פרק שביעי - מה יעשה המתאחר להינשא
המתאחר שלא ברצונו
וכאן המקום לציין מש"כ בספר 'יד דוד' (לג"ר דוד פרידמן, פסקי הלכות על הרמב"ם, דף סח), הובא ב"שובע שמחות" (שם):
אם מתאחר לישא אשה מחמת שאינו מוצא אשה ההוגנת לו, אזי אין לו בזה איסור. והביא ראָיה לדבר, שהרי גם בנשבע לישא אשה, אין מחייבים אותו לישא, עד שימצא את ההוגנת לו. ע"כ.
[וכן איתא בגמ' (ב"ק פ.), וברמב"ם (פ"ח מנדרים הי"ג). וכ"כ שאר פוסקים: עי' ברכ"י אהע"ז סי' א' סק"ט, יפ"ל שם סקי"ג, ערה"ש שם סק"י].
ונראה דהיינו דוקא כשרוצה מצד עצמו לישא אשה, ועושה ההשתדלות המתאימה, ואינו מבטל השידוך על דברים של מה בכך. או שהוא עצמו מעוניין בשידוך, אלא שהצד השני אינו מסכים, שאז חשיב אנוס בדבר, ואנוס רחמנא פטריה. [ונראה שהוא הדין בבת המתאחרת להינשא. ועי' עוד לעיל פרק הששי].
וכ"כ החפץ חיים זצ"ל בספרו "מחנה ישראל" (פרק כה) דאם הוא אנוס לא עובר בעשה.
וכן מובא בשם הגרי"י קנייבסקי זצ"ל (בספר 'תולדות יעקב' עמ' שלה), דכל מה שאמרו חז"ל על בן כ' שלא נשא אשה, זהו דוקא אם לא השתדל לעשות את המוטל עליו, אבל אם השתדל ולא הצליח, לא נאמרו עליו הדברים הללו. עכ"ד.
ובספר "מעשה איש" (ח"ד עמ' רכא) מובא בשם החזו"א זצ"ל שאמר, מ"ש בגמ' על בן כ' שלא נשא אשה, היינו דוקא שמציעים לו שידוך, ואינו מתייחס להצעה ודוחה אותה בדברים של מה בכך. אבל אם מציעים ובודקים ורואים שזה לא מתאים [ע"פ דעת התורה], אין חובה לעשות את השידוך. עכ"ד. (וע"ע שו"ת מהר"ם שיק, חאבה"ע סי' א').
ועכ"פ בחור שלמרות כל השתדלותו ומאמציו למצוא את בת זוגתו עדיין לא זכה לכך, לא ירפה מזה חלילה, אלא ירבה בתפילה ובצדקה ומעשים טובים.
וישקיע את ראשו ורובו בלימוד תורתנו הקדושה ככל האפשר, בבירור הסוגיות בהבנה ובעיון בדברי הראשונים, וע"י שיהיה שקוע בתורה יוכל להינצל מהרהורי עבירה.
והוא הדין לבת המתעכבת בשידוכים שתרבה בתפילה ותחנונים, ובצדקה ומעשים טובים. (ועי' לעיל פרק ראשון, אות ד').
וסוף הישועה לבוא!
מידת הבטחון
אע"פ שנסיון תקופת הרווקות, כשהיא מתמשכת ומתארכת, איננו קל כלל ועיקר, עלינו לזכור בעת כזו מה שמבואר בספרים שאין הקב"ה מביא לאדם נסיון, אלא אם כן יוכל לעמוד בו.
לכן, לתועלת הענין הרינו מציגים בזה תמצית מדברי ספר "חובות הלבבות" בנושא הבטחון, שראוי לשנן בכל עת, ובפרט לעת שכזאת:
שבעת העניינים שידיעתם מביאה למידת הבטחון בה'
שבעת העניינים שידיעתם מביאה למידת הבטחון בה'
על פי ספר "חובות הלבבות", שער הבטחון, פרק ג.
א. אני מאמין/ה באמונה שלמה שה' יתברך מרחם עלי יותר מכל מרחם.
ב. אני מאמין/ה באמונה שלמה שה' יתברך יודע בחכמתו בתכלית השלמות, מהי התועלת האמיתית שלי.
ג. אני מאמין/ה באמונה שלמה שה' יתברך חזק מכל חזק, ואין מי שימנע אותו מלהטיב לי, כאשר יחפוץ בכך.
ד. אני מאמין/ה באמונה שלמה שה' יתברך שוקד ללא הרף על טובתי והצלחתי בתכלית, ואינו מסיח את דעתו ממני, ולא נסתר ממנו דבר.
ה. אני מאמין/ה באמונה שלמה שאין אף לאחד מהברואים יכולת ורשות להועיל לי או להזיק לי, כי אם ברשות הבורא יתברך.
ו. אני מאמין/ה באמונה שלמה שה' יתברך הוא טוב ללא גבול וגומל חסד, גם אם איני ראוי/ה לכך מצד מעשי.
ז. אני מאמין/ה באמונה שלמה שה' יתברך הוא לבדו קובע ומנהיג את כל המתרחש בעולם, והוא סיבת הסיבות ועילת העילות לכל מה שיתרחש בחיי.
מבחן האמונה
אחד ממבחני החיים שרבים מתקשים בהם, הוא עניין זיווגו של האדם. זהו מבחן של אמונה המתמשך מהשלב של חיפוש הזיווג ולכל אורך החיים המשותפים, גם אחרי שהתחתנו.
במבחן האמונה של מציאת הזיווג ישנן כמה נקודות שבהם צריך התחזקות גדולה במיוחד. אחד מהנסיונות הקשים הוא ההמתנה הארוכה עד לישועה. צריך לדעת שהקב"ה משגיח על האדם בצורה הטובה והמדויקת ביותר בשביל התיקון שלו בעולם, וכל זמן שאינו נותן לו את זיווגו זה סימן שהמצב הטוב ביותר בשבילו כרגע זה להיות רווק. כי ה' יודע שעכשיו הוא יכול להתקרב אליו דווקא ע"י החיסרון הזה.
זהו כלל גדול בכל מיני חסרונות שיש לאדם, שצריך להאמין שדווקא אותו חיסרון שיש לו, הוא השלמות שלו, והוא לעת עתה המצב הטוב ביותר שממנו יכול הוא להתקרב אל ה' יתברך.
מה שעליו לעשות הוא לנצל את הזמן של ההמתנה לעשות שליחותו הנוכחית בתורה ומצוות, וגם כדי להרבות בתפילה על הזיווג. כל תפילה ותפילה שמתפלל תשפיע בצורה ישירה על חיי הנישואין שלו, ולכן צריך שיתפלל על כל פרט ופרט. פירושו, שלא יתפלל רק באופן כללי שיתחתן, אלא יבקש על זיווגו שיחיו בשלום ויסכימו בכל העניינים וגם בעבודת השם, וכן שלא תהיה היא עקרה, ושלא יהיה הוא עקר, שיהיה שלום בין המשפחות, ועוד ועוד פרטים, ע"פ כללי השלום בית [ועי' לעיל פרק ראשון אות ד' בהרחבה].
מי שמיישב את עצמו היטב לשם מה הוא בא לעולם, ומהי התכלית שלו בעולם הזה, אינו בהול כלל להתחתן [אמר המעתיק: רצונו לומר, אחר שעשה את ההשתדלות הראויה, והעיכוב נובע מדברים שאינם בידו, כדלקמן], כי חייו מלאים בתוכן ובעבודה להשיג ולקנות את מידת האמונה, וכל רצונו להתחתן הוא מחמת שיודע, שלעיקר שלמות האמונה מגיעים רק אחרי שמתחתנים, כי המבחנים העיקריים שמעוררים את האדם להשלים את אמונתו הם בחיי הנישואין, ולכן הוא סומך על ה' שיודע מתי העת המתאימה לכך, והוא מרוצה בכל מצב.
אדם זה זוכה לציון 'מצויין' באמונה, כי הוא מקבל את העיכוב שיש לו במציאת הזיווג באהבה ובשמחה, ועושה כל מה שביכולתו לעשות. חייו יפים כבר בעולם הזה, והוא יזכה למצוא זיווג טוב, ולשכר גדול בעולם הבא.
לעומתו מי שחסרה לו אמונה, תולה את העיכוב שיש לו בזיווג בכל מיני סיבות טבעיות, ועושה השתדלויות רבות ביגיעות גדולות, או שמתייאש מכל וכל, והוא אינו יודע שכשיבוא הזמן שהוא צריך להתחתן, ה' ישלח לו את זיווגו אפילו עד לפתח ביתו אם צריך, והוא יעמוד מתחת לחופה לא יאוחר שניה אחת מהזמן שנקבע לו משמים לזה.
אדם זה נכשל במבחן האמונה, הוא מאבד את בטחונו העצמי, ונופל לרדיפה עצמית ולעצבות וכדומה. לכן עצתו שיתפלל הרבה על אמונה, ויבקש: רבונו של עולם, תן לי אמונה שאתה מחליט מתי אתחתן, ושלא שכחת אותי, שאתה אוהב אותי, ושכל העיכוב הזה הוא רק לטובתי, וכו' וכו' [עי' לעיל בסמוך 'מידת הבטחון'].
מבחן נוסף הוא בחירת הזיווג. אדם שיש לו שכל ישר יודע שאין שום אפשרות לדעת באמת מי הוא זיווגו האמיתי בשמיים, ויודע שהוא אינו יכול להכיר באמת את תכונותיו ואופיו של העומד מולו, עד שיחיה במחיצה אחת עימו. לכן הוא אינו מרבה בחקירות ובירורים, רק סומך על ה' ואומר לו: רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שאין לי שום אפשרות לדעת מי הוא זיווגי באמת, רחם עלי ועזור לי למצוא את הזיווג המתאים לי ושאתחתן בלי שהיות ובלבולים כלל. [עי' בתפילת החיד"א לקמן בסיום].
כללו של דבר- העיקר הוא לבטוח ולסמוך על ה' ולהרבות בתפילה, ובוודאי מי שסומך על ה' ומרבה בתפילה הוא יחסוך לעצמו הרבה צער ועוגמת נפש, ויזכה להתחתן ולחיות חיי נישואין טובים ויפים.
(מתוך הספר "בגן האמונה המבואר" לגה"צ הרב שלום ארוש שליט"א, עמ' קפו).
לסיום פרק זה, מן הראוי להביא כאן מעשה קטן ובו דבר עידוד ממרן החזון איש זצ"ל: למרן החזון איש זצ"ל, התבטא פעם אב מודאג שבתו הגיעה לפרקה ולא הצליח להשיאה, "אין בחורים" – אמר האב "אני מודאג". חייך רבינו ואמר: "כמה אתה צריך, אחד, נו אחד עוד יש!" (מהגאון רבי שמריהו גריינימן זצ"ל, 'מעשה איש' ח"ג עמ' ר"מ).