קונטרס הספקות· רבי י־הודה הלר
כלל ג · ב
ובדעת הרא"ש ז"ל אי סובר דמהני תפיסה קודם הספק או לא מצינו מחלוקת בין גדולי האחרונים ז"ל הרב הת"ה ז"ל בסימן הנזכר אחר שהניח שם בדעת התוספות דסברי דתפיסה דקודם הספק לעולם מהני וכמו שכתבתי לעיל משמו כתב תו ז"ל אמנם באשר"י פ"ק דבבא מציעא כתב בההיא שמעתא דתקפו כהן דכל התופס מספק שלא יוכל לטעון ברי מפקינן מיניה ומוקמינן לה בחזקת מרא קמא ורוצה לומר על כרחך אפילו אם תפס קודם שנול' הספק מדמייתי ראיה מחודש העיבור דלמשכיר הוא אליבא דך נחמן ואף על גב דהשוכר תפס מקודם ובהיתר ע"כ (והרב ז"ל העתיק כל לשונו של הת"ה בתשובה ההיא ממ"ש בהאי ענינא בסימן נ"ז אלא שנפל שם טעות בדפוס ודילג הרבה תיבות באופן שאין הבנה לדבריו) וכ"כ הרב מוהר"ר דוד בן לב ז"ל לתירוצא קמא דתירץ הרא"ש בפרק האשה שנתארמלה דמיירי בתפס קודם שנול' הספק נראה דהוא ז"ל סובר דתרתי טיבותא בעינן ולמאי שתירץ א"נ שטוען ברי למדנו מדבריו דבחדא לטיבותא דהיינו בטענת ברי אע"ג דתפס לאחר הס' סגי אבל היכ' דאיכ' חדא לטיבות' דתקש"ה מההוא דכתב הכא לא נדע סברתו ז"ל אם לא שנלמד מההי' דפ"ק דמציע' דכתב וז"ל כללא דמילת' לטענת ברי מהני תפיסה אבל מי שהוא מסופ' לא מהני תפיסתו לאפוקי מחזקת מרא קמא נראה מדבריו דלא סגי בטענת שמא אף אם תפס קודם שנולד הספק עכ"ל וכ"כ עוד בשאר מקומות כמו שמונה הרב והולך בסי' ס"ח:
ואולם הרב ז"ל נחלק עליהם ועל ראיותיהם ועל ראיות הת"ה מדמייתי ראי' מחודש העיבור כתב שאינו הוכחה כלל דהא הרא"ש בס"פ השואל כתב ז"ל ורב נחמן אמר קרקע בחזקת בעליה קיימא ואע"ג דאתא בסוף החודש כולו למשכיר כיון שנולד הספק מתחלת החודש ולאו דוקא מתחלת החודש אלא ה"ה בתחלת השנה מיד נולד הספ' בלשון של י"ב דינרין לשנה דינר זהב לחודש ומ"ש בתחלת החודש היינו משום שאין מחולקין אלא בשכר החודש. א"כ לא מבעי' דאין הוכחה מדברי הרא"ש אלא אדרבה לכאורה משמע מדברי הרא"ש להיפוך מדהוצרך לטעמ' כיון שנולד הספ' מתחלת החודש אלמא דאי הוי תפס קודם שנולד הספ' לא מפקינן מיני'. אך אם מה שהשיב על הת"ה יפה השיב דהאי דחודש העיבור תפיסה דלאחר שנולד הספק הוא וכן מוכח בהדיא בתוס' פ"ק דמציע' ופ' בית כור שהתם לא תירצו בהאי דפ"ב דכתובות אלא דאיירי בתקש"ה ואפ"ה בהאי דשמואל דסובר דבא בסוף החודש כולו לשוכר הוצרכו לומר משום אודיי אודי או משום דתפס בהיתר ע"ש ואי ס"ד דהאי דחודש העיבור נמי תפס דקודם הספק הוא מאי קשיא להו תו מהאי דשמואל וגם הרב ז"ל רמז לראיות אלו. אבל מ"ש דלכאורה משמע מדברי הרא"ש להיפוך נ"ל דלאו ראי' הוא דאם לא הי' מיקרי נולד הספק בתחלת חודש אלא אחר כלות החודש א"כ תו אין הספק נופל אלא בחיוב השוכר אם חייב לשלם לו עבור החודש העיבור או לא בכה"ג לא הוי מפקינן מיני' דהשוכר משום דאיהו מקרי מוחזק לגמרי וגם חזקת מ"ק לומר כמו שמתחלה לא הי' חייב כך הוא עכשיו אלא לפי שבתחלת החודש נופל הספק ומוקמינן לה בחזקת בעלים ממילא זה השוכר שדר בה חייב לשלם לו וזה ברור:
איברא אף שמהאי דהמשכיר אין ראי' לא לדברי הת"ה ולא לדברי הרב ז"ל מ"מ יותר מסתבר בעיני לומר בדעת הרא"ש כדעת הת"ה שהרי הרא"ש ז"ל לא ביאר בשום מקום דתפיסה קודם הספ' יהני זולת בפ"ב דכתובות שכתב הני שני תירוצים הנזכרים שתירצו שם התו' והרי גם שם כתב ודיני תפיסה כתבתי בריש מציעא ובב"מ לא חילק כלל בין תפס אח"כ לתפס קודם אלא בין טענת ברי לשמא משמע דבשמא לעולם לא מהני אפי' תפס קודם הספ' וגם בספ"ב דבכורות מביא הרא"ש דברי הרמב"ן שכתב דבהאי דמת ביום שלשים אם נתן לא יטול וכן האי דר' נתן בפ' האומנין משום דתפס ברשות הוא והעתיק הרב ז"ל לשונו בסימן נ' והני תרתי תפיס' דקודם הס' הוא ומ"ש הרב ז"ל בזה בסי' ס"ח הוא דוחק ע"ש: