוי"ה באתב"ש. עכ"ל. (א"ה ריחמ"א, חילוף הוי"ה באתב"ש הוא מצפ"צ).
עוד הובא בספר "אוסרי לגפן" הנ"ל (בעמ' תל"ב) מאת הנשר הגדול ר' נתן הכהן (ב"ר יעקב שמעון) אדלר הובא שם בראש הדברים וז"ל: הצדיק הנפלא הזה לולא תלמידו החת"ס, ספק אם היינו יודעים ממנו היום, לא כתב את חידושיו, דכל התורה היתה ערוכה על שפתיו ולא חשש מהשר הממונה על השכחה, אבל אעפ"כ נשאר ד"ת ממנו שהובאו בספרי תלמידיו, ונלקטו אל ספר תורת אמת. מפפד"מ (י' טבת תק"ב – תק"ס) ובאות יט (סימן תרט"ו) כתב וז"ל: מי שנטמא ח"ו בליל יו"כ, אף אם השלים שנתו, יתענה באותה שנה בה"ב וכן יתנהג כל ימיו (להתענות בה"ב) וכל ליל יו"כ לא ישכב במיטה לישן רק יעור בבית הכנסת לומר זמירות ותשבחות, כן ינהג כל ימיו ויחוש לדברי הלבוש א"ה ריחמ"א, ולתועלת הענין נביא את דברי ה"לבוש" או"ח סימן תרט"ו סעיף ב' וז"ל: הרואה קרי ביום כיפור ידאג כל השנה כולה, שמראים לו שלא קבלו תעניתו והשביעוהו במה שבידם להשביעו, כעבד שמזג כוס לרבו ושפך לו הקיתון על פניו, ואם עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן עולם הבא וי"ז וי"א שודאי יש לו הרבה זכיות שהגינו עליו, ויש פנים ג"כ לאידך גיסא, שכשעלתה לו השנה אדרבה ידאג יותר ויפשפש במעשיו ויתקנם, שמא קיבל זכיותיו שחסו על חייו ונשאר ערום ממצות שכבר קיבל שכרו, עכ"ל.
וב"אליה זוטא" סימן תרטו ס"ק ג העיר על דברי ה"לבוש", וז"ל: בטור וב"י וש"ע לא נזכר זה, גם חפשתי בכל הפוסקים ראשונים ואחרונים ולא מצאתי מזה כלום רק סתמו וכתבו מובטח לו וכו', וכן הוא בש"ס סוף יומא, וזה מהתימא על הלבוש להראות פנים נגד הש"ס וכל הפוסקים. שוב בינותי דלשון הטור אטעייה שכתב שודאי יש לו הרבה זכיות וכו', והבין דמתחלה הראה לו שראוי למיתה אלא דאח"כ הגינו עליו זכיותיו, ולכך כתב ויש פנים וכו', אבל במחילה מכבודו אין הפירוש כן, דודאי היו מקובלים שכל שהוא מתחלה סימן מיתה ודאי לא מהני לו תו כל זכיותיו כיון שנשפך הקיתון על פניו ובזה הראו לו דלא מהני תשובתו וזכיותיו, אלא דאם עלתה לו שנה אמרינן דהראו לו מתחלה שאין צריך לתענית כי הוא צדיק גמור וראוי לחיות ולהראות זרע בלי תענית מכח זכיותיו המרובים, וזה שכתב הטור שודאי יש לו הרבה זכות וכו', וזה ברור, עכ"ל.
א"ה ריחמ"א, ועפ"י מה שכתב האליה זוטא נראה שאם עלתה לו שנה אין בזה חשש והרי הוא בן העולם הבא.
ועיין בכף החיים (סופר) סימן תרט"ו אות י"ב משכתב על דברי הלבוש, עייי"ש. (שאם עלתה לו שנה, יחוש שמא ניכו לו זכיותיו ונשאר ערום בלא מצוות). ומי שאירע לו ב' שנים זאח"ז, פשיטא דרשע הוא וישוב לה' במאד מאד בחרטה ותשובה גדולה.
(ובדובר שלום ק"י מביא מהרה"ק שר שלום מבלז תיקון שנתן לאלו שנטמאו ביו"כ, שיאמרו באותה שנה בכל יום, חוץ משבת ויו"ט, מזמור ק"ד וק"ז א"ה ריחמ"א, בספר נטעי גבריאל על יום כיפור פרק מ"ח כתב בהערה י' (אות ו,עמ' שכה), וז"ל: וראה במדבר קדש ליו"כ ד"ה ביוה"כ דף ע"א שהביא שביוהכ"פ שנת תרי"ב נתן (מרן הרב הקדוש מהר"ש מבעלזא זצוקללה"ה) תיקון לאנשים שיאמרו כל יום בשנה זאת חוץ משבתות וימים טובים, שני מזמורים שבתהלים ק"ג וק"ד, היינו לדוד ברכי נפשי וברכי נפשי, ובעזרת השי"ת עלתה להם שנה טובה. ובדע"ת סימן תרט"ו הביא בשמו לומר גם מזמור ק"ב, עכ"ל. בתהלים ע"ש).