קונטרס חסדי דוד· רבי דוד מג'אר
דף נד עמוד א
המשכן שהיא קרקע נוק' דאצי' הנקרא משכן והרפ"ח הם הבל דגרמי ומה שנתבררו הכלים הנז' אח"ך ונתקנו בסוד פרצוף ובעיבור יניקה ומוחין וניתוסף אורות מ"ה החדש הוא סוד תחיית המתים:
קח ז"מ דז"א הם ז"פ אדם כי ז"א נק' מ"ה גי' אדם וכל מל' ומלך הוא אד א' הרי ז"פ אדם גי' שט"ו ועם הה"ג דאי' גי' ש"ך והם כפולים ב"פ ש"ך גי' שמ"ש ולכן ז"א נקרא שמש בסוד כי שמש ומגן ה' ואלו נשברו כי הם גבורות דב"ן והם ה"פ דין מאדנ"י גי' ש"ך וכן בז"מ דנוק' הם כנז"ל בז"א וב' ש"כ שבה גי' תמ"ר ותיקון אלו כולם ע"י שנמשך מאימא ה"ג שהם פ"ר ה' אותיות מנצפ"ך והם גבורות דמ"ה והם ה' אהי"ה ועי"ז נעשו הה"פ דין ה"פ אדנ"י כי האל"ף הוא אהי"ה והש"ך נעשו שכ"ה ע"י ה' אלפי"ן והם דינא רפייא והש"ך שהם ה"פ דין הם ה"ג נוק' ב"ן דב"ן והם גי' נע"ר והם דינא קשיא והם במל' דנוקבא וע"י ה"ג דמ"ה ב"ן דמ"ה ואלו הם ביסוד דנוקבא והם גבו' זכרים וע"י נעשית נערה כי נערה גי' שכ"ה וכ"ז בין בז"מ דז"א בין בז"מ דנוק':
קט כל מה שבא לזו"ן בסוד תוס' דהיינו י"ס דמ"ה וג"ר דב"ן לז"א וי"ס דמ"ה וט' אחרונות דב"ן לנוק' כשיש פגם בתחתונים מסתלקים. אמנם הו"ק דב"ן דז"א וכתר דב"ן דנוק' שאלו באו בזמן המל' בשורש כשנתקנו ועלו במקומם אפי' כשיש כלם אינם מסתלקים לעולם ואלו הכלים דז"מ דמיתו ואורות הז"ת דב"ן הוא הנחלה שחזרה לאבי המתים והם או"א שעלו האורות ונכללו בכלי הכח"ב והם הנחילוהו האורות הנז' ליוצאי ירכיהם שהם אחי המתים והם אורות וכלים החדשים דמ"ה וביררו או"א מאנ"ך דז"מ דמיתו וחברו עם אורות וכלים דמ"ה ואורות וכלים דז"מ שהם ז"ת דב"ן נק' ירושה בלי הפסק דאינם מסתלקים מזו"ן אפי' בעת הפגם כנז' ואורות הי"ס דזו"ן דמ"ה והג"ר דב"ן דז"א וט' אחרונות דב"ן דנוק' הבאים בסוד תוספת נקרא מתנה ויש לה הפסק כי בעת הפגם מסתלק כל זה ואין נשארבזו"ן רק מה שהיה להם בעת המלכים שהם ו"ק דב"ן דז"א וכתר דב"ן דנוק' שהיא הנחלה:
קי הס"ת הוא ז"א ונק' תורה שבכתב ולכן אין בו רק תגין ואותיות שהם הרפ"ח והכלים השבורים וע"י קריאת הש"ץ טעמים ונקו' ממשיך שם מ"ה החדש ואורות דב"ן שנסתלקו הנקרא טעמים ונקו' ונכנסים בתוך הכלים ומבררם מכלים וניצו' דז"מ ומתקנים בסוד פרצו' וכל זה ע"י שמיעת קריאת הפרשה דעי"ז ממשיך אור האזן דא"ק לכלי המלכים שהם אותיות של ס"ת ונתקנים כי כל השבירה היתה לחסרון אור האזן:
קיא כל הפרצופים והעולמות שמפה דא"ק ולמעלה יש בהם י"ס כוללים מקי' והם נר"ן ח"י מקי' וי"ס כוללים פנימים חוץ מנרנח"י מקיפים פרטים שבפנים אמנם מעולם העקודים ולמטה ועקודים בכלל אין בהם רק נרנח"י פנימיים וב' מקיפים כוללים דחיה ויחידה חוץ מנרנח"י מקי' פרטים אמנם נר"ן דמקי' כוללים לא נתגלו:
קיב יש ספק אם הנקודים הם ב"ן דעסמ"ב דב"ן והם עיגולים דב"ן לבד נפש דב"ן ולכן נשברו כי לא היה להם יושר וז"ס והאלהים עשה את האדם ישר הוא א"ק שיצא בבחי' יושר והמה בקשו חשבונות רבים שהם הנקודות שיצאו בבחי' עיגולים ואח"ך כשיצא היושר שהוא מ"ה שהוא רוח וכלול מי"ו בחי' ועמהם יצאו היושר דב"ן שהם עס"מ מעסמ"ב דב"ן שהם י"ב בחי' והם רוח דב"ן ומהיושר דב"ן נעשו הנקבות דיושר ומהמ"ה נעשו הזכרים דיושר. או אם נאמר שהנקבות דיושר נעשו מב"ן דיושר דמ"ה ומב"ן דיושר דב"ן והזכרים ממ"ה דיושר דמ"ה וממ"ה דיושר דב"ן כי כמו שהמ"ה כלול ממ"ה וב"ן כן היושר דב"ן כלול ממ"ה וב"ן. או אם נאמר שיצאו בתיקון עיגולים ויושר דמ"ה עם יושר דב"ן ונתחברו עיגולי מ"ה עם עיגולי ב"ן ויושר מ"ה עם יושר ב"ן. אי אם נאמר שהב"ן אין בו כ"א עיגולים ואח"ך יצא היושר וכולו מ"ה. או אם נאמר שתחי' יצאו עיגולים ויושר דב"ן ובשניהם אירע ענין ביטול המלכים ואחר כך יצאו עיגולים ויושר דמ"ה וזה יותר אמיתי:
קיג בכל פרצוף יש בו גולגלתא כתר דאותו פרצו' ג' מוחין בצורת סגו"ל בתוך הגולגלת והוא חב"ד ב' דרועין וגוף חג"ת. ב' ירכין ואמה נה"י אמנם בא"א אין בו רק חכמה בתוך הגלגלת ואינו נחלק לג' מוחין רק מוחא סתימאה ולכן נקרא מ"ס והבינה ירדה בגרון והדעת עומד בין ב' כתפיים דא"א והוא נשמה (לא"ק) [לו"ק] נמצא שהג"ר דא"א אינם בצורת קוים כמו בכל הפרצופים רק זה תחת זה ולכן אינם נקראים רישין רק גולגלתא ומוחןא שהם כתר וחכמה דא"א אמנם הבינה אינה נק' ראש כי אינה עומדת בראש:
קיד בכל רצו' יש ד' מיני מדרגות והם מלמטה למעלה א' אב"א. ב' אב"פ ר"ל אחור דדכורא בפני הנוק'. ג' פב"א ר"ל פני הדכורא באחור הנוק'. ד' פב"פ. באו"א כשהיו בסוד נקו' קודם התי' לא היה בהם רק ג' מדרגות וחסרה מדריגה ב' דאב"פ אמנם בזו"ן היו ד' מדרוגות כשהיו בסוד נקו' קודם התי' בסוד פרצוף:
קטו כשנתקנו הג' רישין דרדל"א [שהן כלצות רישא דעתיק] והם כח"ב שבו נתקנו נקו' חו"ב שהיו אב"א כי לא היו יכולים לקבל הארת הכתר שהוא א"א הנמשך בין ב' והוא אור גדול בלי מסך כי עדיין לא היו האורות באים דרך מסכים שהוא הלבשת הפרצופים זל"ז ולכן לא יכלו לקבל הארת א"א דרך פניהם שהם דקים ונכנס האור בהם ביותר ולכן חזרו נקו' חו"ב אב"א כדי שיוכלו לקבל הארת א"א הנמשך בין שניהם דרך אןחוריהם שהם עבים וגסים ואינו נכנס האור בתוכם כ"כ ואעפ"כ נפלו אחורי או"א במקום זו"ן ומאחורי דאבא נעשה אחר התיקון פרצוף יעקב וז"ס נובלות חכמה תורה שהוא יעקב היוצא מיסוד דאבא הנק' תורה. ומאחור דאימא נעשה אחר התיקון פרצוף לאה ועתה שנתקנו כח"ב דעתיק בסוד פרצוף ובא האור דרך מסך חזר אבא וקיבל הארת א"א דרך פניו אמנם אימא לא יכלה עדיין לקבל הארת פני אבא דרך פניה ולכן נשארו אחורי אימא כנגד פני אבא ויכולה לקבל פני אבא דרך אחוריה העבים כמ"ש וז"ס וחכם באחור ישבחנה ואעפי"כ לא יכלה לקבל אחורי אימא הארת פני אבא וחזרו ונתבטלו אחורי אימא פ"ב וזהו מדריגה הג' דפנים באחור ונתקנו ב' מדרגות דאו"א בבת א' שהם אב"פ ופב"א כיון שנתקנו ב' רישין חו"ב דעתיק ברישא דיליה בב"א נמצא שפני אבא גדולים מפני אימא כי פני אבא מקבלים מפני א"א ואחורי אימא גדולים מאחורי אבא כי היא מקבלת הארת פני (אל) [א"א] ועיקר האור נשאר באחור וחלק הגרוע הולך לפניה משא"כ באחורי אבא שעיקר הארת פני א"א מקבל בפניו והחלק הגרוע מאחוריו ולכן יעקב הנעשה מאחורי אבא הגרועים מאחורי אימא נעשה מהחזה דז"א ולמטה ומחמת שמקבל הארה מפני אבא הגדולים לכן נעשה בפנים ז"א ונתקן מכל אחורי י"ס דאבא ולאה הנעשית מאחורי דאימא: