קונטרס הספקות· רבי י־הודה הלר
כלל ט · ב
ועדיין לא יושיענו דבר זה לפרנס עמו כל דברי הרא"ש הנאמרים שם דהתם גבי בעי' דכשכשה באמתה כתב וז"ל ולמאי דפרישית דכל תיקו אי תפס מפקינן מיני' בחצר הניזק אי תפ' גוף הבהמ' מגבינן לי' ח"נ ממ"נ כו' והתם מדוע לא יועיל שיתפו' גם שאר מטלטלין מאותו ממ"נ עצמו דאם רגל הוא שפיר תפס שאר מטלטלין ואי קרן הוא נמי הא הרא"ש סובר דבפ"נ מהני ת' בכל דבר כל שהחוב מיהת ברור וה"נ החוב ברור שהרי ח"נ מיהת מגיע לו ממ"נ. ובעניותי לא יכולתי לפרש לשון הרא"ש הלז אלא לפי שיטת ר"ת דסובר דבפ"נ בעינן שיתפוס גוף המזיק:
אבל תמהני שבשלהי פ"ק מסיק דלא כר"ת ע"ש ולא מצאתי להמפרשי' שיתעוררו בזה וראיתי בב"ח לח"מ סי' ש"ץ על מ"ש שם הטור ג"כ כלשון אביו הרא"ש כתב וז"ל ומ"ש ואם תפס גוף המזיק היינו משום דתם אינו משלם אלא מגופו והלכך אם תפס דבר אחר אינו גובה וכמו שנתבאר לעיל סי' א' סעיף ו' כו' וכ"כ בסי' שצ"א בדין לחם בסל עכ"ל ונהניתי שמצאתי לי רב שמפרש שדברים אלו לפי שיטת ר"ת אמורין אבל תמהני במ"ש הב"ח וכמו שנתבאר בסי' א' והרי שם הביא הטור דעת אביו במסקנא דמהני ת' בכל דבר. אך בסי' שצ"א באמת משמע כן מדברי הטור דבעינן שיתפוס גוף הבהמה וצ"ע בכל זה:
אמנם עם היות שלפי הנחה זו שדברי הרא"ש הללו איתאמרו אליבא דר"ת אין הכרח להאי חילוקא שחילקתי בין תופס עבור חוב לתופס עבור חפץ מ"מ מסתברא לי הכי מטעם שכתבתי:
ואכתי איכא לעיונא בחוב דמהני ת' בכל דבר אי רשאי לאתפוסי' לכתחילה בחוב הלואה או לא משום לאו דלא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו וכבר העיר הרב ז"ל בהאי מילת' והעלה לומר דבמקו' דאיכ' פסידא אפשר דאין בו משום איסור דמשכנו שלא ברשותו אבל לא ברירא לי' האי מילתא. ורב אחי מורי נ"י בסי' ד' ובסי' צ"ז כתב להחמיר בדבר: