קונטרס חסדי דוד· רבי דוד מג'אר
דף נג עמוד ב
בכתר ולא נשארו פנויים כ"א חב"ד דבריאה וכן בין האורות לכלים לא נשאר כ"א ג' ספי' פנויים שהם נהי"ם דאצילות:
ק כבר ביארנו כי במיתת המלכים דעת וחו"ג ושליש ת"ת נפלו אחוריים דג"ר דאו"א ונמנע ההסתכלות ונפל אחורי גופא דאבא וחזרו או"א אחור בפנים ונפלו גופא דאי' וחזרו או"א אב"א ונפלו יסוד ומל' דאו"א ונפלו כל אלו האחוריים עם אחורי נה"י דכתר במקום חו"ג ושליש ת"ת דז"א ובמיתת ב"ש הת"ת והנהי"ם נפלו אחוריים דג"ר דישסו"ת ונמנע ההסתכלות ונפלו אחורי גופא דיש"ס וחזרו ישסו"ת אחור ופנים ונפלו אחוריים גופא דתבונה וחזרו ישסו"ת אב"א ונפלו יסוד ומל' דישסו"ת וכל אלו האחוריים נפלו במקום פוא"ח דנוק' דז"א דהיינו מהחזה ולמטה כל אלו הד' אחוריים דאו"א וישסו"ת הם נקראים בינה הנקרא נקו' ציר"י וכל הפנים דאו"א וישסו"ת נק' חכמה ונקו' פתח ולכן אנו אומרים שמנקו' ציר"י ואילך כל הנקו' שהם גי' עי"ן נשברו ונקו' קמ"ץ ופת"ח שהם כ"ח נתקיימו ולכן קמ"ץ ופת"ח הם ב' ווי"ן ויו"ד א' גי' כ"ב לרמוז שבכתר וחכמה לבד נשארו האורות בתוך הכלים לא נשברו הכלים וגם מכתר וחכמה מהם נעשו כלים לכל שאר הנקו' ולכך כל הכ"ב אותיות שהם הכלים נרמזו בכתר וחכמה שהם קמ"ץ ופת"ח ומבינה ואילך נקודת ציר"י נשברו ואעפ"י שנקודת בינה נתקיימה זה הציר"י הוא על אחוריים דחו"ב הנקרא בינה ופנים דחו"ב נק' פת"ח וחכמה:
קא דע כי אנחנו מעלים מ"ן לזו"ן ועליית מ"ן הוא לברר מהכלים והרפ"ח ניצו' ומהאורות שנפלו לבי"ע כפי החלק הנוגע לאותה מצוה או תפלה אנו מעלין אותם לזו"ן וזו"ן מעלין מ"ן לאו"א ר"ל שמבררים [מאחוריים] דאו"א שנפלו במקום זו"ן וכן או"א מעלין מ"ן לא"א דהיינו שמבררים אחורי נה"י שלו וכעד"ז מעלין מ"ן זל"ז עד למעלה ומזדווג הא"ק ע"ב וס"ג שלו יורדין המו' לעתיק ומזדווג עתיק וממשיכים לא"א וא"א מזדווג וממשיך לאו"א ואו"א מזדווג ויוצאים הוחין והמוחין הן הנה הברורים הנז' שנתבררו מאנ"ך ומתלבשים בצלמי המוחין דאו"א וצלמי המו' מאחורי או"א שביררו זו"ן וכן הוא לעולם שהברורים הם נעשים המו' ובירורי הזו"ן שהם אחוריים דאו"א הם נעשים צלמי המו' דזו"ן ובתוכם מתלבשים המו' דזו"ן וכעד"ז בירורי זו"ן שמבררים לאו"א הם המוחין דאו"א ובירורי או"א שמבררים לא"א נעשים צלמי המוחין דאו"א ובירורי או"א שמבררין לא"א הם המוחין לא"א ובירורי א"א שמברר לעתיק הם צלמי המו' דא"א ובהם מתלבשים המוחין וכעד"ז תקיש לשאר באופן שהמו' של כל פר' הנעשים מהבירו' הנוגעים לאותו פר' מתלבשים בצלמי המו' הנעשים מהאחוריים של הפר' שלמעלה ממנו דהיינו מוחין דז"א בצלמי המו' דאחורי או"א ומוחין דאו"א בצלמי המוחין דאחו' א"א ומוחין דא"א בצלמי המוחין דאחור עתיק ומוחין דעתיק בצלמי המוחין דאחו' נה"י דא"ק נמצא שהמו' דז"א הם נשמה פנימי תוך כל צלמי המוחין של כל הפרצופים שלמעלה ממנו שהרי מוחין דז"א מלובשים תוך צלמי המו' דאו"א וצלמי המוחין דאו"א הן הן עצמם מו' דאו"א והם מלובשים תוך צלמי המוחין דא"א וצלמי המו' דא"א הם הם מוחין דא"א והם מלובשים תוך צלמי המוחין דעתיק וצלמי המוחין דעתיק הן עצמם מוחין דעתיק והם מלובשים תוך צלמי המו' הנעשישם מן הבחי' שלמעלה ממנו מה שאין הפה יכולה לדבר ולכן כשהזו"ן שוין בקומתם והם ב' מלכים משתמשים בכתר א' אז הנה"י דאו"א עילאין נעשים צלמי המוחין דז"א והם האחוריים דאו"א עילאין שנפלו במקום ז"א ונה"י דישסו"ת נעשים צלמי המוחין דנוק' והם האחוריים דישסו"ת שנפלו במקום הנוק' כמ"ש:
קב הכ"ב אותיות נחלקים ט"ו אותיות באו"א ונק' י"ה וז' בזו"ן ז"מ והם אותיות שעטנ"ז ג"ץ והט"ו אותיות נחלקים בפו"א דהיינו אותיות מלאכ"ת סופ"ר הם בפנים ואותיות בד"ק חי"ה באחור:
קג הכתר דנקודים שקבל אור האזן לכן לא נשבר ומסיבה שקבל הארת האזן בריחוק מקום דהיינו בשיבולת לכן נפגמו אחו' נה"י וזה נקרא פגם. ואו"א דנקו' שלא קבלו רק מחוטם פה בשיבולת הזקן אשר יש שם הארת האזן לכן נתבטל אחור דאו"א ונפלו במקום זו"ן ולא בבי"ע ולכן נקרא ביטול. וזו"ן דנקודים שלא קיבלו אפי' הארת האזן כלל רק מחוטם ופה משיבולת הזקן ולמטה לכן מתו ונשברו כליהם פו"א לבי"ע ולכן נקרא מיתה ולכן אותיות שעטנ"ז ג"ץ הם בג' תגין כי האותיות הם הכלים והתגין הם האורות שנסתלקו מתוך הכלים ולכן התגין כולם ע"ג האותיות משא"כ בנקו' וטעמים שיש מהם בתוך האותיות כי הם רומזים על האורות כשהם בתוך הכלים והג' תגין הם רמז לחסרון ג' אורות אח"פ משיבולת הזקן ולמעלה. ואותיות בד"ק חי"ה יש בהם תג א' לרמוז על חסרון אור האזן. ואוכ"ל מספר"ת בלי תג כי אין חסרים דבר:
קד בעקודים יש טנת"א אור שירד בתחילה מהפה דרך יושר עד הטיבור הוא טעמים והוא י' דהוי"ה וכשחזר האור לפה כדי להשתלם כי יצאה בבחי' נפש וגם כדי שישאר האור [היותר עב וגס שבו] להתגשם יותר בחזרת האור [הזך] ויעשה כלי וגם כשהיה חוזר האור היה מאיר דרך אחוריו לכלים וזה האור היורד דרך אחוריים הוא דין ונקרא נקו' ה' ראשונה דהוי"ה וקודם שיחזרו אורות הנזכר השאירו רשימו בתוך הכלים חוץ ממל' שלא הניחה רשימו וזה הרשימו נקרא תגין ו' דהוי"ה והכו ב' אורות הנזכר הנקרא נקו' ותגין [זב"ז] כי הם הפכיים זה ישר וזה חוזר זה דין וזה רחמים ויצאו ניצוצין מאור החוזר והיא אור ד' ונקרא אותיות כי על ידי זה נגמרו הכלים שהם האותיות והם כמו הרפ"ח ונקרא ה' אחרונה דהוי"ה ולכן פה גי' ס"ג וכ"ב כי באורות הפה היו כלים שהם הכ"ב אותיות משא"כ חוטם שהוא גי' ס"ג בלבד וכן אזן גי' נ"ח ועם ה' שירדה בחוטם הוא ס"ג כי הם אורות בלי כלים:
קה הנקודות שהם אורות העין הם ס"ג דאהי"ה דהיינו ג' אהי"ה גי' ס"ג ואח"פ הם ג' ס"ג דהוי"ה והוא סוד פקח עיניך וראה שוממותינו פק"ח גי' ג' ס"ג שהם אח"פ עיני"ך גי' אהי"ה דיודי"ן שהם הנקו' היוצאים מהעין וזהו וראה שוממותינו כי באורות העין היה שממון המלכים והתיקון הוא בהמשכת אורות אח"פ שהם גימטריא פק"ח:
קו בהנקודות יש גם כן טנת"א כי האותות הם הכלים ואורות דב"ן כשהיו בתוך הכלים נקרא נקודות ואורות דב"ן כשנסתלקו מתוך הכלים בשבירה ונשארו ניצוצין רפ"ח ע"ג הכלים כדי שיחיו בזמן התחייה נקרא תגין ואורות דמ"ה החדש נק' טעמים לכן הטעמים והנקודות יש להם הברה בקריאתם והם רומזים על אורות מ"ה וב"ן כשהם בתוך הכלים שהם האותיות ועושים תנועה באותיות משא"כ בתגין כי הם אורות ב"ן כשנסתלקו מתוך הכלים:
קז מיתת המלכים היא כמו מיתת האדם כשמת שנשמה עולה למעלה והגוף חוזר לעפר ונשאר הבלא דגרמי בתוך העצמות כדי שיוכל להחיות בזמן התחייה ועתיד להתחדש גוף כבראשונה בתוספת אור כן הז' מלכין מתו ונשברו שהם האורות עלו ונכללו בתוך כלי הכח"ב כמ"ש וגופם שהם הכלים ירדו ונקברו בעפר היא הבריאה הנק' עפר: