אור ברסלב
קונטרס יבוא עזרי פרק שמיני - בין האירוסין לנישואין

קונטרס יבוא עזרי

פרק שמיני - בין האירוסין לנישואין

פרק שביעי - מה יעשה המתאחר להינשא

א. צניעות וקדושה

להרבות בלימוד

אחר האירוסין יש להרבות בלימוד כל מה שאפשר (הגרא"מ שך זצ"ל במכתב), והג"ר מרדכי גרוס שליט"א (מילי דבי הילולא פ"ה ס"ח) מעורר שבזמן הזה יתחזק החתן ביותר בלימוד התורה ועבודת השם, כפי שאמרו רבותינו שבתקופת האירוסין יש להרבות בזכויות שיעמדו לו להקמת בנין ביתו עדי עד.

והגר"ש הלוי וואזנר שליט"א, מספר, שהיה נוכח בעת נישואי המנוח הרה"ג רבי אליעזר ברויאר זצ"ל שהתקיימה בווינה, כשבחדר הייחוד עשה המנוח ז"ל סיום הש"ס (!), ממה שלמד בימי בחרותו. ישמע חכם ויוסף לקח. ואוי לנו מיום הדין.

אסורי קירבה

מהראוי שלא להאריך בחודשים רבים את תקופת ההמתנה שבין האירוסין [שידוכין/תנאים] לנישואין, אלא כפי הצורך ההכרחי לסידור העניינים, כי רבים המכשולים העלולים להיגרם מכך, בהרהורי עבירה, הסתכלויות ונגיעות אסורות, ה' ישמור וירחם, וכדומה.

אחר שקבעו והסכימו על השידוך, אין היתר ע"פ ההלכה לחתן להתבונן עוד במיועדת להיות כלתו, עד אחר החופה, אלא דינה כשאר נשים, שמותרת לו מן הדין רק בראיה בעלמא לפי תומו, בלא כוונה ליהנות. ולא שייך בזה ההיתר משום שעתידה להינשא לו. כמו כן, אסור להרהר במשודכתו כמו בכל אשה אחרת. ("חוט שני" להגר"נ קרליץ שליט"א, שם. ועי' מ"ב סי' עה סק"ז).

והג"ר מרדכי גרוס שליט"א (שם ס"ג) כתב שמכיוון שהיא מציאות חדשה לחתן ולכלה, יש להם מאוד להיזהר מלהכשל באיסורים אלו, כגון: אסור לו לשחוק עמה, ולהקל ראש כנגדה, אסור להתבונן ביופיה ובתכשיטה, אסור להריח בשמים שעליה, אסור להתבונן בבגדיה, אסור לשמוע קול שירה שלה [וגם כשהוא בטייפ], ואף ניגון בכלי נגינה אין לה להשמיע לו. וחלילה להם מלדבר על ענייני צניעות וקביעות מועדי החופה [וסתות וכד']. וכמבואר כל דבר במקומו בש"ע ובפוסקים. וע"ש עוד מש"כ בזה.

ויש להזהיר את החתן והכלה, שישמרו בכל משמר שלא להיכשל ח"ו בנגיעות אסורות, ובפרט כאשר הם מטיילים ברחובה של עיר, וכבר צווחו על כך רבנן קשישאי. והחתן עובר בזה גם על עוון נידה החמור. וברור הוא שגם לכלה המיועדת אסור לגעת במשודך שלה, עד אחר החופה, שהרי היא מכשילתו באיסור נגיעה החמור, ובהרהורי עבירה, ומגרים יצר הרע בעצמם.

והחפץ חיים זצ"ל (בספר גדר עולם פ"ח אות ב') כתב שהמקלים בזה עתידים ליתן את הדין על זה בעולם הבא, וגם לא יראו טוב בעולם הזה. השם ישמרנו.

חומר איסור ייחוד

עוד יש להזהירם שלא יבואו לידי איסור יחוד כלל וכלל. ונכון שגם יחמירו על עצמם שלא לעלות במעלית כשהם לבדם, וכן כל כיוצ"ב. וכן אסור למשודך לנסוע ברכב לבד עם המשודכת (הגראמ"מ שך זצ"ל. מבקשי תורה כה, ה, עמ' רנב). וראוי לחתן שגם לא ירבה להכנס לבית כלתו לבקר או לאכול שם בתקופה זו, אפילו דרך ארעי (עי' שו"ת חיים ושלום ח"ב סי' פט). ועי' בזה עוד לקמן.

