אור ברסלב
קונטרס יבוא עזרי פרק הששי - שלא לעכב את השידוך יותר מדי

קונטרס יבוא עזרי

פרק הששי - שלא לעכב את השידוך יותר מדי

פרק חמישי - ההחלטה

זהירות מבררנות מיותרת

צריך להיזהר מאוד מבררנות מיותרת, ושלא ידחו המשודכים את מזלם בידיים, ויבטלו את השידוך מסיבות שאינן מוצדקות ע"פ דעת תורה צרופה.

הניסיון הוכיח, שהישרים והתמימים בליבותם, הבחורים היקרים שאינם מהלכים בגדולות ובנפלאות, והם צנועים וענווים, והולכים בתום וביושר (כלשון הסטייפלר זצוק"ל במכתב, מובא ב'קובץ מאמרים' לקמן בסיום החיבור. ע"ש) זכו להקים מהר משפחות לתפארת, ואילו הבררנים- לא די שמה שביקשו לא עלתה בידם, אלא שלעתים קיבלו הרבה פחות מאלו שלא בררו ברורים מיותרים. וישנם כאלו שגם את זה לא קיבלו, ונשארו עד גיל מבוגר בבחינת "פלג דגופא", ה' ירחם.

וכתב מהר"ח פלאג'י ב"תוכחת חיים", וזת"ד:

הטוב והישר בעיני אלוקים ואדם הוא, שלא לעכב הנישואין בשום צד וסיבה שבעולם, והמעכב על ידו הנישואין בכל אופן שיהיה, ענוש יענש, והמקרב על ידו הנישואין, עליו תבוא ברכת טוב.

והלא מלבד גודל מעלת המצוה, וכמה מצוות [נוספות] מתקיימים על ידה, זאת ועוד, כמה וכמה איסורים ניצול האדם על ידי מצוה זו, ואין נקי בדורות הללו (דאז...) שינצל מעוון הז"ל ומהרהורים רעים, וכבר ידוע גודל עוון זה שהוא כעובד עבודה זרה וחייב מיתה ב"מ וכו', ועל ידי זה לפעמים מרעה אל רעה יצאו חוץ לדת וכו', מסיבה זאת שלא נשאו נשים בזמן הראוי להם ר"ל.

והמאחר לישא אשה מאיזה טענות, ידע נאמנה כי מאבד עולמו ונפשו, ומה יסכון גבר להתענות בימי השובבי"ם, והוא עובר על דת, וכל ימיו בעבירה, ומבן עשרים ומעלה אומרים לו תיפחנה עצמותיו ה"י. ע"ש.

(הובא ב"חופה וקידושין" עמ' לה).

מעשה בצדיק המקובל רבי יצחק כדורי זצוק"ל

וכעין זה כתב גם הגה"צ רי"י לוגאסי שליט"א ("אהליך יעקב" עמ' 18) עדות על הרב הצדיק המקובל רבי יצחק כדורי זצ"ל, ואלו דבריו (בשינוי לשון קצת):

סיפר לי אחד האברכים ירא שמים ונאמן, מהכולל בו למדנו יחד, שבמשך תקופה מסוימת היה משמש את הרב זצ"ל, ופעם אחת כשלקח אותו לבית הכנסת "מוסאיוף" לתפילת שחרית, עצרה אותם אמא מבוגרת וביתה בת השלושים, והאמא נפלה לרגלי הרב והחלה לבכות בקול גדול על ביתה בת השלושים שעדיין לא נישאה, ואותו אברך רצה להסיטה מן הדרך, כדי לפנותה לרב לתפילת השחרית, והרב אמר לו: המתן. ונתעכב כך שתי דקות בערך, ולבסוף שאל את האמא: האם היתה לביתה הצעת בחור לפני כעשר שנים, והבת דחתה הצעה זו ללא סיבה? וענתה האם: אמנם כן. ענה לה הרב: אם כן, מה אני יכול לעזור לך?!

עובדא ממרן בעל ה"קהילות יעקב" זצוק"ל

וכן הביא שם (עמ' 26) מעשה באברך שאשתו היתה מפלת נפלים ל"א, ובא למרן ה"קהילות יעקב" להתייעץ איתו בענייני רפואה לאשתו, וענה לו שהבעיה אצלם היא לא מדרכי הרפואה, אלא משום שעזבה שידוך [שלא כראוי], ולכן לא זכתה עדיין להיפקד. ויעץ לו שיפייסו את החתן הראשון בממון הגון כדי שימחל במחילה גמורה, ואז יזכה להיפקד בזרע של קיימא. וכך היה, ששלחו מיד סכום הגון לפייסו, ומיד נפקדו בזרע קודש של קיימא בשעה טובה ומוצלחת. ע"כ.

מכאן נשמע את גודל הסבל והצער שעלולים ח"ו לסבול מי שמבטלים שידוך על דברים של מה בכך, ובלא סיבה מוצדקת ע"פ דעת תורה צרופה, או בלא שיתפייסו כראוי. וכמה מוטל עלינו לשקול היטב בדעתנו קודם שנבוא לבטל השידוך.

וכה דברי ה"קהילות יעקב" זצ"ל לבחור אחד: כסף ויופי הרי זה דבר טוב, אבל כל זה רק כאשר הולך, אבל כאשר לא הולך, חייבים לוותר על כך, אבל מידות טובות אי אפשר לוותר על זה בשום אופן, כי בלי מידות הרי זה גיהנם בבית חלילה, וחזר על כך כמה פעמים. [עיין במכתבים שבסיום החיבור].

מדברי מרן מלכא הגאון רבינו עובדיה יוסף נר"ו בשיעוריו

ונציין כאן מה שמובא בשעורי הראש"ל (ח"ד עמ' טו-יז) מדברי מרן מלכא נר"ו בדרשה, בענין המתעכבים בשידוכים, ודבריו קילורין לעיניים, ומדברים בעד עצמם (מועתק בשפה חופשית):

"באים אלי רבים שאתפלל עליהם לזיווג, והם בני שלושים, או שלושים וחמש. ומה אעשה להם? הוא היה בררן, זו שמנה, זו רזה, הוא מחפש לו מומים ולבסוף נשאר בלא כלום. כתוב, הגמל בא וביקש קרניים, וגזרו לו את אוזניו, והן קצרות מן החמור. זהו סופו של מי שלא מסתפק בחלקו.

גם נשים באות, בנות עשרים ושמונה, שלושים, משום שהן בררניות, ומתוך כך נשארות לבדן. על כן צריכים ההורים להיכנס בעובי הקורה, שלא יתנו לבניהם ובנותיהם לעשות כאוות נפשם ולדחות הנישואים, שמצוה גדולה היא לקיים מצוות פריה ורביה".

ועוד מובא שם בחלק ב' (עמ' סא), כדלהלן:

"האם יבקש ויתפלל על שידוך בשבת? הנה השידוך תלוי בו, כיוון שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, הכל בידו, והוא דוחה זיווגו בידיים, כגון שאומר זו שמנה וזו רזה.

ורק התפילה לתורה שאומרים: פתח ליבי בתורתך, שאין זה תלוי רק בהתמדה, אלא מבקש מה' שיכוון אותו בדעת ובחכמה, אבל שידוך אין תלוי בשמים, כי זה תלוי בבחירה שבידך, שאתה מברר לעצמך יותר טובה, ואלו המבררים ביותר, הם גורמים לעצמם שלא להינשא, שהרי ארבעים יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת "בת פלוני לפלוני", ואם כן כבר נקבעה לו האשה בת זוגו מן השמים, ועליו לקחתה ולא לברר ולברר..."

ושוב נשא מדברותיו הטהורות שם בחלק ג' (עמ' מ):

"באים אצלי אנשים בני ארבעים שנה ואומרים: אין לי אשה! האם אברא להם אשה? זה בן ארבעים לא לבינה... שהיה צריך לחפש לו אשה כמותו, למה הם ממתינים מלהינשא? בגלל שהוא בררן, רוצה יותר טובה כי הוא חשוב...

הגמרא (קידושין כו:) אומרת, הגיע לגיל עשרים שנה ולא נשא אשה, הקב"ה אומר תיפח עצמותיו, כיוון שהגיע לגיל נישואין ואינו נושא אשה. לכן אם יש לאדם בן כזה או בת כזאת, ידאג לזיווגם בזמנם. ולא יחפש לו הבחור תירוצים לקחת לו "מלכת יופי", אלא יקח לו אשה טובה, שמעשיה טובים בעלת מידות טובות. ויקבל על עצמו לקחתה, האם הוא מלך היופי? אלו המשתהים טועים ומעבירים זמנם בהבל, ואח"כ ספק אם יהיה לו .... לכן צריך כל אדם להיות שמח בחלקו".

ודברים היוצאים מלב טהור, אבינו רוענו מרן מלכא שליט"א, בוודאי שיכנסו ללב, ויפלו על אוזניים קשובות. ואשרי המדבר על אוזן שומעת, ישמע חכם ויוסף לקח. והבא ליטהר מסייעין בידו.

מעלת הנושא אשה לשם שמים

הנושא אשה לשם שמים, לחיות בקדושה ובטהרה ולהקים דור ישרים מבורך, יזכה לבנים תלמידי חכמים וסייעתא דשמיא מרובה. בפרט אם הגיע כבר לגיל מתקדם (או בזיווג שני).

וכך כתב ה"ארחות צדיקים" (שער האהבה): וכן הנושא אשה, יחשוב לשם שמים, שיקיים פריה ורביה ויהיה לו זרע עובד השם יתברך וירא שמים. או יחשוב שימלא תאוותו ויכלה יצרו באשתו, כדי שלא יתאווה לנשים אחרות וכו' או יכוון להברות גופו וכו'.

ועל ענין זה ציוו חכמים ואמרו (אבות ב, יז): וכל מעשיך יהיו לשם שמים. והוא שאמר שלמה בחכמתו (משלי ג, ו): "בכל דרכיך דעהו, והוא יישר אורחותיך". עד כאן.

ויעויין עוד בגמרא (סוטה יב.) שכל הנושא אשה לשם שמים, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה. ע"ש.

ועוד מובא בתנא דבי אליהו זכור לטוב (זוטא פ"ג): הנושא אשה לשם שמים, סופו הווין ליה בנים שהם מושיעים את ישראל בעת צרה, והם מרבים תורה ומצוות בישראל.

ומנין? צא ולמד מעמרם, שנשא אשה לשם שמים, ויצאו ממנו משה ואהרון, וכן בועז, ויצא ממנו דוד ושלמה בנו... ועליהם ועל כיוצא בהם ועל הדומים להם, ועל העושה כמעשיהן הכתוב אומר (ישעיה סו, כב): "כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאום ה', כן יעמוד זרעכם ושמכם". ע"כ.

ואפילו משה רבינו ע"ה, אבי התעודה וראש האומה, נביא ה', בכל בֵיתו נאמן הוא, כשלא מצא זיווג אחר, מפני שלא יכול היה לחזור למצרים מאימת פרעה, הואיל להינשא לגיורת (שמות ב, כא), ביתו של ראש הכמרים לעבודה זרה, עד שזכה גם חותנו להתגייר ולשוב בתשובה שלמה, וזכה הוא לגאול את ישראל ממצרים, ולהנחיל להם את התורה, ונקראה על שמו- תורת משה (עי' ס"ח, תק"ב). זכותו תגן עלינו. אמן.

ושם בתנב"א (פט"ז) מובא עוד: והנושא אשה לשם שמים, עליו הכתוב אומר (דברים כח, ג): "ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה, ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך, שגר אלפיך ועשתרות צאניך, ברוך טנאך ומשארתך, ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך", ולא עוד אלא שמוציאין ממנו בנים זכרים שמרבים תורה ומצוות בישראל, ומושיעין את ישראל בעת צרתן. ע"כ.

ומסופר על אחד מחשובי הדור שנשא את אשתו לשם שמים (אע"פ שהיה בה מום חיצוני מסוים) וזכה שכל בניו וצאצאיו תלמידי חכמים מופלגים. אשרי העם שככה לו.

וכמדומני אומרים בשם הרב שך זצ"ל: פרה נקנית במשיכה, ואין אשה נקנית ב"משיכה". וכל עוד המשודכת אינה דוחה אותו, וישנה התאמה בסיסית ביניהם, נראה שאפשר וצריך להמשיך להפגש, שהרי משיכה וקשר אמיתיים באים רק לאחר החתונה. (וכיוצ"ב כתב גם החזו"א).

נשואיו של החפץ חיים זיע"א

דוגמא חשובה בדורותינו למעלת הנושא אשה לשם שמים מוצאים אנו בפרשת נישואיו של רבינו החפץ חיים זיע"א:

ידוע, שה"חפץ חיים" היה יתום מאביו, ואמו האלמנה התחתנה שנית, ולאותו בעל היתה בת מאישתו הראשונה, וכשהגיע ה"חפץ חיים" לפרקו, הציע אביו חורגו את ביתו מאישתו הראשונה, שתזכה להיות כלתו של העילוי הצעיר- "ישראל מאיר".

ובימים ההם הוצעו ל"חפץ חיים" הצעות נכבדות, שידוכים של בנות עשירים מופלגים, ואחיו הגדול של ה"חפץ חיים" רצה לעכב את השידוך הנ"ל עם אביו חורגו, שלא היה איש אמיד. כששמע ה"חפץ חיים" שסיפור זה עלול להפריע בשלום בית בין אימו ובין אביו חורגו, לא רצה לשמוע בשום אופן שידוך אחר, וכך נגמר השידוך בסייעתא דשמיא.

ה"חפץ חיים" אמר לעת זקנותו, שרק בזכות אישתו הצדקנית זכה ללמוד תורה ולחבר חיבורים, מפני שהיתה תמיד מסתפקת במועט ולא דרשה שום דבר מענייני העולם הזה, וכך היה יכול ללמוד בשלווה.

ואילו היה לוקח אישה שאינה מסתפקת במועט, אמנם היה סמוך על שולחן חותנו הרבה שנים, אבל כאשר היה נגמר זמן זה, הרי היה צריך לדאוג לפרנסת בני ביתו, ובדרך כלל, מי שהתרגל לחיות בעושר, איננו יכול לשנות מהרגלו, ואז היה מוטרד ממחייתו... ולא היינו זוכים לכל ספריו הקדושים של ה"חפץ חיים". (הובא ב"אהליך יעקב" עמ' 10). ישמע חכם ויוסף לקח.

תוכן העניינים

קונטרס יבוא עזרי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה