פרק רביעי - ''חנוך לנער על פי דרכו'' · ב. חינוך למצוות
במסכת סוכה (דף מב.) תנו רבנן: קטן היודע לנענע חייב בלולב, להתעטף חייב בציצית, לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין, יודע לדבר אביו לומדו תורה וקריאת שמע, תורה מאי היא אמר רב המנונא: ''תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב'', קריאת שמע מאי הוא פסוק ראשון.
מבואר שלכל מצווה יש לה זמן חינוך, ואין לחנך את הבן לפני שהגיע הזמן, צריך להתייחס לזמן הבנת הילד במצווה זו ולכח הצמיחה שלו, יש ללמדו בהדרגה לפי התקופה המתאימה לו למצווה זו.
מצוי מאד שבסעודת שבת דורשים מהילדים לשבת ליד השלחן במשך כל הסעודה, אף שהיא נמשכת שעה או שעה וחצי, לילד צעיר זה בלתי אפשרי, הוא אינו יכול לשבת במשך כל הסעודה, זה מעל הכחות שלו, ואם מכריחים אותו לעשות דבר מעל לכחותיו, זה מזיק לבניה שלו, ואף יכול להשניא עליו חס ושלום את סעודת שבת, הוא רואה בזה סיוט.
צריך שאחר שאכל הילד ליתן לו לשחק בחדר סמוך, בחלק מן הזמן של הסעדה, באופן שלא יפריע לשאר הילדים, ולקרוא לו רק בזמן שאומרים דבר תורה, וצריך למשוך ליבו בספורים יפים בפרשת השבוע, או בספורי צדיקים וכדומה, כדי שיהווה עבורו חוויה מעניינת וימשוך אותו. וכן בזמן השירה לקרוא לו לשירים שיש לו רצון לשיר, ולא לכפות עליו להיות כל זמן השירה.
וכן חינוך הילד בהכנות לשבת צריכה להיות בדברים שזה קל לו ומעניין אותו, ולא שירגיש בזה על וזה מעל לכחותיו, אדרבה, צריך ליתן לו הרגשה טובה שהוא גדול, והוא שותף ואחראי עם ההורים, וצריך לשבח אותו על זה, כגון: לומר לו: ''ילד גדול'', או ליתן לו פרס וכדומה.
ובפרט מצוי להכריח את הילד או ליתן לו על למעלה מכחותיו, כשיש אורחים וההורים רוצים להראות להם כמה שהילדים שלהם מחונכים, ומכריחים אותם להכין הרבה לכבוד שבת, או ליישב כל הסעדה ליד השלחן, וזה למעלה מכחותיו של הילד.