התכתבות בין החתן והכלה

ועוד הוסיף (במילי דבי הילולא שם בסע' א') שנכון שגם לא יכתבו מכתבים זה לזה, חוץ ממכתבי ברכה קצרים המצורפים למתנות [ולענין עצם נתינת מתנות בתקופה זו עיין מש"כ בסמוך לקמן]. והגרא"ז מלצר זצוק"ל כתב שיש לקצר במכתבים ככל האפשר ואין להורות היתרים בזה, כי הדברים חמורים מאוד. והוא חמור הרבה יותר מאוכל מצה בערב פסח. והבן.

ובשולחן העזר (סי' ד' סע' א') כתב שיש למנוע חליפת מכתבים בין החתן והכלה כי זה גורם כמה איסורים ומכשולות. וה"ה החלפת תמונות ביניהם. והַיָרֵא את דבר ה' ישגיח על בניו ובנותיו היטב היטב בזה.

[א"ה: ובימינו שנתחדשו פקסמיליות, ודוא"ל - אי מייל- , ואינטרנט ופלאפונים ושאר מרעין בישין למיניהם, יש לפקוח עין ולהשמר גם בזה].

משלוח מתנות לכלה

מותר לשלוח מתנות למשודכתו, כיון שצריך שיהיה קצת קירוב ביניהם, שלא ינשאו כאנשים זרים, וגם בזה יש גבול שלא ירבו יותר מדי, ואסור לעבור את הגבול. ("חוט שני", שם).

כשחל יום הפורים בתקופת השידוכין, והמשודך רוצה לשלוח 'משלוח מנות' למשודכתו, טוב יותר שישלח לבית אביה, היינו למשפחתה באופן כללי, והיא תהיה בכללם, ולא ישלח לה משלוח באופן אישי, שלא יבואו לידי ספק קידושין.

[והיינו, שלא יאמרו שזהו סבלונות שאחר הקידושין, ונחשוש שמא קידשה כבר בפני עדים ואינם לפנינו. עי' רמ"א או"ח ססי' תרצ"ה ומ"ב שם. ואע"פ שמרן בש"ע אה"ע (סי' מה סע' ב') כתב שבא"י וגלילותיה אין חוששים לסבלונות, והיינו מפני שכ"ע מסבלי והדר מקדשי. ע"ש. מ"מ לכתחילה ראוי לחוש שלא לבוא לידי כך, בפרט שיש מיעוט דמקדשי והדר מסבלי, וכמ"ש הרמ"א בהגה באה"ע שם. ע"פ הערת 'איש מצליח' במשנה ברורה שם. וע"ע ברמ"א שם סע' א' בשם מהרי"ק שורש קעא, שי"א שאין חוששין לסבלונות שהכלה מקבלת ע"י אחר. ע"ש. ועי' באבני מילואים שם סקי"א, ובטעמי המנהגים תתקל"ו בהגהה].

שינה בבית הכלה

אע"פ שמעיקר הדין מותר לחתן לישן לפני החתונה [בשבת, אחר האירוסין] בבית כלתו, כשהם בחדרים נפרדים, כאשר ישנים באותו בית גם ההורים ושאר בני המשפחה, וכן להיפך (וכן פסק מרן שליט"א, הובא בספר 'קדושים תהיו', עמ' 151), מכל מקום ראוי מאוד שהחתן או הכלה ישנו לחוד בבית שכנים או ידידים [מבוגרים], כדי להתרחק מן הנסיון, ולבל יכשלו ח"ו בהרהורים אסורים.

["חופה וקידושין", עמ' סד. ע"ש. וכן הביא ב"אהליך יעקב", עמ' 25, מעשה שהיה בחתן שסיפר לגרא"מ שך זצ"ל, שהורי הכלה גרים בחיפה והזמינו אותו כנהוג לשבת. והורה לו שרק בליל שבת יאכל אצלם, ולמחרת שלא ילך לכלה ולא יתראה עמה. ע"ש. וע"ע בדברי הרה"ג נאמ"ן שליט"א באור תורה אלול תשמו סי' קלב].

ב. פגישות בין האירוסין לנישואין

הגרי"ש אלישיב שליט"א, השיב לשואלו, דבזמננו ישנם הנוהגים להרבות בפגישות בין התנאים לנישואין, אבל אין ראוי לנהוג כן, אלא למעט בפגישות. (מבקשי תורה כד, קעו. הובא ב'אהליך יעקב' עמ' 25).

וה"קהילות יעקב" זצ"ל אמר, שלא יפגשו הרבה, ושמספיק אחת לחודש, ואפשר גם בפחות מזה ('ארחות רבינו' ח"א עמ' רע"ד).

וכן הורה הגאון רא"מ שך זצ"ל (במכתב מיום כ"ג כסלו תשל"ד, הובא במבקשי תורה, כרך ה', קובץ כ"ג עמ' ח') שאחרי האירוסין אסור להיפגש הרבה פעמים, ובפרט שיש כמה פעמים שבאים לידי יחוד, ושיפגשו פעם בשלשה שבועות, ואפשר להסביר להכלה שזה מפריע בלימוד. ואחרי האירוסין יש להרבות בלימוד מה שאפשר, ולטיולים ודאי שלא כדאי, ולבקר אצל קרובים עם הכלה גם לא להרבות. ע"כ.

ובמקום אחר כתב לענין שיחות בטלפון, שדי להתקשר בטלפון פעם אחת בשבוע קודם השבת לברכת "שבת שלום" ולהחליף כמה מילים ולא יותר (מבקשי תורה כד, קעח). ע"כ.

[א"ה: ואוי לאזניים ששומעות בימינו על שיחות של שלוש וארבע שעות ויותר לתוך שעות הלילה המאוחרות].

וכן כתב הגר"נ קרליץ שליט"א ("חוט שני", שם): ריבוי הפגישות ביניהם ודאי אינו ראוי אחר שהחליטו להינשא, וגורם לתוצאות הפוכות שיקוצו זה בזה. ובכלל זה פגישות ממושכות, או תכופות, שאז קשה שלא להכשל בזה. ובודאי יש להיזהר מאיסור יחוד. ע"כ.

בכל מקרה שהדבר אפשרי, יש להעדיף בתקופה זו קשר טלפוני- תכליתי ותמציתי- מאשר מפגש פנים אל פנים, כשאינו חיוני.

מנהג טוב שלא להתראות לפחות שבוע ימים לפני מועד החתונה, וראוי לאמץ מנהג זה. ויש המקפידים שלא לדבר ביניהם אפילו בטלפון בימים אלו, ומנהג יפה הוא.

ג. שמחת החידוש

אריכות ההמתנה וריבוי הפגישות פוגעים גם בשמחת החידוש, כמו שכתוב בדרכי משה (אבה"ע סי' נה ס"ק א) בשם הכלבו: ארוס וארוסה אסורים לדור יחד שמא יתייחדו, ועוד שמא יקוצו זה בזה וכו', [ויבואו לידי שנאה מחמת שרואין זה את זה תדיר (הכלבו)], ואפילו שידוכין בלבד בלא אירוסין וכו', וכן איתא במדרש. עכת"ד.

וזה לשון המדרש (מד"ר בראשית יז, ז'): אמורה הייתי להינשא לאחי אמי [אמרתי אני בליבי להינשא לו. מתנות כהונה], ועל ידי שגדלתי עמו בבית התכערתי בעיניו, והלך ונשא לו אשה אחרת, ואינה נאה כמוני. ע"כ.

והיינו, מתוך שהיו המשודכים קרובים מדי למשך תקופה ארוכה, חיפשו מומים זה בזה, והכירו יותר מדי את החסרונות של זולתם, ולבסוף באו לידי שנאה וניתוק, ואפילו שהשידוך השני עמו נתקשרו אח"כ היה מכוער יותר מהראשון.

וכיוצא בזה מבואר בפסיקתא (דרב כהנא, ה, מד): "תוחלת ממושכת מחלה לב" (משלי יג, יב) – זה הנושא [המארס] אישה ונוטלה לאחר זמן, "ועץ חיים תאווה באה" (שם) – זה המארס אשה ונוטלה [נושאה] מיד.

וכ"כ ביפה ללב (ח"ד סי' נ"ה אות א') על דברי הרמ"א הנ"ל, שרוח ה' דיבר בו, וכמה שידוכים מתבטלים בשביל זה, ואפילו שלא היו דרים ביחד רק שהם נכנסים ויוצאים פעמים רבות באו לידי פירוד הלבבות ונפרדו זה מזה. ע"כ.

מכאן שתקופת האירוסין שמתמשכת וריבוי הפגישות בתקופה זו, הם אינם לתועלת, ואף יש חשש לאובדן ההערכה ההדדית, ולניכור בין בני הזוג.

ד. עד כמה להמתין? (זירוז החתונה)

יש לזרז אם כן את קביעת מועד הנישואין ככל האפשר. וב"שובע שמחות" (שם עמ' לז, וכ"ה ב"חופה וקידושין" עמ' סו) כתב:

אין להתעכב זמן רב בין האירוסין לחתונה, כדי שלא יבואו ח"ו לידי מכשול של נגיעה והסתכלות אסורה, ויקיימו בעצמם, ויאמר לקוצרים ה' עמכם. וישתדלו לקיים החתונה עד לג' חודשים בלבד בין האירוסין לחתונה.

ובמקורות שם כתב, שגם מרן מלכא נר"ו עומד על כך שיש לזרז את החתונה, שלא יעברו 90 יום מיום התנאים. והציע כמה פעמים, שלאחר שהצדדים הגיעו ביניהם להסכם על הסך שהם יכולים לעזור לחתן ולכלה, יוסיפו עוד סך מסוים, בתנאי שהחתונה תתקיים תוך חודש-חודשיים מן האירוסין, והחתן והכלה לא יפגשו הרבה. ע"כ.

והגרא"מ שך זצ"ל היה מורה לכל החתנים שנכנסו אצלו אחרי התנאים, שיש לעשות את הנישואין כמה שיותר מהר. והוסיף, שפעם [בימים עָבַרו] היו צריכים לתפור את הכרים והכסתות וכל המלבושים לצורך החופה בעצמם, וכל זה לקח הרבה זמן, אבל בימינו ניתן לקנות את הכל ביום אחד. [וניתן לזרז את מועד הנישואין יותר. הרב רפאל וואלף שליט"א, מנאמני ביתו של הרב זצ"ל. מבקשי תורה, כד, קפג].

ה. השפעת הצניעות על חיי הנישואין בעתיד

והוסיף ב"שובע שמחות" שם (במקורות) בשם ראש ישיבת חברון הגאון ר"מ חברוני זצ"ל, דמרגלא בפומיה, שעברו תחת ידו אלפי בחורים, והדבר נתברר אצלו כי בחור שנכשל בין האירוסין לחתונה במגע או בייחוד וכד', אין השלום שורר בביתו [כמובן, אם לא שיעשה תשובה שלמה], ופעמים אף מגיעים לידי גירושין, או שחייהם יחד מוגדר "בדיעבד", ה' ירחם. ע"כ.

ומטו משמיה דמרן החזו"א זצ"ל שבחור שלא נזהר בזמן השידוכים מאיסור ייחוד או מנגיעה ח"ו, יהיו לו אחר הנישואין בעיות, והוסיף שזה בדוק ומנוסה.

וסיפר רבינו על חתן וכלה שלפני נישואיהם הלכו באופן שאינו צנוע, ולאחר כעשרים וחמש שנה נתבע בנם לדין על מעשי מרמה וזיופים של כספים, ותלה רבינו ששורש הסיבה הוא ההתנהגות של אביו ואמו בחוסר צניעות עוד קודם נישואיהם. (הובא ב"שערי פרנסה", שם).

ומכלל לאו אתה שומע הן, שככל שמתקדשים יותר קודם החתונה, חיי הנישואין מוצלחים יותר. וכן כתב הגאון רא"מ שך זצ"ל (שם) שכל מי שיתנהג בדרכי הצניעות קודם החתונה, יתברך משוכן במרומים בכל הטוב, ויזכה להקים בית של תורה ויראָה ואושר. וכן הבטיח מרן הגאון רבינו עובדיה יוסף שליט"א: ומי שנזהר בצניעות בתקופת האירוסין, יראה ברכה והצלחה ושלום בית.

ו. התשלום לשדכן

כאן המקום לציין את אזהרת הפוסקים להקפיד בתשלום דמי השדכנות למי שעשה את השידוך. ויש שכתבו שמי שלא משלם זאת עובר בגזל, ועלול ח"ו לבוא לידי בעיות בביתו. (עי' רמ"א חו"מ סי' קפה סע' י', וסי' פז סע' טל. וע"ע פניני הקהילות יעקב ח"א עמ' נח ועמ' כט, ושעורי הראשל"צ שליט"א. והפוסקים האריכו בזה טובא. ואכמ"ל).

ז. חובת ההדרכה לחתונה

על ההורים והמחנכים מוטל להעביר לבניהם את ההנהגה הראויה לטהרה וחיי נישואין תקינים ע"פ התורה, ובמידת הצורך יש להסתייע באנשים הראויים והמוכשרים לכך.

[עי' ספר היראה לרבינו יונה, וכ"כ החפץ חיים בספרו טהרת ישראל. הובאו ב'חופה וקידושין' עמ' קיא. ע"ש. וע"ע באורך בהקדמת הריא"ז מרגליות לס' דעת קדושה להרמב"ן. הובא בבית חתנים ח"א עמ' ס"ט. ע"ש].

יש לבחור באברכים, או מדריכי חתנים וכלות יראי שמים שהוסמכו לכך, ומומלצים ע"י רבנים מוכרים. עדיף שיהיו גם בעלי נסיון בענין, בפרט בצד המעשי של הדברים, ושיהיו גם בעלי גישה נוחה וכושר הסבר טוב, ומבינים לנפש החתן והכלה.

שומה על המדריכים והמדריכות לדייק היטב בדבריהם, ולבססם על דעת גדולי התורה. בכל מקרה של ספק או חריגים, אין להתבייש להתייעץ עם דעת תורה מוסמכת [הדברים אמורים בעיקר לגבי מדריכות כלות].

יש לתת את הדעת לשנויי מנהגים, ושיטות פסיקה שונות, וכן להתאים את ההדרכה לזוג הנידון לפנינו, כמובן בהתחשב במנהגי החתן והכלה גם יחד. רצוי מאוד שיהיה תאום עמדות בין המדריך של החתן ובין המדריכה של הכלה [עדיפות לבעל ואשה ששניהם משמשים כמדריכים], כדי למנוע חילוקי דעות מיותרים בהמשך חיי הנישואין, הנובעים מגישות שונות שנלמדו לפני כן.

כמו כן, ראוי שהמדריכים והמדריכות ינצלו את הפגישות עם החתן והכלה [בפרט כשאינם מרקע תורני מובהק], לחזקם ולעודדם בענייני מידות טובות, כשרות וצניעות, ושאר הנהגות והשקפות נכונות ע"פ דעת תורה צרופה, והכל במידת הצורך ובמידת האפשר, לשם שמים, ביראת שמים טהורה, בחביבות ובדרכי נועם.

כדאי ליצור אווירה נעימה וידידותית במפגשים, ולנצל אותם, "בין השורות", להרגיע את המתחים של החתן והכלה לקראת החתונה, ולחזקם בגוף ונפש.

מרן שליט"א סיפר באחד משיעוריו מקדם על ביתו הרבנית תח', ששימשה באותה תקופה בהדרכת כלות הנרשמות לנישואין ברבנות, והיתה מחדירה בהן, דרך אגב, אהבת ה' ויראת שמים טהורה.

והנה אחת הכלות שעברו דרכה, שהיתה לומדת כסטודנטית, סיפרה לאחר המפגש, שנכנסה אצלה מתחילה בהרגשה של עלבון וזלזול כלפי התורה ומצוותיה. אך לאחר השיחה, שהיתה במתק שפתיים ובנועם שיח, שינתה דעתה מן הקצה, וקיבלה עליה לקיים את כל דבריה בשלמות, ואף קבעו להיפגש בהמשך, וכך הלכה הכלה והתחזקה, והפכה לבת ישראל כשרה. אשרי המחָזקים ואשריהם המתחזקים. ולמזהי'ר ולנזהר ירבה שלומם כנהר. ותורתנו דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום.

ישנן מדריכות כלות שמלמדות אותן (בקיצור), בנוסף להלכות טהרה, הנהגות ואישות בפרוטרוט, גם דברים בסיסיים הנצרכים לניהול הבית החדש, כגון משק הבית, בישולים קלים, אופני קשירת כסוי הראש, וכדומה. ואשריהן ואשרי חלקן.

כן חשוב מאוד לשמור על קשר אמיץ עם בני הזוג ביום החופה ולאחריה, בפרט בתקופת הנישואין הראשונה, ולעקוב כיצד מתבצעים הדברים הלכה למעשה. אעפ"כ, מובן שיש לשמור על פרטיותם וצניעותם של בני הזוג ככל האפשר.

אין לסמוך בבחירת המדריכים/ות על אנשים וכן נשים, שאינם מוסמכים ומוכשרים לזה די הצורך, ופעמים שהם אף ריקים מיראת שמים, ודבריהם אינם מיוסדים על דעת תורה, ומלמדים ונותנים עצות כפי העולה על רוחם, ולעיתים אף בניגוד לדעת התורה.

יש להקפיד אם כן שיקבלו החתן והכלה הדרכה טובה ומעולה, בפרט כשמדובר בזוגות בעלי רקע מיוחד, או כאשר ישנם מצבים חריגים המצריכים גישה אישית ופרטנית [בין בהנהגה, ובין בהלכה].

אָל להורים ולמחנכים לחסוך בכך, שהרי הדרכה טובה היא המפתח לחיי נישואין טובים ותקינים לכל חייהם, ואין הוצאה זו נופלת בחשיבותה משאר ההוצאות היקרות של החתונה, ועל זאת ניתן להמליץ: לא תהיה כהנת כפונדקית.

הנסיון הוכיח שהרבה עגמת נפש, מריבות וחילוקי דעות בין בני הזוג, ואפילו גירושין ה"י, יכלו להימנע אילו היו בני הזוג מקבלים הדרכה נכונה.

והוא הדין להרבה מכשולות בהלכות טהרה, וכן עיכובים מיותרים בפריה ורביה, ובחיי אישות מתוקנים, שיכלו להיחסך בהדרכה טובה קודם הנישואין.

חשוב להשקיע בהדרכה טובה, ויפה שעה אחת קודם, כדי שלא נצטרך להשקיע בזה זמן, ממון ועגמת נפש מיותרים, לאחר הנישואין, ופעמים שזה כבר מאוחר מדי. וכבר אמרו, איזהו חכם הרואה את הנולד, ואין חכם כבעל הנסיון.

מקובל בפי הבריות: אין זוג לא מוצלח, יש זוג לא מודרך [ונוסיף: לא מודרך] נכון!.

ונסיים חלק זה בדברי הגאון הצדיק רבי שמשון פינקוס זצ"ל (תפארת אבות- בנין הבית היהודי, עמ' חי): כשם שהבחור צריך להכין עצמו קודם החתונה לקראת המצב החדש אליו זכה להגיע, כך צריך האברך לחזור ולשמוע, לשוב ולהתייעץ, במהלך שנות נישואיו, כיצד עליו לנהל את ביתו בדרך הנכונה. "ושומע לעצה חכם".

בעזר השי"ת ובישועתו, נקי נדר, יֵצא לאור ויופיע אם ירצה ה', החלק השני של החיבור, ובו פרטים רבים בעניין ליל החופה והמסתעף, בהנהגה ובהלכה באורך וברוחב בפרוטרוט, וכן כמאה הנהגות יקרות בחיי הנישואין לבעל ולאשה, ע"פ רבותינו הקדושים, מעט המחזיק את המרובה. לזכות בהם את הרבים לכבוד ה' יתברך.

וה' הטוב יעזרנו על דבר כבוד שמו.

תוכן העניינים

קונטרס יבוא עזרי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה