פרק רביעי - ''חנוך לנער על פי דרכו'' · ד. החינוך לפי יכולת הילד
המצודות במשלי שם על הפסוק: ''חנך לנער על פי דרכו'' וגומר, פרש חינוך התחל והרגל את הנער בשנים להוליכו בעבודת ה' לפי דרך חכמתו, אם מעט ואם הרבה, וכשיהיה מורגל בעבודת ה' אז גם כי יזקין לא יסור ממנה, כי יתן לב להשכיל כשרון המעשה ההיא. מבואר שענין החינוך והרגל הילד במצוות זה לפי דרך חכמתו ותפיסתו, ואפילו מעט, עדיף להרגילו במעט שיהא תפוס בידו, מאשר הרבה ועושה זאת מחמת הכרח, וגם על זה נאמר: ''טוב מעט בכונה מאשר הרבה בלא כונה'', ואז כשיזקין יוסיף על המעט עד שיהא מושלם.
וצריך לידע אצל כל ילד את נקדת ההתחלה בה הוא מתאים לעניין זה, ולא להקדים ולא לאחר, וזהו החינוך כמו שכתב רש''י בפרשת ''לך לך'' על הפסוק: ''וירק את חניכיו'' [בראשית י''ד, י''ד] חינוך הוא לשון התחלת כניסת האדם או כלי לאמנות שהוא עתיד לעמוד בה, וכן חנוך לנער, חנוכת המזבח, חנוכת הבית.
ההורים צריכים להכיר את יכולת הילד לפי התפתחותו ושיכלו, ולהתאים את הדרישות ליכולתו של הילד בכל תקופה. ואם דורשים מהילד דבר שהוא מעל יכלתו, הוא אינו מבין מה רוצים ממנו וזה הורס את ההתיחסות של הילד להוריו, שכל מה שיבקשו ממנו הוא יסבור שזו הגזמה ולא יקיים זאת.
חוץ מן הדוגמא האישית ולימוד המוסר, צריך לאמן אותו בהרגלים מעשיים, וככל שגדל צריך להרגילו בשיפור תמידי להיות בן עליה.