אור ברסלב
קונטרס יבוא עזרי פרק חמישי - ההחלטה

קונטרס יבוא עזרי

פרק חמישי - ההחלטה

פרק רביעי - ההיכרות (הפגישות)

ראשית, יש לציין שאין לחשוב כלל ש"אם הזיווג הוא באמת מתאים, היה צריך להיות הדבר נראה לחתן [או לכלה] טוב במאה אחוז כבר מההתחלה". כי מתוך הנסיון מתברר שהרבה שהחשיבו את השידוך לבלתי טוב ומתאים, אחר כך הסתדר הכל על הצד היותר טוב, והרבה שחשבו שזהו היותר טוב, ואח"כ התברר שאינו כן כלל.

וע"פ רוב הזיווג מגיע בכמה וכמה עיקולי ופישורי ולבטים רבים, וכך נקבע מתחילת הבריאה שיהיה קשה לזווגם כקריעת ים סוף, כמבואר בגמרא ריש סוטה.

(קריינא דאיגרתא ח"ב, י"ז. ע"ש).

אמנם, אחר שנתבררו הפרטים לאשורם, ונראה בסייעתא דשמיא שישנה התאמה, מגיע הזמן להחלטה. ברור שאין זה קל להחליט החלטה גורלית כל כך, ולהלן מספר נקודות שראוי לדעתן:

סימנים להחלטה חיובית

שפה משותפת, אחדות בדעות, הידברות טבעית (בלי מתח וקושי בחיפוש נושאים), הרגשה נעימה וציפייה לפגישה הבאה, משמשים סימנים להחלטה חיובית.

העדר משיכה אינה סיבה בהכרח להפסיק (אלא אם כן יש גורם שאינו נבחן בקלות), כי משיכה אמיתית מתפתחת אחרי החתונה (חוברת הדרכה).

יש להוסיף פרט חשוב: אם חסרונות שהפריעו בתחילה הולכים ונעלמים ככל שמתרבה ההיכרות, הרי זה סימן חיובי ברור.

בשלבים מתקדמים יותר, יש מקום לשוחח עם אדם מנוסה אשר יוכל להדריך את המשודך לבחון את מידת ההרגשות שלו כלפי השידוך, לדוגמא: אם כאשר מציעים לו שידוך אחֵר, הוא מרגיש סירוב מוחלט להיענות [הרי זה סימן חיובי]. או לבקש ממנו רשות להציע לצד השני שידוך אחר, ואז הוא יוכל להרגיש ביתר בהירות עד כמה הוא כבר קשור וחפץ בעניין.

כלל חשוב לסייע להחלטה: אם שיכלית נראה כי אפשר לגמור את הענין, ואין הרגש מתנגד (אלא הוא ניטראלי), או אם רגשית רוצים ואין השכל מתנגד, אזי בד"כ אפשר לגמור את הדבר לחיוב.

הָרֶגֶש והתחושות בהחלטה

כאן חשוב מאוד להבהיר: כאשר מגיעים לרגעי החלטה אחראיים, ישנן תחושות הסתייגות ופחד, המחניקות את הרגשות, ולכן דווקא אז קשה לחוש בברור ברגש כלפי הצד השני. [מה עוד שיש גם רצון לכבוש את הרגש, מחשש שמא הצד השני אינו מעונין].

בדרך כלל ישנה לאדם תחושה מסוימת, שהיא לו כמורת-דרך להרגיש שעל זה הכריזה ה"בת הקול", אך אין לצפות תמיד לרגשות ברורים מסוג זה, ובמיוחד אמורים הדברים לגבי שידוך של טיפוס ביישני או שקט, שאינו מבטא כל כך את עצמו.

הרבה צעירים נמשכים אחר טיפוסים תוססים ועליזים, וחשוב מאוד לשים לב לתכונות האמתיות של אופי האדם, ולא רק להתנהגותו החברתית (בפרט שגם אם התנהגותו החברתית אינה מושלמת עתה, הרי יכולים לשנותה במשך הזמן). וכמו שהזכרנו, דוקא משפחות המצטיינות במידת השתיקה נחשבות למיוחסות יותר.

פעמים קשה ההחלטה, בפרט למי שבא מרקע שאינו תורני, ונכשל בעבר בקריאת עיתונים זולים וספרים מפוקפקים, או בראיית תכניות מפוקפקות ר"ל, וכדומה. הוא עלול לצפות להרגשות שהיו לו בעבר שהן בבחינת: "מים גנובים ימתקו".

אך עליו לדעת שעתה כאשר הוא ניגש ברצינות ובאחריות לבנות בית קדוש בישראל, אין מקום לתחושה זאת, ועליו להיות מוכן ל"אכזבות" גם בתקופה שלאחר הנישואין, בגלל האשליות שהרקע שלו יצר. ויש להתייעץ על כך עם רבותיו.

דחייה ברורה

אם הנך מרגיש דחייה ברורה, או אי רצון מוחלט לענין, אל תתן לשום אדם לפתותך לגמור בכל זאת לחיוב (חוברת הדרכה). כמובן, יש להתחשב בדעת התורה עימה אתה מתייעץ, שיוכל - יחד איתך - לבחון את רגשותיך באמת, ולברר אם אינם נובעים משיקולים חיצוניים של מתח וחששות, וכנ"ל.

דעת ההורים והמשפחה

בענייני שידוכין אין לשמוע בקול דודים, דודות, אחים וחברים, כשהם באים להשפיע על האדם לשנות את החלטותיו [אא"כ מדובר בעצות ע"פ דעת התורה הקדושה].

ולענין דעת ההורים:

בספר "חופה וקידושין" (עמודים כא, לב), וב"שובע שמחות" (שם עמ' לא) כתב:

מי שציוה אותו אביו שלא לישא אשה פלונית, אִם נתברר שזו אינה הגונה ביראת שמים, ואינה מתנהגת בצניעות כבנות ישראל הכשרות, צריך לשמוע לאביו, שהרי בלאו הכי אין לבן לשאתה. [וכ"ש אם יש צער ובזיון גדול לאביו בנישואין אלה].

אבל אם נתברר לבן שהכלה היא בעלת מדות טובות ויראת שמים, אך אינה מוצאת חן בעיני ההורים, רק מפני שהיא משתייכת לעדה מסויימת וכד', או שהם טוענים ע"פ דעתם שאינה הוגנת לו, אינו צריך לשמוע להם שלא לשאתה, אחר שהיא הוגנת לבן ע"פ ראות עיניו ורבותיו.

אך ישתדל להרבות עליהם רֵעים כדי שידברו על ליבם לשבור את עיקשותם, ולהסכים להם להינשא. ויעשה זאת במתינות ובעצת חכם.

[אמנם, גם באופן שאין צריך לשמוע בקול ההורים מדין כבוד או"א, יש להימנע ככל שניתן מלהילחם עם ההורים, ולהינשא נגד דעתם המפורשת. כי הנסיון העיד שרבים נשברו אחר נישואין כאלו, ולבסוף חלקם אף התגרשו. וגם הקפידות של ההורים עלולות לגרום בעיות בחיי הנישואין. ע"פ הערת הגר"ח רבי שליט"א. ועי' 'מבקשי תורה' כ"ה קובץ כ"ו עמ' ת"ח, בשם הרב שך זצ"ל שהורה ג"כ כיוצ"ב, שהרי במהלך החיים צריך האדם לעזרת אביו לתמיכה נפשית וכד'. וכיוצ"ב מובא שם (קובץ כ"א סי' רסא) בשם הגרש"ז אויירבך זצ"ל. ע"ש. וע"ע שו"ת שבט הלוי ח"ב סי' קי"א אות י"ז].

וכן אב שציוה את ביתו שלא תישא איש פלוני, מפני שאינו ממשפחה מכובדת מאוד, וכדומה, אינה חייבת לשמוע בקולו, שאין בזה מצות כיבוד אב ואם.

וכל שכן אם ציוה האב על ביתו שלא תינשא כלל כדי שתשרת אותו, והבת רוצה להינשא ולהביא בנים לעולם, שאינה צריכה לשמוע לו כלל. וגדול עוון האב בזה מנשוא.

[ועיין ש"ע יו"ד ססי' ר"מ בהגהה. ובשו"ת שבט הלוי ח"ד (יו"ד סי' קכד), ובשו"ת ציץ אליעזר חי"ג (סי' עח). ע"ש. ועי' בשו"ת יביע אומר ח"ח (חיו"ד סי' כב). וע"ע בבא"ח ש"ב (פרשת "שופטים" אות יט), ומש"כ על דבריו מרן שליט"א, בהלכ"ע ח"ח (עמ' קלג-קמג). וע"ע במאור ישראל ח"ב (עמ' קנו)].

וב"חופה וקידושין" (עמ' כג, וכ"ה ב"שובע שמחות" במקורות שם) כתב: וזכורני לפני יותר מארבעים שנה, כאשר ביתו של אחד הרבנים במערכת הרבנות דאז, השתדכה עם חתן ספרדי ירא שמים, ואביה התנגד לכך בכל תוקף, ומרן שליט"א נסע לביתו סמוך לחופה לשכנעו לבוא לחופה, ודיבר על ליבו רבות, ולא עלה בידו, ולבסוף מרן שליט"א ערך את הנישואין בלא נוכחות ההורים, לאחר שנשארו בעקשנותם. ע"כ. ע"ש.

חובת דעת התורה

חשוב מאוד לא לקבל שום החלטה בפזיזות על דעת עצמך, אלא- אחר כל פגישה יש להתייעץ עם רבותיך בהקדם, כל עוד הדברים טריים, ולהציע בפניהם את כל ספיקותיך.

אחר שהצגת את ספקותיך, תוכל גם לדון עמהם, בכבוד ובדרך ארץ, על הדברים, וללבן עמם שוב נקודות מסוימות הצריכות ליבון בקשר להתאמת השידוך. הרב, או איש-הקשר, יוכלו גם להבהיר עם הצד השני מס' נקודות, ולנסות להציע לתקן את הטעון שיפור (בהופעה החיצונית וכד').

מותר ומומלץ להביע את עצמך ולהציג את עמדתך, אולם, בסופו של דבר, אחר שנשקלו הדברים במאזני דעת התורה, כל אשר יפסקו לך רבותיך כהוא זה, כך תעשה. [ברור שאם צריך, בשאלות מסובכות ומורכבות, את דעת גדולי ופוסקי הדור- יעשו כן בהקדם].

לסיכום, חשוב לזכור שהרבה מאוד שידוכים שנראו למשודכים כלא מתאימים כלל (בפרט אחר פגישה ראשונה), נתגלו בהמשך כשידוכים המוצלחים ביותר, ונסתיימו בהקמת בית כשר ונאמן, ובתים מוצלחים אלו הוקמו אך ורק בזכות הציות לדעת תורה אמיתית.

אחר שנתקבלה ההחלטה, יש להשלים עמה בלב שלם, ואם הוחלט לחיוב להשתדך עם הצעה זו, או שיש כוונות רציניות כלפי השידוך- אין לשמוע הצעות נוספות בינתיים. וכ"ש אחר שהוחלט על סיכום העניינים וההכנות לחתונה, שאין להעלות על הדעת אפשרויות להצעות נוספות.

מסירת ההחלטה, ותשובה מהססת

אחר שנתקבלה ההחלטה, בין אם היא חיובית ובין אם שלילית, אין לעכב את מתן התשובה לצד השני, דרך איש-הקשר, אם אין סיבה מיוחדת לכך.

נראה שאין להסתפק בתשובה סתמית, כמו: "הוא/היא עוד לא החליט/ה", או "עוד לא מסרו לי תשובה" (כי שמעתי שיש "מחמירים" שלא לומר בשום אופן תשובה שלילית. כמו בבדיקת מזוזה, שאין לומר "פסול"). שהרי כאשר הדברים תלויים באוויר, הצד השני מתעכב מלהמשיך לשמוע הצעות נוספות, ונגרם בזה נזק.

אמנם, יש להמתין בסבלנות להחלטת הצד השני. גם אם לבסוף מתקבלת תשובה מהססת, כגון: "אני עדיין מהסס, אבל בכל זאת אני מסכים לעוד פגישה", אין להיפגע מכך, ומובן שאין להסיק מכך שאינם מעוניינים בשידוך.

זוהי דרך העולם שמתלבטים, ולבסוף מחליטים סופית. בד"כ רק אחרי הפגישה הרביעית ההחלטה החיובית מתבססת אצל המדוברת (ע"פ מכתב מהסטייפלר זצ"ל, הובא ב"אהליך יעקב" עמ' 19).

קבלת תשובה שלילית

אם מתקבלת תשובה שלילית מאחד הצדדים (אפילו שאצלך התשובה נראתה חיובית ביותר, וכ"ש אם גם לך היו ספקות או שגם מבחינתך התשובה שלילית), אין לראות זאת כפגיעה אישית, אלא שכך הוא רצון ה', והכל רק לטובה.

אנו אף פעם לא נוכל לדעת בדיוק אם הזיווג הזה היה אכן מוצלח בעבורנו לאורך זמן, ולכן עדיף שהקשר הופסק כעת ולא מאוחר מדי (עי' ב"ב יב ע"ב, ס"ח אות תק"כ). והרי נאמר: אין שמחה כהתרת הספקות.

אדרבה, יש לנו לשמוח שלא אנו מסרנו את התשובה השלילית, והיא הגיעה דוקא מהצד השני, ולא עלינו מוטל להתנצל ולתרץ את עצמנו, ולהרגיע ולפייס את הצד השני.

מבואר בספרים הקדושים (עי' שער הגלגולים הקדמה כ"ג, וע"ע חיי מוהר"ן עבודת השם קנ"ב באורך, ספר המידות חיתון ח"ב סק"ז) שלכל אדם מוקצבים כמה שידוכים ("הצעות") הוא צריך לעבור עד שימצא את זיווגו האמיתי, שאיתו יקים את ביתו. נמצא, שגם אם התשובה הפעם שלילית, בכל מקרה הרווחנו שהתקדמנו לקראת הזיווג האמיתי, וכעת יש לנו פחות שידוך אחד בחשבון, כדי להגיע בעזרת ה' למטרה הנכספת של הקמת בית נאמן בישראל (עי' דרך שיחה להגר"ח קנייבסקי שליט"א עמ' קיא).

מקובל מפי גדולים שמעיקר הדין היה ראוי שאחר שנשנתה התשובה השלילית על הצעה מסוימת פעם או פעמיים, היה ראוי לחדול מהצעה זו ולפנות הלאה. אמנם, בימינו נוהגים הם להורות שמותר וראוי לברר שוב דרך איש הקשר, או אפילו אישית, מה משמעות התשובה, "כי פעם כשאמרו 'לא' זה היה באמת 'לא', אבל היום יתכן שישנן בזה כוונות נוספות, כגון, שרוצים יותר כסף וכד', ולכן מותר לברר שוב את סיבת הדחייה לאמיתה".

אכן, כתוב בספר חסידים (עמ' רכא בנד"מ): מי שמשתדל ליקח אשה, ואמרו לו: אין אנו רוצים- מיד יפנה לדבֵר באשה אחרת, ואל יאבד זמן להיות ממתין עליה ומחזר אחריה. ע"כ.

ומכאן, שכאשר נתקבלה תשובה שלילית (סופית. אפילו אחר מספר רב של פגישות), יש "להתאושש" מכך בהקדם האפשרי, ולהמשיך למצוא את זיווגו בהצעות נוספות, שגם יסיחו את דעתו מההצעה הקודמת, ואין לאבד זמן יקר בהתרפקות על ההצעה הקודמת, ללא שום תועלת.

מסירת תשובה שלילית

כאשר רוצים למסור תשובה שלילית, חשוב שיהיה איש-קשר, המוסכם על הצדדים, וכנ"ל, שידע כיצד להעביר את המידע בצורה מכובדת, מרגיעה ולא פוגעת. בד"כ אם לאחר כל ההתייעצויות התשובה היא עדיין שלילית, יש לומר בפשטות שהשידוך "לא מתאים", ותו לא.

בשום אופן אין לדבר לשון הרע ולגנות את המשודכת לשעבר, ויש להקפיד על כך גם בפני חבריו וקרוביו. מקובל בשם גדולים שבחור שפגע במשודכתו, או להפך, עלול דבר זה להיות מחסום לישועה ח"ו.

אכן יש לזכור, מה שלא מתאים לאחד, יכול להיות מוצלח מאוד עבור אדם אחר (וכמו שאומרים העולם: לכל סיר- יש מכסה. ואספר פה מעשה קטן שבדידי הווה עובדא כאשר הטבלנו סיר לכבוד חג הפסח, והמכסה אבד במעמקי המקווה, וניסינו להתאים מכסה חדש לסיר הטָבול. ובדקנו בחנות קרוב לעשרה מכסים של סירים אחרים, ואף אחד מהם לא התאים ממש. ובזה נוכחנו כמה נמרץ המשל הנ"ל, וכמה גדולה מלאכת ה' ישתבח שמו, שיושב ומזווג זיווגים. אשרי העם שככה לו).

אם יש צורך, לתועלת, פעמים שרשאי איש הקשר להודיע בעדינות לרב או לרבנית של הצד השני על דבר (חסרון) הניתן לשיפור, לתועלת ההצעות הבאות.

תוכן העניינים

קונטרס יבוא עזרי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה