קונטרס הספקות· רבי י־הודה הלר
כלל ג · ג
והנה הרב בסימן כ"ט מביא בשם המעד"מ בפ"ק דב"מ שכתב בפשיטות דלדעת הרא"ש בתפס מקודם שנולד הספ' מהני וגם בתשובת המבי"ט כתב דמ"ש הרא"ש פ"ק דב"מ דלא מהני תפיסה מספ' היינו כשתפס בזמן הספ'. אבל אם תפס קודם שנולד הספק לא מפקינן מיני'. מדכתב הרא"ש אבל מי שהוא מסופק בדבר אם הוא שלו אם לאו לא מהניא תפיסתו משמע משום דתפס בזמן הספק אבל תפס קודם מהני תפיסתו עכ"ל ושוב כתב המבי"ט שכתב לו חכם אחד מחשובי המעיינים וז"ל דברים שאמר מר דברים שנאמרו למשה מסיני ומורינו רצה להסכים דברי הרא"ש עם דברי הסמ"ג וכ"כ מסברת דעתו הרחבה. ולסתום פיהם של החולקים מצאתי להרא"ש שכ"כ בפירוש בפ"ב דכתובות וז"ל והא דמהני תפיסה מספק כתבתי בפ"ק דב"מ גבי ת"כ מוציאין מידו. ומיירי בדתפס קודם שנולד הספק א"נ שאני הכא שטו"ב ע"כ וכולם תמכו יסודותם בדבריו דפ"ב דכתובות. ובעניותי יראה לי מדבריו דלשם להיפוך שאחר שהביא שם דברי הר"ר יונה והרמ"ה ז"ל כמו שהעתקתי דבריו לעיל בסעיף א'. כתב ז"ל ואין ממש בדברים אלו וכו' והאי דאדרכת' דקאמר אי מרע לשטרא ואיכא לאשתלומי מיני' מפקינן מיני' מיירי דמרע לשטר בעדי פרעון אבל אי הי' מביא עדים להכחיש השטר כיון שתפס לא מפקינן מיני' כיון שטוען ברי עכ"ל הרא"ש והרי האי דאדרכתא כשהתפיסוהו ב"ד קודם שבאו עדים האחרונים התפיסוהו והוי תפיסה קודם הספ' ודמיא ממש להאי דשנים החתומין על השטר וכו' ואפ"ה סיים דלא מפקינן מיני' כיון שטוען ברי אלמא דאי הוי טען שמא הוי מפקינן מיני' ולא מהני מה שתפס קודם שנולד הספק. וע"כ צ"ל כמ"ש מוהר"ד בן לב ז"ל דמ"ש הרא"ש מתחלה דאיירי בתפס קודם שנולד הספק היינו נמי בדטוען ג"כ ברי. או יש לומר דהרא"ש ז"ל תופס לתירוץ אחרון לעיקר. והכי משמע מקיצור פסקי הרא"ש ז"ל דלשם ע"ש וגם ראייתו של המבי"ט ז"ל מלשון הרא"ש דפ"ק דב"מ לענ"ד לאו ראי' היא כלל דמה דקאמר הרא"ש לא מהני תפיסתו ר"ל מה שמחזי' במה שתפס דזהו נמי מקרי תפיסה תדע שהרי הרמב"ן ז"ל בדיני תפיסה בריש ב"מ כתב נמי לשון ההוא כמה פעמים ואיהו ודאי סובר דאפי' תקש"ה לא מהני וכמ"ש לעיל ומ"מ לענין דינא נקטינן כדעת הרב דתפיסה דקודם הספ' מהני אפי' בטוען שמא שהרי הרב ז"ל אומר בסימן ע' דאפי' אי תימא כמ"ש הת"ה לדעתו מ"מ לענין דינא ודאי נראה להורות דתפיסה קודם שנולד הספק מהני כמ"ש הת"ה לדעת התו' ע"כ: