אור ברסלב
קונטרס יבוא עזרי פרק שמיני - בין האירוסין לנישואין › א. צניעות וקדושה

קונטרס יבוא עזרי

פרק שמיני - בין האירוסין לנישואין · א. צניעות וקדושה

פרק שמיני - בין האירוסין לנישואין

להרבות בלימוד

אחר האירוסין יש להרבות בלימוד כל מה שאפשר (הגרא"מ שך זצ"ל במכתב), והג"ר מרדכי גרוס שליט"א (מילי דבי הילולא פ"ה ס"ח) מעורר שבזמן הזה יתחזק החתן ביותר בלימוד התורה ועבודת השם, כפי שאמרו רבותינו שבתקופת האירוסין יש להרבות בזכויות שיעמדו לו להקמת בנין ביתו עדי עד.

והגר"ש הלוי וואזנר שליט"א, מספר, שהיה נוכח בעת נישואי המנוח הרה"ג רבי אליעזר ברויאר זצ"ל שהתקיימה בווינה, כשבחדר הייחוד עשה המנוח ז"ל סיום הש"ס (!), ממה שלמד בימי בחרותו. ישמע חכם ויוסף לקח. ואוי לנו מיום הדין.

אסורי קירבה

מהראוי שלא להאריך בחודשים רבים את תקופת ההמתנה שבין האירוסין [שידוכין/תנאים] לנישואין, אלא כפי הצורך ההכרחי לסידור העניינים, כי רבים המכשולים העלולים להיגרם מכך, בהרהורי עבירה, הסתכלויות ונגיעות אסורות, ה' ישמור וירחם, וכדומה.

אחר שקבעו והסכימו על השידוך, אין היתר ע"פ ההלכה לחתן להתבונן עוד במיועדת להיות כלתו, עד אחר החופה, אלא דינה כשאר נשים, שמותרת לו מן הדין רק בראיה בעלמא לפי תומו, בלא כוונה ליהנות. ולא שייך בזה ההיתר משום שעתידה להינשא לו. כמו כן, אסור להרהר במשודכתו כמו בכל אשה אחרת. ("חוט שני" להגר"נ קרליץ שליט"א, שם. ועי' מ"ב סי' עה סק"ז).

והג"ר מרדכי גרוס שליט"א (שם ס"ג) כתב שמכיוון שהיא מציאות חדשה לחתן ולכלה, יש להם מאוד להיזהר מלהכשל באיסורים אלו, כגון: אסור לו לשחוק עמה, ולהקל ראש כנגדה, אסור להתבונן ביופיה ובתכשיטה, אסור להריח בשמים שעליה, אסור להתבונן בבגדיה, אסור לשמוע קול שירה שלה [וגם כשהוא בטייפ], ואף ניגון בכלי נגינה אין לה להשמיע לו. וחלילה להם מלדבר על ענייני צניעות וקביעות מועדי החופה [וסתות וכד']. וכמבואר כל דבר במקומו בש"ע ובפוסקים. וע"ש עוד מש"כ בזה.

ויש להזהיר את החתן והכלה, שישמרו בכל משמר שלא להיכשל ח"ו בנגיעות אסורות, ובפרט כאשר הם מטיילים ברחובה של עיר, וכבר צווחו על כך רבנן קשישאי. והחתן עובר בזה גם על עוון נידה החמור. וברור הוא שגם לכלה המיועדת אסור לגעת במשודך שלה, עד אחר החופה, שהרי היא מכשילתו באיסור נגיעה החמור, ובהרהורי עבירה, ומגרים יצר הרע בעצמם.

והחפץ חיים זצ"ל (בספר גדר עולם פ"ח אות ב') כתב שהמקלים בזה עתידים ליתן את הדין על זה בעולם הבא, וגם לא יראו טוב בעולם הזה. השם ישמרנו.

חומר איסור ייחוד

עוד יש להזהירם שלא יבואו לידי איסור יחוד כלל וכלל. ונכון שגם יחמירו על עצמם שלא לעלות במעלית כשהם לבדם, וכן כל כיוצ"ב. וכן אסור למשודך לנסוע ברכב לבד עם המשודכת (הגראמ"מ שך זצ"ל. מבקשי תורה כה, ה, עמ' רנב). וראוי לחתן שגם לא ירבה להכנס לבית כלתו לבקר או לאכול שם בתקופה זו, אפילו דרך ארעי (עי' שו"ת חיים ושלום ח"ב סי' פט). ועי' בזה עוד לקמן.

התכתבות בין החתן והכלה

ועוד הוסיף (במילי דבי הילולא שם בסע' א') שנכון שגם לא יכתבו מכתבים זה לזה, חוץ ממכתבי ברכה קצרים המצורפים למתנות [ולענין עצם נתינת מתנות בתקופה זו עיין מש"כ בסמוך לקמן]. והגרא"ז מלצר זצוק"ל כתב שיש לקצר במכתבים ככל האפשר ואין להורות היתרים בזה, כי הדברים חמורים מאוד. והוא חמור הרבה יותר מאוכל מצה בערב פסח. והבן.

ובשולחן העזר (סי' ד' סע' א') כתב שיש למנוע חליפת מכתבים בין החתן והכלה כי זה גורם כמה איסורים ומכשולות. וה"ה החלפת תמונות ביניהם. והַיָרֵא את דבר ה' ישגיח על בניו ובנותיו היטב היטב בזה.

[א"ה: ובימינו שנתחדשו פקסמיליות, ודוא"ל - אי מייל- , ואינטרנט ופלאפונים ושאר מרעין בישין למיניהם, יש לפקוח עין ולהשמר גם בזה].

משלוח מתנות לכלה

מותר לשלוח מתנות למשודכתו, כיון שצריך שיהיה קצת קירוב ביניהם, שלא ינשאו כאנשים זרים, וגם בזה יש גבול שלא ירבו יותר מדי, ואסור לעבור את הגבול. ("חוט שני", שם).

כשחל יום הפורים בתקופת השידוכין, והמשודך רוצה לשלוח 'משלוח מנות' למשודכתו, טוב יותר שישלח לבית אביה, היינו למשפחתה באופן כללי, והיא תהיה בכללם, ולא ישלח לה משלוח באופן אישי, שלא יבואו לידי ספק קידושין.

[והיינו, שלא יאמרו שזהו סבלונות שאחר הקידושין, ונחשוש שמא קידשה כבר בפני עדים ואינם לפנינו. עי' רמ"א או"ח ססי' תרצ"ה ומ"ב שם. ואע"פ שמרן בש"ע אה"ע (סי' מה סע' ב') כתב שבא"י וגלילותיה אין חוששים לסבלונות, והיינו מפני שכ"ע מסבלי והדר מקדשי. ע"ש. מ"מ לכתחילה ראוי לחוש שלא לבוא לידי כך, בפרט שיש מיעוט דמקדשי והדר מסבלי, וכמ"ש הרמ"א בהגה באה"ע שם. ע"פ הערת 'איש מצליח' במשנה ברורה שם. וע"ע ברמ"א שם סע' א' בשם מהרי"ק שורש קעא, שי"א שאין חוששין לסבלונות שהכלה מקבלת ע"י אחר. ע"ש. ועי' באבני מילואים שם סקי"א, ובטעמי המנהגים תתקל"ו בהגהה].

שינה בבית הכלה

אע"פ שמעיקר הדין מותר לחתן לישן לפני החתונה [בשבת, אחר האירוסין] בבית כלתו, כשהם בחדרים נפרדים, כאשר ישנים באותו בית גם ההורים ושאר בני המשפחה, וכן להיפך (וכן פסק מרן שליט"א, הובא בספר 'קדושים תהיו', עמ' 151), מכל מקום ראוי מאוד שהחתן או הכלה ישנו לחוד בבית שכנים או ידידים [מבוגרים], כדי להתרחק מן הנסיון, ולבל יכשלו ח"ו בהרהורים אסורים.

["חופה וקידושין", עמ' סד. ע"ש. וכן הביא ב"אהליך יעקב", עמ' 25, מעשה שהיה בחתן שסיפר לגרא"מ שך זצ"ל, שהורי הכלה גרים בחיפה והזמינו אותו כנהוג לשבת. והורה לו שרק בליל שבת יאכל אצלם, ולמחרת שלא ילך לכלה ולא יתראה עמה. ע"ש. וע"ע בדברי הרה"ג נאמ"ן שליט"א באור תורה אלול תשמו סי' קלב].

תוכן העניינים

קונטרס יבוא עזרי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה