אור ברסלב
קונטרס הספקות כלל ה › ה

קונטרס הספקות· רבי י־הודה הלר

כלל ה · ה

ד

הן אמת שכל המפרשים אם שהסכימו דאם תפסו יתמי המלו' מיתמי הלו' לא מפקינן מינייהו לא הזכירו טעם הדבר מתור' עביד אינש דינא לנפשי' ואפשר שטעם אחר להם ובעיני אפשר לומר בטעמייהו דהתם לא שייך ליתמי דלוה ח' מ"ק כיון שאנו מסופקין דלמ' לא פרע אביהן וכל דלא פרע יתמי המלו' משלהם תפסו וכיוצא בזה מצינו בחידושי הרשב"א בריש פ' התקבל דקאמ' התם דבחוב הילך כזכי משום דס' ממונא לקולא ופי' בו משום דהלוה לאו מדידי' יהיב וממאי דנקי' בידי' מהדר לי' ע"ש וכיון דליכא התם ח' מ"ק שפיר מהני ת' ככל ספקא כמו שהראית לדעת ובאורו"ת כ' בטעמייהו משום דבש"ס קאמר דלב"ש דאמ' שטר העומד לגבות כגבוי לא אמרי' אאמש"ל והכא כיון דתפס לכ"ע כגבוי דמי ולא נהירא דלא שייך זה אלא כשהוא כגבוי בחיי מלוה משום דבשבועה דלהחזיק לא אמרינן אאמש"ל. אבל הכא שתפסו היתומים אחר מיתת אביהם המלוה כבר פקע חובם בעת מות אביהם דאאמש"ל ומה יהני מה שתפסו אח"כ. אמנם ראוי לשום עיון בדברי בעה"ת דאתי עלה מתור' עביד אינש דינא לנפשיה. ובעניותי נראה ברור דלא שייך עביד אינש דינא לנפשיה אלא בדין הברור דכ"ע הכי דיינא ולא אטריחוהו למיזיל בתר דיינא אבל בפ"ד דצריך הכרע' הדיין מי ישמע להכרעת הבע"ד. ומי שם אותו לשופט ודיין להכריע והרי אפי' אוהבו פסול לדונו וכמ"ש בסמוך והוא ברור:

והנראה בעיני בטעמו ונימוקו דהבע"ת לפי דהתם במחלוקת דרו"ש עם ר"א בענין אאמש"ל. אנן לאו בפ"ד דיינין להא מילתא שהרי בפוגם שטרן ומת קיי"ל דיורשיו נשבעין ונוטלין ואפי' אי דן בי' דיינא כרו"ש שלא יגבו היורשין מהדרינן לעובדיה אלמא דעיקר הלכתא ס"ל כר"א דאמש"ל אלא דבמת לוה בחיי מלוה עבדינן מילתא יתירתא כרו"ש לכתחיל' משום יקרא דידהו הואיל ונפיק מפומייהו בהאי מילתא כמ"ש הרמב"ן בס' המלחמו' בסוף מסכת שבועות או כמ"ש התו' בב"מ צ"ח שמשום עלילה מועטת יש לנו להקל שלא להוציא מן היתומים:

והני טעמי לא מיסתגי לן אלא לענין לכתחילה לחוד לדון כמותם מהני טעמי אבל בדיעבד כלומר אי דן דיין כר"א לא מהדרינן עובדא בשביל האי מילתא יתירתא:

וזה אמרתי בטעמא דמילתא במה דקי"ל בהא דמת לוה בחיי מלוה דאי דן דיין הראשון כרו"ש ואחריו בא דיין השני ודן כר"א קם דינא דהשני אבל אם דן הראשון כר"א ואחריו דן השני כרו"ש אין במעשה השני כלום כמו שהוכיח הרב מוהר"י באסן מלשונו' הפוסקים והיא בתשובת מוהרי"ט ח"מ סי' י' והרבנים הללו ז"ל נתקשו בטעם הדבר ולדידי הטעם משום דעיקר הלכת כר"א נקטינן אלא דמילתא בעלמא עבדינן לכתחילה כרו"ש ולא עבדינן כן אלא לכתחילה אבל לא למיהדר עובד' משום האי מילתא. ומש"ה כשדיין א' דן כרו"ש ודיין שני דן כר"א לעולם קם דינא דהדיין שדן כר"א בין שיהיה הדיין הראשון או השני משום דהוא אמר כהלכה דעיקר הילכתא כך הוא ולעולם לא מהדרינן עובדא שכבר נידון בי' כר"א. והרבנים הנז' ז"ל כתבו שם טעמים דחוקים בטעמא דהאי ולענ"ד נראה כמ"ש ולפי הצעה זו יפה אמר בעה"ת דאי תפסי יתמי המלו' מיתמי הלוה לא מפקינין מינייהו דכיון דעביד אינש דינא לנפשי' הוי כאלו אזלו לבי דינא ופסקו להן כר"א ולא מהדרינן עובדא כלומר דמשום מילתא בעלמא לא מהדרינן עובדא אשר כבר הורה דיין כר"א וה"נ אי אמרינן מפקינן מינייהו הוי כמהדרינן עובדא משום דעבי' אינש דינא לנפשי' בדין הברור והאי דין ברור הוא ג"כ דעיקר הלכת' כר"א הוא ואי משום דיתמי הלוה שהיו תפוסין תחילה המה חשיבי ג"כ כאלו דנו כרו"ש הרי קיי"ל דאפי' דן הראשון כרו"ש ואחריו בא השני ודן כר"א קם דינא דהשני משא"כ בשאר פלוגתא דרבוותא שהספק שקול וצריך הכרעת דיין לא שייך בזה עביד אינש דינא לנפשי' כי דינא לנפשי' אמרו ולא דיינא וז"ב:

תוכן העניינים

קונטרס הספקות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה